קריאת התורה ב: העלייה לתורה

כעת, אחרי שדנו בקריאת התורה, נוכל לבחון ולנתח את העלייה לתורה: טבען ותפקידן של הברכות, ותפקידו של הקורא בתורה העולה לתורה.

ניתוח זה יהווה את הבסיס לדיונינו בקריאת התורה של נשים בעבור נשים (להלן) ובקריאת התורה של נשים במניין שנוכחים בו גברים ונשים כאחד (בכך נדון במאמר הבא בסדרה זו).

במאמר הקודם למדנו על חשיבות שמיעת קריאת התורה על ידי הציבור. במקרה הטוב, שמיעת קריאת התורה נעשית באמצעות האזנה פעילה ומהווה צורה של לימוד תורה. אך שמיעה יכולה לעיתים להפוך לעניין פסיבי. אחת הדרכים של הציבור להעיד כי הם לוקחים חלק פעיל בקריאת התורה היא בכך שהם עונים לברכות שמברכים עליה.

גם עזרא בירך לפני קריאת התורה. התורה מתארת את תגובת הציבור לברכה זו:

בתלמוד הירושלמי מובא כי ברכתו של עזרא שיבחה ופיארה את ה', והתלמוד הבבלי מיישם עקרון זה על ברכות קריאת התורה באופן כללי:¹

במובן המיסטי של הדבר, התורה היא בעצם סוג של שם ה'.² כאשר אנו מברכים לפני קריאת התורה, אנו מעוררים את תשומת ליבנו למשמעות הדברים שאותם נקרא. ברכה זו, "אשר בחר בנו מכל העמים", מדברת על זהותנו הציבורית כעם. בכך שאנו עונים "אמן", הציבור משתתף באופן מלא עם הקורא בטקס המפאר ומשבח את הקב"ה.

'ברכו'

המשמעות של תגובת הציבור לברכה היא כה גדולה, עד שאנו מוסיפים עוד הזדמנות לעניית הציבור, באמירת 'ברכו' של הקורא:

אף שאין כאן איזכור ישיר לקדושת ה', ברכת 'ברכו' נחשבת לדבר שבקדושה, הנאמר רק בנוכחות מניין. גם כאן הקריאה והמענה משמשות כזימון לציבור, ויוצרות קשר בין כל ציבור הנוכחים כקהילה הלכתית.³

אמירת 'ברכו' על ידי אישה

ראינו במאמר הראשון שבאופן תיאורטי ההלכה מתירה לאישה לקרוא בתורה.⁴ (בפועל, הדבר בדרך כלל אסור). האם אישה הקוראת בתורה יכולה לומר 'ברכו'? הדבר תלוי בדיון הנרחב בשאלה האם אישה יכולה לומר דבר שבקדושה בנוכחות מניין. המאירי טוען כי נשים לעולם אינן יכולות לומר דבר שבקדושה:

יש פוסקים שמשאירים פתח לאפשרות שאישה תאמר דבר בקדושה בנוכחות מניין. בהקשר של דיון באמירת קדיש יתום על ידי יתומה (אמנם ללא התייחסות מפורשת לאמירת 'ברכו'), הרב יאיר בכרך אומר כך:

ייתכן שאמירת 'ברכו' תוקנה בעבור כל קורא רק אחרי זמן המשנה. במקרה זה (בהנחה שהקריאה עצמה אינה נחשבת לדבר שבקדושה), האזכור התיאורטי הנמצא בברייתא לקריאת נשים בתורה בנוכחות מניין עדיין יכול לעלות בקנה אחד עם השיטה שלפיה אסור לנשים לומר דבר שבקדושה.

לעומת זאת, מספר פוסקי הלכה מאוחרים יותר, החתם סופר ביניהם, טוענים כי כל קורא בתורה אמר 'ברכו' כבר בזמן המשנה ואפילו לפני כן:⁵

אם כך, נוכל להניח כי אם אישה הייתה קוראת, היא הייתה אומרת את 'ברכו' לפני הקריאה.

הברכה החותמת "אשר נתן לנו תורת אמת" נאמרת אחרי סיום הקריאה, על סמך השוואת התורה למזון שאנו זקוקים לו למחייתנו:

ברכת "אשר בחר בנו מכל העמים" לפני הקריאה ו"אשר נתן לנו תורת אמת" בסופה הן הברכות הממסגרות את קריאת התורה. בזמן המשנה מסגור זה היה בולט עוד יותר, כאשר רק הקורא הראשון היה מברך את הברכה שלפני קריאת התורה ורק הקורא האחרון היה מברך את הברכה החותמת, ושאר הקוראים באמצע לא בירכו.⁶

על פי דוגמה זו, למרות ששלושה אנשים או יותר היו עולים לקרוא בתורה, קריאתם השתלבה לכדי ישות הלכתית כוללת אחת של קריאת התורה. כיוון שהברכות מופיעות לפני או מיד אחרי הקריאה וקשורות אליה, הקורא הראשון והקורא האחרון מחויבים לברך אותן בעבור כולן.^{7 8}

עם הזמן, תיקנו חז"ל שעל כל קורא לברך לפני ואחרי קריאתו.

אמירת הברכות באופן זה מבטיחה כי גם מי שאינו נוכח לאורך כל קריאת התורה יהיה מודע לכך שמברכים לפני ואחרי הקריאה.⁹ בכך מתייחסים למעשה לכל עלייה בודדת כאל קיום של מצוות קריאת התורה.

לפני תקנת אמירת הברכות בכל עלייה, ניתן היה לטעון שהחובה לברך אותן חלה רק על הקורא הראשון והאחרון, או שהקוראים שעלו בין לבין יצאו ידי חובתם בשמיעת הברכה הפותחת והברכה החותמת.¹⁰

ישנן שתי דרכים עיקריות לבחון את משמעותן של הברכות הפותחות והחותמות הללו.¹¹ שתיהן רלוונטיות לשאלה אילו מהברכות אישה הייתה מברכת אם נשים היו קוראות בתורה, ומדוע:

א. ברכות המצווה – יש הרואים את הברכות (או לפחות את הברכה הראשונה) כברכות המצווה, אף שהנוסח המקובל לברכות המצוות הוא "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו", מה שלא מופיע בברכות אלו. כך סובר רש"י:¹²

ב. ברכות השבח – מאחר שהברכות אינן מנוסחות כפי שבדרך כלל מנוסחות ברכות המצוות, ייתכן שהן ברכות שבח. התלמוד הירושלמי רומז לכך כשהוא מציין כי תפקידן של הברכות הוא להבטיח שהתורה לא תישאר חשופה, ובנתינת מסגרת לחלוק כבוד לתורה:

נראה שגם הטור סובר כך. לדעתו, אפילו קורא בתורה שכבר אמר את ברכות התורה בהשכמת הבוקר חייב לחזור על ברכת "אשר בחר בנו" לפני קריאת התורה, משום שהברכה תוקנה כדי לחלוק כבוד לתורה.

אפילו אם הברכות הן ברכות שבח, הטור מציג אותן כחלק מהתקנה של קריאת התורה. משום כך, הן לא יבורכו מחוץ למסגרת ההלכתית של קריאת התורה.¹³

ראינו לעיל שנשים יכולות להימנות, באופן תיאורטי, בין הקוראות בתורה בציבור, אך אין עושים זאת משום כבוד הציבור (אנו דנות בכך כאן, בקרוב). תיאורטית, אם אישה הייתה קוראת בתורה בציבור, האם היא הייתה מברכת את הברכות?

בדיון על נשים המברכות ברכות על מצוות מרצון, מתייחסים בעלי התוספות לשאלה זו ומביאים שלוש גישות אפשריות לכך. (מספרנו אותן בתוך המקור מטעמי נוחות.)

א. אמירת הברכות כברכות המצווה – אם אלו הן ברכות המצווה, ונשים פטורות ממצוות קריאת התורה, אזי האפשרות של אישה לברך תהיה תלויה בשאלה אם היא בדרך כלל מברכת על קיום מצוות מרצון. נראה שזוהי שיטתו של רב יצחק בר רב יהודה, הטוען כי נשים יכולות לברך על קיום מצווה זו מרצון.

ב. אמירת הברכות כברכות שבח – אם הברכות הללו אינן ברכות המצווה אלא ברכות שבח לכבוד התורה, ייתכן שאישה יכולה לברך אותן אם היא קוראת חלק מקריאת התורה, בדיוק כפי שנשים מברכות כל ברכת שבח אחרת. נראה שזו גישתו של רבינו תם, הטוען כי נשים קוראות צריכות לברך את הברכות, אך לא בתור ברכות המצווה.

נראה ששיטה זו עולה בקנה אחד עם גישתו של רבנו מנוח, הסובר שראוי כי אישה הקוראת בתורה תברך על הקריאה בתורה משום חובתה הכללית בקיום מצוות:

ג. אי אמירת הברכות? אם הברכות נאמרות מתוך חיוב באמירת ברכת המצוות, או שאלו ברכות שבח שנתקנו להגיד על קיום מצוות קריאת התורה, אזי ייתכן שאסור לאישה הקוראת בתורה לברך אותן, משום שהיא אינה מחויבות במצווה ובשל כך היא גם לא יכולה להוציא אחרים ידי החובה.

ייתכן ששיטה זו הייתה המקור להצעת התוספות שאישה תוכל לקרוא בתורה רק בעליות הביניים, בשלב שלפני שבירכו על אותן עליות ביניים. המאירי מציע דבר דומה:

גם הר"ן רואה את ברכות הקורא בתורה כהוצאה ידי חובה. עם זאת, הוא מציע גישה אחרת להבנת ההשלכות ההלכתיות למעבר מברכות מסגרת לברכות על כל עלייה.

לשיטת הר"ן, ברגע שכל הקוראים בתורה מברכים, אין קורא מסוים האחראי על הוצאת אחרים ידי חובה. במקרה כזה, אישה הייתה יכולה לקרוא בכל אחת מן העליות בקריאת התורה, ולברך על העלייה שלה. גישה זו תואמת את הערתם האחרונה של התוספות, שלפיה נראה שדברי הגמרא מרמזים לכך שאישה הייתה יכולה לברך את הברכה האחרונה בעלייה האחרונה.

לפיכך, אף שקיימת דעה המתנגדת לכך, ישנן כמה שיטות הלכתיות שעליהן אישה הייתה יכולה לסמוך כדי לברך את הברכות כחלק מקריאת התורה, לו היה מותר לאישה לקרוא הלכה למעשה.

קריאה בתורה בצורה נכונה ומדויקת אינה עניין של מה בכך, ותקנת קריאת התורה דורשת מספר קוראים שמסוגלים לקרוא כמו שצריך.¹⁴ בספרות ההלכתית מצויות שתי דרכים עיקריות להבטיח שהקריאה בתורה תיעשה כראוי על אף האתגר הטמון בכך.

א. קורא יחיד – התוספתא מציגה מצב שבו נמצא בבית הכנסת רק אדם אחד שיודע לקרוא בתורה. במקרה שכזה, הקורא היחיד יחלק את קריאתו לשבעה ולמעשה יעלה לתורה שבע פעמים.

עולה מכך כי הצורך בקריאה נכונה וראויה עולה על הדרישה למספר קוראים. מי שאינו מסוגל לקרוא כראוי, פשוט לא יעלה לתורה.¹⁵

ב. סיוע לקורא – אסטרטגיה נוספת היא שהעולה יקבל סיוע בקריאה. בהתחלה שליח הציבור היה מי שסייע לקורא בתורה, לפעמים הוא אפילו היה קורא את העלייה כולה בלחש בעבור הקורא החוזר עליה בקול רם.¹⁶

בעלי התוספות מסבירים כי סיוע זה החל כדי שגם קוראים פחות מיומנים לא יתביישו. נוהג זה דומה לנעשה במקרא ביכורים (הנוסח הנאמר בהבאת פירות הביכורים לבית המקדש), כאשר האדם המחויב באמירת מקרא הביכורים חזר על הטקסט אחרי הכהן מילה במילה:

לפי רוב השיטות, החובה לברך את הברכות חלה דווקא על הקורא בתורה. משום כך, יהיה זה הכרחי שה"קורא" יחזור מילה במילה אחרי שליח הציבור.

עם הזמן שתי האסטרטגיות הללו התמזגו. כדי למנוע מצב שבו הקורא יעריך את יכולות הקריאה שלו יתר על המידה ויתעקש לקרוא ללא סיוע, שליח הציבור היה קורא את כל העלייה בקול. כיום, בקהילות רבות שליח הציבור הוחלף בקורא בתורה הידוע כ"בעל קורא", ומי שפעם היו נקראים ה"קוראים" כיום מכונים "עולים", בהיותם עולים לתורה בלבד.

עם זאת, מה שנותר לא ברור הוא כיצד יכול העולה לתורה לברך את ברכות התורה, בהתחשב בכך שלפי רוב הדעות חובת הברכה מוטלת דווקא על הקורא בתורה. אנו מוצאים שני הסברים עיקריים לכך, אך אף אחד מהם אינו חד משמעי.

א. קריאה משותפת – רבנו אשר (הרא"ש) מציע כי העולה עדיין נחשב כקורא בתורה בכך שהוא קורא בלחש יחד עם בעל הקורא.

השולחן ערוך רואה שיטה זו כמועדפת להלכה.¹⁷ באופן תיאורטי, שיטה זו יכולה גם לחול על אישה העולה לתורה.

אך אין זה ברור האם קריאה משותפת כזו מספיקה כדי להיחשב כקריאה על ידי ה"עולה". הרב שלמה זלמן אוירבך מסביר את הקושי:

הרב אוירבך רואה את ברכות קריאת התורה כברכות על קריאה בקול בעבור הקהילה, לא על סתם קריאה מספר התורה בזמן קריאת התורה. אם זה נכון, עולה שאינו משמיע את קריאתו לשאר הציבור יזדקק למנגנון הלכתי אחר כדי ליצור חיבור בינו לבין הקריאה. נראה שדרכים אלה עשויות גם ליצור מורכבויות בעבור אישה עולה לתורה או בעלת קורא תיאורטית, אפילו אם כבוד הציבור לא היה מונע ממנה לקרוא.

ב. שומע כעונה – ייתכן שהעולה לא צריך לקרוא יחד עם בעל הקורא כלל, וכי הוא עדיין נחשב הקורא בעצמו באמצעות המנגנון ההלכתי של "שומע כעונה", או במקרה שלנו "שומע כקורא". הבית יוסף מציג אפשרות זו:

הבעייתיות בכך היא שלא ברור מדוע דין "שומע כעונה" חל על העולה יותר מאשר על שאר הציבור המאזין לקריאה, עד כדי כך שרק העולה ייחשב כאילו הוא קרא בתורה ולכן יוכל לברך את הברכה. המשנה ברורה מביא את הבעיה הזו בפירושו 'ביאור הלכה', ומציע פתרון אפשרי.

המשנה ברורה מציע שבעל הקורא יכול לכוון שרק העולה ייחשב ל"שומע כעונה", אך הוא בעצמו מכנה את הפתרון דחוק.

כאשר הדבר מתאפשר, ניתן להציע שילוב בין שתי השיטות: העולה יבדיל את עצמו משאר הציבור בכך שהוא גם סומך על "שומע כעונה" וגם קורא בלחש מספר התורה.¹⁸

לפי הכללים ההלכתיים הרגילים, "שומע כקורא" עשוי לחול ולחבר בין העולה לבעל הקורא רק כאשר בעל הקורא, או שניהם, מחויבים בחובת הציבור של קריאת התורה. אם נניח את כבוד הציבור בצד, עניין זה עשוי לפסול נשים מלשמש כבעל קורא (שנזקק כדי להחיל את המנגנון ההלכתי של שומע כקורא), או אפילו כעולות שאינן קוראות בתורה בעצמן. דבר זה עשוי להיות בעייתי, אלא אם כן איננו זקוקים לעיקרון "שומע כעונה" ומספיק שהעוֹלֶה או העוֹלָה יקראו בלחש.

הניסיונות המרובים והמורכבים להגדרת מצוות קריאת התורה, אופי ברכותיה וכיצד פועלים יחסי העולה ובעל הקורא של ימינו מקשים עוד יותר על חקירת השאלה האם אישה תוכל באופן תיאורטי לעלות לתורה או להיות בעלת קורא כאשר תפקידים אלה מפוצלים.¹⁹

עד כה דנו בעלייה לתורה בהקשר של מניין בזמן קריאת התורה. האם קיימת אפשרות לעלות לתורה במצבים אחרים? החל משנות ה-70, תופעת קבוצות התפילה של נשים הציפו את השאלה הזו בדיוק, בכך שהחלו לקיים קריאות בתורה על ידי נשים, בדרך כלל מדי חודש ובאירועים מיוחדים.

הדברים הללו, המופיעים כאמנת תפילת הנשים בבית כנסת שערי תפילה בפרוורי בוסטון, מאפיינים קבוצות תפילה של נשים רבות המתקיימות כיום:²⁰

על פי תיאור זה, נשים המשתתפות בקריאת התורה לנשים מבקשות שילוב של תמיכה רוחנית עם הובלה בטקסי בית הכנסת. ההלכה רואה בהאזנה לקריאת התורה קיום מצווה, אך ישנן נשים המבקשות יותר מכך: לקחת חלק בתפקיד מוביל, להיות קרובות לספר התורה וללמוד לקרוא בו, הזדמנויות אשר כמעט ולא קיימות מחוץ לקבוצות התפילה לנשים.

קבוצות תפילה של נשים, ובפרט קריאת התורה על ידי נשים, עוררו התנגדות רבה בקרב רבנים. התגובה המפורסמת ביותר לכך היא אולי מכתב משנת 1985 שעליו חתומים מספר ראשי ישיבות של "ישיבה יוניברסיטי" שקרא לאסור על קבוצות אלה, וחרם שהוציא ועד הרבנים של קווינס בשנת 1997. דיווחים מהשנים האלו מציינים כי האיסור בקווינס התמקד בעיקר בקריאת התורה, והוא היווה מרכיב חשוב בפסיקתם של ראשי הישיבות.²¹

בעוד שחששות מהדמיון לרפורמים ולקונסרבטיביים בארצות הברית בוודאי מילאו תפקיד מסוים בהחלטות אלו, היה גם בסיס הלכתי עצמאי לאסור. מה שלמדנו על קריאת התורה יכול לסייע לנו להבין את הדיון ההלכתי בנוגע לקריאת התורה על ידי נשים.

ראינו כי קריאת התורה מחייבת מניין, ושנשים בדרך כלל אינן נחשבות כחייבות בקריאת התורה, אך באופן תיאורטי יכולות להיחשב כקוראות לפחות במקרים מסוימים (אם כי הדבר נשלל בפועל), וכי אישה הקוראת בתורה במניין ככל הנראה הייתה אמורה לברך על כך.

מאחר שקבוצות תפילה של נשים מתקיימות ללא מניין, מבחינה הלכתית הן אינן יכולות לכלול קריאת התורה הלכתית. במקום זאת, מעמדה ההלכתי של קריאה בתורה בקבוצות הללו היא של תלמוד תורה קבוצתי מתוך ספר התורה. מכיוון שקריאת התורה על ידי נשים היא בעלת מעמד של תלמוד תורה ולא של קריאת התורה, אי אפשר ליישם בה את האפשרות שנשים יברכו את ברכות התורה כחלק מהקריאה במניין.

קריאה זו בתורה, או לימוד תורה זה, מעלה מספר שאלות מרכזיות, כאשר חלקן קשורות להבנתנו את קריאת התורה והעלייה לתורה:

א. שימוש בספר תורה בשביל תלמוד תורה – האם נשים רשאיות להשתמש בספר תורה בשביל לימוד תורה? כפי שראינו בדיוננו כאן, לפי התוספתא מותר לגברים ולנשים כאחד ללמוד מספר התורה, אפילו לנשים בעת הנידה:

הרמב"ם²² והשולחן ערוך²³ פוסקים כך.

עם זאת, לרוב אנו נזהרים בהוצאת ספר התורה מארון הקודש או בהזזה שלו ממקום למקום כאשר אין הכרח בדבר. כפי שמובא בתלמוד הירושלמי, אנו מלווים את ספר התורה ולא הוא בא אלינו:

הזזת ספר התורה לרוב מותרת כדי שנשים יוכלו לקיים את מצוות שמיעת פרשת זכור, אך במקרה של פרשת זכור מדובר בקיום מצווה מדאורייתא.

אחת השאלות בדיון לגבי קריאת התורה על ידי נשים היא האם מיעוט ההזדמנויות של נשים להיות קרובות לספר התורה יוצר מצב של הכרח המצדיק את השימוש בספר לקריאת נשים. גישה זו דומה לנעשה במוסדות חינוכיים מסוימים שבמסגרתם מוציאים את ספר התורה כדי להראותו לתלמידים או לתלמידות, ללא קשר לקריאת התורה.

הרב צבי פסח פרנק פוסק כי ניתן להזיז בחופשיות ספר תורה אשר נכתב לצורך לימוד אישי.

שימוש בספר תורה פרטי, במקום בספר תורה השייך לבית הכנסת, עשוי להיות פתרון לחשש ההלכתי בנוגע להוצאה או הזזה של ספר התורה, כאשר אין בדבר הכרח מבחינה הלכתית.

ב. היעדרות מקריאת התורה – האם מותר לאישה לבחור להשתתף בקריאת נשים על פני הגעה לקריאת התורה במניין?

כפי שכתבנו, האזנה קשובה לקריאת התורה ולימוד ממנה היא בגדר קיום מצווה. ההסכמה הרווחת היא שאישה אינה חייבת בקריאת התורה, אך עדיין אמורה להשתדל להקשיב לקריאה כאשר היא נוכחת בה. משמעות הדבר היא שהיעדרות מקריאת התורה אינה עבֵירה בעבור אישה. ואכן, במצב שבו אישה לא יכולה להגיע לקריאת התורה, לימוד תורה עם נשים אחרות עשוי להיות מועדף על פני פעולות אחרות.

יחד עם זאת, אם אישה הייתה יכולה להגיע לקריאת התורה אך בחרה שלא לעשות זאת כדי להשתתף בקריאת נשים, היא למעשה ויתרה על ההזדמנות לקיום מצווה לטובת חוויה רוחנית. בתגובתו על קבוצות תפילה לנשים, מסכם הרב צבי שכטר את חששו בנוגע לבחירה מסוג זה:

טיעון זה משכנע במיוחד בקרב קהילות המשקיעות מאמצים בלעודד נשים להגיע לקריאת התורה באופן כללי.

ג. יצירת טקס – מתי, אם בכלל, מתאים ליצור טקס חדש במקום טקס הלכתי? בספרא, ולאחר מכן גם בגמרא, כתוב כי חז"ל מתירים לנשים לדמות את מעשה הסמיכה המתקיים בבית המקדש, כדי לאפשר חוויה רוחנית שתתן נחת רוח לנשים:

ייתכן שקריאת נשים מתאימה למסורת זו בכך שהיא מאפשרת לנשים תחושה של הובלת קריאת התורה, והסמיכה מספקת לכך תקדים הלכתי. עם זאת, מספר פוסקי הלכה התנגדו בתוקף להקבלה זו.

הרב שכטר, לדוגמה, טען שהסמיכה שנעשתה על ידי נשים הותרה רק משום שנשים לא יכלו לקיים את מצוות הסמיכה האמיתית. במקרה שלנו, נשים אכן יכולות לקיים את מצוות קריאת התורה בכך שיגיעו לבית הכנסת ויאזינו לקריאת התורה.

גם הרב י' דוד בלייך מעלה חשש מיוחד לגבי יצירת טקס אלטרנטיבי בשל מניעים חווייתיים ורוחניים.²⁴

אף שהרב בלייך לא מתייחס לקריאת התורה של נשים כאל הפרה ברורה של ההלכה האוסרת על זיוף התורה, הוא טוען שיצירת טקס חוויתי הנועד לחקות את קריאת התורה מבלי שיהיה בו אותו תוקף ההלכתי היא דבר מטעה ומסוכן.

בשפה מתונה יותר, הרב אהרן ליכטנשטיין כותב כי הסיפוק הרוחני שקריאת נשים נותנת אינו עולה על ההשפעות השליליות האפשריות של הדבר:

הרב ליכטנשטיין חושש מכך שהטקס החוויתי יערער את הטקס ההלכתי. הקול שהוא משמיע מייצג רבנים רבים שאינם אוסרים את הקריאה, אך מתייחסים בזהירות רבה לטקסיות שבה.

ד. ברכות – האם קריאת נשים יכולה לכלול את ברכות התורה, או ברכות חלופיות?

הנשים המשתתפות בקריאות התורה של נשים לרוב מעוניינות בהזדמנות לקרוא בתורה או לקבל עלייה. אולם כאשר אין מניין לקריאת התורה, ההסכמה ההלכתית היא שלא ניתן לומר את ברכות התורה ויש להיזהר שלא ליצור רושם שלקריאה יש מעמד של קריאת התורה. בקהילה שאין בה מניין, למשל, ניתן לקרוא בתורה, אך יש לקרוא ללא ברכות והקריאה תיעשה על ידי קורא אחד בלבד.²⁵

בנוגע לקבוצות תפילה של נשים, הרב משה פיינשטיין קבע כי גם אישה שלא אמרה את ברכות התורה כחלק מסדר השכמת הבוקר, ולכן עדיין צריכה לברך אותן, לא תעשה זאת בקול לפני השתתפותה בקריאת התורה של נשים.

מדיווח מאוחר יותר עולה כי הרב פיינשטיין הוסיף כי לדעתו אין זה סביר שקריאת נשים תוכל לעמוד בסטנדרטים הנחוצים מבחינה הלכתית כדי שתהיה מותרת²⁶ .

קריאות התורה על ידי נשים, אם כן, נמצאות בתווך בין רצונן של המשתתפות לדמות את המעמד כמה שיותר לקריאת התורה, ובו בזמן גם להתאים להלכה ולא לייצג אותה באופן שגוי.

קהילות שונות מתמודדות עם מורכבות זו במגוון דרכים. בחלק מן הקהילות המשתתפות קוראות בתורה מבלי לברך, בעוד שבמקומות אחרים המשתתפות קוראות פסוקי שבח בעלי נוסח ומשמעות דומה לברכות התורה. פסוק נפוץ במיוחד הוא הפסוק הזה מתהילים, בדיוק משום שהוא דומה לברכה על לימוד תורה מבלי להיות באמת ברכה.

בקהילות אחרות נעשים מאמצים רבים לעקוף את החששות ולברך "אשר בחר בנו" לפני הקריאה של נשים מבלי שהדבר ייחשב ברכה לבטלה. להלן דוגמה אחת לכך מקבוצת תפילה של נשים במנהטן, המקבלת את הצעתו של הרב אבי וייס מייסד זרם האורתודוקסיה הפתוחה:²⁷

ההצעה שאישה המברכת בדרך כלל את ברכות התורה ו"אהבה רבה" תדחה או תשמיט אותן בכוונה מתפילתה בשביל לברך בקריאת הנשים מעוררת מספר קשיים. המצב האידיאלי הוא שנשים יברכו את הברכות בכל בוקר עם ההשכמה, ומבחינה הלכתית ברכות אלה צריכות לקבל עדיפות על פני קריאת נשים. כמו כן, אין זה ברור כיצד אישה שטרם בירכה את הברכות הללו תוכל להאזין לקריאת התורה (שנחשבת ללימוד תורה) של נשים אחרות כאשר היא ממתינה לעלייה שלה כדי לברך בעצמה.

כפי שראינו לעיל, הרב פיינשטיין התנגד לכך שאישה שטרם בירכה את ברכות התורה תברך אותן בקול במסגרת קריאת נשים, במיוחד לאור החשש שמא הדבר ייראה כאילו נשים מברכות על קריאת התורה.

מספר פוסקי הלכה התנגדו באופן ישיר לשיטת הדחייה הזו, ביניהם הרב ברוך גיגי, ראש ישיבת הר עציון:

למרות שהוא אינו ממליץ לעשות כן, הרב גיגי אינו סבור שיש מניעה הלכתית ברורה לקריאת התורה על ידי נשים ללא ברכות, ואינו פוסל אמירת פסוקים לפני או אחרי כל קריאה. כפי שמעיד מסמך שהופץ לפני מספר שנים על ידי JOFA – איגוד פמיניסטיות יהודיות אורתודוקסיות (Jewish Orthodox Feminist Alliance) בחו"ל, מספר לא מבוטל של קבוצות תפילה לנשים ש-JOFA בדק הולכות לפי פסיקה זו.

עם זאת, עשר מתוך עשרים ושלוש הקבוצות שנבדקו אכן מאפשרות אמירת ברכות, ללא 'ברכו'. ההסבר לכך כנראה דומה לזה של הקבוצה ברמת אורה, אם כי רק קבוצה אחת מעידה על עצמה כמבהירה זאת באופן אקטיבי למשתתפות.²⁸

אפילו תיאור זה מטשטש את המשמעות ההלכתית של "עלייה" ו"ברכה". בפועל, כפי שמבהיר מקור זה, ההבחנה בין לימוד תורה לקריאת התורה אינה ברורה בקבוצות רבות, וכמעט כל הקבוצות שענו על הסקר של JOFA כוללות אמירת פסוקים או ברכה לפני או אחרי הקריאה כדי לדמות את הדבר ככל הניתן לעלייה לתורה.

לאור ההתנגדויות ההלכתיות כבדות המשקל לקריאות נשים, ולאור המגוון הרחב של של פתרונות מעשיים ונקודות המבט עליהן, חשוב וקריטי שנשים המעוניינות להשתתף בקריאות נשים יבררו מראש כיצד הקבוצה מתנהלת ותחת איזו סמכות הלכתית היא מצויה.

• שרה פרידלנד בן עזרא, בת מצווה, ירושלים: מתן, 2002.
• הרב אריה והרב דוב פרימר, "נשים, קריאת התורה ועליות". Tradition 46:4 (חורף 2013), עמ' 67-238. ניתן למצוא גרסה בעברית כאן.
• הרב אריה והרב דוב פריימר, "קבוצות תפילה של נשים – תאוריה ומעשה." Tradition, 32:2, (חורף 1998), עמ' 5-118.
• הרב בנימין המבורגר, "הקורא בתורה". זכור לאברהם, 5762-3, עמ' 679-726.
• הרב יהודה הנקין, בני בנים ד:2. ניתן למצוא כאן.