אילו מנהגי אבלות אנו נוהגים לקראת תשעה באב? האם יש להם שייכות מיוחדת לנשים?
תקציר
מה מייחד את תקופת בין המצרִים, שלושת השבועות, מי"ז בתמוז ועד תשעה באב?
אלו ימים של אבל שהולך ומתגבר על חורבן בתי המקדש ועל חורבנות נוספים שאירעו לעם ישראל.
מהם השלבים השונים של מנהגי האבלות?
מנהגי האבלות הולכים ונעשים חמורים, מי"ז בתמוז דרך ראש חודש אב (תשעת הימים) ועד השבוע שחל בו תשעה באב. האשכנזים בדרך כלל מתחילים את מנהגי האבלות בי"ז בתמוז, והספדים מתחילים בראש חודש אב.
- שלב ראשון: איסור על תספורת, שמיעת מוזיקה, חתונות וחגיגות אחרות.
- שלב שני: איסור על אכילת בשר, שתיית יין, כביסה ורחיצה.
ראו כאן וכאן סיכום מקיף של ההלכות הבסיסיות. (הוספנו בעצמנו כמה נקודות מעניינות בהערות למאמר זה.)
האם ישנם מנהגים מיוחדים לנשים בתקופה זו?
- בתלמוד הירושלמי מובא כי נשים הנחילו את המנהג שלא לארוג (או ליצור בגדים בכל דרך שהיא) במהלך שלושת השבועות.
- גרסה אחרת של הגמרא מייחסת לנשים את המנהג להימנע מאכילת בשר ושתיית יין. בפועל, נוהגים כך מראש חודש אב (אשכנזים) או בשבוע שחל בו תשעה באב (עדות המזרח).
האם קיימים מצבים יוצאים מן הכלל בכל הנוגע לבשר ויין?
- בסעודת מצווה, כגון סיום מסכת (של אישה או של גבר), מותר לאכול בשר ולשתות יין.
- לנשים הריוניות ומניקות (ואולי אף לנשים בזמן ווסת) מותר לאכול בשר כדי שלא יהיו חלשות.
האם ישנן הלכות מיוחדות נוספות?
ישנם כמה מנהגים הקשורים לטיפוח בשלושת השבועות שבהם נשים יכולות להקל יותר:
- מותר לנשים להסיר שיער בפנים, ולהשתמש במוצרי טיפוח או בלק לציפורניים כרגיל (ולא כפינוק מיוחד) בתקופה זו.
- הרב יצחק יוסף מתיר לנשים ספרדיות להסתפר לכל אורך שלושת השבועות.
- הרב משה פיינשטיין מתיר לנשים להסתפר במידת הצורך עד לשבוע שחל בו. נמסר משמו שהוא התיר גם להסיר את שיער הגוף לכל אורך שלושת השבועות, ואף בשבוע שחל בו.
כמו כן, לפני שבת או לפני טבילה במקווה מותר לגזור ציפורניים, ללבוש בגדים נקיים ולהתקלח. שטיפה מהירה לניקוי זיעה או לכלוך מותרת גם כן, ורצוי שתהיה במים מעט קרים מהרגיל כדי למעט בהנאה.
העמקה
תרגום: שיראל גרסון | עריכה בעברית: עדיה בלנק
מקור המנהגים
י"ז בתמוז מציין את בקיעת חומות ירושלים שהובילה לחורבן בית המקדש השני, ואת הפסקת הקרבת קורבן התמיד וניסוך היין. תשעה באב מציין את התאריך שבו נחרבו שני בתי המקדש. שני הימים מציינים גם טרגדיות נוספות שאירעו לעם ישראל.
משנה תענית ד', ו איכה רבה א, ג
חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהֻבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפּוֹסְטֹמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. מִשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה.
בהשראת פסוק ממגילת איכה, המדרש מתייחס לתקופת זמן של שלושה שבועות המתחילה בצום י"ז בתמוז ומגיעה לשיאה בצום תשעה באב כ"בין המצרִים", ומתאר אותה כעצובה ומבשרת רעות.
איכה רבה א, ג
“כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים” (איכה א, ג) ביומין דעקא [בימים של צרות], משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, שבהם קטב מרירי מצוי
בראש חודש אב, שחל בערך באמצע שלושת השבועות, מתחילים תשעת הימים, הנחתמים בתשעה באב. המשנה והגמרא מתארות מנהגי אבלות שעולים דרגה בתקופה זו:
משנה תענית ד', ו–ז
משנכנס אב ממעטין בשמחה….שבת [שבוע] שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור מלספר ומלכבסדתניא מראש חדש ועד התענית העם ממעטין מעסקיהן מלישא ומליתן מלבנות ולנטוע ומליארס ומלישא. שבת שחל תשעה באב בתוכה אסור לספר ולכבס.
יבמות מג ע"ב
דתניא מראש חדש ועד התענית העם ממעטין מעסקיהן מלישא ומליתן מלבנות ולנטוע ומליארס ומלישא. שבת שחל תשעה באב בתוכה אסור לספר ולכבס.
המקורות הללו משקפים את כפל המשמעות הקיימת בתקופה זו של השנה. המקורות מתייחסים לתקופה זו כרוויית סכנה, והפוסקים מזהירים מפני ביצוע פעילויות מסוכנות, עמידה לדין והתחלת יוזמות עסקיות בימים אלה. בד בבד, תקופה זו היא הזמן להתאבל על אובדן בית המקדש, על הגלות ועל האסונות שפקדו את העם היהודי לאורך הדורות, ולעשות חשבון נפש על ההתנהלות שהובילה לחורבנות הללו.
חלק מן הפוסקים מציעים שלא לעסוק בפעילויות מסוכנות לאורך כל שלושת השבועות, בעוד שאחרים כותבים שרצוי להימנע מכך רק בתשעת הימים.
כמו כן, ראשונים רבים מתארים מנהגי אבלות המתגברים בהדרגה בחומרתם בימים ובשבועות הקודמים לתשעה באב. קיימים מנהגים שונים בקרב קהילות שונות, אך באופן כללי השלב הראשון של מנהגי האבלות כולל איסור תספורת ואיסור קיום חתונות או חגיגות אחרות. השלב השני של מנהגי האבלות כולל בדרך כלל צמצום אכילת בשר, שתיית יין, כביסה ורחצה.
עדות המזרח לרוב נוהגים לפי שיטת השולחן ערוך, הפוסק בהתאם לגמרא כי השלב הראשון של מנהגי האבלות מתחיל בראש חודש אב, והשלב השני מתחיל בשבוע שחל בו תשעה באב.
האשכנזים הולכים לפי שיטת הרמ"א, ובדרך כלל מתחילים את מנהגי האבלות בי"ז בתמוז. לשיטה זו, כל שלושת השבועות מהווים זמן של אבל לאומי על חורבן בתי המקדש ועל הגלות שבאה לאחר מכן.1
שולחן ערוך אורח חיים תקנא, ב
מראש חודש עד התענית ממעטים במשא ומתן ובבנין של שמחה…ואין נושאים נשים, ואין עושין סעודת אירוסין. … הגה: ונוהגין להחמיר שאין נושאים מי”ז בתמוז ואילך עד אחר ט’ באב (מנהגים).
רוב המנהגים הללו אינם בגדר תקנות חז"ל, כך שניתן להקל בהם במקרים מסוימים. עם זאת, ברגע שקהילה מקבלת על עצמה את המנהגים הם הופכים למחייבים,2 ולא ניתן להקל בהם ראש.
מדוע מנהגי האבל מחמירים בהדרגה?
הרב יוסף דב סולובייצ'יק מלמד שיש התאמה הלכתית ורעיונית בין שלבי האבל הקודמים לתשעה באב ובין שלבי האבל על הורה שנפטר. שלושת השבועות מקבילים לשנים עשר חודשי האבל, תשעת הימים מקבילים לשלושים הימים הראשונים לאחר הפטירה, ותשעה באב עצמו מקביל לשבעה.
במישור ההלכתי, לפי הרב סולבייצ'יק, בשלושת השבועות חלים כל מנהגי האבלות הנהוגים בשנת האבל על אובדן הורה, גם אם המנהגים לא הוזכרו במפורש בדברי הראשונים.
מבחינה רעיונית, הוא מסביר כי הלכות אבלות ומנהגי אבלות מתכתבים עם הרגש האנושי, מושפעים ממנו ומכוונים אותם בו זמנית.3
הרב יוסף דוב סולובייצ'יק, "אבלות ישנה ואבלות חדשה: אבלות היסטורית ואבלות אישית".
אף שאבלו של הפרט עיקרו "קיום שבלב" – רוצה לומר: הגשמה פנימית וחווייתית של חובת ההתאבלות – הרי שעליו להיתרגם גם לביצוע מוקפד של עשייה... ההלכה תובעת שהתחושה תהפוך למעשה, הרגשות הסובייקטיביים ייעשו לנתונים אובייקטיביים מוצקים, ותחושות בנות־חלוף וחסרות צורה צריכות להתגבש לסמלים מוחשיים שיש להם קיום... אבלות ישנה איננה מתמסדת בבת אחת; התהליך הוא בדרך כלל איטי. ראשיתו בהתעוררותה של מודעות הזמן המאחדת של זיכרון, אשר איננו רק מציין לעצמו או מפנה את תשומת לבו אל ימים עברו, אלא גם חווה מחדש, חי מחדש, מעלה מחדש על הבמה וממחיז מחדש אירועים מרוחקים בזמן, אירועים אשר דומה היה כי איבדו זה מכבר את מידת הרלוונטיות שלהם. ההלכה לא יכולה היתה לצוות על האדם להתחיל באורח פתאומי בקיום מצוות אבלות ישנה. ההתעוררות המחודשת דורשת זמן; היא מתהווה בהדרגתיות. יהיה זה אפוא בבחינת אבסורד להתחיל בקיום מעשי של האבלות, לפני שהחוויה שוחזרה ונחוותה מחדש בכל עוצמתה הטראגית והמבעיתה. הזמן שבין י"ז בתמוז לראש חודש אב מוקדש כולו לאדם הזוכר, המהרהר, החי מחדש והחווה מחדש. רק בראש חודש אב מתחילה ה"אבלות שבלב" להותיר את רושמה בתחום האבלות המוחצנת, והסימנים הראשונים לקיומה במעשה הולכים ומתגלים.
הלכות אבלות על פטירת הורה משקפות את המצוקה הרגשית החריפה של האדם, ואת התנתקותו מהחברה לאחר שחווה אובדן כה גדול. חומרת ההלכות פוחתת בהדרגה כאשר האָבֵל מצליח להתאקלם מחדש בחברה וחוזר לחוות איזון רגשי.
הלכות האבלות על בית המקדש, שהיא אבלות ישנה, שונות מכך. באבלות מסוג זה אין אנו מתמודדים עם טראומה חדשה, אלא מתאבלים על טראומה היסטורית, בעלת השפעה מתמשכת. אנו מחמירים בהדרגה את מנהגי האבלות בשלושת השבועות כדי לעורר תגובה רגשית לאובדן, ולהיכנס להלך הרוח המתאים לתשעה באב.
מספר מאמרים מצוינים מסכמים את ההלכות הבסיסיות של מנהגי האבל בשני השלבים השונים. אנו ממליצות במיוחד על המאמרים (כאן וכאן) של הרב דוד ברופסקי בבית המדרש הוירטואלי. בחלקים הבאים נעסוק במנהגים שיש בהם פן ייחודי הקשור לנשים (ולא יכולנו שלא להוסיף קצת בנוגע לדיון על מוזיקה בהערות.4)
הראשונות לאמץ
מובא כי נשים היו הראשונות לאמץ כמה מנהגי אבלות. התלמוד הירושלמי דן בתוקף מנהגים שונים שנשים אימצו, ובין השאר מובא שם כי נשים נהגו שלא לארוג החל מראש חודש אב.
תלמוד ירושלמי פסחים ד, א
א”ר [אמר רבי] זעירה נשייא דנהגן דלא למישתייה מן דאב עליל מנהג. שבו פסקה אבן שתייה
הטור מסביר כי הימנעות מהכנת בגדים חדשים או תיקונם מעידה על הפחתת שמחה, בהתאם לדברי המשנה כי 'משנכנס אב ממעיטים בשמחה'. (בימינו אפשר ליישם את המנהג על סריגת כיפות, למשל.) בהמשך לכך, מציין הטור גרסה נוספת של הירושלמי המציגה מנהג נוסף:
טור אורח חיים תקנא
דגרסי[נן] בירוש[למי] בפרק] מקום שנהגו נשי דנהיגי דלא למשתי עמרא מגו דעייל אב מנהגא ופירש רבי[נו] ניסים מלשון או בשתי או בערב וכיון שהשתי אסור כ”ש [כל שכן] תיקון בגדים חדשים וראוי להחמיר בזה מר”ח [מראש חודש] דהיינו נמי בכלל מיעוט שמחה ואית נוסחות דגרסי דלא למיכל בשרא ולמשתי חמרא ומזה נהגו במקומות שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בשבת זו ויש מוסיפין מר”ח [מראש חודש] עד התענית.
לפי גרסה זו של הגמרא, נשים צדקניות נהגו שלא לאכול בשר לקראת תשעה באב, כאשר הדעות חלוקות מתי נוהגים כך: מראש חודש אב, או מיום ראשון של השבוע שחל בו תשעה באב.5 מאחר שבשר ויין קשורים לאירועים משמחים, גם ההימנעות מהשתתפות באירועים משמחים מהווה דרך להמעיט בשמחה ולהנכיח את האבל.
הרא"ש מלוניל מתייחס לדבר כאל מסורת העוברת בדרך של חיקוי מאם לבִתה של מנהג אבלות על כך שבטלו קורבן התמיד וניסוך היין בי"ז בתמוז. וכך נהגו בני קהילתו, להתחיל במנהגי האבלות בי"ז בתמוז.
רבי אשר מלוניל, ספר המנהגות
וראיתי נשים יקרות שנמנעות מלשתות יין ומאכל בשר מי”ז בתמוז עד י’ באב ואומרות כי כן קבלו מאמותיהם דור אחר דור. ונ”ב [ונראה בעיני] משום הא דאמר במשנתינו בי”ז בתמוז בטל התמיד, וכן בעונותינו בטל ניסוך היין, ויש מן האנשים נוהגים כן. ונהגו בספרד שאין אוכלים בשר מר”ח אב עד י’ באב.
בשר ויין
כפי שראינו, אחד ממנהגי האבלות המוקדמים ביותר הוא ההימנעות מאכילת בשר ומשתיית יין.
השולחן ערוך פוסק, הלכה למעשה, כי המנהג הבסיסי שלא לאכול בשר או לשתות יין מתחיל בשבוע שחל בו תשעה באב, אף שהוא מכיר בכך שאחרים נוהגים כן גם לפני כן. מנהג אשכנז, כפי שכותב הרמ"א, הוא לא לאכול בשר או לשתות יין לאורך כל תשעת הימים, מלבד בסעודות מצווה כגון שבת או ברית מילה, או לצורכי מצווה כגון דאגה לבריאותו של חולה.
שולחן ערוך או”ח תקנא, ט
יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו… ויש שמוסיפין מראש חודש עד התענית, ויש שמוסיפין מי”ז בתמוז. הגה: ומצניעים מראש חודש ואילך הסכין של שחיטה שאין שוחטים כ”א [כי אם] לצורך מצוה כגון לחולה או שבת או מילה או פדיון הבן וכיוצא בו.
הרמ"א מרחיב בנושא בסעיף הבא:
רמ”א אורח חיים תקנא, י
ובסעודת מצוה, כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכת וסעודת אירוסין, אוכלים בשר ושותין כל השייכים לסעודה; אבל יש לצמצם שלא להוסיף. ובשבוע שחל ט’ באב בתוכה, אין לאכול בשר ולשתות יין רק מנין מצומצם, וזה אפילו בערב ת”ב [תשעה באב] שרי (מנהגים ומהרי”ל), ובלבד שלא יהיה בסעודה שמפסיק בה…
בסעודות מצווה כגון ברית, פדיון הבן או סיום מסכת, הרמ"א מתיר למספר מצומצם של חוגגים לאכול בשר ולשתות יין. המגן אברהם כותב במפורש כי נשים נכללות בין החוגגים.
מגן אברהם אורח חיים תקנא, לה
דנשים השייכות לסעודה מותרים ג”כ [גם כן] בבשר ויין ודוק[א] במקו[ם] שמזמני[ם] נשים לסעודה זו
כאשר עושים סיום בתשעת הימים,6 הרב שלמה וואהרמאן, פוסק אמריקני, קובע כי כאשר אישה היא המסיימת, האירוע נחשב כסעודת מצווה ומותר למשתתפים לאכול בשר.7
שארית יוסף ב, ד
כאשר אשה מסיימת מסכת מר”ח [מראש חודש] עד ת”ב [תשעה באב] ובני ביתה או חבורה של נשים משתתפים בשמחתה לכאורה כולם רשאים לאכול בשר ולשתות יין כבשאר סעודות מצוה…
סיום הנערך במוסד כלשהו, כגון בישיבה או בקייטנה, יכול לכלול את כל מי שסועדים יחד בדרך כלל, וכל אלה יכולים לאכול בשר.8
פרט לסעודה המפסקת שלפני צום תשעה באב, איסור אכילת בשר הוא מנהג ולא תקנת חז"ל. משום כך מותר לחולה, אפילו המרגיש מעט לא טוב, לאכול בשר בתשעת הימים ובשבוע שחל בו תשעה באב.
משנה ברורה תקנא ס”ק סא
לחולה – אפילו חולה קצת. ואף דבסימן תקנ”ד סק”ט כתב המגן אברהם דנהגו קצת יולדות מז’ באב ואילך למנוע מבשר ויין, היינו שלא במקום חולי.
נשים הרות ומניקות נכללות בדרך כלל בקטגוריה של חולים, כך שהלכה זו רלוונטית גם לאישה בהריון במקרה שכל מאכל חוץ מבשר אינו מעורר בה תיאבון, או אישה מניקה הזקוקה לבשר כדי להתחזק או כדי לשמור על תפוקת החלב שלה. הרב יעקב ריישר מרחיב את ההיתר הזה אף לנשים בזמן וסת שמאכלי חלב אינם מעוררים בהן תיאבון.
שו”ת שבות יעקב א, כז
הרי דכל שבעה ימי נדתה היא בחזקת חולת קצת וכיון דעיק[ר] דין זה שלא לאכול בשר הוא רק מצד המנהג א”כ [אם כן] במקום חולה אפי[לו] חולה קצת אין לנהוג איסור ובפרטו[ת] כל שבאה לשאול ודאי מרגיש[ה] בעצמה שאינה יכולה לסבול מאכל חלב מחמת מיחוש בגופה….והיינו דוקא לאכל בשר עוף…
מראה חיצוני וטיפוח
בהקבלה נוספת להלכות אבלות, נוהגים בתקופה זו להמעיט בפעולות הקשורות בטיפוח ושיפור המראה החיצוני, כגון גילוח, תספורת, גזיזת ציפורניים ושימוש באיפור. במקרים רבים ההלכה מקילה יותר בעבור נשים בעניינים אלה.
למה שההלכה תבדיל בין גברים ונשים בכל הנוגע לאיסורי טיפוח בשלושת השבועות ובתשעת הימים?
ישנן הלכות הנקבעות לפי המנהג הרווח. עד לשנים האחרונות, צורות רבות של טיפוח נחשבו להתנהגות נשית. פעולות כגון הסרת שיער גוף אסורות על גברים במקומות ובתקופות זמן שבהם הן נחשבות לנוהג של נשים.
שולחן ערוך יו”ד קפב, א
המעביר שער בית שחי ובית הערוה, אפילו במספרים כעין תער, היו מכין אותו מכת מרדות. בד”א [במה דברים אמורים], במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים, כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים. אבל במקום שמעבירין אותו גם האנשים, אם העביר אין מכין אותו. הגה: ואפילו לכתחלה שרי
השו"תים של ימינו מלאים בגברים התוהים אם פעולות אלה אסורות על גברים גם כיום. התשובות תלויות לרוב בשינויים בנורמות קהילתיות. (להעמקה נוספת ראו בהערה 1.)
כמו כן, רוב הקולות ההלכתיות הקשורות לטיפוח של נשים מתייחסות באופן מפורש לנשים נשואות, במיוחד נשואות טריות, או לרווקות היוצאות לשידוכים. הקולות האלו מתמקדות בטיפוח כקשור למשיכה פיזית בתוך מערכת יחסים. תפיסה זו באה לידי ביטוי פעמים רבות מנקודת מבטו של הגבר, למשל כאשר רבי עקיבא עומד על כך שיתירו לאישה בזמן נידה להתאפר ולהתלבש יפה פן תהפוך ללא מושכת בעיני בעלה:
שבת סד ע"ב
והדוה בנדתה, זקנים הראשונים אמרו: שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין, עד שבא רבי עקיבא ולימד: אם כן אתה מגנה על בעלה…
אף שכיום התייחסותנו לגוף הנשי ולמבט הגברי השתנו, משיכה פיזית נותרה מרכיב חשוב במערכות יחסים זוגיות. ככל שנורמות הטיפוח של גברים ישתנו ויתפתחו, וככל שנשים יקפידו יותר על הטיפוח של בעליהן, ייתכן שנתחיל לראות גישה יותר מקלה גם בכל הנוגע לטיפוח גברים במהלך שלושת השבועות.
א. הסרת שיער – בהתאם למובא בגמרא, השולחן ערוך פוסק כי אסור להסתפר ולהתגלח רק בשבוע שחל בו תשעה באב, בעוד שהרמ"א פוסק כי נוהגים שלא להסתפר לאורך כל שלושת השבועות.
שולחן ערוך אורח חיים תקנא, יב
תספורת שבוע זה, אחד ראשו ואחד כל שער שבו, אסור.הגה: …תספורת נוהגים להחמיר מי”ז בתמוז.
רמ”א אורח חיים תקנא, ד
הגה: …תספורת נוהגים להחמיר מי”ז בתמוז.
ביחס לגברים, האשכנזים נוהגים לפי שיטת הרמ"א, בעוד שמנהג הספרדים תלוי בקהילה.
מספר פוסקים מקלים בעניין זה בעבור נשים. באבלות על קרוב משפחה השולחן ערוך פוסק כי נשים יכולות להסתפר, אך הרמ"א חולק עליו:
שולחן ערוך יו”ד שצ, ה
אשה מותרת בנטילת שער אחר ז’. הגה: ויש אוסרים אף לאשה, וכן עיקר.
לאור זאת, פוסק הרב יצחק יוסף כי מותר לנשים ספרדיות להסתפר לפי רצונן.
ילקוט יוסף מועדים מדיני ימי תשעה באב ז
אסור להסתפר בשבוע שחל בו תשעה באב….ומותר לאשה להסתפר בשבוע שחל בו תשעה באב.
באוסטריה של המאה ה-18, הרב מאיר אייזנשטדט מקל גם הוא בנוגע לתספורת של נשים, מסיבות דומות:9
שו”ת פנים מאירות ג, לז
ועוד נשאלתי אשה אם מותרת לגלח מר”ח [מראש חודש] עד התענית ונראה לי ג”כ [גם כן] כיון דבאבל גופא פסק הרי”ף והרמב”ם דאשה מותרת לגלח אחר ז’ נראה להקל באבילו[ת] ישינה במילי דיחיד ולסמוך במילי דרבנן על הרי”ף והרמב”ם דמותר ג”כ [גם כן] לאשה לגלח מר”ח [מראש חודש] עד התענית
הרב שלמה זלמן אוירבך סמך על קולא זו עד שבוע שחל בו, לפחות בעבור נשים היוצאות לדייטים:10
הרב דוד אויערבאך, הליכות ביתה עמ’ שעא הערה ע*
שמעתי מדודי הגרש”ז שליט”א …איך שהוא אפשר ודאי להקל מר”ח [מראש חודש] עד השבוע שחל בו ת”ב [תשעה באב].
פוסקים אחרים אינם מקלים עד כדי כך. כך לדוגמה, המשנה ברורה מתיר לאישה לקצר מעט את שיערה רק במקום שאחרת יהיה קשה לכסות אותו:11
משנה ברורה תקנא, עט
תספורת וכו’ – ואחד האיש ואחד האשה שוין לאיסור ואפשר שיש להתיר באשה [לגלח] ריבוי שער דצדעין [פמ”ג]:
בעוד שהרב משה פיינשטיין פוסק כי רצוי לכתחילה שנשים לא יסתפרו, הוא פוסק שיש מקום להקל בשעת הדחק עד שבוע שחל בו.
שו”ת אגרות משה יו”ד ב, קלז
ובדבר תספורת לאשה בימי הספירה, הנה אף שהיה מסתבר להתיר מאחר שגם באבלות אחר שבעה תוך שלשים מתירין הרבה ראשונים… ובבין המצרים כיון שהוא רק מנהג יש להקל כהמתירין, אבל מ”מ [מכל מקום] נראה הדין שראוי להחמיר אם אינו נחוץ כל כך.
באשר לשיער הגוף, אין איסור על הסרת שיער שאישה מקפידה להסיר בדרך כלל לפני הטבילה במקווה.12 הרב פיינשטיין אף מתיר לאישה להסיר את שיער הגוף כפי שהיא רגילה לאורך שלושת השבועות, ואפילו בשבוע שחל בו:
הרב שמעון ד איידר, סיכום הלכות שלושת השבועות, עמ' 4
מותר לאישה נשואה או אישה שהגיע לפרקה להסיר שיער רגליה גם בתשעת הימים (שמעת זאת מפי הרב משה פיינשטין שליט"א).
ההלכות בנוגע להסרת שיער הפנים מקילות אף יותר. הרב גבריאל סינר מתיר אפילו לגברים, שלגביהם הלכות הטיפוח מחמירות יותר מאשר נשים, לסדר גבות.
נטעי גבריאל הלכות בין המצרים יט, ו
..שער הגבות, מותר לגלחן.
ב. מוצרי טיפוח – הרב דוד אויערבאך סבור כי מותר לאישה להתאפר ולהתבשם כרגיל, מאחר שהיא עושה זאת לשם יופי ולא כעניין של שמחה.
הרב דוד אויערבאך, הליכות ביתה עמ’ 371, הערה 70*
מטרת האיפור לשם קישוט ונוי וככה”ג [וכל כי האי גונא] אין בזה משום תענוג ושמחה כיון שדרכה בכך כל השנה…דשאני תספורת שהוא מזמן לזמן….ודמיא לסריקת הראש דמותר אפילו בשבוע שחל בו ת”ב [תשעה באב]…ומוכח דבאשה יש להקל טפי…אם דרכה בכך כל השנה..ולענין שימת מי-בושם על גופה או בגדיה מפני הזיעה, יש להתיר.
ניתן להחיל את ההיגיון הזה על כל חלק בשגרת הטיפוח הרגילה של האישה. אך משום עניין האבלות, רצוי להימנע מטיפולים המתבצעים לעיתים רחוקות ושמורים לאירועים מיוחדים.
ג. גזיזת ציפורניים – הפוסקים נחלקו אם בשבוע שחל בו תשעה באב יש לנהוג מנהג האבלות שלא לגזוז ציפורניים. גם מי שפוסקים שיש לנהוג כך מקילים בגזיזת ציפורניים לכבוד שבת או לפני טבילה במקווה.
משנה ברורה תקנא, כ
ולענין נטילת צפרנים יש דעות בין האחרונים אכן לצורך טבילת מצוה בודאי שרי. וכן לכבוד שבת…
מריחת לק כפי שהאישה רגילה מותרת כחלק משגרת הטיפוח.
רחצה לשם הנאה במים חמים אסורה בתשעת הימים. 13
שולחן ערוך או”ח תקנא, טז
יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חדש, ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו, ויש מתענים מי”ז בתמוז עד ט”ב [ט’ באב]. הגה: ולצורך מצוה שרי; ולכן נדה רוחצת וטובלת (מהרי”ל); ואפי[לו] אם טובלת ליל י’ באב, מותר לה לרחוץ בערב ט”ב [ט’ באב] אם א”א [אי אפשר] לה לרחוץ ליל י’ (אגודה). ונראה דה”ה [דהוא הדין] אשה הלובשת לבנים יכולה לרחוץ מעט כדרכה בשאר שנה, הואיל ואינה עושה לתענוג רק לצורך מצוה. ונוהגין שלא לרחוץ, אפילו בצונן, מראש חודש ואילך. (ת”ה סי’ ק”ו /ק”נ/) ואפי[לו] בערב שבת של חזון אסור לרחוץ כ”א [כי אם] ראשו ופניו ידיו ורגליו בצונן (מהרי”ל ותשובת מהרי”ל סי’ ט”ו וב”י); ויש מקילים בחפיפת הראש בחמין למי שרגיל בכך כל שבת.
הרמ"א מתייחס לאישה המתרחצת לקראת הטבילה במקווה או לכל מי שמתרחץ לקראת שבת כמקרים יוצאים מן הכלל בעניין זה.
בימינו אנו רגישים יותר ללכלוך, לריחות גוף ולהזעה. משום כך, פוסקים בני דורנו מתירים רחצה לשם היגיינה או לשטיפת זיעה בימי הקיץ החמים. השטיפה צריכה להיות מהירה ובמים קרים מן הרגיל, כדי שלא ליהנות יותר מדי מהרחצה.
שו”ת אגרות משה אה”ע ד, פד, ד
ולגבי שאלת בני הישיבה אם ביום חום מותר לרחוץ אחר ר”ח [ראש חודש] אב עד עת”ב [ערב תשעה באב] מאחר שמכונים להסיר הזיעה, ולא מחמת תענוג, באמת יש להקל.
באופן דומה, אף שנוהגים שלא לכבס בגדים, הרמ"א מקל בבגדים שאישה זקוקה להם לשם קיום הלכות נידה, או לשם כבוד שבת. (ראו בהערה 1 הרחבה על קנייה או חידוש בגדים).
שולחן ערוך או”ח תקנא, ג
שבוע שחל בו תשעה באב, אסורים לספר ולכבס, אפילו אינו רוצה ללובשו עתה, אלא להניחו לאחר ט’ באב. ואפילו אין לו אלא חלוק אחד, אסור. וכן המכובסים מקודם, בין ללבוש, בין להציע בהם המיטה. ואפילו מטפחות הידיים והשולחן אסור. הגה: ואנו נוהגין להחמיר בכל זה מתחלת ר”ח [ראש חודש] עד אחר התענית, אם לא לצורך מצוה, כגון אשה הלובשת לבנים מותרת לכבס וללבוש לבנים ולהציע תחתיה (רוקח וא”ז), וכן לכבוד שבת לובשים כלי פשתן ומציעין לבנים כמו בשאר שבתות.
הרמ"א מתיר גם לכבס בגדי ילדים לפי הצורך.
רמ”א או”ח תקנא, יד
…. ואפילו בגדי שאר קטנים נוהגים להקל
מחשבות לסיכום
שלבי האבל בשלושת השבועות נועדו לסייע לנו להפנים את האובדן העצום שבחורבן בתי המקדש, כך שנחוש את האבל באמת. בהקדמה לספרה על שלושת השבועות, ד"ר אריקה בראון דנה באתגר הטמון במציאת איזון בין הגופני והרוחני בתקופה זו:14
ד"ר אריקה בראון, 'הקדמה' בין המיצרים
גם כאשר אנו מכירים בחשיבות השכלית של ההיזכרות בעבר, לא תמיד אנו מסוגלים להתמודד עם האתגר הרגשי הטמון בלחיות אותו מחדש. במקום זאת, פעמים רבות אנו מוצאים את עצמנו שקועים בפרטי ההלכה, חוזרים על דקדוקי המצוות, לאו דווקא כהכנה לתקופה זו כי אם כהסחת דעת. אם נלך לאיבוד בעיסוק בשאלות כגון האם להאזין או לא להאזין למוזיקה ברדיו, האם מותר לקנות בגדים מסוימים אם הם בהנחה או האם אפשר ללכת לחוג שחיה, אנו עשויים שלא להגיע לעסוק במשימה המהותית יותר של התקופה: יצירת צער אמיתי על האובדן הבלתי נתפס של המרכז הרוחני היהודי... ההגבלות והאיסורים ההלכתיים בתקופה זו מסייעים לנו לארגן את עולמנו כדי למעט בשמחה, אך אין די בהן כדי לעורר עצב... במהלך שלושת השבועות ותשעה באב, אין אנו רק מבכים על העבר החוזר על עצמו. אנו גם ניצבים במקום בטוח מבחינה רוחנית, בנוכחות קהילה, ושואלים את עצמנו את השאלות הקיומיות שעל כל פרט וכל קהילה לשאול את עצמם.
להרחבה
הרב דוד אוירבך, הליכות ביתה כ"ה
הרב שמעון איידר. סיכום הלכות שלושת השבועות. ירושלים: פלדהיים, 1978.
ד"ר אריקה בראון, בין המיצרים. ירושלים: קורן, 2011.
הרב דוד ברופסקי, בין המיצרים: שלושת השבועות, שיעור בבית המדרש הווירטואלי.
הרב דוד ברופסקי, תשעת המים, שיעור בבית המדרש הווירטואלי.
הערות
1. הפוסקים נחלקו אם מתחילים לנהוג כך בליל י"ז בתמוז או בבוקר. הרב משה פיינשטיין התיר לערוך חתונות ולהסתפר בלילה במקרים מסוימים של שעת הדחק מאחר שמדובר במנהג. מנהג אבלות אחד שגם השולחן ערוך מסכים שמתחיל מי"ז בתמוז הוא שלא לברך שהחיינו בשלושת השבועות. המשנה ברורה מסביר כי ניתן לברך שהחיינו בשבת שבשלושת השבועות, ואף לחדש בגדים שאינם חשובים במיוחד בימות החול של שלושת השבועות.
שו”ת אגרות משה או”ח ד קי, ב
ובדבר אם מותר תספורת בלילה השייך לשבעה עשר בתמוז הנה למה שבארתי בתשובה (או”ח ח”א סי’ קס”ח) לענין לעשות נישואין בלילה הוא במחלוקת ראשונים בעה”מ ורמב”ן …..ולצורך גדול יש להתיר.
שולחן ערוך אורח חיים תקנא, יז
טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש. אבל על פדיון הבן אומר, ולא יחמיץ המצוה.ולדעת המקילין דבשבתות שבין המצרים מותר לברך שהחיינו א”כ מותר ללבוש חדשים [מח] בשבתות שבין המצרים אבל מר”ח ואילך אסור אפילו בשבת [מט] ובגדים שאינם חשובים כ”כ שא”צ לברך עליו שהחיינו כגון מנעלים חדשים ואנפלאות וכיו”ב בודאי מותר לקנותו וללבשו מי”ז בתמוז עד ר”ח
משנה ברורה סימן תקנא, מה
ולדעת המקילין דבשבתות שבין המצרים מותר לברך שהחיינו א”כ מותר ללבוש חדשים [מח] בשבתות שבין המצרים אבל מר”ח ואילך אסור אפילו בשבת [מט] ובגדים שאינם חשובים כ”כ שא”צ לברך עליו שהחיינו כגון מנעלים חדשים ואנפלאות וכיו”ב בודאי מותר לקנותו וללבשו מי”ז בתמוז עד ר”ח
4. הערה בנוגע למסיבות ומוזיקה:בגמרא מובא כי אסור להתחתן או לחגוג אירוסין (אבל להתארס מותר) מתחילת חודש אב. כך פוסק השולחן ערוך, בעוד שהרמ"א מרחיב את המנהג כך שיתחיל בי"ז בתמוז:
שולחן ערוך אורח חיים תקנא, ג
ואין נושאים נשים, ואין עושין סעודת אירוסין. אבל ליארס בלא סעודה מותר. ואפילו בתשעה באב עצמו מותר ליארס, שלא יקדמנו אחר. הגה: ונוהגין להחמיר שאין נושאים מי”ז בתמוז ואילך עד אחר ט’ באב
מספר פוסקים, המגן אברהם ביניהם, אוסרים גם שאר סוגים של שמחה, במיוחד כאלה שכוללים מוזיקה וריקודים.
מגן אברהם שם ס”ק י
ונראה לי דאסור לעשות רקודין ומחולות מי”ז תמוז ואילך.
לכאורה, היינו יכולים לחשוב כי לאור זאת מותר להאזין למוזיקה ביחידות. אך יש מנהג למעט בהנאה ממוזיקה חיה באופן כללי מאז חורבן בית המקדש. אנו דנות בכך כאן. לאורך הדורות, רוב הקהילות הקלו בעניין זה. ובכל זאת, הפוסקים מתייחסים לשלושת השבועות באופן שונה וחמור יותר. הרב עובדיה יוסף, למשל, פוסק כי אסור להאזין כמעט לכל סוגי המוזיקה המוקלטת בשלושת השבועות ותשעת הימים.
שו”ת יחוה דעת ו, לד
בסיכום: אף על פי שמותר מעיקר הדין לשמוע בשאר ימות השנה דרך הרדיו ורשם – קול שירי קודש המלווים כלי נגינה, אבל בימי הספירה וכן בימי בין המצרים יש להימנע מלשומעם. ומכל מקום בשמחת מצוה כגון מילה, או פדיון הבן, או סיום מסכתא, או בר מצוה, מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, שכל שהיא שמחת מצוה יש להקל בדבר. ושירה בפה כשהיא דרך הודאה להשם יתברך, בלי כלי נגינה, מותרת אף בימים אלה, ומכל שכן שמותר להשמיע נעימה בתפלה, או בשעה שעוסק בתורה, וכל שכן בשבתות שבתוך ימי הספירה או ימי בין המצרים, ואין להחמיר בזה כלל.
שיטות אחרות מבדילות בין מטרת המוזיקה או סוגה, או מקלות בכך כדי לסייע לסובלים מדיכאון. כך לדוגמה, נמסר כי הרב אהרן ליכטנשטיין התיר לשמוע מוזיקה כדי לעזור לנהג להישאר ער בזמן נהיגה, או כדי לשמור על הקצב בעת פעילות גופנית. (ראו כאן הרחבה נוספת בנושא.) הרב צבי שכטר התיר להאזין למוזיקה בזמן מגפת הקורונה. (ניתן למצוא כאן.) הרב מלמד כותב כי המנהג חל רק על שמיעת מוזיקה שמחה, אך מוזיקה עצובה המבטאת את צער החורבן מותרת. כמו כן, הוא מתיר לשמוע מוזיקה בימי שישי אחר הצהריים ובמוצאי שבת כדי לסייע במעבר מן האבל לקדושת השבת.
פניני הלכה מנהגי שלשת השבועות ד
שיש לחלק בין ניגונים של שמחה לניגונים רגילים, שרק ניגונים של שמחה ראוי לאסור בימים אלו, אבל ניגונים רגילים, וקל וחומר ניגונים עצובים, אין לאסור בשלושת השבועות….הערה: נראה, שגם לפי המחמירים, ביום שישי אחר חצות ובמוצאי שבת, אפשר לנהוג כדעת המקילים, מפני שקדושת השבת ושמחתה חופפת על זמנים אלו
מחזור ויטרי רסג
בתלמוד ירושלמי אמר מר הני נשי דידן דלא שתו חמרא משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב מנהגא הוא. ורוב הגאונים שבלותיר נהגו שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין משנכנס אב עד ט’ באב. וערב ט’ באב פת ומלח ומים דיש שמקדימין מי”ז בתמוז עד ט’ באב לנהוג כן.
6. יש מי שמארגנים סיום בכוונה בתקופה זו כדי שיוכלו לאכול בשר. ערוך השולחן מתייחס לכך:
ערוך השולחן אורח חיים תקנא, כח
ודע שיש שמניחים הסיום מסכת על ימים אלו, כדי לאכול בשר. ודבר מכוער הוא… מכל מקום להניח לכתחילה בשביל אכילת בשר – לא נאה ולא יאה. ויש שלומדים לכתחלה מסכת כדי לעשות סיום בימים אלו, ודבר זה אפשר, כדי לעשות שעל ידי זה יעסוק בתורה. מיהו, אין לבקש על הסיום רק תלמידי חכמים השייכים ללימוד התורה. ואנחנו לא נהגנו בסיום, ואפילו כשיארע סיום בימים אלו – אנו מניחין הסיום עד אחר תשעה באב, כדי שנוכל לשמוח בשמחת הסיום לכבוד התורה כראוי.
9. בתוספות מובא טענה דומה:
תוספות יבמות מג ע"א
דשמא אשה דשריא באבלה שריא נמי [להסתפר] בתשעה באב
פרי מגדים משבצות זהב על שולחן ערוך אורח חיים תקנא יב
ואשה לאחר ז’ י”ל [יש ללומר] כב”ח להתיר לגלח צדעין אפשר כה”ג [כהאי גוונא] כאן.דבמקום שדרכה של אשה לגלח שערותיה אלו כגון ריבוי שערות דצידעא ובת צידעא מותרת ליטלם אחר שבעה
ב”ח יורה דעה סימן שצ, ו
דבמקום שדרכה של אשה לגלח שערותיה אלו כגון ריבוי שערות דצידעא ובת צידעא מותרת ליטלם אחר שבעה
שיעורי שבט הלוי קצח, כ
והנוהגות לקצוץ מותרת גם בספירה ובין המצרים…
13. הרב עובדיה יוסף כותב כי מנהג הספרדים ביחס לרחצה הוא רק בשבוע שחל בו תשעה באב:
שו”ת יחוה דעת חלק א סימן לח
אולם בארץ ישראל מנהגינו להקל כדברי הרמב”ם ושאר גאוני ספרד, שלא אסרו מצד המנהג, אלא בשבוע שחלק בו תשעה באב.
מקורות
כדי לראות את המקורות האלו בהקשרם באתר ספריא, לחצו כאן!
מקור המנהגים
משנה תענית ד', ו
חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהֻבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפּוֹסְטֹמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. מִשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה.
איכה רבה א, ג
“כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים” (איכה א, ג) ביומין דעקא [בימים של צרות], משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, שבהם קטב מרירי מצוי
משנה תענית ד', ו–ז
משנכנס אב ממעטין בשמחה….שבת [שבוע] שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור מלספר ומלכבסדתניא מראש חדש ועד התענית העם ממעטין מעסקיהן מלישא ומליתן מלבנות ולנטוע ומליארס ומלישא. שבת שחל תשעה באב בתוכה אסור לספר ולכבס.
יבמות מג ע"ב
דתניא מראש חדש ועד התענית העם ממעטין מעסקיהן מלישא ומליתן מלבנות ולנטוע ומליארס ומלישא. שבת שחל תשעה באב בתוכה אסור לספר ולכבס.
שולחן ערוך אורח חיים תקנא, ב
מראש חודש עד התענית ממעטים במשא ומתן ובבנין של שמחה…ואין נושאים נשים, ואין עושין סעודת אירוסין. … הגה: ונוהגין להחמיר שאין נושאים מי”ז בתמוז ואילך עד אחר ט’ באב (מנהגים).
הרב יוסף דוב סולובייצ'יק, "אבלות ישנה ואבלות חדשה: אבלות היסטורית ואבלות אישית".
אף שאבלו של הפרט עיקרו "קיום שבלב" – רוצה לומר: הגשמה פנימית וחווייתית של חובת ההתאבלות – הרי שעליו להיתרגם גם לביצוע מוקפד של עשייה... ההלכה תובעת שהתחושה תהפוך למעשה, הרגשות הסובייקטיביים ייעשו לנתונים אובייקטיביים מוצקים, ותחושות בנות־חלוף וחסרות צורה צריכות להתגבש לסמלים מוחשיים שיש להם קיום... אבלות ישנה איננה מתמסדת בבת אחת; התהליך הוא בדרך כלל איטי. ראשיתו בהתעוררותה של מודעות הזמן המאחדת של זיכרון, אשר איננו רק מציין לעצמו או מפנה את תשומת לבו אל ימים עברו, אלא גם חווה מחדש, חי מחדש, מעלה מחדש על הבמה וממחיז מחדש אירועים מרוחקים בזמן, אירועים אשר דומה היה כי איבדו זה מכבר את מידת הרלוונטיות שלהם. ההלכה לא יכולה היתה לצוות על האדם להתחיל באורח פתאומי בקיום מצוות אבלות ישנה. ההתעוררות המחודשת דורשת זמן; היא מתהווה בהדרגתיות. יהיה זה אפוא בבחינת אבסורד להתחיל בקיום מעשי של האבלות, לפני שהחוויה שוחזרה ונחוותה מחדש בכל עוצמתה הטראגית והמבעיתה. הזמן שבין י"ז בתמוז לראש חודש אב מוקדש כולו לאדם הזוכר, המהרהר, החי מחדש והחווה מחדש. רק בראש חודש אב מתחילה ה"אבלות שבלב" להותיר את רושמה בתחום האבלות המוחצנת, והסימנים הראשונים לקיומה במעשה הולכים ומתגלים.
הראשונות לאמץ
תלמוד ירושלמי פסחים ד, א
א”ר [אמר רבי] זעירה נשייא דנהגן דלא למישתייה מן דאב עליל מנהג. שבו פסקה אבן שתייה
טור אורח חיים תקנא
דגרסי[נן] בירוש[למי] בפרק] מקום שנהגו נשי דנהיגי דלא למשתי עמרא מגו דעייל אב מנהגא ופירש רבי[נו] ניסים מלשון או בשתי או בערב וכיון שהשתי אסור כ”ש [כל שכן] תיקון בגדים חדשים וראוי להחמיר בזה מר”ח [מראש חודש] דהיינו נמי בכלל מיעוט שמחה ואית נוסחות דגרסי דלא למיכל בשרא ולמשתי חמרא ומזה נהגו במקומות שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בשבת זו ויש מוסיפין מר”ח [מראש חודש] עד התענית.
רבי אשר מלוניל, ספר המנהגות
וראיתי נשים יקרות שנמנעות מלשתות יין ומאכל בשר מי”ז בתמוז עד י’ באב ואומרות כי כן קבלו מאמותיהם דור אחר דור. ונ”ב [ונראה בעיני] משום הא דאמר במשנתינו בי”ז בתמוז בטל התמיד, וכן בעונותינו בטל ניסוך היין, ויש מן האנשים נוהגים כן. ונהגו בספרד שאין אוכלים בשר מר”ח אב עד י’ באב.
בשר ויין
שולחן ערוך או”ח תקנא, ט
יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו… ויש שמוסיפין מראש חודש עד התענית, ויש שמוסיפין מי”ז בתמוז. הגה: ומצניעים מראש חודש ואילך הסכין של שחיטה שאין שוחטים כ”א [כי אם] לצורך מצוה כגון לחולה או שבת או מילה או פדיון הבן וכיוצא בו.
רמ”א אורח חיים תקנא, י
ובסעודת מצוה, כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכת וסעודת אירוסין, אוכלים בשר ושותין כל השייכים לסעודה; אבל יש לצמצם שלא להוסיף. ובשבוע שחל ט’ באב בתוכה, אין לאכול בשר ולשתות יין רק מנין מצומצם, וזה אפילו בערב ת”ב [תשעה באב] שרי (מנהגים ומהרי”ל), ובלבד שלא יהיה בסעודה שמפסיק בה…
מגן אברהם אורח חיים תקנא, לה
דנשים השייכות לסעודה מותרים ג”כ [גם כן] בבשר ויין ודוק[א] במקו[ם] שמזמני[ם] נשים לסעודה זו
שארית יוסף ב, ד
כאשר אשה מסיימת מסכת מר”ח [מראש חודש] עד ת”ב [תשעה באב] ובני ביתה או חבורה של נשים משתתפים בשמחתה לכאורה כולם רשאים לאכול בשר ולשתות יין כבשאר סעודות מצוה…
משנה ברורה תקנא ס”ק סא
לחולה – אפילו חולה קצת. ואף דבסימן תקנ”ד סק”ט כתב המגן אברהם דנהגו קצת יולדות מז’ באב ואילך למנוע מבשר ויין, היינו שלא במקום חולי.
שו”ת שבות יעקב א, כז
הרי דכל שבעה ימי נדתה היא בחזקת חולת קצת וכיון דעיק[ר] דין זה שלא לאכול בשר הוא רק מצד המנהג א”כ [אם כן] במקום חולה אפי[לו] חולה קצת אין לנהוג איסור ובפרטו[ת] כל שבאה לשאול ודאי מרגיש[ה] בעצמה שאינה יכולה לסבול מאכל חלב מחמת מיחוש בגופה….והיינו דוקא לאכל בשר עוף…
מראה חיצוני וטיפוח
שולחן ערוך יו”ד קפב, א
המעביר שער בית שחי ובית הערוה, אפילו במספרים כעין תער, היו מכין אותו מכת מרדות. בד”א [במה דברים אמורים], במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים, כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים. אבל במקום שמעבירין אותו גם האנשים, אם העביר אין מכין אותו. הגה: ואפילו לכתחלה שרי
שבת סד ע"ב
והדוה בנדתה, זקנים הראשונים אמרו: שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין, עד שבא רבי עקיבא ולימד: אם כן אתה מגנה על בעלה…
שולחן ערוך אורח חיים תקנא, יב
תספורת שבוע זה, אחד ראשו ואחד כל שער שבו, אסור.הגה: …תספורת נוהגים להחמיר מי”ז בתמוז.
רמ”א אורח חיים תקנא, ד
הגה: …תספורת נוהגים להחמיר מי”ז בתמוז.
שולחן ערוך יו”ד שצ, ה
אשה מותרת בנטילת שער אחר ז’. הגה: ויש אוסרים אף לאשה, וכן עיקר.
ילקוט יוסף מועדים מדיני ימי תשעה באב ז
אסור להסתפר בשבוע שחל בו תשעה באב….ומותר לאשה להסתפר בשבוע שחל בו תשעה באב.
שו”ת פנים מאירות ג, לז
ועוד נשאלתי אשה אם מותרת לגלח מר”ח [מראש חודש] עד התענית ונראה לי ג”כ [גם כן] כיון דבאבל גופא פסק הרי”ף והרמב”ם דאשה מותרת לגלח אחר ז’ נראה להקל באבילו[ת] ישינה במילי דיחיד ולסמוך במילי דרבנן על הרי”ף והרמב”ם דמותר ג”כ [גם כן] לאשה לגלח מר”ח [מראש חודש] עד התענית
הרב דוד אויערבאך, הליכות ביתה עמ’ שעא הערה ע*
שמעתי מדודי הגרש”ז שליט”א …איך שהוא אפשר ודאי להקל מר”ח [מראש חודש] עד השבוע שחל בו ת”ב [תשעה באב].
משנה ברורה תקנא, עט
תספורת וכו’ – ואחד האיש ואחד האשה שוין לאיסור ואפשר שיש להתיר באשה [לגלח] ריבוי שער דצדעין [פמ”ג]:
שו”ת אגרות משה יו”ד ב, קלז
ובדבר תספורת לאשה בימי הספירה, הנה אף שהיה מסתבר להתיר מאחר שגם באבלות אחר שבעה תוך שלשים מתירין הרבה ראשונים… ובבין המצרים כיון שהוא רק מנהג יש להקל כהמתירין, אבל מ”מ [מכל מקום] נראה הדין שראוי להחמיר אם אינו נחוץ כל כך.
הרב שמעון ד איידר, סיכום הלכות שלושת השבועות, עמ' 4
מותר לאישה נשואה או אישה שהגיע לפרקה להסיר שיער רגליה גם בתשעת הימים (שמעת זאת מפי הרב משה פיינשטין שליט"א).
נטעי גבריאל הלכות בין המצרים יט, ו
..שער הגבות, מותר לגלחן.
הרב דוד אויערבאך, הליכות ביתה עמ’ 371, הערה 70*
מטרת האיפור לשם קישוט ונוי וככה”ג [וכל כי האי גונא] אין בזה משום תענוג ושמחה כיון שדרכה בכך כל השנה…דשאני תספורת שהוא מזמן לזמן….ודמיא לסריקת הראש דמותר אפילו בשבוע שחל בו ת”ב [תשעה באב]…ומוכח דבאשה יש להקל טפי…אם דרכה בכך כל השנה..ולענין שימת מי-בושם על גופה או בגדיה מפני הזיעה, יש להתיר.
משנה ברורה תקנא, כ
ולענין נטילת צפרנים יש דעות בין האחרונים אכן לצורך טבילת מצוה בודאי שרי. וכן לכבוד שבת…
שולחן ערוך או”ח תקנא, טז
יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חדש, ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו, ויש מתענים מי”ז בתמוז עד ט”ב [ט’ באב]. הגה: ולצורך מצוה שרי; ולכן נדה רוחצת וטובלת (מהרי”ל); ואפי[לו] אם טובלת ליל י’ באב, מותר לה לרחוץ בערב ט”ב [ט’ באב] אם א”א [אי אפשר] לה לרחוץ ליל י’ (אגודה). ונראה דה”ה [דהוא הדין] אשה הלובשת לבנים יכולה לרחוץ מעט כדרכה בשאר שנה, הואיל ואינה עושה לתענוג רק לצורך מצוה. ונוהגין שלא לרחוץ, אפילו בצונן, מראש חודש ואילך. (ת”ה סי’ ק”ו /ק”נ/) ואפי[לו] בערב שבת של חזון אסור לרחוץ כ”א [כי אם] ראשו ופניו ידיו ורגליו בצונן (מהרי”ל ותשובת מהרי”ל סי’ ט”ו וב”י); ויש מקילים בחפיפת הראש בחמין למי שרגיל בכך כל שבת.
שו”ת אגרות משה אה”ע ד, פד, ד
ולגבי שאלת בני הישיבה אם ביום חום מותר לרחוץ אחר ר”ח [ראש חודש] אב עד עת”ב [ערב תשעה באב] מאחר שמכונים להסיר הזיעה, ולא מחמת תענוג, באמת יש להקל.
שולחן ערוך או”ח תקנא, ג
שבוע שחל בו תשעה באב, אסורים לספר ולכבס, אפילו אינו רוצה ללובשו עתה, אלא להניחו לאחר ט’ באב. ואפילו אין לו אלא חלוק אחד, אסור. וכן המכובסים מקודם, בין ללבוש, בין להציע בהם המיטה. ואפילו מטפחות הידיים והשולחן אסור. הגה: ואנו נוהגין להחמיר בכל זה מתחלת ר”ח [ראש חודש] עד אחר התענית, אם לא לצורך מצוה, כגון אשה הלובשת לבנים מותרת לכבס וללבוש לבנים ולהציע תחתיה (רוקח וא”ז), וכן לכבוד שבת לובשים כלי פשתן ומציעין לבנים כמו בשאר שבתות.
רמ”א או”ח תקנא, יד
…. ואפילו בגדי שאר קטנים נוהגים להקל
מחשבות לסיכום
ד"ר אריקה בראון, 'הקדמה' בין המיצרים
גם כאשר אנו מכירים בחשיבות השכלית של ההיזכרות בעבר, לא תמיד אנו מסוגלים להתמודד עם האתגר הרגשי הטמון בלחיות אותו מחדש. במקום זאת, פעמים רבות אנו מוצאים את עצמנו שקועים בפרטי ההלכה, חוזרים על דקדוקי המצוות, לאו דווקא כהכנה לתקופה זו כי אם כהסחת דעת. אם נלך לאיבוד בעיסוק בשאלות כגון האם להאזין או לא להאזין למוזיקה ברדיו, האם מותר לקנות בגדים מסוימים אם הם בהנחה או האם אפשר ללכת לחוג שחיה, אנו עשויים שלא להגיע לעסוק במשימה המהותית יותר של התקופה: יצירת צער אמיתי על האובדן הבלתי נתפס של המרכז הרוחני היהודי... ההגבלות והאיסורים ההלכתיים בתקופה זו מסייעים לנו לארגן את עולמנו כדי למעט בשמחה, אך אין די בהן כדי לעורר עצב... במהלך שלושת השבועות ותשעה באב, אין אנו רק מבכים על העבר החוזר על עצמו. אנו גם ניצבים במקום בטוח מבחינה רוחנית, בנוכחות קהילה, ושואלים את עצמנו את השאלות הקיומיות שעל כל פרט וכל קהילה לשאול את עצמם.
שו''ת
עיון בשאלות ותשובות שונה מקריאת מאמר. השו"ת תמציתי וממוקד, ולעיתים קריאה בו אף יעילה יותר כאשר רוצים לדעת את הנושא באופן מעשי. בשו"ת קיימת התייחסות אישית לפונה. קריאת שו"ת מאפשרת למידה וחיבור לנושא, הזדהות והזדמנות ללמידה משותפת במרחב הוירטואלי. לשליחת שאלה לחצו כאן!
שאלות בהשקפה
מדוע מנהגי האבל מחמירים בהדרגה?
הרב יוסף דב סולובייצ'יק מלמד שיש התאמה הלכתית ורעיונית בין שלבי האבל הקודמים לתשעה באב ובין שלבי האבל על הורה שנפטר. שלושת השבועות מקבילים לשנים עשר חודשי האבל, תשעת הימים מקבילים לשלושים הימים הראשונים לאחר הפטירה, ותשעה באב עצמו מקביל לשבעה.
במישור ההלכתי, לפי הרב סולבייצ'יק, בשלושת השבועות חלים כל מנהגי האבלות הנהוגים בשנת האבל על אובדן הורה, גם אם המנהגים לא הוזכרו במפורש בדברי הראשונים.
מבחינה רעיונית, הוא מסביר כי הלכות אבלות ומנהגי אבלות מתכתבים עם הרגש האנושי, מושפעים ממנו ומכוונים אותם בו זמנית.3
הרב יוסף דוב סולובייצ'יק, "אבלות ישנה ואבלות חדשה: אבלות היסטורית ואבלות אישית".
אף שאבלו של הפרט עיקרו "קיום שבלב" – רוצה לומר: הגשמה פנימית וחווייתית של חובת ההתאבלות – הרי שעליו להיתרגם גם לביצוע מוקפד של עשייה... ההלכה תובעת שהתחושה תהפוך למעשה, הרגשות הסובייקטיביים ייעשו לנתונים אובייקטיביים מוצקים, ותחושות בנות־חלוף וחסרות צורה צריכות להתגבש לסמלים מוחשיים שיש להם קיום... אבלות ישנה איננה מתמסדת בבת אחת; התהליך הוא בדרך כלל איטי. ראשיתו בהתעוררותה של מודעות הזמן המאחדת של זיכרון, אשר איננו רק מציין לעצמו או מפנה את תשומת לבו אל ימים עברו, אלא גם חווה מחדש, חי מחדש, מעלה מחדש על הבמה וממחיז מחדש אירועים מרוחקים בזמן, אירועים אשר דומה היה כי איבדו זה מכבר את מידת הרלוונטיות שלהם. ההלכה לא יכולה היתה לצוות על האדם להתחיל באורח פתאומי בקיום מצוות אבלות ישנה. ההתעוררות המחודשת דורשת זמן; היא מתהווה בהדרגתיות. יהיה זה אפוא בבחינת אבסורד להתחיל בקיום מעשי של האבלות, לפני שהחוויה שוחזרה ונחוותה מחדש בכל עוצמתה הטראגית והמבעיתה. הזמן שבין י"ז בתמוז לראש חודש אב מוקדש כולו לאדם הזוכר, המהרהר, החי מחדש והחווה מחדש. רק בראש חודש אב מתחילה ה"אבלות שבלב" להותיר את רושמה בתחום האבלות המוחצנת, והסימנים הראשונים לקיומה במעשה הולכים ומתגלים.
הלכות אבלות על פטירת הורה משקפות את המצוקה הרגשית החריפה של האדם, ואת התנתקותו מהחברה לאחר שחווה אובדן כה גדול. חומרת ההלכות פוחתת בהדרגה כאשר האָבֵל מצליח להתאקלם מחדש בחברה וחוזר לחוות איזון רגשי.
הלכות האבלות על בית המקדש, שהיא אבלות ישנה, שונות מכך. באבלות מסוג זה אין אנו מתמודדים עם טראומה חדשה, אלא מתאבלים על טראומה היסטורית, בעלת השפעה מתמשכת. אנו מחמירים בהדרגה את מנהגי האבלות בשלושת השבועות כדי לעורר תגובה רגשית לאובדן, ולהיכנס להלך הרוח המתאים לתשעה באב.
למה שההלכה תבדיל בין גברים ונשים בכל הנוגע לאיסורי טיפוח בשלושת השבועות ובתשעת הימים?
ישנן הלכות הנקבעות לפי המנהג הרווח. עד לשנים האחרונות, צורות רבות של טיפוח נחשבו להתנהגות נשית. פעולות כגון הסרת שיער גוף אסורות על גברים במקומות ובתקופות זמן שבהם הן נחשבות לנוהג של נשים.
שולחן ערוך יו”ד קפב, א
המעביר שער בית שחי ובית הערוה, אפילו במספרים כעין תער, היו מכין אותו מכת מרדות. בד”א [במה דברים אמורים], במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים, כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים. אבל במקום שמעבירין אותו גם האנשים, אם העביר אין מכין אותו. הגה: ואפילו לכתחלה שרי
השו"תים של ימינו מלאים בגברים התוהים אם פעולות אלה אסורות על גברים גם כיום. התשובות תלויות לרוב בשינויים בנורמות קהילתיות. (להעמקה נוספת ראו כאן.)
כמו כן, רוב הקולות ההלכתיות הקשורות לטיפוח של נשים מתייחסות באופן מפורש לנשים נשואות, במיוחד נשואות טריות, או לרווקות היוצאות לשידוכים. הקולות האלו מתמקדות בטיפוח כקשור למשיכה פיזית בתוך מערכת יחסים. תפיסה זו באה לידי ביטוי פעמים רבות מנקודת מבטו של הגבר, למשל כאשר רבי עקיבא עומד על כך שיתירו לאישה בזמן נידה להתאפר ולהתלבש יפה פן תהפוך ללא מושכת בעיני בעלה:
שבת סד ע"ב
והדוה בנדתה, זקנים הראשונים אמרו: שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין, עד שבא רבי עקיבא ולימד: אם כן אתה מגנה על בעלה…
אף שכיום התייחסותנו לגוף הנשי ולמבט הגברי השתנו, משיכה פיזית נותרה מרכיב חשוב במערכות יחסים זוגיות. ככל שנורמות הטיפוח של גברים ישתנו ויתפתחו, וככל שנשים יקפידו יותר על הטיפוח של בעליהן, ייתכן שנתחיל לראות גישה יותר מקלה גם בכל הנוגע לטיפוח גברים במהלך שלושת השבועות.
שו"ת
שמע
