קוסמטיקה ושבת ג: איפור בשבת • דרכיה

כיצד מתייחסת המסורת לטיפוח ואיפור? האם מותר להתאפר בשבת, ומהו מעמדו ההלכתי של "איפור השבת"?

תקציר

כיצד מתייחסים התנ"ך ודברי חז"ל ליופי ולאיפור?

המקורות מציגים גישה דואלית: לעיתים היופי הגופני נחגג כמתנת הא־ל, ולעיתים הוא נדחק מפני מעלת היופי הפנימי. הדיון ההלכתי בסוגיית האיפור מתייחס אליו כאל חלק בלתי נפרד מהופעת נשים, הממלא תפקיד משמעותי בבניית הקשר הזוגי ובשימורו.

האם מותר להתאפר בשבת?

במשנה נאמר במפורש כי אין להתקשט בכחול (סוג קדום של אייליינר) בשבת, ובברייתא נוסף איסור על העברת סרק (סוג קדום של סומק).

התלמוד קובע כי המלאכה הרלוונטית בשני המקרים היא מלאכת צובע, וזוהי המוסכמה ההלכתית בנוגע למריחת איפור, אם כי קיימת דעה המזהה בכחול גם חשש של מלאכת כותב. דיון בשיקולים הנוגעים למרקם התכשיר ולאופן המריחה, כגון איסור מְמָרֵחַ, ראו כאן.

האם איסור זה הוא מן התורה או מדרבנן?

פוסקים רבים סבורים כי מדובר באיסור דרבנן בלבד. זאת משום שברוב המקרים צביעה באמצעות איפור אינה נחשבת ל"דבר המתקיים". המשנה ברורה מוסיף נימוק יסודי, שמלאכת צובע על גבי עור האדם נחשבת לכל היותר למלאכה מדרבנן.

האם קיימת דרך מותרת להתאפר בשבת עצמה?

לשיטת חלק מהפוסקים, ובהם הרב משה פיינשטיין והרב עובדיה יוסף, שימוש באבקה (פודרה) שקופה או צבעונית מותר בשבת, בתנאי שהיא אינה נדבקת לעור ואינה מתקיימת לזמן משמעותי. לשיטתם, פעולה כזו אינה מוגדרת כצובע אפילו ברמת איסור דרבנן.
מנגד, פוסקים אחרים, ובראשם הרב טישלמה זלמן אוירבך, אוסרים זאת. נשים רבות הנוהגות לפי דעה זו משתמשות באיפור עמיד המונח על הפנים מערב שבת.

מחלוקת זו עומדת בעינה: יעילותה של "פודרת השבת" ביכולתה להישאר על העור עומדת במתח מול היסודות ההלכתיים המתירים את השימוש בה. המקילים בדבר מדגישים כי יש להשתמש אך ורק במוצרים בעלי אישור הלכתי מפורש, ועל גבי עור יבש ונקי.

האם שימוש במוצר בצבע עור או בתכשיר שקוף המוסיף ברק נחשב לצובע?

הדעה הרווחת היא שצביעת חומר בצבעו שלו (צבע על גבי צבע זהה) אסורה מדרבנן. לפיכך, אין להשתמש בתכשירים בצבע עור במטרה להשפיע על צבע הפנים.

השימוש בתכשירים שקופים שמטרתם המפורשת היא הברקת העור או השפתיים שנוי במחלוקת, ויש בסיס איתן יותר להתיר כאשר אין איפור קודם המונח על הפנים. מנגד, שמנים (או מוצרים השקולים להם הלכתית) שבהם הברק הוא תוצאת לוואי בלבד, ועיקר השימוש בהם הוא לצורך תענוג או לשם טיפול בעור, מותר.

העמקה

מאת לורי נוביק | עריכה: הרב עזרא ביק, אילנה אלצפן ושיינע גולדברג
תרגום: לורי נוביק ✧ | עריכה בעברית: כנרת עזריאל

יופי ואיפור

דומה כי המקורות בתנ"ך ובדברי חז"ל מציירים תמונה מורכבת בנוגע לחשיבות היופי הפיזי של אישה. מחד גיסא, ספר שיר השירים מעלה על נס – לפחות ברובד האלגורי – את מעלותיהם הגופניות של הדוד והרעיה:

שיר השירים א' טו–טז

הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים: הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים אַף־עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה:

מאידך גיסא, ספר משלי חותם בשבחה של אשת חיל, ומציב מסר מהדהד: החן והיופי הם הבל חולף, ועיקר השבח ראוי להינתן למעלות הרוחניות:

משלי ל"א, ל

שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת־ה' הִיא תִתְהַלָּל:

מתח דומה עולה מההשוואה בין התלמוד הבבלי לירושלמי בתיאורן של בנות ירושלים המחוללות בכרמים בט"ו באב. לפי הבבלי, הנשים היפות היו מפנות את תשומת לב הגברים ליופיין; אולם לפי הירושלמי, דווקא הנשים הנאות הן שהדגישו את ייחוסן המשפחתי. ¹

מהו, אם כן, הערך ביופי פיזי, העשוי להיתפס כחיצוני ושטחי? נראה כי התשובה נעוצה בהתבוננות ביופי כמתנת הא־ל. התלמוד הירושלמי קובע כי הרואה אדם נאה מברך על כך, כדי להודות על השכלול שבבריאה. שם מסופר כי רבן גמליאל בירך ברכה זו אף למראה יופייה של אישה:

ירושלמי ברכות פ"ט א

הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו. מעשה ברבן גמליאל שראה גויה אשה נאה ובירך עליה.

האיפור

ניתן לראות באיפור כלי להעצמת המתנה משמיים, או אמצעי ליצירת הלימה בין המראה החיצוני למעלות הפנימיות. תפיסות אלו עומדות ברקע הדיון בגמרא בדבר הדרך הראויה לשבח כלה. בעוד בית הלל מורים לשבח את יופייה של כל כלה, האמורא רב דימי מציין כי במערב (ארץ ישראל) היו משוררים לכלה בשבח חינהּ הטבעי, ללא צורך בעזרים חיצוניים:

כתובות יז ע"א

ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה... כי אתא רב דימי אמר הכי משרו קמי כלתא במערבא: לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן... ...

תרגום

ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה... כאשר בא רב דימי, אמר כך: שרים לפני הכלה בארץ ישראל: לא כחל ולא שרק ולא פירכוס [בלי איפור] — ויעלת חן...

דיונים הלכתיים בנושא איפור עולים לעיתים קרובות בהקשר של שלום בית וטיפוח הקשר הזוגי. ² כך למשל, הראשונים מניחים כי אישה נשואה נוהגת להתאפר בימים שבהם היא ובעלה מותרים. יתרה מזאת, רבי עקיבא תיקן כי אישה רשאית להתאפר אף בימי נידותה – למרות האיסור על קרבה גופנית בין בני הזוג – כדי למנוע השפעה שלילית על משיכת בן הזוג אליה: ³

שבת סד ע"ב

כדתניא: "והדוה בנדתה" – זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפקוס [תאדים את עורה] ולא תתקשט בבגדי צבעונין, עד שבא רבי עקיבא ולימד: אם כן אתה מגנה על בעלה...

ד"ר צפורה ליפשיץ מסכמת את המניעים העומדים בבסיס פסיקות אלו:

ד"ר צפורה ליפשיץ, היופי כערך בספרות חז"ל, עבודת דוקטור, בר אילן 2016, עמ' 54–55

הנורמות והמגמות המצויות בספרות חז"ל מדגישות את ערך המשפחה, מטפחות את הקשר הזוגי ושומרות על חיוניותו. החפץ בטהרה ובקדושה כערכים הניתנים ליישום בחיי היומיום בכלל ובחיי המשפחה בפרט, בא לידי ביטוי בטיפוח שטיפחו חכמים את ערך היופי בין איש לאשתו בתוך המערכת המשפחתית, בכיוונים שונים, על מנת שהאדם יבוא על סיפוקו בתוך מערכת זו... בלטה מעל הכול מודעותם של חכמים לתפקיד המרכזי שיש לאסתטיקה הנשית בתוך מערכת זו. המודעות תורגמה במקומות רבים לפסיקה מהפכנית בתחום, כגון דבריו של רבי עקיבא על התקשטות הנידה.

במובן רחב יותר, האיפור נידון בהלכה כחלק בלתי נפרד מאורחות החיים של נשים ומהופעתה הבסיסית של אישה. ברייתא במסכת מועד קטן מונה את התמרוקים שאישה רשאית להשתמש בהם אפילו בחול המועד, ימים שבהם קיימות מגבלות על מלאכות מסוימות:

מועד קטן ט ע"ב

ועושה אשה תכשיטיה [בחול המועד]. תנו רבנן: אלו הן תכשיטי נשים – כוחלת ופוקסת ומעבירה סרק על פניה...

רש"י שם

כוחלת – נותנת כחול בין עיניה, כדי שדומות נאים. פוקסת – מחלקת שערה לכאן ולכאן. ומעברת סרק על פניה – סם אחד, כדי שתראה אדומה...

רש"י קובע כי סוגי האיפור העיקריים שהיו בשימוש הם "כחול" (סוג קדום של אייליינר) ו"סרק" (סוג קדום של סומק). במקום אחר הוא מביא הסבר חלופי למונח "פוקסת":

רש"י, שבת צד ע"ב

וכן הפוקסת – ...ויש שמפרשין: טחה כמין בצק על פניה, וכשנוטלו מאדים הבשר.

לאחר דיון, התלמוד מסיק כי ההיתר להתאפר בחול המועד אינו מוגבל לנשים צעירות בלבד, אלא חל בכל גיל. רש"י מדגיש כי הטיפוח האישי הוא חלק משמחת הרגל של האישה. בכך שהיא נראית במיטבה, היא מוסיפה לעצמה תחושת רווחה ושמחה:

מועד קטן ט ע"ב

...דביתהו דרב חסדא מקשטא באנפי כלתה. יתיב רב הונא בר חיננא קמיה דרב חסדא ויתיב וקאמר: לא שנו אלא ילדה, אבל זקנה לא. אמר ליה: האלקים! אפילו אמך ואפילו אימא דאימך ואפילו עומדת על קברה......

תרגום

...אשתו של רב חסדא התקשטה לפני כלתה. ישב רב הונא בר חיננא לפני רב חסדא ואמר: לא למדנו [שמותר להתקשט בחול המועד] אלא בצעירה, אבל זקנה לא. אמר לו: האלקים! אפילו אמך ואפילו אימא דאימך ואפילו עומדת על קברה...

רש"י, מועד קטן ט ע"ב

...לא שנו – הא דאמר עושה אשה תכשיטיה. אלא ילדה – בחורה, שדרכה בכך, ולהכי הוי לה שמחה במועד. אבל זקינה לא – והיכי עבדא אשתך הכי [איך עשתה אשתך כך], דמיקשטא, הא הויא זקינה [הרי היא זקנה]! ואפילו עומדת על פתח קברה – שריא [מותרת] להתקשט.

כפי שמוסבר ברש"י, קטע תלמודי זה נוגע למשהו מעבר להיבט הזוגי. כלומר, כאן הכירו חז"ל בתרומתו של הטיפוח האישי לביטחונה העצמי ולשמחתה של האישה.

כיצד אמורה תפיסת עולמנו הדתית להשפיע על השימוש באיפור?

קל לצטט את הפסוק במשלי המזכיר לנו כי "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי", ולהסיק מכך כי האיפור אינו אלא מותרות מיותרים לאישה יראת ה'. אולם, המציאות המחשבתית מורכבת יותר. קולות אחרים במקרא משבחים ומפארים את יופייה הפיזי של האישה, והמסר הדיכוטומי לכאורה במשלי – יופי מול רוחניות – לא תמיד עולה בקנה אחד עם חוויות החיים של נשים שומרות מצוות.⁴

לאה פאבל, Save Face, משפחה, 25 בנובמבר 2020

בליל שבת, לאחר שפניי עברו פילינג, לחות, פריימר, צביעה, עיפרון, פודרה, ליטוש וספריי, בעלי ואני שרים: 'שקר החן והבל היופי'. ואז אנחנו מחייכים חיוך מבויש.

נראה כי בני הזוג אינם מחייכים מתוך זלזול בערך היופי הפנימי. תחת זאת, הם חיים בתוך המתח שבין ההכרה בחשיבותן המכרעת של מעלות הנפש לבין המשמעות הממשית המיוחסת למראה החיצוני של נשים.

דווקא מתוך החיים במתח הזה, ניתן למצוא טעמים כבדי משקל לרצונה של אישה יראת שמיים להיראות מאופרת במהלך השבת. הקוסמטיקאית ננסי בלטרנדי מונה כמה מהמניעים הנפוצים לכך.

ננסי בלטרנדי, "מדוע אנו מתאפרות", נשים, 27 בפברואר 2019

בשעה שאנו מדליקות נרות ומקבלות את השבת, מתח השבוע מתפוגג ואנו מתעטפות בשלוותה וביופייה של השבת. אנו לובשות את מיטב בגדינו וסועדות ממעדני השבת בחברת קרובינו ואהובינו. אנו חפצות להיראות במיטבנו, ומשקיעות מאמץ רב כדי שהכל 'יתחבר' יחד... מדוע אנו מתאפרות? שאלו עשרים נשים ותקבלו מאה ועשרים תשובות. במהלך שנותיי כמאפרת מקצועית, שמעתי אינספור סיבות... אבקש לשתף כמה מהן המשותפות לרבות: האיפור גורם לי להרגיש יפה, צעירה, מאושרת, אופנתית יותר; הוא נוסך בי ביטחון עצמי ומעניק לי זוהר מיוחד המדגיש את תווי פניי; הוא משמח את בעלי... להערכתי, השורה התחתונה היא פשוטה: השימוש באיפור גורם לאישה להרגיש טוב יותר עם עצמה בדרך זו או אחרת.

אפשר שבאופן אידיאלי ובתהליך ארוך טווח, ראוי היה לאזן מחדש את יחסנו ליופי הפנימי והחיצוני, כך שהעיסוק בחזות החיצונית יתפוס מקום מצומצם יותר בחברה. אולם כעת, מן הראוי שנלך בעקבות חכמינו: מחד, להכיר בחשיבות הנוכחית שיש לאיפור בעולמנו, ומאידך – להגדיר בהבחנה חדה וברורה ככל האפשר את הגבולות ההלכתיים לשימוש בו.

איפור בשבת

המקורות שסקרנו לעיל משרטטים תשתית הלכתית – אם כי לא ציווי קטגורי – לשימוש אישה בתמרוקים. אולם בבואנו לדון בשבת, משתנה מערכת השיקולים. מחד גיסא, כפי שדנו כאן, קיימת עילה הלכתית להופעה נאה ומכובדת לכבוד שבת. מאידך גיסא, שימוש באיפור בעל פיגמנט בשבת כרוך בחששות לביצוע מלאכת הצובע. (דיון בשיקולים הקשורים למרקם המוצר ולאופן מריחתו, ראו כאן.)

משנה מפורשת קובעת כי אישה אינה רשאית לכחול (לצבוע סביב העין) או לפקוס (מוגדר כחלוקת השיער או כהאדמת העור) בשבת. המשנה מציגה מחלוקת תנאים אם מדובר באיסור דאורייתא או באיסור דרבנן:

משנה, שבת פ"י מ"ו

...וכן הכוחלת וכן הפוקסת, רבי אליעזר מחייב, וחכמים אוסרין משום שבות...

המשנה מונה שתיים מתוך שלוש פעולות הטיפוח הקלסיות שמנינו לעיל. הברייתא מוסיפה את הפעולה השלישית – העברת סרק (צבע אדום ללחיים), ומדווחת כי רבי אליעזר אסר גם פעולה זו בשבת משום מלאכת צובע:

שבת צה ע"א

תניא... וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אליעזר: אשה לא תעביר סרק על פניה מפני שצובעת:

סיווג האיפור במלאכת צובע מתבקש, שכן מלאכת צובע מוגדרת בדרך כלל שינוי חזותי המייפה ומשפר את החפץ – או במקרה זה, את הפנים.

מהו גדר המלאכה?

לכאורה, ניתן היה להניח שגם פעולת ההתקשטות בכחול אסורה משום צובע. אולם בגמרא מועלית האפשרות שהמלאכה הרלוונטית כאן היא דווקא מלאכת כותב. הרי השימוש במכחול כדי לשרטט את קווי העין דומה לשימוש בקולמוס ליצירת קווי מתאר:

שבת צד ע"ב–צה ע"א

...משום מאי מחייבא? אמר רבי אבין אמר רבי יוסי ברבי חנינא:... כוחלת משום כותבת... אמרו רבנן קמיה דרבי אבהו... וכי דרך כתיבה בכך?... אלא אמר רבי אבהו – לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוסי ברבי חנינא: כוחלת משום צובעת [בכמה כתבי יד: כותבת]....

תרגום

...משום מה [איזו מלאכה] היא חייבת? אמר רבי אבין אמר רבי יוסי ברבי חנינא:... כוחלת משום כותבת... אמרו רבנן לפני רבי אבהו:... וכי דרך כתיבה בכך?... אלא אמר רבי אבהו: פירש לי אותו רבי יוסי ברבי חנינא: כוחלת משום צובעת [בכמה כתבי יד: כותבת]...משום כותבת – שמוליכה מכחול סביב העין, כאדם המוליך קולמוס סביב האות.

רש"י שם

משום כותבת – שמוליכה מכחול סביב העין, כאדם המוליך קולמוס סביב האות.

בנוסח הגמרא שלפנינו המסקנה היא שאיפור העין נאסר משום צובע, אך בכתבי יד רבים, וכן בתלמוד הירושלמי, נשמרת ההבחנה: איסור כחול משום כותב, וצבע הפנים משום צובע:

ירושלמי שבת פ"י ו

הכוחלת חייבת משום כותבת, הפוקסת חייבת משום צובעת.

הרמב"ם פוסק כשיטה זו, ומבחין בין האיסורים לפי אופי הפעולה:

משנה תורה הלכות שבת פכ"ג הי"ב

כותב מאבות מלאכות, לפיכך אסור לכחול בפוך וכיוצא בו בשבת מפני שהוא ככותב...הצובע מאבות מלאכות, לפיכך אסור לאשה להעביר סרק על פניה מפני שהיא כצובעת...

משנה תורה הלכות שבת פכ"ב הכ"ג

הצובע מאבות מלאכות, לפיכך אסור לאשה להעביר סרק על פניה מפני שהיא כצובעת...

לעומתו, פוסקים אחרים ראו בכל פעולות האיפור משום צובע, כנראה מתוך תפיסה שמלאכת כותב דורשת יצירת סימן בעל משמעות (אות או סמל), מה שאין כן בסתם עיטור הפנים. ⁵ ואכן, המוסכמה ההלכתית נוטה לראות בכל הפעולות הללו סוג של מלאכת צובע.

שולחן ערוך אורח חיים שג, כה

אסור לאשה שתעביר בשבת סרק על פניה, משום צובע. ומטעם זה אסורה לכחול בשבת, ומטעם זה אסורה לטוח על פניה בצק, דכשנוטלתו מאדים הבשר.

דאורייתא או דרבנן

הפוסקים נחלקו גם בשאלה אם אנו פוסקים כרבי אליעזר או כחכמים, כלומר אם יש בפעולות אלו איסור תורה או איסור דרבנן. לשאלה זו השלכות מעשיות חשובות, שכן ייתכן שקיים בסיס גדול יותר להקל במקרים מסוימים של איסור דרבנן, לעומת חשש איסור דאורייתא.

ישנם פוסקים, כדוגמת רבנו ירוחם, הרואים באיפור איסור דאורייתא.

רבנו ירוחם, תולדות אדם וחוה יב, יא

...וכוחלת או פוקסת אסור וחייבת חטא[ת] כך פשוט בשבת פי[רוש] כוחלת עיניה ופוקסת שערה במסרק. ויש מפרשים פוקסת טחה כמין בצק בפניה וכשנוטלו מאדים הבשר. ולא תעביר סרק על פניה מפני שהיא צובעת.

אחרים, ובהם הרמב"ן, סבורים כי האיסור הוא מדרבנן:

תורת האדם לרמב"ן, שער המיחוש

שאפי[לו] בעושה מעשה ממש הכוחלת אינה אלא משום שבות כדתנן בפרק המצניע (שבת צ"ה ב') וחכ"א [וחכמים אומרים] משום שבות...

מדוע ייחשב איפור לאיסור דרבנן בלבד? משום שייתכן שאינו נחשב "מתקיים". מלאכות רבות נחשבות לאסורות מדאורייתא רק כאשר הן משיגות תוצאה בת קיימא.

משנה, שבת פי"ב מ"א

זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב.

ניתן להסיק שכאשר התוצאה אינה מתקיימת, האיסור הוא מדרבנן. ואכן, הרמב"ם מתנה את איסורי כותב וצובע מהתורה בכך שהם מייצרים כתב או צבע המתקיימים. לדעתו, כאשר הצבע אינו מתקיים כלל, או כשהכתב אינו עתיד להישאר, האיסור הוא מדרבנן:

משנה תורה הלכות שבת פ"ט הי"ג

ואין הצובע חייב עד שיהא צבע המתקיים, אבל צבע שאינו מתקיים כלל, כגון שהעביר סרק או ששר על גבי ברזל או נחשת וצבעו – פטור, שהרי אתה מעבירו לשעתו ואינו צובע כלום, וכל שאין מלאכתו מתקיימת בשבת פטור.אין הכותב חייב עד שיכתוב בדבר הרושם ועומד כגון דיו ושחור וסקרא וקומוס וקלקנתוס וכיוצא בהם, ויכתוב על דבר שמתקיים הכתב עליו כגון עור וקלף ונייר ועץ וכיוצא בהם, אבל הכותב בדבר שאין רישומו עומד כגון משקין ומי פירות, או שכתב בדיו וכיוצא בו על עלי ירקות ועל כל דבר שאינו עומד פטור, אינו חייב עד שיכתוב בדבר העומד על דבר העומד... הכותב על בשרו חייב מפני שהוא עור...

משנה תורה הלכות שבת פי"א הט"ו–הט"ז

אין הכותב חייב עד שיכתוב בדבר הרושם ועומד כגון דיו ושחור וסקרא וקומוס וקלקנתוס וכיוצא בהם, ויכתוב על דבר שמתקיים הכתב עליו כגון עור וקלף ונייר ועץ וכיוצא בהם, אבל הכותב בדבר שאין רישומו עומד כגון משקין ומי פירות, או שכתב בדיו וכיוצא בו על עלי ירקות ועל כל דבר שאינו עומד פטור, אינו חייב עד שיכתוב בדבר העומד על דבר העומד... הכותב על בשרו חייב מפני שהוא עור...

כמה זמן צריכה מלאכה להחזיק מעמד כדי להיחשב "מתקיימת" מבחינה הלכתית? הדעות בעניין זה מגוונות מאוד, ונעות בין קביעות כמעט נצחית לבין משך זמן קצר בלבד. ⁶נוסף על כך, משך הזמן שבו איפור נשאר על העור משתנה אף הוא במידה רבה.

על העור

המשנה ברורה מביא נימוק נוסף לכך שאיפור הוא לכל היותר איסור דרבנן: העובדה שהוא נעשה על עור האדם

משנה ברורה שג, עט

אפילו העברת סרק ע"פ [על פני] אשה ג"כ [גם כן] אינו אלא דרבנן, דאין צביעה מדאורייתא על עור האדם.

קביעה זו עשויה להפתיע, במיוחד לאור דברי הרמב"ם שהכותב על הבשר חייב מן התורה. מדוע אם כן עור אדם ייחשב למצע המחייב בכותב אך לא בצובע? שני כיוונים נאמרו בדבר:

א. הגדרת המלאכה: לדעת חלק מהפוסקים, מלאכת הצובע במשכן נעשתה בסיבים מן הטבע ובעורות בהמה, ולא בבני אדם, ולכן צביעת עור הפנים איננה מוגדרת מלאכה מדאורייתא.

שו"ת מהר"ם בריסק א, ג

...וחיוב חטאת ליכא בצובע עור האדם... דכל ענין צביעה ל"ש [לא שנו] רק בבגד ועור בהמה כמו במשכן...

ב. אינו מתקיים: גישה שנייה, שבה דוגל הגרא"ח נאה, קושרת את פסיקת המשנה ברורה לקטגוריה של "אינו מתקיים". כותב דאורייתא מחייב יצירת רושם על גבי משטח באופן שהרושם והמשטח נותרים ישויות נפרדות מבחינה הלכתית. לעומת זאת, בצובע מדאורייתא, המשטח הנצבע צריך להשתנות על ידי חומר הצבע באופן המבטל את ההבחנה ביניהם ומתקיים.

לפי הגרא"ח נאה, מכיוון שהאישה עתידה לרחוץ את פניה, היא בהכרח תסיר גם איפור שיכול היה תאורטית להישאר זמן רב יותר. ברור שאין לה שום כוונה שהאיפור יישאר על עורה לטווח ארוך. לכן, איפור על העור נחשב מטבעו ל"אינו מתקיים".

קצות השלחן ח קמו, כ, עמ' לג

למש"כ המשנ"ב [לפי מה שכתב המשנה ברורה] הטעם דאין צביעה מדאורייתא על עור האדם, ומיהו הטעם גופי[ה] טעמא בעי הרי כותב על בשרו חייב... ונראה... דכתב אין הפעולה נעשית בדבר שנכתב עליו, אלא הפעולה היא הכתב עצמו, שהענין הנכתב נשאר רשום לזכרון, וזה שייך גם בכותב על בשר האדם... אבל צביעה אין הפעולה עצם הצביעה אלא בדבר הנצבע שהוא מקבל הצבע, והפנים של האשה אינו בר צביעה שיעמוד ויתקיים, דסוף סוף א"א [אי אפשר] בלי לרחוץ הפנים לפחות פ"א [פעם אחת] ביום בשחרית וסוף הצבע לעבור ע"י [על ידי] הרחיצה ע"כ [על כן] לא הויא צביעה, רק שהיא "כצובעת" ואסור מדרבנן, ואע"פ [ואף על פי] שאפשר להצבע להתקיים עד לאחר זמן אם לא יעבירו אותו, אבל כיון שעומד לעבור ע"י [על ידי] פעולת הרחיצה חשוב אינו מתקיים....

בין שתי ההבנות הללו קיימת נפקא מינה חשובה: אם צביעה על העור נחשבת תמיד ל"אינו מתקיים" (כפי שמסביר קצות השולחן), הרי שישנו טעם אחד בלבד לסווג את האיפור כאיסור דרבנן. אולם אם נפרש שצביעה על העור היא דרבנן מצד עצם הגדרת המלאכה (כפי שנלמד ממלאכת המשכן), הרי שלפנינו שני טעמים מצטברים להקל בסיווגו של איפור קצר טווח כאיסור דרבנן.

איסור ברור

אפילו לפי הדעות המקילות שראינו, שימוש באיפור בעל פיגמנט אסור לפחות מדרבנן בשבת. תשובת הגאונים מאששת את האיסור בנחרצות, אך גם רומזת שנשים לא תמיד צייתו לו:

תשובות הגאונים, שערי תשובה רמא

וששאלתם אשה תכחול עיניה בשבת או תנהוג איסורא כחיש טובא… חכמים שכמותכם מסתפק לכם בדבר הברור הזה? אשה אינה מחוייבת בשבת כאיש? בשלמא לענין תכשיט יש חילוק בין תכשיט איש לתכשיט אשה, אלא מלאכה יש לחלק בין אשה לאיש? לא כך כתיב אתה ובנך ובתך? ועוד לאו גמרא דרבנן היא בהדיא דאמרינן וכן הגודלת וכן הכוחלת וכן הפוקסת?...

תשובה זו מציגה את עצם העלאת השאלה בדבר היתר איפור בשבת כאבסורדית. העובדה שהשאלה התעוררה בכל זאת מעידה שנשים באותה תקופה אולי לא היו מודעות למחויבותן ההלכתית, או שהאיפור נתפס כחיוני כל כך עד שהיה להן קושי לעמוד באיסור.

גם בימינו עולות שאלות דומות, מסיבות דומות.

עד כמה הדיון הוא סוציולוגי?

השימוש בתמרוקים אינו תופעה חדשה; תשובות הגאונים מעידות כי הרצון להתאפר בשבת ליווה את ציבור הנשים מאז ומתמיד, והשאלות ההלכתיות בנושא זה עתיקות יומין. עם זאת, נראה כי בעשור האחרון חל שינוי משמעותי בתפיסה החברתית. בעבר, נשים נטו לקבל ביתר טבעיות את המגבלות ההלכתיות המכתיבות מראה שונה בשבת, כפי שמבטאת שרון לנגרט בכתבה:⁷

דורי לוואק, Holy Chic!, ניו יורק פוסט, 21 במאי 2013

[שרון] לנגרט אומרת: "אני אישית אוהבת איפור, אבל כאישה אורתודוקסית החיה בקהילה דתית, את משלימה עם העובדה שבשבת המראה שלך לא יהיה זהה לזה של ימי החול".

בימינו, הציפיות בנוגע להופעה חיצונית בשבת השתנו במידה ניכרת. נשים רבות המדקדקות בקלה כבחמורה חשות כיום קושי ממשי נוכח האיסור להתאפר בשבת. נראה כי שינוי זה משקף תמורות עמוקות ביחס החברתי לטיפוח, תמורות שמועצמות על ידי תרבות ויזואלית דומיננטית ורשתות חברתיות. ייתכן שהזמינות הרחבה של מוצרים המכונים "איפור שבת", לצד שכלול התמרוקים העמידים, יצרה נורמה חדשה השואפת להופעה מאופרת ומוקפדת בשבת – בדיוק כפי שנהוג בימי החול.

בלי קשר לשאלה אם הדבר רצוי, מתן דגש רב יותר על איפור בשבת מעניק דחיפות רבה יותר לשאלות ההלכתיות בעניין.

איפור עמיד

פיתוחן של נוסחאות חדשות לתמרוקים עמידים וחסיני מים מאפשר לנשים רבות להתאפר בערב שבת, מתוך ידיעה שהאיפור יישמר ללא פגע עד מוצאי שבת. פתרון זה מומלץ כאפשרות מועדפת לשבתות רגילות.

הרב דוד הבר, מדריך Star-K לקוסמטיקה – כשרות שבת ופסח, 2018

בשל הסוגיות ההלכתיות השונות בנוגע לאיפור וקוסמטיקה בשבת, מומלץ להתאפר לפני תחילת השבת. ניתן להתאפר בערב שבת, גם אם האיפור יישמר לאורך השבת כולה.

אולם השימוש באיפור עמיד אינו תמיד בר ביצוע. לעיתים קרובות דוחק הזמן של ערב שבת אינו מאפשר התארגנות ממושכת כזו, ובמקרים אחרים נתקלות הנשים בקושי לשמר את חזות האיפור בשנת הלילה.

דנה לורש, "כיצד נשים אורתודוקסיות עוקפות את איסור האיפור בשבת", הפורוורד, 17 ביוני 2018

השיטה המקובלת לשבתות וחגים היא מריחת שכבה עבה של קרם לחות ואיפור לפני הדלקת נרות, ולאחריה שינה זהירה במיוחד כדי להבטיח שהכול יישאר במקומו עד ההבדלה למוחרת... מדובר במשימה מורכבת: שימור איפור מלא לאורך זמן כה רב מבלי שיימרח או יקנה למאופרת פנים של ליצן. דמו בנפשכן כמה ציפיות של כריות הוקרבו למען המטרה.

כששבת ויום טוב סמוכים, המצב סבוך שבעתיים. לאור זאת, קיומם של תמרוקים עמידים מעניק מענה חלקי בלבד לקושי ההלכתי והמעשי הכרוך באיפור בימים שבהם המלאכה אסורה.

אבקות

אומנם איפור עמיד הוא חידוש משמעותי, אך הוא כרוך במגבלות מעשיות. האם קיימת דרך מותרת להתאפר בשבת עצמה?

הבסיס להיתר

לפי חלק מהפוסקים, שימוש באבקה שאינה נדבקת באופן ממשי לעור או כזו שאינה מחזיקה מעמד זמן משמעותי אינו נחשב לצובע, אף מדרבנן. יסוד ההיתר נעוץ בהגדרת מלאכת צובע: המאירי מתאר את איסור העברת הסרק כפעולה של הדבקת חומרים לעור:

בית הבחירה למאירי, שבת צה ע"א

אסור לאשה להעביר סרק על פניה והוא הדבקת סמים אדומים על פניה להראות את עצמה כאשה נאה מפני שזה כעין צביעה הוא וכן פסקוה גדולי המחברים. ומ"מ [ומכל מקום] גדולי הפוסקים לא הביאוה ושמא פקפקו בה מפני שהיא בגמרא דעת יחיד...

הגרא"ח נאה מסתמך על הגדרה זו כדי להתיר שימוש באבקת פודרה יבשה. לשיטתו, מכיוון שהאבקה אינה נדבקת לעור ב"דיבוק גמור", אין כאן גדר של מלאכת צובע:

קצות השלחן ח קמו, כ, עמ' לב-לג

מנהג הנשים לעשות הסרק על הפנים ממין צבע ועליו מפזרין אבקה, יש לצדד שאם מפזרת האבקה לבד על הפנים בלי צבע מקודם, אע"פ [אף על פי] שגם האבקה משנה ומיפה מראה הפנים, מכל מקום אין בזה איסור. דאין זה בגדר צובעת כיון שהאבקה היא יבשה ואינה מתדבקת דיבוק גמור אל עור הפנים... צביעה אם אין הצבע דבוק להנצבע אינו בגדר צביעה... אמנם אם צבעה פניה מערב שבת וביום שבת עדיין קצת מהצבע על הפנים, אין להתיר פיזור האבקה על הצבע, דהאבקה מדבקת להצבע, ומשנה ומיפה את מראה הצבע... והוי גמר מלאכת הצביעה...

על יסוד זה ניתן להבין את פסיקתו של הרב משה פיינשטיין. בתשובתו הראשונה הוא אוסר שימוש בשבת בשפתון, אך מתיר את השימוש באבקה לבנה או שקופה:

שו"ת אגרות משה אורח חיים א, קיד

ובדבר אם מותר לאשה להתקשט בליפסטיק, הנה אסורה משני טעמים מאיסור ממחק ומאיסור צביעה ואם הוא לח שליכא ממחק יש עכ"פ [על כל פנים] איסור צביעה. וכן אסור לאשה לצבוע את פניה מדין צביעה אבל לזרוק את הפאודער /האבקה/ לבן על הפנים שלא מתקיים כלל אין בזה איסור צביעה.

לפי הרב פיינשטיין, האבקה תהיה מותרת מכיוון שהיא "אינה מתקיימת כלל", ולשיטתו היא מותרת לשימוש בשבת.

בתשובה מאוחרת יותר מרחיב הרב פיינשטיין את ההיתר גם לאבקות צבעוניות. הוא מסביר שאבקה מותרת רק כאשר אינה מתקיימת כלל וגם אינה נדבקת לעור לאורך זמן. אך הוא מתנה היתר כזה בשני תנאים: שהאבקה תהיה נטולת שמנוניות (כדי שלא תידבק לעור), ושתהיה במצב "חופשי" (Loose) כדי להימנע מאיסור טוחן בשבת:

שו"ת אגרות משה אורח חיים ה, כז

שימוש באבקת איפור לצביעת הפנים... למע"כ [למעלת כבודו] נכדי היקר... הנה נכון מה דהשבת להרה"ג מוהר"ר דוד וינבערגער שליט"א אודות מש"כ [מה שכתבתי] בספרי אג"מ [אגרות משה] או"ח ח"א סימן קי"ד בענין צביעת הפנים. ...ואמרת שלכאורה יש להתיר מהאי טעמא גם במיני אבקת איפור (פאודער) הצבועים וכמו שהוזכר בשמי... וגם נכון מה שאמרת שיש ליזהר מליתן היתר כללי גם לאבקה לבנה, שאחר הנסיון וחקירות ודרישות נראה שרוב האבקות הנמכרות לתמרוקי נשים נעשות עם בסיס של מיני שמנונית, ויש מהם שמתקיימים לזמן, וממילא יש ברובן חשש צובע, ורק האחרים שאינם מתקיימים מותרים. ובלי נסיון באומדן דבר כזה, קשה להכריע מן הסתם. ובתשובתי הנ"ל [הנזכרת לעיל] כיוונתי לאבקה לבנה פשוטה הנקראת "טאלק" הנעשית בלי שמנונית ואינה מתקיימת. עוד מובן כי בהכנת תמרוקי נשים, יש ליזהר גם כן מאיסור ממחק, ולהכין האבקה מקודם שבת.

בדומה, הרב עובדיה יוסף מתיר מריחת אבקות צבעוניות בשבת, משום שהדבר נעשה על גבי העור ואינו מתקיים.

שו"ת יביע אומר חלק ו, אורח חיים לז

נשאלתי אם מותר לנשים לתת אבקת פודרא צבעונית על פניהם בשבת. ונראה שאין ללמוד איסור נתינת פודרא צבעונית על פניה מדין העברת סרק על פניה, דשאני העברת סרק שהוא דבר המתקיים, אבל נתינת פודרא על הפנים לא חשיב דבר המתקיים שהזיעה מעברתו בזמן קצר... שאני הכא שאף במעברת סרק על פניה שהוא דבר המתקיים אין האיסור אלא מדרבנן, משום שאין צביעה בעור אדם... שאין בזה גדר צביעה, מאחר שהאבקה יבשה ואינה נדבקת בפנים, וכשנושרת לא ישאר ממנה שום רושם כלל... ואפי[לו] בפודרא צבעונית העיקר להתיר... ובפרט שלדברי ס[פר] המאורות אליבא דהרי"ף וההשלמה מותר להעביר סרק על פניה בשבת, ונהי דלא קי"ל [קיימא לן] הכי, הבו דלא להוסיף עלה להחמיר באבקת פודרא צבעונית. ובפרט שיש בזה טעם שלא יתגנו על בעליהן...

בסוף תשובה זו, הרב עובדיה חוזר להיתרים ההלכתיים הקדומים לאיפור במקרים שבהם הוא תומך במערכת היחסים הזוגית (לדוגמה, בתקופת הנידה). אלו מספקים תמיכה נוספת להתרת השימוש באבקת איפור צבעונית שאינה נדבקת לעור.

איסור

פסיקות מקילות בנוגע לשימוש באבקות קוסמטיות בשבת נתקלו בהתנגדות מסוימת. בולטת במיוחד עמדתו של הרב שלמה זלמן אוירבך, השולל שימוש בכל איפור בעל פיגמנט בשבת, ומביא בחשבון אפשרות שהאיסור הוא מן התורה.

שמירת שבת כהלכתה א, יד הערה קעג

וע"ש באג"מ [ועיין שם באגרות משה], דאם רק זורקין את האבקה על הפנים ואינה נדבקת כלל – מותר. והגרש"ז זצ"ל מפקפק גם בזה, דכל שמכוין לצביעה, אפי[לו] לזמן מועט, מנלן להתיר, ובפרט שלדעת כמה ראשונים יש איסור תורה גם בשאינו מתקיים... ופודרת איפור כיון שדרך נשים לצבוע פניהן כך, הרי מסתבר דכתיבה בכהאי גוונא ודאי אסור, ומנ"ל [ומנלן] להתיר בצובע.

בניגוד לרב עובדיה, המזכיר את השמטת הלכת ה'סרק' אצל הרי"ף כבסיס להקלה, הרב אוירבך מזכיר את הדעה שלפיה שימוש בסרק הוא איסור דאורייתא, ורואה בה סיבה להחמיר.

המחלוקת המתמשכת

על אף ההתנגדות, תשובותיהם של הרב פיינשטיין והרב עובדיה סללו את הדרך ל"איפור השבת" של ימינו, המבוסס על אבקה וללא שמנוניות. הוראות השימוש באיפור שבת קובעות בדרך כלל שהעור חייב להיות יבש ונקי ממוצרים לפני מריחת האבקה, ושהמוצרים יישארו נטולי שמן וללא תוספות. ⁸

הנחיות אלו לא השקיטו את כל חילוקי הדעות. בהודעה לצרכנים, ארגון הכשרות האמריקאי OK מסביר מדוע לא העניק אישור למותג מסוים של איפור שבת:

הרב דון יואל לוי, איפור בשבת ויום טוב, OK Kosher Spirit

האבקה שהוגשה ל־OK לצורך אישור לא הייתה אבקה טהורה, אלא כזו המכילה מרכיבים אחרים. רכז רבני של OK, המחזיק גם בתואר מוסמך למדעים בכימייה, בדק את המרכיבים וסבר שחלקם אכן ייחשבו לכאלו שיגרמו לאבקה להיצמד לעור. נוסף על כך, לאבקה הייתה בהחלט תחושה שמנונית בשימוש על העור. לאחר התייעצות עם סמכויות רבניות שונות, הרגשנו שהמכשולים הבאים יהיו גדולים מדי עבור OK כדי לאשר את המוצר: • האבקה הנוכחית לא הייתה קבילה בשל רכיבים מוספים. • גם אילו יכולנו להשיג אבקה טהורה, מישהי עלולה להשתמש בה על גבי איפור שהונח לפני שבת. • לא כל הפוסקים מסכימים שכל איפור אבקה הוא מותר. • נשים הרואות רבנית משתמשת במוצר בשבת עלולות להגיע למסקנה המוטעית שגם איפור אחר מותר.

אבקות במצב צבירה חופשי (loose powders) מציבות דילמה. כדי שהשימוש בהן יהיה מותר, עליהן לא להידבק לפנים. אולם אם אינן נדבקות כלל, השימוש בהן חסר תועלת למדי. הפוסקים חלוקים בשאלה אם הן נדבקות במידה המשפיעה על מעמדן ההלכתי. ⁹

פוסקים המתירים שימוש באבקה חופשית בשבת מדגישים את חשיבות השימוש במוצרים בעלי אישור שבת בלבד. פוסקים אחרים אינם מתירים אבקה חופשית, לפחות בנסיבות רגילות.

עד כה התמקד הדיון שלנו בשאלה אם האיפור נדבק לעור, ואם כן, לכמה זמן. כעת נפנה לשאלת איפור שדבק ומתקיים יותר מאבקות חופשיות, אך אינו מביא לידי שינוי בצבע.

מוצרים בצבע עור

האם שימוש בתכשיר שצבעו תואם את צבע העור נחשב לאסור משום צובע?

במבט ראשון, קטע בתלמוד הירושלמי העוסק בנתינת אודם על השפתיים נראה כקובע שהדבר כרוך באיסור דאורייתא. ¹⁰ עם זאת, נחלקו המפרשים לאיזו פעולה בדיוק התכוון הירושלמי, אם אכן מדובר באיסור תורה, ואם דברי הירושלמי הללו נפסקו להלכה. ¹¹

סוגיה מקבילה של תוספת צבע על צבע קיים עולה בנוגע להנחת בגד על פצע מדמם בשבת. הרב שמואל בר משולם (אחד מראשוני פרובאנס) פוסק כי יש להשתמש דווקא בבגד אדום לצורך זה. אם כן, נראה שלשיטתו צביעת חפץ בצבעו המקורי (אדום על אדום) אינה נחשבת לצביעה האסורה:

ספר אהל מועד, שער השבת ט, ט

יצא דם מבשרו, נותן שם מקורי העכביש או בגד אדום שאין בזה משום צובע. אבל בגד שאינו אדום אסור.

אולם מאות שנים מאוחר יותר חלק המגן אברהם על קביעה זו ופסק כי ניגוב דם במגבת אדומה אסור בהחלט:

שולחן ערוך אורח חיים שכח, מח

אסור להניח בגד על מכה שיוצא ממנו דם, מפני שהדם יצבע אותו....ונ"ל [ונראה לי] דבבגד אדום פשיטא דאסור:

מגן אברהם שכח, נב

...ונ"ל [ונראה לי] דבבגד אדום פשיטא דאסור:

נדון בהלכה למעשה בנוגע לשימוש בבגד למטרה זו בהמשך (בפרק הבא, העוסק בהסרת איפור בשבת). (ראו כאן (בקרוב!) דיון בעניין זה ביחס לווסת בשבת.) לעת עתה, הנקודה המרכזית היא שהמגן אברהם רואה בפעולה זו איסור דרבנן. איסור זה עשוי להיות תלוי בשאלה אם החפץ שנצבע כבר היה צבוע כל צורכו קודם לכן. ¹²

איפור בצבע עור

קשה להשליך ישירות מדיונים אלו על צביעת עורות או בגדים לעולם הקוסמטיקה המודרני. מהר"ם בריסק טוען כי גם צביעת חומר בצבעו המקורי אסורה מדרבנן. עם זאת, הוא מצדד בהתרת אבקה לבנה על העור, שכן הכוונה היא לרענן את מראה הפנים ולא לשנות את צבע העור. ההיתר במקרה זה מבוסס על הצטברות של שלוש עילות (תלתא דרבנן) – הצביעה היא על עור אדם, היא אינה מתקיימת, והיא בבחינת "לבן על גבי לבן":

שו"ת מהר"ם בריסק א, כג

...י"ל [יש לומר] דזריית אבק הפודר שהוא לבן ותכליתו לעדן הבשר ולהצהיל מראה הבשר בלי זהרורית ואיננו משנה מראית הפנים למראה אחרת רק דיש לחוש לשי[טת] המג"א בסי' ש"כ וסי' שכ"ח דאף באדום ע"ג [על גבי] אדום שייך צביעה בבגד, עכ"פ [על כל פנים]... הוי נמי דרבנן מצד לבן ע"ג [על גבי] לבן אף שצבע הפודער הוא לבן יותר מלבנונית הפנים אבל כיון דסוף כל סוף מראה אחד הוא רק שמצהיר יותר מחמת שנתעדן זה לא הוי בגדר צובע דאורייתא... בתלתא דרבנן כנ"ד [כנידון דידן] דהוי צובע בעור האדם ולבן ע"ג [על גבי] לבן וגם שאינו מתקיים אם כן יש לצדד בזה, אמנם כ"ז [כל זה] במין פודער אשר תכליתו רק לעדן הבשר ומראה הפנים ישאר במתכונתו אבל הפודר אשר רוצים לצבע הפנים שיהי[ה] לו נטי[ה] למראה אחרת ודאי אסור:

מהר"ם בריסק התייחס כנראה לשימוש באבקת טלק על עור בהיר. ברוח זו התיר הרב יעקב יחזקאל פוזן שימוש באבקה בצבע עור כאשר הכוונה היא לספיחת שמנוניות וזיעה, ולא לצביעה:

הרב יעקב יחזקאל פאזען, קיצור הלכות שבת, כא ד

מתירים לה ליתן על פניה אותה אבקה משום הזיעה וכו' (אבק הפנים), אם מראה האבק שוה למראה בשרה, שלא נקרא צובע בזה, כיון שאין כונתה לשום צביעה... הערה 15: כיון שאין מכונות בזה לצביעה רק נותנות על פניהן מטעם אחר. ומה שמקפידות על אבק שיהיה ממראה בשרן, שלא יהיה ניכר האבק על פניהן...

בפועל, עולה מפסיקות אלו כי אין להשתמש במוצרים אלו מתוך כוונה לשנות את צבע העור או להשפיע עליו.

בעוד שמהר"ם בריסק דן באבקה בלבד, פסיקתו של הרב פוזן עשויה להעמיד בסיס לשימוש במוצרים אחרים, כאשר הכוונה איננה לצבוע. למשל, הפסיקה שלו אולי נותנת פתח למי שזקוק למסנן קרינה נוזלי בשבת ויש לו רק מסנן קרינה נוזלי עם קצת צבע.

חשוב לציין כי היתרים אלו אינם חלים על תכשיר חיפוי (קונסילר), המיועד במכוון לכיסוי וצביעה של אזורים ספציפיים בעור שאינם תואמים את המראה הכללי.

יוצא מן הכלל עשוי להיות מי שסובל מפגם עור בולט המעורר סלידה או מבוכה קיצונית. במקרים כאלו, שבהם הופעה ללא איפור פוגעת בכבוד הבריות, ייתכן שניתן לסמוך על הדעות שאיפור הוא איסור דרבנן בלבד, שכן "גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה (דרבנן) שבתורה".¹³ במצבים אלו, ייתכן שיש מקום להתיר אפילו שימוש בחיפוי נוזלי.¹⁴ רצוי שמי שנמצא במצוקה מעין זו ייוועץ בסמכות הלכתית. האפשרות ההלכתית הזאת מותירה שאלה פתוחה, אם חוסר נוחות פסיכולוגי קיצוני מהופעה ללא איפור עשוי אי פעם לזכות לשיקול הלכתי דומה.

ברק

מוצרים קוסמטיים מסוימים נועדו להוסיף ברק בלבד, מבלי לשנות את הגוון הקיים. האם ניתן להשתמש בהם בשבת?

כפי שלמדנו, שימוש בשמן או בתכשיר נוזלי עשוי להיות מותר בשבת כאשר מדובר במוצרים בשימוש רווח. שמן מעניק מטבעו מידה מסוימת של ברק, אך עובדה זו אינה מוזכרת במקורות כמניעה לשימוש בו. יתרה מכך, מדברי מהר"ם בריסק שהובאו לעיל, המבחין בין "הצהלת מראה הבשר" (המותרת) לבין שינוי מראה העור למראה אחר (האסור), משתמע כי הוא אינו רואה בשינוי אופן החזרת האור מהעור משום מלאכת צובע.

עם זאת, דיונים הלכתיים עכשוויים בסוגיה זו נסמכים על פסיקת המשנה ברורה בעניין סיכת נעליים בשמן. המשנה ברורה מסביר כי סיכת נעליים חדשות אסורה משום מלאכת עיבוד, ומוסיף שיש המחמירים לאסור לשמן אף נעליים ישנות, במיוחד אם השמן נועד לרענן את הצבע השחור של הנעל:

משנה ברורה שכז, יב

אם מרכך העור בשמן ג"כ [גם כן] מענין עיבוד הוא וחייב, ולכן צריך ליזהר מטעם זה שלא למשוח מנעל חדש בשמן... ויש אוסרין גם במנעל ישן ובפרט בזמן הזה דנפישי עמי הארץ ויבואו להקל גם בחדשים בודאי יש להחמיר בכל גווני [ח"א] וכ"ש [וכל שכן] אם כונתו במשיחת השמן כדי שיהיה המנעל שחור נראה דיש לאסור לכו"ע [לכולי עלמא] משום חשש צביעה... [שער הציון טז: כידוע שעל ידי זה משתחר ודרך האומנים לעשות כן.]

אם הוספת שמן חסר צבע לנעל כדי להבליט את צבעה נחשבת לצובע, הרי שניתן להקביל זאת למריחת לק שקוף לציפורניים או גלוס לשפתיים. ואכן, על בסיס זה פסק הרב שלמה זלמן אוירבך לאסור את שניהם, בטענה שגם הברקה נחשבת לשינוי מראה האסור משום צובע:

שמירת שבת כהלכתה א, יד סג–סד

סג. אסור ליתן לקה על הצפורניים, הן לקה צבעונית הן לקה שקופה... הערה קסז: שהרי עכ"פ [על כל פנים] הלקה מבריקה מטבעה, וגם בזה יש איסור צובע, דמ"ש [דמאי שנא] צבע או ברק, שמעתי מהגרש"ז אויערבך זצ"ל. והראיה מסיכת נעליים בשמן דיש בזה איסור צובע, סי' שכז במ"ב ס"ק יב ובשעה"צ ס"ק טז... וגם עצם ההברקה חשיב שינוי צבע, עכ"ל. סד. אסור לצבוע את השפתיים וכדו' בשבת וביו"ט [וביום טוב]... וגם השימוש בשפתון שקוף – אסור. הערה קע: ...דאית ביה משום צובע...

שו"ת עטרת משה, אורח חיים א, צד

סד. אסור לצבוע את השפתיים וכדו' בשבת וביו"ט [וביום טוב]... וגם השימוש בשפתון שקוף – אסור. הערה קע: ...דאית ביה משום צובע...ותמוה בעיני מה שהביא בס[פר] שמירת שבת כהלכתה (פי"ד הלכה נ"ז) על שם מחו' הגאון מרש"ז אויערבאך ...ואפילו על שערות וחלקי הגוף שיש להם צבע טבעי, לתת עלי[הם] צבע שקוף לא יגרע כי אין זה מתערב בזה ואם אין התחתון צבע מה יגרע הששר השקוף... רק דצריך לדון לפעמים אם הצבע או השמן הוא יש ממש שיהי[ה] בו משום ממרח...

עמדה זו יוחסה גם לרב משה פיינשטיין, אך היא אינה מוסכמת על כל הפוסקים.¹⁵ לדוגמה, הרב משה נתן נטע למברגר (האדמו"ר ממאקווא) טוען כי הוספת ברק אינה נחשבת לצביעה, שכן אין כאן הוספת פיגמנט המשתלב בחומר:

שו"ת עטרת משה, אורח חיים א, צד

ותמוה בעיני מה שהביא בס[פר] שמירת שבת כהלכתה (פי"ד הלכה נ"ז) על שם מחו' הגאון מרש"ז אויערבאך ...ואפילו על שערות וחלקי הגוף שיש להם צבע טבעי, לתת עלי[הם] צבע שקוף לא יגרע כי אין זה מתערב בזה ואם אין התחתון צבע מה יגרע הששר השקוף... רק דצריך לדון לפעמים אם הצבע או השמן הוא יש ממש שיהי[ה] בו משום ממרח...

חששו העיקרי של העטרת משה במוצרים שקופים הוא איסור ממרח (שאינו רלוונטי במוצרים נוזליים כגון שמן שפתיים). עמדה זו מתיישבת עם העובדה שהגרש"ז אוירבך עצמו התיר לנשים להשתמש בברילנטינה לשיער, מוצר שתכליתו העיקרית היא הוספת ברק:

שמירת שבת כהלכתה א, יד נז

מותרת האשה לסוך את שערותיה בשמן שערות (ברילנטינה)...

שימוש בשמנים לטיפוח העור, שתוצאת לוואי שלהם היא הוספת ברק, מותר לכל הדעות. שימוש במוצרים שקופים (כגון גלוס), שמטרתם המפורשת היא יצירת ברק, שנוי במחלוקת, וקל יותר להתיר אותו כשאין איפור אחר המונח על הפנים.

מחשבות לסיכום

ראינו כי המקורות התורניים מדגישים שוב ושוב את חשיבות הטיפוח והאיפור, הן לצורך מערכת היחסים הזוגית והן עבור תחושתה האישית של האישה. דנו במגבלות ההלכתיות המשמעותיות הקיימות בשבת, לצד הפתרונות הקיימים והאפשרויות שנותרו פתוחות.

עם זאת, ברור כי פתרונות אלו אינם מתאימים לכל אישה או לכל סיטואציה. כפי שהזכרנו קודם, לעיתים דוחק הזמן בערב שבת אינו מאפשר התארגנות מורכבת. במקרים כאלו, הרב מרדכי אליהו מזכיר לנו את יופייה המיוחד של השבת, המקנה לאישה זוהר פנימי, הקורן ללא צורך בעזרים חיצוניים:

שו"ת מאמר מרדכי שבת ד, נא

חז"ל אומרים שיש מאור פנים מיוחד ביום שבת, ועל כן בסעודה של חתנים ב"שבע ברכות" אפשר לברך גם כשאין "פנים חדשות", כי שבת נקראת: "פנים חדשות". ועל כן יש נשמה יתירה בשבת, ויש גם לאשה נשמה יתירה בשבת! ואמרה אשה חכמנית: אותה נשמה יתירה, אותו מאור פנים של השבת היא מאירה את פניה של אשה ללא כחל וללא סרק.

בפרק הבא נדון בהלכות הסרת איפור ובטבילה בשבת.

להעמקה נוספת

הרב י' דוד בלייך בקת איפור בשבת, מתוך Contemporary Halakhic Problems IV פרק 5 שבת, מהדורת ספריא. זמין כאן.
הרב דוד הבר ,The Kashrus, Shabbos, and Pesach Guide to Cosmetics , אתר Star-K.org.
הרב דוד ריביאט The 39 Melochos, ניו יורק: פלדהיים, 1999.
הרב יהושע ישעיה נויבירט , שמירת שבת כהלכתה, פלדהיים, ירושלים תשע"א.
הרב יעקב יחזקאל פאזען, קיצור הלכות שבת, ספרי ז ברמן, ניו יורק 1984.

הערות

תענית לא ע"א

תנו רבנן: יפיפיות שבהן מה היו אומרות? תנו עיניכם ליופי, שאין האשה אלא ליופי... מכוערות שבהם מה היו אומרות? קחו מקחכם לשום שמים...הכאורות היו אומרות: אל תתן עיניך בנוי. והנאות היו אומרות: תן עיניך במשפחה.

ירושלמי תענית פ"ד ז

הכאורות היו אומרות: אל תתן עיניך בנוי. והנאות היו אומרות: תן עיניך במשפחה.

2. כך למשל, בעוד שאישה בשבוע הראשון לאבלה אסורה בתמרוקים, הרי שכלה או אישה צעירה העומדת להינשא מעודדות שלא לנוול את עצמן גם בימי אבלן. רש"י מבהיר כי החשש הוא שהימנעות מאיפור תפגע בסיכויי האישה להינשא.

תענית יג ע"ב

אין הבוגרת רשאה לנוול את עצמה בימי אבל אביה. הא נערה רשאה. מאי לאו ברחיצה? ...לא, אכיחול ופירכוס...אין הבוגרת – ...רשאה לנוול את עצמה; אלא מתקשטת כדי שיקפצו עליה, הא נערה, שאינה ראויה להינשא עדיין עד שתבגר – רשאה, דבת חיוב אבילות היא, וקטנה אינה חייבת ולא כלום.

רש"י שם

אין הבוגרת – ...רשאה לנוול את עצמה; אלא מתקשטת כדי שיקפצו עליה, הא נערה, שאינה ראויה להינשא עדיין עד שתבגר – רשאה, דבת חיוב אבילות היא, וקטנה אינה חייבת ולא כלום.

3. עם זאת, ההלכה מציבה גבולות: אין הבעל יכול לכוף את אשתו להתאפר בזמן שהיא אבלה על הוריה, וכן האישה אינה מתקשטת בזמן שבעלה באבל על הורה.

כתובות ד ע"ב

והתניא מי שמת חמיו או חמותו אינו יכול לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת, אלא כופה מטתו ונוהג עמה אבילות. וכן היא שמת חמיה או חמותה אינה רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת.

4. ניתן למצוא כאן.

5. ניתן למצוא כאן.

6. בתוספתא הדברים מובאים בניסוח מעט שונה:

תוספתא שבת (ליברמן) פ"ט הי"ג

...וכן היה ר' שמעון בן לעזר או[מר] משם ר' ליעזר לא תקנח אשה פניה בבגד שיש בו סרק.

7. לפי הירושלמי, אדם המשרטט רישום בעל משמעות עובר על מלאכת כותב, בעוד שמי שבא אחריו וצובעו עובר על איסור צובע:

ירושלמי שבת פ"ז ב

הצר צורה הראשון חייב משום כותב והשני חייב משום צובע.הצר צורה. ודרך הוא שאחד מסמן הצורה באבר או באיזה דבר ואח"כ [ואחר כך] נותן בהסימן הצבע שהוא רוצה...

פני משה שם

הצר צורה. ודרך הוא שאחד מסמן הצורה באבר או באיזה דבר ואח"כ [ואחר כך] נותן בהסימן הצבע שהוא רוצה...דעניין צביעה הוא עשיית תיקון בדבר הנצבע, שמשביחו ומייפהו בזה.

קהילות יעקב שבת מ

דעניין צביעה הוא עשיית תיקון בדבר הנצבע, שמשביחו ומייפהו בזה.

8. אלו כוללים את כתב יד מינכן 95, אוקספורד 366 ווטיקן 108.

חידושי הר"ן, שבת צה ע"א

כוחלת משום כותבת. כתבו בתוספ[ות] דמשום צובעת גרסינן דלא שייכא כתיבה אלא במידי דהוי מטעם רושם, שכן במשכן היו רושמין על הקרשים כדי לעמוד על סדרן. הלכך משום צובעת גרסינן:

10. ראו דברי הסמ"ג:

ספר מצוות גדול, לאוין סה

ואמרינן בגמרא דכוחלת היא תולדה דכותבת:

11. במאה ה־13 הרשב"א טען שכתב אינו חייב להיות קבוע לחלוטין כדי להיחשב "מתקיים":אמירה זו עדיין מותירה מרחב גדול להגדרת "מתקיים". כ־400 שנה לאחר מכן, הפרי חדש הציע שכתב המחזיק מעמד לזמן מה נחשב מתקיים:קרוב יותר לימינו, המשנה ברורה משער ב"שער הציון" כי ייתכן ש"מתקיים" מתייחס למשך שבת שלמה. הוא מתבסס על קריאה מחודשת של המילה "בשבת" במשנה וברמב"ם:בהגדרה רחבה אף יותר, המנחת חינוך מציע שדי בקיום לזמן מועט להיחשב מתקיים:

חדושי הרשב"א, שבת קטו ע"ב

ובהדיא תניא בתוספתא עלה (פי"ב ה"ו) זה הכלל – כתב דבר של קיימא בדבר שאינו של קיימא או דבר שאינו של קיימא בדבר של קיימא פטור, עד שיכתוב דבר של קיימא בדבר של קיימא... וי"ל [ויש לומר] דמיקיימי קצת עד שדרכן של בני אדם לכתוב בהן דברים שאינן עשויין לקיימן לעולם אלא זמן אחד כספרי הזכרונות וכיוצא בהן.

פרי חדש, אבן העזר קכה, אש

ותנן גבי שבת זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב. אלמא דבעינן מתקיימת אף לאחר זמן...

שער הציון, אורח חיים שג, כו סח

...ואיתא בריש פרק הבונה דבעינן [שצריכים] דוקא שתהיה מלאכתו מתקיימת, וגם לענין כתיבה קיימא לן דבעינן דוקא שיכתוב בדבר המתקיים. אך בריש פרק הבונה איתא שם במשנה, "כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב", משמע לכאורה דאפילו אם מתקיימת רק על יום השבת לחוד, וכן משמע לעניות דעתי ברמב"ם פרק ט הלכה י"ג, עיין שם היטב... אכן ברש"י שם איתא במשנה דהאי בשבת אעושה מלאכה קאי, אם כן משמע מיניה דבעינן שיהיה מתקיים תמיד ולא די ביום השבת לחוד, ובעניננו איני יודע...

מנחת חינוך, פרשת יתרו לב, טו

...בודאי מתקיים זמן מה דמתקשטת בו. וכי צריך בשבת שיהא מתקיים לעולם? ודאי כיון שמתקיים זמן מה ה"ל [הווה ליה] מתקיים בשבת.

12. ניתן למצוא כאן.

13. ניתן למצוא כאן.

14. ניתן למצוא כאן.

15. ניתן למצוא כאן.

16. ניתן למצוא כאן.

17. לא ברור מדוע הדבר נחוץ, בהתחשב בפסיקת הרמ"א שאין חשש למלאכת טוחן בדבר שכבר נטחן. ככל הנראה, הרב פיינשטיין נוקט כדעה שיש להגביל את יישום פסיקת הרמ"א הזו:

רמ"א אורח חיים שכא, יב

...מותר לפרר לחם לפני התרנגולים, דהואיל וכבר נטחן אין לחוש, דאין טוחן אחר טוחן (הגהות מיימוני פרק כ"א ור"ן פרק כלל גדול וסמ"ג).מותר לפרר לחם אפילו דק דק, הואיל דכבר נטחן, אין טחינה אחר טחינה. ויש ליזהר דוקא לאכול לאלתר, דלמקצת פוסקים גם בזה חייב (שם):

חיי אדם חלק הלכות שבת ומועדים, יז ד

מותר לפרר לחם אפילו דק דק, הואיל דכבר נטחן, אין טחינה אחר טחינה. ויש ליזהר דוקא לאכול לאלתר, דלמקצת פוסקים גם בזה חייב (שם):

18.

19. ניתן למצוא כאן.
https://www.ok.org/article/makeup-on-shabbos-yom-tov/

20. ניתן למצוא כאן
וכאן.

הרב י' דוד בלייך, אבקה קוסמטית בשבת, Contemporary Halakhic Problems IV פרק 5 שבת, מהדורת ספריא:

חמש אבקות קוסמטיות שאושרו לשימוש בשבת נבחרו באקראי ונמרחו על שטח העור. בכל המקרים הצבע נותר גלוי בבירור למשך פרקי זמן שנעו בין 60 ל־90 דקות. נמצא שאבקת טלק רגילה ניתנת לזיהוי במשך 45 דקות לאחר המריחה. נעשה ניסיון להסיר מוצרים אלו על ידי הברשה ושפשוף קל של העור. לא נמצא הבדל ניכר בין המאמץ הנדרש להסרת החומרים המאושרים למאמץ הנדרש להסרת חומרים שאינם מאושרים. אומנם, כיוון שבדיקות כאלה אינן ניתנות לכימות מדויק, הערכת התוצאות היא סובייקטיבית במידה רבה. למרות זאת, נראה לכותב שורות אלו ש... השימוש בחומרים כאלו אסור לכל הפחות מכוח גזרה דרבנן.ויש שטענו שגם האיפור החדש מתקיים למשך השבת, דאל"כ [דאם לא כן] מה הועילו הייצרנים בזה, ואם כן הרי זה ככחל, אמנם בררתי את המציאות אצל המשתמשים בו, ואמרו לי שאינו מתקיים כלל, וצריך לחזור ולהניחו כמה פעמים במשך השבת, ואברך אחד אמר לי שגם בשעה שמניחים אותו אינו מתקיים כל מה שמניחים, ונשאר רק מעט מזעיר.

הרב שלמה בינעט, בנידון השימוש בשבת באיפור ללא חומרים שומניים

ויש שטענו שגם האיפור החדש מתקיים למשך השבת, דאל"כ [דאם לא כן] מה הועילו הייצרנים בזה, ואם כן הרי זה ככחל, אמנם בררתי את המציאות אצל המשתמשים בו, ואמרו לי שאינו מתקיים כלל, וצריך לחזור ולהניחו כמה פעמים במשך השבת, ואברך אחד אמר לי שגם בשעה שמניחים אותו אינו מתקיים כל מה שמניחים, ונשאר רק מעט מזעיר.

21.

ירושלמי שבת פ"ז ב

הצובעו. מה צביעה היתה במשכן? שהיו משרבטין בבהמה בעורות אלים מאדמים. א"ר [אמר רבי] יוסה הדא אמר... המאדם אודם בשפה חייב.המאדים אודם בשפה. פי[רוש] אפילו בשפה שהיא אדומה אלא שמוסיף בה אדמימות חייב משום צובע:

קרבן העדה שם

המאדים אודם בשפה. פי[רוש] אפילו בשפה שהיא אדומה אלא שמוסיף בה אדמימות חייב משום צובע:

22.

שו"ת יביע אומר חלק ו, אורח חיים לז

...אף שבירושלמי (פרק כלל גדול) בפיסקת הצובעו, איתא, שהמאדם אודם בשפה חייב, נראה דלא קי"ל [קיימא לן] הכי, וכמו שפסק הרמב"ם שהמעברת סרק על פניה, אינו אלא מדרבנן, ויש לפרש ג"כ [גם כן] כההיא דשבת (מ:) מאי חייב דקאמר מכת מרדות. וי"ל [ויש לעיין]...

23.

שו"ת אבני נזר, אורח חיים קעב, ד–ה

דאף שכבר נצבע. כשבא אחר להוסיף בצבעו עד שנגמר כל צורכו חייב חטאת... מיהו בנצבע כל צורכו ונתייבש ובא אחר והוסיף וקלט עוד אין ראי[ה] לאסור. ועיין במגן אברהם סימן שכ"ח ס"ק נ"ב דפשיטא לי[ה] דאסור. וצריך עיון מנין לו...

24.

הרב שלמה בינעט, בנידון השימוש בשבת באיפור ללא חומרים שומניים

ויל"ע [ויש לעיין], דפשיטא דגם כשצובעת בצבע לבן, הרי מתכוונת לצביעה, ובדרך כלל רוצה לכסות בזה פצעים שונים וכדומה, ואם כן הרי היא צובעת באותן המקומות...

25.

ברכות יט ע"ב

תא שמע: גדול כבוד הבריות שדוחה [את] לא תעשה שבתורה. ואמאי [ולמה]? לימא "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'"! תרגמה רב בר שבא קמיה דרב כהנא בלאו ד"לא תסור [מן הדברים אשר יגידו לך[" )דברים ז', יא(. אחיכו עליה: לאו דלא תסור דאורייתא היא. אמר רב כהנא: גברא רבה אמר מילתא, לא תחיכו עליה. כל מילי דרבנן אסמכינהו על לאו דלא תסור, ומשום כבודו שרו רבנן.

26. הרב י' דוד בלייך מציין במאמרו כי במקרים של צער גדול ומבוכה, ניתן לראות באדם "חולה שאין בו סכנה" ולהשתמש בפתרונות מסוימים (כגון איפור על ידי אינו יהודי או בשינוי), בהתאם לחומרת האיסור (ממחק או צובע).

הרב י' דוד בלייך, Cosmetic Powder on Shabbat, מתוך Contemporary Halakhic Problems IV פרק 5 שבת, מהדורת ספריא:

…ייתכן שיש מקום להתיר שימוש בתכשירים קוסמטיים שנועדו להסתיר כתם לידה או פגם עור המעורר סלידה כאשר התכשיר נמרח על ידי אינו יהודי. תוספות, שבת נ ע"ב, קובע כי מצב הגורם לאדם מבוכה בדרגה כזו שהפרט מתבייש להופיע בציבור מהווה סוג של צער גדול. לפיכך, המצוקה הפסיכולוגית העלולה לנבוע מחוסר היכולת לקיים קשרים חברתיים רגילים נחשבת מבחינה הלכתית לסוג של צער חמור. אדם החווה צער כזה נמצא, לכאורה, בקטגוריה של חולה "שאין בו סכנה" (חולה כל גופו) שלמענו ניתן להורות לאינו יהודי לבצע פעולה האסורה בדרך אחרת, כפי שמופיע בשולחן ערוך, אורח חיים שכח, יז. ואכן, לו היה הפתרון כרוך בפעולה האסורה רק מכוח גזרה דרבנן, הפעולה הייתה יכולה להתבצע אפילו על ידי יהודי, בתנאי שהיא מתבצעת בשינוי, למשל בשימוש ביד שמאל. אולם, כפי שצוין במשנה ברורה שכח, נד ושכח, נז, רק פעולות האסורות מדרבנן עשויות להתבצע בשינוי בנסיבות כאלו. לפיכך, מכיוון שתכשירים קוסמטיים המשמשים בדרך כלל למטרות אלו דורשים שימוש בחומרים הכרוכים באיסור דאורייתא של ממחק, ניתן למרוח אותם רק על ידי אינו יהודי. חומר נוזלי שאינו כרוך באיסור ממחק הוא, לכל הפחות, "דבר שאינו מתקיים", ששימושו, עבור חלק מהפוסקים כפי שצוין קודם לכן, כרוך באיסור דאורייתא של צביעה, ואם הוא נועד להיצמד למשך זמן משמעותי, שימוש בחומר כזה הוא עבירה דאורייתא גם לפי פוסקים אחרים. לאור שיקולים אלו, חומר שנועד לכסות פגם מעורר סלידה צריך להימרח רק על ידי אינו יהודי.

27.

הרב דוד הבר, מדריך Star-K לקוסמטיקה – כשרות, שבת ופסח, הערה 46, גלוס לשפתיים (Lip Gloss)

אין להשתמש במוצר זה בשבת (צובע). הדבר נכון גם אם מורחים גלוס חסר צבע או שקוף, שכן הפוסקים רואים בכך סוג של צובע. הערה 46: שמירת שבת כהלכתה [א], יד נח בשם הגרש"ז זצ"ל. כך נאמר גם בשם הרב משה פיינשטיין זצ"ל (דעות אלו שונות מאלו המתירים).

מקורות

יופי ואיפור

שיר השירים א' טו–טז

משלי ל"א, ל

שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת־ה' הִיא תִתְהַלָּל:

ירושלמי ברכות פ"ט א

כתובות יז ע"א

תרגום

שבת סד ע"ב

ד"ר צפורה ליפשיץ, היופי כערך בספרות חז"ל, עבודת דוקטור, בר אילן 2016, עמ' 54–55

מועד קטן ט ע"ב

ועושה אשה תכשיטיה [בחול המועד]. תנו רבנן: אלו הן תכשיטי נשים – כוחלת ופוקסת ומעבירה סרק על פניה...

רש"י שם

רש"י, שבת צד ע"ב

וכן הפוקסת – ...ויש שמפרשין: טחה כמין בצק על פניה, וכשנוטלו מאדים הבשר.

מועד קטן ט ע"ב

תרגום

רש"י, מועד קטן ט ע"ב

לאה פאבל, Save Face, משפחה, 25 בנובמבר 2020

ננסי בלטרנדי, "מדוע אנו מתאפרות", נשים, 27 בפברואר 2019

איפור בשבת

משנה, שבת פ"י מ"ו

...וכן הכוחלת וכן הפוקסת, רבי אליעזר מחייב, וחכמים אוסרין משום שבות...

שבת צה ע"א

תניא... וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אליעזר: אשה לא תעביר סרק על פניה מפני שצובעת:

שבת צד ע"ב–צה ע"א

תרגום

רש"י שם

משום כותבת – שמוליכה מכחול סביב העין, כאדם המוליך קולמוס סביב האות.

ירושלמי שבת פ"י ו

הכוחלת חייבת משום כותבת, הפוקסת חייבת משום צובעת.

משנה תורה הלכות שבת פכ"ג הי"ב

משנה תורה הלכות שבת פכ"ב הכ"ג

הצובע מאבות מלאכות, לפיכך אסור לאשה להעביר סרק על פניה מפני שהיא כצובעת...

שולחן ערוך אורח חיים שג, כה

רבנו ירוחם, תולדות אדם וחוה יב, יא

תורת האדם לרמב"ן, שער המיחוש

שאפי[לו] בעושה מעשה ממש הכוחלת אינה אלא משום שבות כדתנן בפרק המצניע (שבת צ"ה ב') וחכ"א [וחכמים אומרים] משום שבות...

משנה, שבת פי"ב מ"א

זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב.

משנה תורה הלכות שבת פ"ט הי"ג

משנה תורה הלכות שבת פי"א הט"ו–הט"ז

משנה ברורה שג, עט

אפילו העברת סרק ע"פ [על פני] אשה ג"כ [גם כן] אינו אלא דרבנן, דאין צביעה מדאורייתא על עור האדם.

שו"ת מהר"ם בריסק א, ג

...וחיוב חטאת ליכא בצובע עור האדם... דכל ענין צביעה ל"ש [לא שנו] רק בבגד ועור בהמה כמו במשכן...

קצות השלחן ח קמו, כ, עמ' לג

תשובות הגאונים, שערי תשובה רמא

דורי לוואק, Holy Chic!, ניו יורק פוסט, 21 במאי 2013

(שרון) לנגרט אומרת: "אני אישית אוהבת איפור, אבל כאישה אורתודוקסית החיה בקהילה דתית, את משלימה עם העובדה שבשבת המראה שלך לא יהיה זהה לזה של ימי החול".

הרב דוד הבר, מדריך Star-K לקוסמטיקה – כשרות שבת ופסח, 2018

דנה לורש, "כיצד נשים אורתודוקסיות עוקפות את איסור האיפור בשבת", הפורוורד, 17 ביוני 2018

אבקות

בית הבחירה למאירי, שבת צה ע"א

קצות השלחן ח קמו, כ, עמ' לב-לג

שו"ת אגרות משה אורח חיים א, קיד

שו"ת אגרות משה אורח חיים ה, כז

שו"ת יביע אומר חלק ו, אורח חיים לז

שמירת שבת כהלכתה א, יד הערה קעג

הרב דון יואל לוי, איפור בשבת ויום טוב, OK Kosher Spirit

מוצרים בצבע עור

ספר אהל מועד, שער השבת ט, ט

יצא דם מבשרו, נותן שם מקורי העכביש או בגד אדום שאין בזה משום צובע. אבל בגד שאינו אדום אסור.

שולחן ערוך אורח חיים שכח, מח

אסור להניח בגד על מכה שיוצא ממנו דם, מפני שהדם יצבע אותו....ונ"ל [ונראה לי] דבבגד אדום פשיטא דאסור:

מגן אברהם שכח, נב

...ונ"ל [ונראה לי] דבבגד אדום פשיטא דאסור:

שו"ת מהר"ם בריסק א, כג

הרב יעקב יחזקאל פאזען, קיצור הלכות שבת, כא ד

ברק

משנה ברורה שכז, יב

שמירת שבת כהלכתה א, יד סג–סד

שו"ת עטרת משה, אורח חיים א, צד

שמירת שבת כהלכתה א, יד נז

מותרת האשה לסוך את שערותיה בשמן שערות (ברילנטינה)...

שו"ת מאמר מרדכי שבת ד, נא

שו''ת

עיון בשאלות ותשובות שונה מקריאת מאמר. השו"ת תמציתי וממוקד, ולעיתים קריאה בו אף יעילה יותר כאשר רוצים לדעת את הנושא באופן מעשי. בשו"ת קיימת התייחסות אישית לפונה. קריאת שו"ת מאפשרת למידה וחיבור לנושא, הזדהות והזדמנות ללמידה משותפת במרחב הוירטואלי. לשליחת שאלה לחצו כאן!

שאלות בהשקפה

כיצד אמורה תפיסת עולמנו הדתית להשפיע על השימוש באיפור?

לאה פאבל, Save Face, משפחה, 25 בנובמבר 2020

ננסי בלטרנדי, "מדוע אנו מתאפרות", נשים, 27 בפברואר 2019

עד כמה הדיון הוא סוציולוגי?

דורי לוואק, Holy Chic!, ניו יורק פוסט, 21 במאי 2013

בלי קשר לשאלה אם הדבר רצוי, מתן דגש רב יותר על איפור בשבת מעניק דחיפות רבה יותר לשאלות ההלכתיות בעניין.

שו"ת