חנוכה ב: מצוות ומנהגים

מאת לורי נוביק | עריכה: הרב עזרא ביק, אילנה אלצפן, ושיינע גולדברג

תרגום: שיראל גרסון | עריכה בעברית: עדיה בלנק

שימוש בנרות

בניגוד לנרות השבת, שתפקידם המקורי היה בעיקר להאיר את הבית בליל שבת,¹ נר החנוכה מיועד לשם קיום מצווה ופרסום הנס בלבד, ולא לשימוש כלשהו. הנאה מנרות החנוכה על ידי שימוש באורם לשם עשיית מלאכה עלולה להשכיח את העובדה שתפקידם הוא לפרסם את הנס.

כמו כן, עשיית מלאכה יום־יומית כגון ספירת שטרות לאור הנרות עלולה לפגוע בכבוד נרות החנוכה, שבאמצעותם מקיימים מצווה. כפי שאנו שרים ב"הנרות הללו", ניתן אפילו לומר שלנרות יש מידת קדושה המזכירה את קדושת המנורה בבית המקדש.² מסיבות אלו אנו מדליקים נר נוסף – השַמָּש – לצד שאר הנרות, כדי שאם ייווצר מצב שבו משתמשים באור, נוכל להניח שהשתמשנו באור השַמָּש ולא באורם של נרות המצווה.³

כך מסכם זאת השולחן ערוך:

אם איסור השימוש בנרות החנוכה נובע מהכרת המצווה ומכבודה, אזי אפשר שיהיה מותר להשתמש בהם בתום קיום המצווה. ואכן, השולחן ערוך מציין כי ניתן להשתמש בנרות לאחר קיום המצווה, כלומר חצי שעה לאחר הדלקתם.

הימנעות ממלאכה בחנוכה

בגמרא מובא כי חז"ל תיקנו את חנוכה כאחד מ"ימים טובים".⁴ רש"י מדייק שהמונח "יום טוב" אינו מעיד על איסור עשיית מלאכה בחנוכה:

ובכל זאת, באשכנז של ימי הביניים החל מנהג שלא לעשות מלאכה בזמן שהנרות דולקים, או ביום הראשון והאחרון של חנוכה:

נראה כי מטרתו של מנהג זה הייתה להתייחס לחנוכה קצת יותר כמו ליום־טוב. אף שמדברי המהרי"ל נשמע כי הקהילה כולה נהגה כך בעבר, המנהג נשאר ונעשה רווח יותר דווקא בקרב נשים.

מדוע נשים?

מדוע המנהג להימנע מעשיית מלאכה בזמן שהנרות דולקים נעשה מקובל בקרב נשים? קיימים שני הסברים מרכזיים לכך במקורות:

"אין לנו רשות להשתמש בהם" – ראינו לעיל כי אין להשתמש באור נרות החנוכה. בימים עברו נשים היו עושות את מלאכות הבית בלילה לאור נרות, ואישה הייתה עלולה למצוא את עצמה משתמשת בנרות החנוכה מבלי להתכוון (אף שהשַמָּש נועד למנוע מצב כזה). הבית יוסף מסביר כי בעצם הימנעותה מעשיית מלאכה בזמן שהנרות דולקים, האישה מחדדת בעבור שאר בני הבית ש"אין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד".

לשיטה זו, ניתן להגביל את זמן ההימנעות ממלאכה לחצי השעה הראשונה להדלקת הנרות, שכן לאחר מכן, כפי שראינו לעיל, ניתן להשתמש בנרות.

היינו יכולות לחשוב שיש להימנע גם מבישולים בחצי השעה שלאחר הדלקת הנרות, אך לא נהגו להימנע מבישול בזמן זה. מנהג כזה התקבל רק במקומות אחדים, כמו ירושלים. כדי שלא להסיח דעתן מזכר הנס עושין לפחות אותה שעה כמו יום טוב

הכרה בנס – לדברי הלבוש, יש להימנע ממלאכה בזמן שנרות החנוכה דולקים מסיבה דומה לזו שבגללה קיים איסור מלאכה ביום טוב: כדי שתהיה אפשרות להכיר בנס ולהתרכז בו.

לשיטה זו, אישה הנוהגת שלא לעשות מלאכה יכולה לבשל או לעשות מלאכות אחרות המותרות ביום טוב.

נראה כי אף אחד מן ההסברים הללו אינו ייחודי לנשים. המגן אברהם מסביר כי נשים מקפידות במיוחד לקיים מנהג זה בשל החלק שנשים לקחו בנס החנוכה:⁵

נקודה זו מזכירה את הקשר של נשים לראש חודש,⁶ ומתכתבת עם מנהג נשים להימנע ממלאכות הבית (מעין אלו האסורות בחול המועד) כדרך לציין את חשיבותם של ימים מיוחדים.

כיום, נוהגים שלא לעשות מלאכה בחצי השעה הראשונה לאחר הדלקת נרות החנוכה. ההגדרה למלאכה אסורה זהה לזו של מלאכות בחול המועד, ועל כן מותר לבשל.

סעודה חגיגית

מנהג נוסף של יום־טוב שאומץ חלקית בחג החנוכה הוא עריכת סעודה חגיגית. הרמ"א כותב כי ראוי לערוך סעודה בחנוכה, שבה אנו מפרסמים את הנס שאירע לנו.

כמו כן, מציין הרמ"א כי נוהגים לאכול מאכלי חלב לזכר סיפורה של יהודית. הב"ח אף כותב שלנשים יש סיבה מיוחדת לערוך סעודה חגיגית בחנוכה, שכן הנס נעשה על ידי אישה.

חג הבנות

נראה שהדוגמאות הטובות ביותר לקהילות הנוהגות מנהגים אלו הן בקהילות צפון אפריקה, הנוהגות לערוך את "עיד אל־בנאת", "חג הבנות", בראש חודש טבת (הלילה השישי או השביעי של חנוכה). החוקרת הישראלית ד"ר יעל לוין מתארת חלק מן החגיגות הללו, וקוראת להפיח בהן רוח חדשה וליישמן גם בימינו:⁷

מצווה נוספת של חנוכה בעלת זיקה מיוחדת לנשים היא אמירת ההלל. חז"ל קבעו את שמונת ימי החנוכה כימי "הלל והודאה". אנו אומרים הלל בכל אחד מימות החנוכה:

במילים אחרות, אנו אומרים הלל בחנוכה בעקבות הניסים שהתרחשו, וכדי שנזכור אותם ואף נפרסם אותם.⁸

בדרך כלל, נשים פטורות מהלל כיוון שזו מצוות עשה שהזמן גרמה. משום כך, אישה אינה יכולה להוציא גבר ידי חובת ההלל, וגבר שלא הכיר את מילות ההלל היה צריך לחזור על ההלל של אישה מילה במילה:

התוספות כותבים על משנה זו כי בכל זאת נשים אכן חייבות בהלל בליל הסדר משום שאף הן היו באותו הנס:

בהתאם לכך, נראה כי גם נשים אמורות להיות חייבות בהלל בחנוכה, מאחר שתפילת ההלל נאמרת בגלל נס החנוכה, עליו חל עקרון "אף הן".

שיטת הרמב"ם

לעומת התוספות, בעקבות המשנה שראינו, הרמב"ם פוסק כי אין אישה יכולה להוציא גבר ידי חובת ההלל, ללא יוצא מן הכלל.

בעוד שהרמב"ם פוסק שנשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה משום "אף הן", הוא פוסק שהן אינן חייבות בהלל בחנוכה. מדוע?

הרב עובדיה מציע הסבר לכך:⁹

למעשה, הרמב"ם מתייחס לאמירת תפילת ההלל כאל מצווה אחת. אף שלהלל בחנוכה יש זיקה מיוחדת לנס, אין זו מצווה נפרדת מאמירת שאר תפילות ההלל. מאז שנקבע להלכה שאומרים הלל בחנוכה כמו בימים טובים אחרים, אין מבדילים בין הלל של חנוכה לבין הלל של שאר ימים טובים, ומשום כך נשים פטורות.

שיטות אחרות

השדי חמד סובר שנשים חייבות רק באמירת פרק תהילים אחד מתפילת ההלל (או פרק שבח אחר), ושיטתו לא נפסקה להלכה.¹⁰ פוסקים אחרים, ביניהם רבי רפאל מוולוז'ין, חולקים עליו ופוסקים כי נשים חייבות בהלל בחנוכה:¹¹

האחרונים נחלקו בעניין זה. הרב עובדיה יוסף פוסק כשיטת הרמב"ם, ואף הרב שלמה זלמן אוירבך פוסק כי נשים פטורות.

אך הרב שמואל הלוי וואזנר פוסק כי יש כאן מקום לחיוב.

מאחר שחיוב נשים בהלל בחנוכה הוא עניין השנוי במחלוקת, ראוי שאישה תשתדל לומר הלל כדי לצאת ידי חובה לפי כל הדעות. בשעת הדחק היא יכולה לסמוך על השיטה שלפיה נשים פטורות.

נשים שאינן נוהגות לברך על קיום מצוות מרצון אינן מברכות על הלל בחנוכה, בהתאם לשיטות שלפיהן נשים פטורות מהלל. נשים הנוהגות לברך על קיום מצוות מרצון מברכות גם הלל בחנוכה.

אמירת ההלל בחנוכה מהווה הזדמנות נוספת להתבונן ולהכיר בנס החנוכה ובחלק שלקחו בו הנשים.

ד"ר יעל לוין, "ראש חודש טבת: ראש חודש הבנות". כיפה.