קוסמטיקה ושבת א: סוגי מוצרים

מוצרי קוסמטיקה וטיפוח הגוף והשיער משמשים למגוון מטרות: שיפור המראה החיצוני, הזנה וחיזוק לעור ולשיער, מניעת נזקים וטיפול בהם, יצירת תחושת רעננות ועונג. אולם בשבת, איסור המלאכה מציב אתגרים משמעותיים עבור מי שמוצרים אלו הם חלק בלתי נפרד משגרת יומם. כתוצאה מכך, השבת הופכת לעיתים ליום היחיד בשבוע שבו נמנעים מאותן פעולות טיפוח.

מציאות זו מעוררת קושי מובנה משתי סיבות:

ראשית, מצוות כבוד שבת מחייבת אותנו להשקיע בניקיוננו ובמראנו לכבוד היום הקדוש:¹

שנית, בשל המצווה המקבילה של עונג שבת, הכוללת תענוג גופני מוחשי, ²אם באכילת מאכלים משובחים ואם בקיום יחסי אישות:

נמצא אפוא כי ההלכה עצמה מעודדת אותנו להיראות ולהרגיש במיטבנו בשבת. עם זאת, הדרך ליישם זאת מבלי להיכשל באיסורי מלאכה אינה תמיד ברורה.

במאמר הלכתי הבוחן היבטים אלו, עומדת הרבנית לאה סרנה על נחיצות הדיון בנושא בימינו: ³

בסדרה זו נבחן את הסוגיות ההלכתיות המרכזיות העולות ביחס לשימוש במוצרי קוסמטיקה וטיפוח בשבת. נפתח בבירור ההלכות הנוגעות לשימוש בשמנים ובחומרים דומים; בהמשך נדון במוצרים מבושמים או מועשרים ובשימוש לצורך רפואי. לאחר מכן נתמקד באיפור ובמלאכת "צובע". נסיים את הסדרה בדיון על הסרת איפור לשם טבילה בשבת וביום טוב.

המקורות עוסקים רבות במשיחת העור בשמן בשבת, פעולה המכונה בהלכה בשם סיכה. יש המבחינים בין סיכה לבין נתינה: בעוד שנתינה היא יציקת כמות מרובה של שמן על העור, הרי שסיכה מתייחסת למריחת כמות מועטה וחיכוכה בעור.

בספרות ההלכה, המושג סיכה נדון בשני הקשרים עיקריים: סיכה לשם תענוג גופני וסיכה לצורך רפואי. כמה מקורות מבססים את ההיתר לסוך בשבת לצורך תענוג והנאה. ראשית, ברייתא בתלמוד הירושלמי קובעת במפורש כי משיחת העור בשמן מותרת בשבת, גם כאשר הסיכה אינה נעשית למטרת תענוג:

שנית, המשנה מתירה לסוך את הבטן בשמן ולפזר אותו על הגוף ביד בשבת, כל עוד הפעולה אינה נעשית בכוח. כפי שמציין רבי עובדיה מברטנורא, מטרת הפעולה היא הסבת הנאה גופנית:

התלמוד הבבלי מוסיף סייג; יש לשנות מדרך החול בסיכה זו, כיוון ששפשוף נמרץ של השמן מזוהה עם הרגלי ימי החול (עובדין דחול).⁴ הדרך לשנות היא למשוח את השמן ולמשש אותו בעת ובעונה אחת:

שלישית, בסוגיה שתידון בהרחבה במאמר הבא, התלמוד מתיר לסוך בשמן "מכה שנתרפאה" לצורך תענוג.⁵ כמו כן, במסגרת דיון בדרכים המותרות לחימום שמן בשבת, מובאת דעתו של רשב"ג שאישה רשאית לסוך את ידיה בשמן ולחממן כנגד המדורה כדי לסוך בהן את בנה, ללא הגדרת מטרה ספציפית. ⁶

על סמך מקורות אלו השולחן ערוך פוסק כי מותר למשוח שמן על הגוף בשבת לשם הנאה, בתנאי שהדבר נעשה בשינוי מדרך החול ובעדינות:

כיצד מושחים שמן?

לאחר שביארנו כי מותר לסוך את הגוף בשבת בידיים תוך כדי מישוש, נבחן כעת דרכים נוספות לסיכה בשמן המצויות במוצרי טיפוח ותענוג, ונבדוק אם הן עולות בקנה אחד עם גדרי ההלכה.

א. זהירות מאיסור סחיטה – כל דרך של משיחה בשבת חייבת להיעשות ללא חשש מלאכת סחיטה. סחיטה – הוצאת נוזל מתוך גוף שבלוע בו לצורך שימוש (כגון סחיטת ענבים להוציא מהם מיץ) – אסורה בשבת מדין תולדת מלאכת דש.⁷ לדעת חלק מהראשונים, סחיטת בגד רטוב אסורה מדאורייתא, שכן דרך השימוש בו היא דחיקת הנוזל החוצה (כגון סחיטת מים ממטלית לניקוי העור).

לאור זאת, אין לתת שמן על בגד, צמר גפן וכדומה כדי לסוך בהם את הגוף, מחשש שמא יבוא לידי סחיטה. עם זאת, הגרש"ז אוירבך מתיר למשוח תחילה את השמן על הגוף ולאחר מכן לפרוס אותו בעדינות באמצעות צמר גפן או בגד, שכן פעולת הפריסה עצמה אין בה משום חשש סחיטה. ⁸

מטעם זה, שימוש במכל בעל גלגלת (רול-און) מותר ללא פקפוק, שכן אין בו חשש סחיטה כלל. בנוגע למשיחת שמן על השיער, הדבר מעורר שאלה בעניין סחיטת השיער: ⁹

אולם, גם בזה פסק הגרש"ז אוירבך להקל, בתנאי שנזהרים שלא להשתמש בכמות מופרזת של שמן במקום מסוים, מה שעלול לבוא לידי סחיטה:

לסיכום, ניתן לסוך בידיים, ב"רול-און", או ביציקה ישירה ממכל. כדי להימנע מחשש סחיטה, אין להספיג שמן בבד או בצמר גפן לצורך המשיחה (אך ניתן להיעזר בהם לפיזור השמן שכבר הונח על הגוף), וכן יש להקפיד על כמות מועטה במשיחת השיער.

ב. שימוש בתרסיס (ספריי) – יש דיון הלכתי בנוגע לשימוש בתרסיס ואיסור זורה. לכאורה, פיזור רסיסי נוזל באוויר דומה למלאכת זורה, המפרידה בין חומרים על ידי השלכתם לרוח. אולם, בתלמוד הירושלמי מבואר כי איסור זורה קיים רק כאשר הפעולה כרוכה בסיוע הרוח:

מאחר שפעולת התרסיס מבוססת על לחץ מכני ולא על סיוע הרוח, הרב יצחק וייס פסק כי הדבר מותר בשבת:

ג. ריסוס השיער וחשש בונה – השימוש בתרסיס לשיער (ספריי) מורכב יותר, שכן עלול להיות בו משום איסור בונה. חז"ל אסרו קליעת שיער¹⁰ או חלוקתו (יצירת שביל במסרק) ¹¹משום שהדבר נחשב כעין בניין:

הריב"ש מסביר כי איסור זה עשוי לחול גם על משיחת שמן ומים כדי להדביק את השערות זו לזו ולעצבן בתסרוקת:

המשנה ברורה, בביאור הלכה, דייק מדברי הריב"ש שיש מקום להקל כאשר הפעולה נועדה רק לשימור המצב הקיים ולא ליצירת תסרוקת חדשה:

קיימות שתי גישות להבנת פסיקתו: לקולא ולחומרא.

הרב יעקב פוזן נטה להקל בשימוש בתרסיס לצורך שימור תסרוקת קיימת, אך לא לעיצובה (בניינה):

הנוהג לפי שיטה זו צריך להישמר מאיסור גוזז, שלא יתלוש שערות בטעות. ¹²

בעל השמירת שבת כהלכתה פוסק לחומרה, ואוסר כל שימוש בתרסיס המקשה את השיער:

נמצאנו למדים כי בעוד שהשימוש בתרסיסים מותר לרוב הדעות, ריסוס השיער נותר שנוי במחלוקת בשל חשש לאיסור בונה. דין המוס דומה עקרונית לזה של תרסיס, שהרי המוס הוא נוזל בתוספת אוויר המיועד לעצב את השיער או לשמור תסרוקת. אולם יש פוסקים המעדיפים שימוש בתרסיס על שימוש במוס, מכיוון שהמוס עובר שינוי מצב הצבירה מקצף לנוזל. ¹³גם בשימוש בג'לים יש משום חשש בונה. (נדון במוצרי ג'ל ובמוצרים מבושמים כאן.)

לאחר שביארנו את ההיתר לסוך את הגוף בשמן לשם תענוג, עלינו לבחון את גבולות המונח שמן: האם ההיתר מוגבל לשמן נוזלי בלבד, או שמא הוא כולל גם חומרים אחרים המשמשים לסיכה?

הפיכת מוצק לנוזל

המרדכי מדייק כי ההיתר נאמר דווקא בנוזל, אך משיחת שומן מוקשה אסורה. הטעם לכך הוא שבעת המריחה על הגוף, חום היד והחיכוך ממיסים את השומן המוקשה והופכים אותו לנוזל:

חששו של המרדכי הוא מפני איסור נולד – יצירת ישות חדשה בשבת. ¹⁴השולחן ערוך פוסק כדעה זו, ומתיר לסוך פצע שהגליד בשמן, אך לא בחֵלֶב:

לפיכך, ככלל, אין למשוח חומר מוצק או קרוש על העור אם פעולת המריחה תגרום לו להפוך לנוזל. אולם הגבלה זו אינה חלה על חומר שהוא רך ומשחתי מלכתחילה. הגרא"ח נאה עומד על נקודה זו בדיונו על השימוש במשחת שיניים בשבת:

במשיחת חומר קרוש הנמס בעת המריחה יש חשש לאיסור מוליד, בעוד שבמשיחת חומר רך (משחה) אין משום חשש זה.

חומרים הניתנים למריחה

אף שהשולחן ערוך אסר משיחת שומן מוקשה דווקא מטעם מוליד, פוסקים מאוחרים יותר ציינו כי בפעולה זו קיים חשש הלכתי נוסף: איסור מְמָרֵחַ, החלקת פני השטח של חומר גמיש.¹⁵

על אילו חומרים חל איסור זה? המשנה מלמדת כי מירוח שעווה כדי לסתום נקב בחבית אסור מהתורה משום ממרח:

בגמרא נחלקו רב ושמואל אם נאסר מדרבנן גם מירוח של חומר פחות מוצק ("מישחא"), מחשש שמא יבואו למרוח שעווה:

רש"י מגדיר מישחא כשמן עב:

הרמב"ם מגדיר אותו כ"שומן", ופוסק לחומרה כדעת רב:

בעקבותיהם פוסק השולחן ערוך שאין לסתום נקב בשמן עב בשל איסור ממרח, אך מתיר להשתמש בחומרים שאינם בני-מירוח:

מכאן עולה כי חומרים מוצקים כדוגמת שעווה (כגון משחת שפתיים בצנצנת) אסורים בשימוש בשבת משום ממרח, ואיסור זה חל על הגוף כשם שהוא חל על כל משטח אחר. ¹⁶מריחת שומן קרוש או שמן עב אסורה מדרבנן, בעוד שבשמן רגיל אין חשש ממרח, שכן אינו ניתן להחלקה.¹⁷

חומרים שדרגת סמיכותם היא כשל שמן רגיל מותרים בסיכה; אולם חומרים סמיכים כ"שמן עב", שעלולים להחליפם בשעווה, נאסרו במירוח. כך גם לעניין השיער:

סיווג חומרים

קביעת הגבולות המדויקים בין סוגי התכשירים השונים היא משימה מאתגרת. אין די בתוויות היצרן; דרגת הסמיכות של מוצרים המכונים משחות, קרמים, תחליבים או ג'לים משתנה. המורכבות גדלה עוד יותר כיוון שהסמיכות מושפעת מהטמפרטורה: החומרים נעשים דלילים ונוזליים יותר בחום, ומוצקים יותר בקור.

גישה אחת להתמודדות עם קושי זה היא להגביל את הגדרת השמן המותר לנוזלים שדרגת דלילותם אינה פחותה מזו של רוב השמנים. ברוח זו, הרב ולדנברג סבור כי אין לקבוע קריטריון מדויק מדי להיתר, שמא אלו שאינם בקיאים בפרטי ההלכה יבואו לידי תקלה. (הוא מניח שנשים שייכות לכלל עמי הארץ.)

מנגד, יש המציעים קריטריון טכני ברור. הרב משה היינמן, המנהל הרבני של ארגון הכשרות האמריקאי Star-K, מציע לבחון את רמת הצמיגות של חומרים (בימי חול) באמצעות מדד מדעי. לשיטתו, הדין לגבי סבון ידיים עשוי להשתנות לפי סמיכות, אך סבון כלים נוזלי טיפוסי, או כל חומר שנשפך במהירות דומה, יהיה מותר בשימוש:¹⁸

בדיון על סבון נוזלי הציע הרב מרדכי אליהו מבחן מעשי המבוסס על יכולת להישפך:

הרב פוזן מפרט עמדה זו, ומתיר תכשירים הזורמים מעצמם בדומה לשמן:

הרב פוזן מוסיף שהעדר הגדרה ברורה של צמיגות בספרות ההלכה הוא גורם לקולא.

המנהג למעשה משתנה ממקום למקום. ¹⁹המבקשים להחמיר יכולים להכין תכשירים לשימוש בשבת על ידי דילולם מקודם במים. ²⁰

היתרים למוצרים צמיגיים

מלאכת ממרח עניינה החלקת שכבה של חומר על גבי משטח (כגון שעווה על פני חבית). השאלה העומדת לפתחנו היא אם האיסור קיים גם כאשר החומר מוחדר לתוך המשטח ונספג בו לחלוטין.

בדיון בנושא דריכה על רוק בקרקע, ²¹המגן אברהם מעלה סברה שלפיה כאשר אדם משפשף חומר מתוך כוונה שייבלע וייספג לחלוטין, אין בכך משום איסור ממרח:

אומנם, האליה רבה פקפק בסברה זו של המגן אברהם, ²²ויש שביארו (כמו הציץ אליעזר) שהיתר המגן אברהם נאמר אך ורק ברוק, משום שאין לאדם עניין בו והוא בגדר "מלאכה שאינה צריכה לגופה" (מלאכה שנעשית למטרה שונה ממטרתה העיקרית של המלאכה), מה שאין כן במשחה שהאדם חפץ בהנאתה:²³

מאידך, הגרש"ז אוירבך ביאר כי יסוד ההיתר אינו תלוי בשאלת התועלת, אלא בהגדרת הפעולה. לדעתו המגן אברהם התכוון שאיסור ממרח חל רק כאשר נותרת שכבה המוחלקת על פני השטח, ולא כאשר החומר נעלם בתוך המשטח:

עמדה זו יוחסה גם לגרי"ד סולוביצ'יק, ²⁴ויש הסומכים עליה במקרים של צורך רפואי,²⁵ או כאשר אין עניין בהשארת שאריות מהחומר. דוגמה ליישום שיטה זו היא פסיקתם של המתירים להשתמש במשחת שיניים בשבת (כגון הגר"ע יוסף). ²⁶

אחרים דוחים את הרלוונטיות של פסיקת המגן אברהם להגדרת ממרח, כפי שעשה הציץ אליעזר, הן באופן כללי והן בנוגע למשחת שיניים. (הפרקטיקה בנוגע למשחת שיניים חלוקה: יש הנמנעים ממנה לחלוטין בשבת; יש המשתמשים במשחה דלילה או נוזלית; ויש המשתמשים במשחה רגילה.)

נוזלים שסמיכותם כשל שמנים רגילים מותרים בסיכה לכל הדעות. בתכשירים סמיכים יותר (הדומים יותר לשעווה), קשה יותר לסמוך על היתר על בסיס ספיגה.

מה לגבי חומרי ביניים, ובפרט אלו שסיווגם ההלכתי שנוי במחלוקת? בחומרים אלו, שפשוף נמרץ עד לספיגה מוחלטת מהווה בסיס הלכתי איתן יותר להיתר. כך פסק למשל הרב נחום אליעזר רבינוביץ לגבי תכשירי לחות הנשפכים, כל עוד מורחים אותם עד לספיגה.

נמצא שאם משתמשים בתכשיר הזורם בקלות (או מדללים אותו לכדי כך), ומשפשפים אותו עד לבליעה גמורה בעור, ניתן לצאת ידי חובת דעות רבות וליהנות ממגוון רחב של תכשירי טיפוח בשבת. דרך נוספת להיתר, המקובלת בעיקר במקרים רפואיים, היא הנחת החומר בטפיחות ללא מריחה כלל. (נדון על כך במאמר הבא, בהקשר של שימוש בשמן לצורכי רפואה.)

המנהג הרווח הוא להשתמש בשבת בסבון נוזלי, בתכשירי ניקוי או באלכוהול-ג'ל, אף ששאלת ההיתר בחומרים סמיכים או מקציפים נתונה במחלוקת. ²⁷כפי שביארנו, קיים מגוון דעות בנוגע למוצרים צמיגיים שסמיכותם כשל סבון נוזלי, וישנו בסיס הלכתי איתן למנהגן של קהילות רבות להשתמש בסבון נוזלי כמות שהוא בשבת. יש המחמירים לדלל את הסבון מערב שבת כדי שתחול עליו בבירור הגדרת שמן דליל, ובכך לבטל כל חשש לאיסור "ממרח".

סבון מוצק

מהו דינו של סבון מוצק? הרמב"ם מתיר מפורשות לרחוץ ידיים בחומר הנקרא בורית.

אף שיש שפירשו בורית כסבון המוכר לנו,²⁸ סביר להניח שהרמב"ם כיוון לצמח הבורית הנזכר במקרא ובמשנה,²⁹ ועל כן אין מקור זה מכריע לענייננו. הרמ"א מזהה את הבורית כסבון ("זיי"ף"), ופוסק לאיסור משום חשש מוליד, שכן הסבון נימוח והופך לנוזל בעת המריחה: ³⁰

גישת הרמ"א שנויה במחלוקת: המגן אברהם מעלה את האפשרות שאיסור מוליד אינו חל על סבון כלל.³¹

התפארת ישראל העלה חשש נוסף, שלפיו השימוש בסבון – שהיה בזמנו סמיך ורך – כרוך באיסור ממרח:

מלאכת ממרח היא תולדה של מלאכת ממחק, החלקת פני שטח (לדוגמה, הסרת שיער מעור בהמה).³² בעל המעשה רוקח סובר ששימוש בסבון מוצק כרוך באיסור דאורייתא של ממחק, שכן האדם מחליק את פני גוש הסבון עצמו תוך כדי הרחיצה: ³³

מנגד, פוסקים רבים ובראשם הגר"ע יוסף תמהו על החלת איסור ממרח על סבון מוצק, שכן אין לאדם עניין בהחלקת הסבון אלא בניקוי ידיו בלבד, וסופו של החומר להישטף במים:

בדומה לכך, הגרש"ז אוירבך ערער על יישום איסור ממרח או ממחק כאן:

להלכה, המשנה ברורה הכריע כדעת המחמירים בבורית משום ממרח וממחק.³⁴ פוסקים מודרניים רבים, ובהם הגר"מ פיינשטיין, החילו איסור זה גם על הסבונים המוצקים בימינו:

לאור זאת, המנהג הרווח הוא להימנע משימוש בסבון מוצק בשבת.

תכשירים מוצקים (סטיק)

תכשירים המגיעים בצורת "סטיק", כגון שפתון (ליפסטיק), מכילים לעיתים קרובות שעווה כמרכיב מרכזי. גם דאודורנטים מוצקים מיוצרים מחומרים בעלי מרקם דמוי שעווה. יש בכך משום חשש לאיסור ממרח, שכן הדוגמה הקלסית למלאכה זו היא מריחת שכבת שעווה.

הגרא"ח נאה דן בשאלה אם חשש זה אכן חל על שפתון מוצק (זאת מבלי להתייחס לשאלת איסור צובע, שבה נעסוק בהרחבה במאמר השלישי בסדרה). לשיטתו, כיוון שהשפתון חלק מלכתחילה, אין בשימוש בו משום איסור ממחק (שעניינו החלקת פני השטח). כמו כן, הוא סבור שהשפתון נועד להעביר מראה צבע לשפתיים ולא ליצור שכבה מוחלקת מעליהן, ולכן אין כאן משום איסור ממרח:³⁵

לא ברור אם הגרא"ח נאה היה מחיל סברה זו גם על מוצרים מוצקים אחרים, כגון דאודורנט או שפתון חסר צבע, שאף שהם חלקים מלכתחילה – ייעודם המעשי הוא הנחת שכבת חומר על הגוף.

מנגד, פוסקים רבים ובראשם הגר"מ פיינשטיין נקטו גישה מחמירה האוסרת את השימוש בכל תכשיר המגיע בצורת סטיק:

לאור זאת, המנהג הרווח הוא להימנע משימוש במוצרים מוצקים אלו בשבת.

כפי שראינו, על פי מגוון דעות, מרחב המוצרים המותרים בשבת ודרכי היישום המותרות בשבת לשם תענוג גדול מכפי שניתן היה לסבור בתחילה. כדי להשלים את התמונה ההלכתית, במאמר הבא נבחן את הגדרים הנוגעים לשימוש במוצרים מבושמים ומועשרים, וכן את השימוש בתכשירים למטרות רפואיות בשבת.

הרב יהושע ישעיה נויבירט, שמירת שבת כהלכתה , פלדהיים, ירושלים תשע"א.

הרב יעקב יחזקאל פאזען, קיצור הלכות שבת , ספרי ז ברמן, ניו יורק 1984.

הרב אברהם מרדכי, "שימוש במשחה בשבת לידיים יבשות או סדוקות או פצועות", אור תורה , גיליון תפ"ד (2018), עמ' 261–274.

The 39 Melochos , Rabbi Dovid Ribiat, Feldheim 1999.

Rabbanit Leah Sarna, "Memarei’ach: Spreading the Word", Keren Journal 3 (2018), pp. 129–144.