מוקדש בנדבת לוסי ואפרים פרוידנברגר לכבוד נישואיהם
מהי מצוות קידוש בשבת וביום טוב, בלילה וביום? מהו חיוב האישה במצווה זו? כיצד צריכים בני זוג לנהוג בקידוש בזמן נידה?
תקציר
מהי מצוות קידוש?
בפרשת יתרו, בדיבר הרביעי מעשרת הדיברות, אנו מצווים ב"זכור את יום השבת לקדשו"; ציווי זה מזוהה עם קיום מצוות עשה של שבת. בפרשת ואתחנן אנו מצווים ב"שמור את יום השבת לקדשו", וציווי זה מזוהה עם איסורי שבת.
בגמרא מובא כי הקב"ה אמר את שתי המילים הללו, "זכור" ו"שמור", בדיבור אחד, וכי זכירת השבת כרוכה בקידוש, הכרזה בפה בכניסת השבת.
מאחר שהקב"ה קידש את השבת, מהי משמעות הקידוש שלנו?
- הקידוש משמש הכרזה ואישור על קדושת השבת וחשיבותה (רמב"ם). אנו מזכירים בו את בריאת העולם ואת האופן שבו קידש ה' את השבת בעת הבריאה.
- הקידוש מעניק קדושה נוספת לשבת (רמב"ן). אזכור יציאת מצרים בקידוש מדגיש את הדמיון בין השבת לשאר המועדים כימים קדושים.
מדוע מקדשים שוב בבוקר?
חז"ל תיקנו קידוש ביום, המכונה קידושא רבה, כדי להעלות את סעודת יום השבת למדרגה נעלה יותר. מכיוון שיין נחשב אמצעי להלל, פתיחת הסעודה בברכה על היין מוסיפה לה פן של שבח לה' על שנתן לנו את השבת. כשמקדימים לברכה על היין פסוקים על השבת, אנחנו הופכים את השבח למפורש.
האם נשים חייבות בקידוש אף שזו מצוות עשה שהזמן גרמה?
בדרך כלל נשים חייבות במצוות לא תעשה. מתוך ההבנה ששמור וזכור נאמרו בדיבור אחד, חז"ל למדו שנשים חייבות הן באיסורים והן במצוות עשה של שבת, כולל הקידוש בלילה וביום.
מה בנוגע לקידוש ביום טוב? האם נשים חייבות בו?
חז"ל תיקנו קידוש בליל יום טוב ובבוקרו, בהשראת הלכות קידוש בשבת. נשים חייבות בקידוש יום טוב, בלילה וביום, מאחת משתי סיבות:
- המועדים הם למעשה מעין שבת בפני עצמם, ולכן ההיגיון החל על שבת רלוונטי גם להם (שולחן ערוך הרב).
- מצוות קידוש במועדים קשורה לרעיון שיום טוב הוא "מקרא קודש". בכמה פסוקים, "מקרא קודש" בא עם איסור עשיית מלאכה. במקביל לקישור בין שמור לזכור, כאן יש קישור בין מצוות עשה של איסור מלאכה לבין מצוות של מקרא קודש, כולל קידוש (תורת רפאל).
כיצד מקדשים?
חז"ל תיקנו שאת הקידוש אומרים על יין. (ישנה גמישות רבה יותר בקידוש של הבוקר.) על המקדש לשתות לפחות 'מלוא לוגמיו' יין, ורצוי ששאר הנוכחים ישתו גם הם.
לרוב, המקדש מוזג יין לכוסות נפרדות לפני הקידוש או אחרי שהוא מקדש ושותה מהיין.
כיצד צריך לנהוג זוג בקידוש בזמן נידה?
בזמן נידה קיימות מגבלות באשר למזיגת יין והגשתו בין בני הזוג.
אפשר להימנע מכך אם האיש יניח את הגביע לפני בת זוגו לאחר שהוא שותה, והיא תיקח את הגביע בעצמה. (אם האישה היא שקידשה, אזי על האיש למזוג את היין הנשאר לכוס נפרדת לפני השתייה.) אפשרות נוספת היא שכל אחד מבני הזוג ימזוג לעצמו. אפשר גם למזוג לכל הסועדים מראש, מבלי לייעד כוס מסוימת לבן או בת הזוג.
כאן אנו דנות באישה המוציאה אחרים ידי חובת קידוש. במאמר הבא נבחן כמה סוגיות מעשיות נוספות, בעלות רלוונטיות מיוחדת לנשים.
העמקה
מאת לורי נוביק | עריכה: הרב עזרא ביק, אילנה אלצפן ושיינע גולדברג
תרגום: שיראל גרסון | עריכה בעברית: כנרת עזריאל
ליל שבת
השבת מופיעה פעמים רבות בתורה, ואחת מהן היא בדיבר הרביעי בעשרת הדיברות. יש שוני בפועל הננקט ביחס לשבת בשני האזכורים של עשרת הדיברות, בשמות ובדברים, וכמו כן בהסבר הניתן בכל אחד מהם למשמעות השבת ולאיסור עשיית מלאכה בה.בשמות, בפרשת יתרו, אנו מצווים לזכור את השבת: "זכור את יום השבת לקדשו", והתורה ממשיכה ומסבירה כי הבריאה הסתיימה כאשר האלוקים נח בשבת, ועל כן קידש אותה.
שמות כ', ח–יא דברים ה', יב–טו
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹקֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ:
בדברים, בפרשת ואתחנן, הציווי הוא לשמור את השבת: "שמור את יום השבת לקדשו". כאן קושרת התורה בין שמירת השבת ליציאת מצרים, שבה ה' גאל אותנו משעבוד לאדונים בשר ודם אשר לא נתנו לנו עת לנוח.1
דברים ה', יב–טו
שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹקיךָ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹקֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹקיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹקיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת:
זכירת השבת ושמירת השבת אינן פעולות זהות. בגמרא מובא כי שמור וזכור נאמרו בבת אחת בהר סיני, באופן ניסי הייחודי לה':
שבועות כ ע"ב
'זכור' ו'שמור' בדיבור אחד נאמרו, מה שאין יכול הפה לדבר ומה שאין האוזן יכול לשמוע.
זכירת השבת מזוהה עם קיום מצוות עשה, ושמירת השבת מזוהה עם הימנעות מאיסורי שבת. שני ההיבטים הללו של קדושת השבת משלימים זה את זה.
רמב"ן, שמות כ', ח
…כי "זכור" מצות עשה, צוה שנזכור יום השבת לקדשו ולא נשכחהו, ו"שמור" אצלם מצות לא תעשה, ש"כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא [ב]לא תעשה" (עירובין צו ע"א), יזהיר שנשמור אותו לקדשו שלא נחללהו…
המילה "זכור" יכולה להתייחס לא רק למניעת שכחה, אלא גם לפעולה קונקרטית יותר, כגון אזכור בפה. מצוות העשה מדאורייתא של קידוש בשבת נגזרת מתוך פירוש זה של המילה "זכור":
ספרא בחוקותי א, ג
זכור את יום השבת לקדשו – יכול בלבך?… מה אני מקיים זכור, שתהי[ה] שונה בפיך.
בגמרא מובא כי כדי לקדש את השבת באמצעות זכירה, יש צורך בהכרזה כזו דווקא בכניסת השבת:2
פסחים קו ע"א
'זכור את יום השבת לקדשו' – זוכרהו על היין בכניסתו.
המונח "קידוש היום" נגזר ישירות מן הפסוק "זכור את יום השבת לקדשו", כלומר אנחנו המקדשים. אף על פי כן, ברכת הקידוש נחתמת במילים "ברוך אתה ה' מקדש השבת", שהרי ה' קידש את השבת החל ממנוחתו בתום בריאת העולם.3 אם הקב"ה כבר קידש את השבת, מהי משמעות הקידוש שלנו?
לפי הרמב"ם, הקידוש הוא אמצעי בעבורנו להכרה בקדושת השבת מאת ה'. הקידוש מאשר את קדושת השבת , הנבדלת משאר ימות השבוע, ומכריז עליה. (על הבדלה נדון כאן (בקרוב!).)
ספר המצוות לרמב"ם, מצות עשה קנה
והמצוה הקנ"ה היא שצונו לקדש את השבת ולאמר דברים בכניסתו וביציאתו נזכור בם גודל היום הזה ומעלתו והבדלו משאר הימים הקודמים ממנו והבאים אחריו. והוא אמרו יתעלה זכור את יום השבת לקדשו. כלומר זכרהו זכר קדושה והגדלה. וזו היא מצות קדוש…
לעומת זאת, הרמב"ן בפירושו לתורה מציע גישה אחרת לשאלה זו. הוא משווה את הקידוש להכרזת בית הדין על קדושת שנת היובל, הכרזה שמשלימה את קידוש היובל. השוואה זו מצביעה על כך שבאמירת הקידוש אנו מקדשים את השבת באופן אקטיבי ומעניקים לה קדושה נוספת.
רמב"ן, שמות כ', ח
אבל לרבותינו עוד בו מדרש ממלת לקדשו, שנקדשהו בזכרון, כענין וקדשתם את שנת החמשים שנה (ויקרא כ"ה, י), שהוא טעון קדוש ב"ד [בית דין] לומר ביובל מקודש מקודש, אף כאן צוה שנזכור את יום השבת בקדשנו אותו.
ראינו שיציאת מצרים מופיעה בתורה כאחד ההסברים לשמירת השבת. לאור זאת, רב אחא בר יעקב קובע כי יש להזכיר את יציאת מצרים כחלק מהקידוש:4
פסחים קיז ע"ב
אמר רב אחא בר יעקב: וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום. כתיב הכא למען תזכר את יום וכתיב התם זכור את יום השבת לקדשו.
נראה מדברי הגמרא כי הזכרת יציאת מצרים בקידוש היא חובה מדאורייתא, אך חלק מן הפוסקים מעלים את האפשרות שמדובר בחיוב דרבנן.5
קידוש ליל שבת נפתח בפסוקים המתארים את היום השביעי של בריאת העולם (בראשית ב', א–ג), וקורא לשבת הן "זיכרון למעשה בראשית" והן "זכר ליציאת מצרים". לפי הרב יוסף דוב סולוביצ'יק, שני רעיונות אלו מקבילים לשיטות הרמב"ם והרמב"ן על משמעות הקידוש:
- הזכרת בריאת העולם מכריזה על קדושת השבת הבלתי מעורערת ומאשרת אותה (בדומה להבנת הרמב"ם).
- הזכרת יציאת מצרים מדגישה את דמיון השבת לשאר המועדים, הקשורים קשר הדוק לגאולת מצרים ולהשלכותיה המיידיות. קידוש החודש בבית דין מוביל לקידוש של יום מסוים כמועד, ובלשון התורה כ"מקרא קודש". בקידוש אנו מציינים שהשבת היא ה'מקרא קודש' הראשון, והקידוש האקטיבי שבו אנו מקדשים את השבת דומה לקידוש המועדים בבית הדין, אף על פי שהקב"ה כבר קידש את השבת.
הגרי"ד סולוביצ'יק, בענין קידוש כמקדש השבת, שעורים לזכר אבא מרי ז"ל, עמ' 143–144
ישנה, אם כן, לשבת קדושה כפולה: א) קדושת שבת בראשית הקיימת מששת ימי המעשה… ב) קדושת יום טוב ומועד שניתנה לישראל אחרי צאתם ממצרים כמו יתר המועדים… מצות קידוש היום אינה באה רק לספר בשבחו של יום השבת, ולאמר עליו כי הוא מקודש, אלא לקדש את היום… אנו מקדשים את חלות שם מועד מקודש שנמצא בשבת ע"י [על ידי] מה שאנו אומרים כי הקב"ה ברך וקדש אותו.
חיוב
נשים חייבות כמעט בכל מצוות לא תעשה. המצווה "שמור את יום השבת" מקוימת בשמירת איסורי מלאכה בשבת, ועל כן נשים וגברים חייבים בה כאחד. אך מה בעניין מצוות "זכור את יום השבת" בעבור נשים? האם הקידוש נחשב למצוות עשה שהזמן גרמה, שממנה נשים פטורות?
בגמרא מובא כי נשים חייבות בקידוש:
ברכות כ ע"ב
אמר רב אדא בר אהבה: נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה. אמאי? מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. אמר אביי: מדרבנן. א"ל [אמר ליה] רבא: והא דבר תורה קאמר, ועוד כל מצות עשה נחייבינהו מדרבנן? אלא אמר רבא אמר קרא זכור ושמור – כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה. והני נשי, הואיל ואיתנהו בשמירה, איתנהו בזכירה.
בעוד שרב אדא בר אהבה סבור כי נשים חייבות בקידוש מדאורייתא, לפי אביי החיוב הוא מדרבנן. רבא חולק על אביי ומציג שלושה נימוקים לכך:
ראשית, רב אדא בר אהבה מתייחס באופן מפורש לחיוב כמצווה מדאורייתא.
שנית, השיטה שלפיה נשים חייבות בקידוש מדרבנן עשויה לרמוז שנשים חייבות בכל מצוות עשה שהזמן גרמן מדרבנן. עמדה כזו הייתה מבטלת את הפטור של נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן, ורבא מתנגד לכך מכול וכול.
הנימוק השלישי, ובעל המשקל הרב ביותר, הוא שהקשר בין שמור וזכור מעיד שנשים חייבות במצוות שבת מדאורייתא, כולל מצוות קידוש המקיימת את "זכור". הקשר ההדוק בין שמור וזכור, בין מצוות עשה ומצוות לא תעשה, מתגבר על הפטור הרגיל ממצוות עשה שהזמן גרמן.6
במחלוקות אביי ורבא לרוב פוסקים כשיטת רבא. אכן, הקונצנזוס ההלכתי הוא שנשים חייבות במצוות קידוש מדאורייתא:
שולחן ערוך אורח חיים רעא, ב
נשים חייבות בקידוש אף על פי שהוא מצות עשה שהזמן גרמא… משום דאיתקש זכור (שמות כ', ח) לשמור (דברים ה', יב), והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה…
מאחר שזיכרון שבת קשור לרוב למצוות עשה, עיקרון זה מתרחב אף מעבר לקידוש ליל שבת. על בסיס העיקרון, נשים חייבות בכל מצוות עשה של שבת:
חידושי הר"ן, שבת קיז ע"ב
שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין כדילפינן מזכור ושמור את שישנו בשמירה ישנו בזכירה ובכלל זה הוי כל חיובי שבת.
כך למשל, נשים, בדומה לגברים, חייבות בברכה על לחם משנה בשבת. (ראו כאן, בקרוב!) עיקרון זה הוא בעל השלכות גם על הקידוש בבוקר שבת, ונתייחס לכך להלן.
יין
אף שקידוש הוא מצווה מן התורה, אמירת קידוש על יין (ולא על לחם, או בלי שום מאכל) נחשבת לחיוב דרבנן.
משנה תורה הלכות שבת פכ"ט ה"ו
מדברי סופרים לקדש על היין.דנהי [שגם אם] דקידוש היום דאורייתא, על היין לאו דאורייתא, ד"זוכרהו על היין" אסמכתא…
תוספות נזיר ד ע"א, ד"ה מאי היא
דנהי [שגם אם] דקידוש היום דאורייתא, על היין לאו דאורייתא, ד"זוכרהו על היין" אסמכתא…
למה שיין יהיה מרכיב מן המצווה? לפי הגמרא, אומרים שירה או שבח דווקא על היין:
ברכות לה ע"א
דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין שאין אומרים שירה אלא על היין? שנאמר [שופטים ט', יג] "ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים" – אם אנשים משמח, אלקים במה משמח? מכאן, שאין אומרים שירה אלא על היין!
ספר החינוך מוסיף כי ביכולתו של היין לעורר אותנו מבחינה רוחנית:
ספר החינוך מצוה לא
ועל כן נתחייבנו לעשות המעשה עם היין, לפי שטבע האדם מתעורר בו הרבה שהוא סועד ומשמח…
אשת החינוך שרה יהודית שניידר מרחיבה על משמעות היין וברכת בורא פרי הגפן:7
שרה יהודית שניידר, 'נרים "לחיים" ליין', בלוג קול דממה דקה, 2013
מבין חמשת הפירות שנתברכה בהם ארץ ישראל, רק את הגפן ניתן להכין באופן שמעמדו יתעלה. כאשר אוכלים מהגפן, מברכים על הענבים את הברכה שמברכים על כל הפירות. אך כשהענבים הופכים ליין (או למיץ ענבים), מברכים עליו ברכה מיוחדת השמורה רק לו. הסיבה לכך היא שהיין הוא יותר ממשקה – הוא חומר פסיכו־אקטיבי, והוא האבטיפוס של כולם. המסע שהענבים עוברים בדרך הפיכתם ליין מקביל למסע שלנו להרחבת התודעה. היין, כחומר משנה תודעה, הוא לפי התורה האבטיפוס של תודעה משכילה ונאורה.
המקדש מרים את הגביע המלא (לפחות מלא ברביעית, כמות השווה ל־86 סמ"ק), ומחזיק אותו ביד הדומיננטית לאורך כל הקידוש. נהוג להניח את הגביע על כף היד, ולפזר את האגודל והאצבעות מסביבה. בזוהר מובא כי הגביע מסמל שושנה, הנמשלת לעם ישראל, והאצבעות והאגודל הם עלי הכותרת הסובבים את השושנה, שמסמלים את חמשת שערי הישועה.
זוהר הקדמה א, א
רבי חזקיה פתח – כתיב (שיר השירים ב') "כשושנה בין החוחים". מאן שושנה – דא כנסת ישראל… חמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה, ואינון חמש אקרון ישועות, ואינון חמש תרעין, ועל רזא דא כתיב (תהלים קט"ז) "כוס ישועות אשא" – דא כוס של ברכה, כוס של ברכה אצטריך למהוי על חמש אצבען ולא יתיר, כגוונא דשושנה דיתבא על חמש עלין תקיפין דוגמא דחמש אצבען, ושושנה דא איהו (שם קל"א) כוס של ברכה, מ"אלקים" תניינא עד "אלקים" תליתאה חמש תיבין…
תרגום
רבי חזקיה פתח – כתוב (שיר השירים ב') "כשושנה בין החוחים". מי זאת שושנה? זאת כנסת ישראל… חמישה עלים חזקים שמסובבים את השושנה, ואלו החמישה נקראים 'ישועות', ואלו הם חמישה שערים, ועל הרז הזא כתוב (תהלים קט"ז) "כוס ישועות אשא" – זאת כוס של ברכה. כוס של ברכה צריך להיות על חמש אצבעות ולא יותר, כדוגמת השושנה שיושבת על חמישה עלים חזקים, דוגמת חמש אצבעות, ושושנה זו היא (שם קל"א) כוס של ברכה. מ"אלקים" השני עד "אלקים" השלישי [בבראשית] יש חמש תיבות…
לאחר הקידוש, על המקדש לשתות מהיין מלוא לוגמיו (בערך 44 סמ"ק). (אך גם אדם אחר שהשתתף בקידוש יכול לשתות את היין, אם הדבר קשה למקדש.) רצוי שגם שאר הנוכחים ישתו מן היין בסוף הקידוש, אך אין חיוב בכך:
שולחן ערוך אורח חיים רעא, יד
אם לא טעם המקדש, וטעם אחד מהמסובין כמלא לוגמיו (פי[רוש] מלא פיו), יצא… ומ"מ [ומכל מקום] מצוה מן המובחר שיטעמו כולם… והגאונים סוברים שאם לא טעם המקדש לא יצא, וראוי לחוש לדבריהם.
בדרך כלל המקדש מוזג יין לכל הסועדים בכוסות נפרדות לפני הקידוש, או מוזג לכוס אחרת אחרי הקידוש, שממנה יחלק לאחרים לאחר שישתה מהגביע (במקרה זה, רצוי שישאיר לעצמו לפחות רביעית יין בגביע).
קידוש בזמן נידה
שאלה מעשית העולה לעיתים קרובות נוגעת לזוג נשוי בזמן נידה. בזמן הנידה אסור לאחד מבני הזוג למזוג ולהגיש יין (או מיץ ענבים וכו') לשני בנוכחותו. מעבר לכך, בזמן נידה אסור לגבר אפילו לשלוח לאשתו כוס יין דרך מישהו אחר, בכוס המיועדת רק לה.
שולחן ערוך יורה דעה קצה, י
כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לו, חוץ ממזיגת הכוס, שאסורה למזוג הכוס בפניו על השלחן אא"כ [אלא אם כן] תעשה שום היכר, כגון שתניחנו על השלחן ביד שמאל…כשם שאסורה למזוג לו כך הוא אסור למזוג לה; ולא עוד, אלא אפילו לשלוח לה כוס של יין אסור, לא שנא כוס של ברכה לא שנא כוס אחר, אם הוא מיוחד לה; אבל אם שותים הם מאותו הכוס ושתית איהי אבתרייהו, לית לן בה.
שולחן ערוך יורה דעה קצה, יג
כשם שאסורה למזוג לו כך הוא אסור למזוג לה; ולא עוד, אלא אפילו לשלוח לה כוס של יין אסור, לא שנא כוס של ברכה לא שנא כוס אחר, אם הוא מיוחד לה; אבל אם שותים הם מאותו הכוס ושתית איהי אבתרייהו, לית לן בה.
סוגיה נוספת, הרלוונטית לאישה המקדשת בעבור בעלה, היא האיסור על האיש בתקופת הנידה לשתות מהכוס של אשתו את שאריות המשקה שלה מייד אחריה.
שולחן ערוך יורה דעה קצה, ד
לא ישתה משיורי כוס ששתתה היא. הגה: אם לא שמפסיק אדם אחר ביניהם, או שהורק מכוס זה אל כוס אחר אפילו הוחזר לכוס ראשון… והיא מותרת לשתות מכוס ששתה הוא…
בחיבורו על הלכות נידה הרב אלישיב קנוהל מציע כמה הצעות מעשיות להתנהלות כאשר האיש מקדש:
הרב אלישיב קנוהל, איש ואשה, פרק ז
יניח את הכוס עם היין על השולחן שלא לפניה, והיא תיקח, או מישהו אחר יעביר לה את הכוס. דרך נוספת… ימזוג לכמה כוסות עבור כל המשתתפים בסעודה, ותיקח גם היא את אחת הכוסות... אין איסור שהיא תשתה מאותה הכוס שהוא שתה ממנה ללא המשלוח המיוחד.
כפי שהרב קנוהל מציע, יש כמה דרכים נפוצות להתנהלות בסיטואציה זו:
- לרוב, הכי פשוט שהמקדש יניח את הגביע על השולחן בתום הקידוש, ובן או בת הזוג ייקחו אותו. אם האיש הוא שקידש, מותר לו לשתות לפני הנחת הגביע, שכן אשתו רשאית לשתות אחריו. אם האישה קידשה, אזי האיש צריך למזוג את היין מן הגביע לכוס משלו לפני השתייה.
- אפשרות נוספת היא לדאוג שכל הכוסות יהיו מוכנות עם יין טרם הקידוש, וכל אחד מבני הזוג ימזוג לעצמו.
- אם יש אנשים נוספים בסעודה, המקדש יכול או להעביר את הגביע בשולחן מבלי להתחיל בבן או בת הזוג, או למזוג את היין לכוסות אחרות (לפני או אחרי הקידוש), מבלי לייחד כוס מסוימת לבן או בת הזוג.
- כאשר ילדים נוכחים בסעודה, ניתן פשוט למנות את אחד הילדים למחלק היין. זה עשוי להקל על הדברים מבחינה הלכתית, וכמו כן לעודד ולהגביר את עניין הילד במצוות קידוש.
קידוש יום שבת
אם מצוות הקידוש היא להכיר בקדושת השבת ולהשלים את הקדשתה בכניסתה, כלומר בליל שבת, מדוע מקדשים גם בבוקר שבת?
בגמרא מובא תחילה הסבר טכני לקידוש בבוקר, הידוע גם כקידושא רבה: בפסוק מופיעה המילה "יום" בתיאור השבת; המילה הזאת לכאורה מיותרת, ולכן לומדים ממנה את הצורך בקידוש נוסף בשעות היום. לאחר מכן מופיעה בגמרא אנקדוטה המנחה אותנו בנוגע לקידושא רבה.
פסחים קו ע"א
"זכור את יום השבת לקדשו" – זוכרהו על היין בכניסתו. אין לי אלא בלילה, ביום מנין? תלמוד לומר: "זכור את יום השבת". ביום מאי מברך? אמר רב יהודה: בורא פרי הגפן. רב אשי איקלע למחוזא. אמרו ליה: ליקדיש לן מר קידושא רבה. הבו ליה. סבר: מאי ניהו קידושא רבה? אמר: מכדי כל הברכות כולן בורא פרי הגפן אמרי ברישא, אמר בורא פרי הגפן ואגיד ביה. חזייה לההוא סבא דגחין ושתי. קרי אנפשיה החכם עיניו בראשו.
תרגום
"זכור את יום השבת לקדשו" – זוכרהו על היין בכניסתו. יש לי רק בלילה, ביום מניין? תלמוד לומר: "זכור את יום השבת". ביום מה מברך? אמר רב יהודה: בורא פרי הגפן. רב אשי נסע למחוזא. אמרו לו: שיקדש לנו מר קידושא רבה. נתנו לו [את הכוס]. חשב: מהי קידושא רבה? אמר: מכיוון שבכל הברכות כולן אומרים בורא פרי הגפן בהתחלה... אמר בורא פרי הגפן והאריך בו. ראה את אותו זקן שהתכופף ושתה. [רב אשי] קרא על נפשו 'החכם עיניו בראשו'.
סיפור האלתור המוצלח של רב אשי מדגיש את ההבדל בין קידוש ליל שבת לבין קידושא רבה. הקידוש בלילה כולל שתי ברכות: בורא פרי הגפן על היין, ולאחר מכן ברכה ארוכה יותר על קדושת השבת. הקידוש ביום השבת הוא פשוט הברכה על היין. אף שברכה זו אינה מזכירה את השבת, וניתן לברך אותה גם בימות החול, היא בכל זאת מרוממת את סעודת יום השבת, ולכן נחשבת לסוג של קידוש:
בית הבחירה למאירי, פסחים קו ע"א
…והרי אף בחול אם בא לשתות צריך לברך כן, מ"מ [מכל מקום] הואיל ועל ידי תקנה הוא בא ברכת חובה היא, ומאחר שהיא ברכת חובה אף היא קרויה קידוש שאף היא לכך תקנוה שיהא היום מתקדש על ידו להיות סעודתו חשובה כשהיא נקבעת על היין.
בדיונם על גמרא זו, כמה ראשונים ובהם הר"ן מתייחסים ללימוד מהמילה "יום" כאל אסמכתא בלבד (דרך יעילה לזכור את ההלכה ולא לימוד של ממש מדאורייתא). בשל כך הם רואים בקידושא רבה חיוב מדרבנן, ומתייחסים לשמו כלשון סגי נהור (מאחר שאין הוא באמת רב, כלומר "גדול", במיוחד). הר"ן מחדש שני הסברים נוספים לאמירת קידושא רבה:
חידושי הר"ן, פסחים קו ע"א
אין לי אלא בלילה, ביום מנין? ת"ל [תלמוד לומר] את יום, משמע לי דהך דרשא אסמכתא בעלמא היא, דאי קדושא דיממא מדאורייתא היכי לא אמרי[נן] אלא בורא פרי הגפן ותו לא [שאם קידוש ביום מן התורה, איך אומרים רק 'בורא פרי הגפן' וזהו], והרי ברכה זו ברכת הנהנין היא ולא מעין קדוש, אלא קדושא דאורייתא דליליא הוא דהוי בכניסתו, אלא משום דכבוד יום עדיף [משום שכבוד היום יותר חזק] מכבוד לילה, ראו חכמים לעשות ביום זכר לקדוש, דהיינו בפ"ה [בורא פרי הגפן] ותו לא, שהוא התחלת קדוש של לילה. ועוד שלפי שאין אומרים שירה אלא על היין, כיון שמברכים על היין בתחלה שלא כדרך שאר סעודות, הוי כעין שירה ושבח לקדושתו של יום. ומשום דלא הוי אלא מדרבנן, לא ראו להאריך בו יותר כדי שלא להשותו לקדוש של לילה. וקראוהו קדושא רבא לכנוי לפי שאינו עקר כקדוש של לילה, וזוטר שיעוריה כדקרי[נן] לסמיא סגי נהור… דתקנוה רבנן כעין קדוש…
לדברי הר"ן, חז"ל תיקנו את קידושא רבה ביום השבת כ'זכר לקידוש', בעיקר כדי להתחיל את הסעודה בכבוד,8 בהתאם לעיקרון המובא בגמרא אשר לפיו יש לכבד את סעודת היום יותר מאת סעודת הלילה. לאחר מכן הר"ן מציין כי ההלכה רואה ביין אמצעי לשיר ולהלל, כך שההקפדה לפתוח את הסעודה בברכה על היין למעשה מהווה הלל והודאה לה' על שנתן לנו את השבת.9 (גם משקאות אלכוהוליים אחרים, כגון ברנדי, יכולים לשמש לקידושא רבה אם כך מעדיף המקדש.10)
דברי הר"ן יכולים להסביר גם את המנהג הנפוץ להוסיף פסוקים על השבת כהקדמה לקידושא רבה, אף שברכת בורא פרי הגפן לבדה תספיק מבחינה הלכתית, שכן פסוקים אלו מבטאים את הודאתנו לקב"ה על השבת.11
חיוב
האם נשים חייבות בקידושא רבה? ראינו לעיל כי לפי הגמרא והשולחן ערוך נשים חייבות בקידוש ליל שבת מדאורייתא. ראינו גם כי הראשונים פוסקים שנשים חייבות בכל מצוות השבת. מכאן נראה כי נשים חייבות גם בקידושא רבה.
רוב הראשונים אינם דנים בחיוב נשים בקידושא רבה מעבר לאמירה הכללית שנשים וגברים חייבים במצוות שבת במידה זהה. באופן מפתיע, מהר"ם חלאווה, בן זמנו של הר"ן, פוסק כי נשים פטורות, באמירה שכך ראה בבית רבו הרשב"א.
מהר"ם חלאווה, פסחים קו ע"א
דאין זה קדוש ממש שכבר נתקדש היום… אלא שהחכמים תקנו לקבוע סעודתו על היין ומסמכי לי[ה] אקרא… ומינה נמי דנשים פטורות ממנו כיון דאינו אלא מדרבנן. והכין חזינא בבי רב… בפטור הנשים.
תרגום
שאין זה קידוש ממש, שכבר נתקדש היום [בלילה]… אלא שהחכמים תיקנו לקבוע סעודתו על היין, וסומכים את הקידוש ביום על פסוק… וממנה גם [לומדים] שנשים פטורות ממנו [מקידושא רבה], כיוון שאינו אלא מדרבנן. וכך ראיתי בבית רב [הרשב"א]… בפטור הנשים.
לא ברור לגמרי מדוע המהר"ם חלאווה (או הרשב"א) פוטר נשים מקידושא רבה. הסיבה שהוא מציין, בדומה להסבר הראשון של הר"ן, היא שקידושא רבה הוא רק מדרבנן ולצורך רוממות סעודת השבת, ואינו קידוש אמיתי. במיוחד בהתחשב בכך שנשים חייבות בהדלקת נרות, מצוות עשה מדרבנן של שבת, לא סביר שהוא מתכוון לפטור נשים מכל מצוות דרבנן של שבת. ייתכן שהוא מתייחס לתקנת קידושא רבה כמשמעותית פחות ממצוות שבת האחרות, כך שחז"ל לא חייבו נשים בכך.
אחרונים, ובהם הפרי מגדים, כותבים במפורש כי מאחר שנשים חייבות בכל איסורי שבת הן מדאורייתא והן מדרבנן, נשים גם חייבות בכל מצוות השבת, כולל מצוות עשה דרבנן כמו קידושא רבה.
פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב, רפט
דע, קידוש היום דרבנן, ואפילו הכי נשים חייבות בו, וכמו שכתב המ"א [המגן אברהם, סימן] רצ"א אות י"א, כל מילי דשבת איש ואשה שוין, אף בדרבנן, כל שישנו בשמירה מדרבנן מוקצה ושבותים, ישנו בזכירה דקידוש היום.
הדעה שנשים חייבות בקידושא רבה התקבלה להלכה.
שמירת שבת כהלכתה ב, מז ו
אחד האנשים ואחד הנשים חייבים בקידוש בכניסת היום… וכן חייבים בקידוש ביום.
קידוש יום טוב
במדרש הלכה מובא שמקדשים על יין בליל יום טוב, בדומה לשבת, מאחר שאנו מצווים בתורה להכריז על המועדים כמקראי קודש:
מכילתא יתרו מסכתא שבחדש, פרשה ז
לקדשו – לקדשו בברכה, מכאן אמרו מקדשין על היין בכניסתו… אין לי אלא שבת, ימים טובים מנין? ת"ל [תלמוד לומר] (ויקרא כ"ג, לז) אלה מועדי ה' [אשר תקראו אותם מקראי קודש] וגו'.
בעקבות זאת מובא בגמרא כי בשבת ובמועדים מקדשים בלילה, אך לא בבוקר.12 אך הרשב"ם מסביר כי אכן מברכים בורא פרי הגפן בבוקר – קידושא רבה – הן בשבת והן בימים טובים.13
פסחים קה ע"ב
לילי שבת ולילי יום טוב יש בהן קדושה על הכוס… שבת ויום טוב אין בהם קדושה על הכוס…אין בהן קדושה על הכוס – כי אם בורא פרי הגפן לבד.
רשב"ם, פסחים קה ע"א
אין בהן קדושה על הכוס – כי אם בורא פרי הגפן לבד.
בדומה לקידוש בשבת, נוסח הקידוש בליל יום טוב מזכיר את בחירת ה' בנו כעם ואת יציאת מצרים, ומציין את הזמן בשמו, מקרא קודש.
בשונה מן הקידוש בשבת, קידוש יום טוב מדגיש את אופיו השמח של המועד, ונחתם בברכת "מקדש ישראל והזמנים".14 נוסח הברכה מזכיר את עם ישראל, מכיוון שלוח השנה נקבע באמצעות קידוש החודש של בית דין. אם כן, החלק של בני ישראל בקידוש יום טוב גדול מחלקנו בקידוש השבת, שאינו תלוי בקביעת החודש.
הרמב"ם מזכיר את הקידוש של יום טוב בהקשר של הלכות שבת, והוא מדגיש את הדמיון שלו לקידוש השבת:
משנה תורה הלכות שבת פכ"ט הי"ח
כשם שמקדשין בלילי שבת… כך מקדשין בלילי ימים טובים… שכולם שבתות ה' הן.
לאחר מכן הוא חוזר על הדמיון לשבת בהקשר לקידושא רבה ביום טוב:
משנה תורה הלכות שבת פכ"ט הכ"א
בליל יום טוב מקדש על היין כבשבת… וכן ביום טוב מקדש קידושא רבא כדרך שמקדש בשבת.
ההסכמה הרווחת היא שהלכות קידוש יום טוב דומות להלכות קידוש בשבת. ועדיין, פוסקים רבים סוברים כי דברי המכילתא הם בגדר אסמכתא בלבד, ומשום כך גם הקידוש בליל יום טוב הוא מדרבנן.
מגיד משנה הלכות שבת כט, יח
ודע שאין קידוש יום טוב דבר תורה.
חיוב נשים
כפי שראינו כאן, נשים חייבות בארבע כוסות בליל הסדר:
פסחים קח ע"א
ואמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בארבעה כוסות הללו, שאף הן היו באותו הנס.
הכוס הראשונה מארבע הכוסות היא כוס הקידוש, ולכן ברור שנשים חייבות בקידוש בלילה הראשון של חג הפסח (ובחוץ לארץ בשני הלילות הראשונים).
מה בנוגע לחיוב נשים בשאר הקידושים ביום טוב? רבי עקיבא איגר פוסק כי מדובר במצוות עשה שהזמן גרמה שנשים פטורות ממנה, ועל כן אישה המקדשת בעצמה או שומעת קידוש עושה זאת כקיום מצווה מרצון.
שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא, א
רוב נשי דידן [הנשים שלנו] מחמירין לעצמן וזהירות וזריזות לקיים רוב מ"ע שהז"ג [מצוות עשה שהזמן גרמן], כגון שופר סוכה לולב וכן בקידוש יום טוב, והוי כקיבלו עלייהו.
המנחת חינוך כותב כי לפי השיטה שמדובר במצווה מדאורייתא נשים חייבות בקידוש יום טוב:15
מנחת חינוך מצוה לא
…בקידוש י"ט [יום טוב] אי נימא שהוא מה"ת [אם נאמר שהוא מן התורה], אפשר שהוא שוה לשבת גם לענין נשים שחייבים. אך אם נימא שהוא מדרבנן, אפשר דאין נשי[ם] חייבות…
פוסקים רבים סוברים שנשים חייבות בקידוש ביום טוב גם אם הוא מדרבנן, משום אחת משתי הסיבות להלן:
א. ההשוואה לשבת – בשולחן ערוך הרב, בעל התניא פוסק כי נשים חייבות בקידוש יום טוב משום הדמיון ההלכתי לקידוש בשבת:
שולחן ערוך הרב, אורח חיים רעא ד–ה
הקידוש ביום טוב הוא מדברי סופרים ואעפ"כ [ואף על פי כן] יש לו כל דיני קידוש של שבת לכל דבר… נשים חייבות בקידוש היום בשבת מן התורה וביו"ט [וביום טוב] מדברי סופרים. ואף על פי שכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ממנה בקידוש היום חייבות, שנאמר זכור את יום וגו' ונאמר שמור את יום וגו' – כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה…
כיצד יכול הקשר בין זכור ושמור, שנאמרו ביחס לשבת, לשמש הסבר לחיוב נשים בקידוש יום טוב, ולא רק בקידוש שבת? הרב משה פיינשטיין מסביר שהמועדים הם, כפי שכתב הרמב"ם, "כולם שבתות ה'", מעין שבת בפני עצמם, ועל כן אותו היגיון שקיים לגבי שבת חל גם עליהם.16
שו"ת אגרות משה, אורח חיים ד ק
הנה כתב הרמב"ם פכ"ט מהל' שבת הל' י"ח… שהטעם שמקדשים ביום טוב מפני שגם הוא נקרא שבתות ה', וא"כ [ואם כן] נכלל בזכור את יום השבת לקדשו, ואף אם אסמכתא דרבנן היא כמו שכתב שם המגיד משנה, הלא נתקן על מחויבי מצוה של שבת ונשים בכלל… דהא בשביל השמירה ממלאכה נקראו שבתות, לכן יש לחייב נשים גם בקידוש דיו"ט [דיום טוב] אף אם קידוש יום טוב הוא רק מדרבנן… וגם יש ראיה מהא דחייבות בקידוש של ליל פסח שהוא אחד מהארבע כוסות, ודוחק לומר שמשונה קידוש זו משאר קידושי יום טוב.
ב. מקרא קודש ואיסור מלאכה – הרב רפאל שפירא מוולוז'ין מציע הסבר שונה לחיוב נשים בקידוש יום טוב; הוא מתייחס למדרש ההלכה במכילתא התולה את החיוב בקידוש יום טוב בכינויו "מקרא קודש":
תורת רפאל צ
אבל נראה די"ל [דיש לומר] דגם בקידושא דיו"ט [דיום טוב] נמי נשים חייבות דהא כתיב מקרא קדש יהי[ה] לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו. וא"כ [ואם כן] אמרינן כל שישנו בכל מלאכת עבודה לא תעשו ישנו במקרא קדש יהי[ה] לכם וכדאי[תא] בפסחים (דף מ"ג) כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה.
הפסוק המובא במכילתא המתאר יום טוב כ"מקרא קודש" מופיע בוויקרא כ"ג. באותו פרק, פסוקים אחרים מקשרים בין מקראי קודש לבין איסור מלאכה. הדבר מזכיר את הקשר בין מצוות לא תעשה של פסח למצוות עשה של פסח, וכמו כן מקביל לרציונל לחיוב הכללי של נשים במצוות השבת.17
הפסיקה המקובלת היא שנשים חייבות בקידוש ביום טוב, בלילה וביום:
שמירת שבת כהלכתה ב, מז ו
אחד האנשים ואחד הנשים חייבים בקידוש בכניסת היום, בין בשבת ובין ביו"ט [ביום טוב], וכן חייבים בקידוש ביום…
כיצד יכולות נשים להתחבר לקידוש?
הקדשנו עמודים רבים באתר דרכיה לדיון באפשרות של נשים לקיום מצווה מרצון כאשר יש פטור ממנה. חלק מן המצוות הללו, כגון קריאת שמע או שמיעת שופר, קיבלו על עצמן נשים בקהילות רבות לאורך הדורות. אלו מצוות הנתפסות כשייכות לכולם, שכן תדיר מאוד שנשים מקיימות אותן.
מצוות הקידוש שונה. זוהי מצווה שבה נשים חייבות, ובכל זאת היא נתפסת כמצווה גברית. שורשיה של תפיסה זו ברורים. לרוב גברים הם שאומרים קידוש בציבור, ומקובל גם שהגבר הוא המקדש בבית.
אך נשים אכן חייבות בקידוש, ולא בכל משפחה ישנו זכר בגיל מצוות שיכול יקדש.
התפיסה שלפיה קידוש הוא מצווה גברית מושרשת כל כך, עד שלעיתים אישה מהססת לעשות לעצמה קידוש. דבר זה היה הגיוני בעבר, כאשר נשים רבות לא ידעו קרוא וכתוב. כיום זה פחות מתקבל על הדעת. אישה או קבוצת נשים צריכות להרגיש בנוח לעשות לעצמן קידוש, בין אם הן תלמידות מדרשה, אימהות טריות במחלקת יולדות, בנות משפחה שבה יש רק נשים, או נשים שבעליהן עדיין לא חזרו הביתה מהמילואים או מבית הכנסת בשבת בבוקר. כמו כן, מאחר שאישה חייבת בקידוש, עקרונית היא יכולה להוציא גבר ידי חובה. (כאן אנו דנות בפן המעשי.)
לא מצוין בהלכה כיצד יש להתייחס לאישה שעושה קידוש. יש נשים שישמחו ויתרגשו על ההזדמנות לקדש, ויש אחרות שיירתעו מכך. בפרט, עלול הדבר להקשות בפן הרגשי על נשים גרושות ואלמנות. בכל אופן, חשוב שכל חברי הקהילה יכירו בכך שנשים חייבות במצוות הקידוש במלואה. כלומר, על כולם להשתדל כמיטב היכולת לעזור לנשים לקיים את מצוות הקידוש כהלכתה, בין אם בשמיעה ובין אם באמירת הברכה.
ראינו לעיל כיצד אנו מכריזים על קדושת שבת ויום טוב ומרוממים אותה באמצעות הקידוש, וכן ראינו שנשים וגברים חייבים חיוב זהה באמירת הקידוש ובשמיעתו. במאמר הבא נעמיק בכמה נושאים פרקטיים בעלי רלוונטיות מיוחדת לנשים: שהחיינו בליל יום טוב, הוצאת אחרים ידי חובה ואכילה לפני קידוש.
הערות
מורה הנבוכים ב, לא
אמנם תתו לנו תורת השבת וצוותו אותנו לשומרו הוא עלול נמשך לעלת היותנו עבדים במצרים, אשר לא היינו עובדים ברצוננו ובעת שחפצנו ולא היינו יכולים לשבות, וצונו בתורת השביתה והמנוחה לקבץ ב' הענינים, האמנת דעת אמתי, והוא חדוש העולם המורה על מציאות השם בתחלת המחשבה ובעיון הקל, וזכור חסדי השם עלינו, בהניחנו מתחת סבלות מצרים וכאלו הוא חסד כולל בדעת האמתי העיוני ותקון הענין הגשמי.
2. ראו גם את המכילתא:
מכילתא יתרו מסכתא שבחדש, פרשה ז
"לקדשו" – בברכה. מיכן אמרו: מקדשין על היין בכניסתו.
ביצה יז ע"א
שבת מקדשא וקיימא…
4. בעל התורה תמימה מציע שרב אחא בר יעקב מתכוון לקידוש בפסח, ולא בשבת:
תורה תמימה הערות שמות כ, הערה נד
מי מלל לרבותינו דרב אחא בר יעקב איירי כאן בכלל לענין שבת, בעוד שבכל הסוגיא הזאת לפניה ולאחריה לא נזכר מענין יום השבת, ורק איירי מפסח ומנוסח ההגדה של פסח והלל ותפלות אך ורק של פסח ותו לא, וא"כ [ואם כן] אין ספק לדעתי שרב אחא בר יעקב איירי גם הוא לענין פסח, והיינו שצריך להזכיר יצי"מ [יציאת מצרים] בקידוש היום של פסח.
5. נראה כי הרמב"ם מתייחס לכך כמצווה מדאורייתא. המשנה ברורה מציע בביאור הלכה כי המגן אברהם – הסובר שניתן לצאת ידי חובת המצווה מדאורייתא בקידוש בתפילת ערבית – יתייחס לחיוב הזה כמצווה מדרבנן:
ביאור הלכה רעא א, ד"ה מיד – ואפילו
ולענ"ד [ולעניות דעתי] יש ליישב דבריו קצת או דסובר דהוא רק מדרבנן והגז"ש [והגזרה שווה] הוא אסמכתא בעלמא.
6. בגמרא אחרת עיקרון זה מיוחס לרב אדא בר אהבה עצמו.
שבועות כ ע"ב
דאמר רב אדא בר אהבה: נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה, דאמר קרא: זכור ושמור. כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו נמי בזכירה.
שאילתות דרב אחאי פרשת כי תשא, שאילתא סה
אמר רב יהודה: אייתויי כסא דחמרא וברוכי בורא פרי הגפן ומישתא משום כבוד שבת.אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא בשבתות וימים טובים, הואיל ואדם קובע סעודתו על היין.
ברכות מב ע"ב
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא בשבתות וימים טובים, הואיל ואדם קובע סעודתו על היין.קרי ליה קידוש, שקבעו חכמ[ים] ביום השבת ברכת היין תחילה, שיראה כי הוא קובע סעודתו על היין, כדתנן בכיצד מברכין שבשבתות וימים טובים אדם קובע סעודתו על היין.
פסקי רי"ד, פסחים קו ע"א
קרי ליה קידוש, שקבעו חכמ[ים] ביום השבת ברכת היין תחילה, שיראה כי הוא קובע סעודתו על היין, כדתנן בכיצד מברכין שבשבתות וימים טובים אדם קובע סעודתו על היין.
רשב"ם, פסחים קו ע"א
אמר רב יהודה בפה"ג [בורא פרי הגפן]. אתאי כסא דחמרא וברוכי ומשתי משום כבוד שבת, לחלק בין מדת שבת למדת חול, שהוא ענין שיר. שאין אומרים שירה אלא על היין, והכי מפרש בשאילתות דרב אחאי בפרשת וישמע יתרו.
חיי אדם חלקים ב–ג (הלכות שבת ומועדים), כלל ו סעיף יח
גם בשחרית צריך לקדש על כוס של רביעית. ומצוה מן המובחר לקדש על היין גם בשחרית. ואם חביב לו יין שרף, יזהר שיהיה הכוס מחזיק רביעית וישתה מלא לוגמיו.…במדינתנו שהיין ביוקר ורוב שתיית המדינה הוא משאר משקין לא נהגו אפילו הגדולים להדר אחר יין ביום שהקידוש שלו הוא רק מדרבנן לכו"ע [לכולי עלמא, לדעת כולם], וסומכין עצמן על דברי המקילין בזה. ומי שמברך גם ביום על היין ודאי עושה מצוה מן המובחר: על שכר – ואם חביב לו יין שרוף יכול לקדש עליו ביום לכתחלה במדינתנו, שהוא חמר מדינה.
משנה ברורה רעב, כט–ל
…במדינתנו שהיין ביוקר ורוב שתיית המדינה הוא משאר משקין לא נהגו אפילו הגדולים להדר אחר יין ביום שהקידוש שלו הוא רק מדרבנן לכו"ע [לכולי עלמא, לדעת כולם], וסומכין עצמן על דברי המקילין בזה. ומי שמברך גם ביום על היין ודאי עושה מצוה מן המובחר: על שכר – ואם חביב לו יין שרוף יכול לקדש עליו ביום לכתחלה במדינתנו, שהוא חמר מדינה.
ערוך השולחן אורח חיים רפט, ג
ובגמ' שם קראו לה קידושא רבה ע"ד [על דרך] סגי נהור, ועוד מפני שברכה זו יש בכל הקידושים [רש"י ורשב"ם שם]. ויש שאומרים קודם הקידוש פסוקי זכור את יום השבת, ויש שמתחילין על כן ברך אם כי הוא באמצע הפסוק דאין כוונתן להפסוק אלא להקדים דברים, וי"א [ויש אומרים] מזמור לדוד ד' רועי, וי"א [ויש אומרים] פרשת בזיכין. אבל מגמ' שם מוכח להדיא שלא אמרו שום דבר ורק פתחו בברכת הגפן ושתו […וכן ראיתי בילדותי לגדולים שלא אמרו כלום קודם הקידוש הזה].
12. המקבילה בתוספתא:
תוספתא ברכות (ליברמן) פ"ג ה"ח
לילי שבתו[ת] ולילי ימים טובים: יש בהן קדושת היום על הכוס… שבת ויום טוב ראש חודש וחולו של מועד:… ואין בהן קדושת היום על הכוס.
13. לעומתו, מהר"ם חלאווה מציע שאין קידושא רבה ביום טוב בכלל, לאור דברי התוספתא המשמיטים את אזכור השבת ליד יום טוב:
מהר"ם חלאווה, פסחים קו ע"א
יו"ט [יום טוב] אין בו קדושת היום על הכוס אא"כ [אלא אם כן] נאמר דשבוש יש בגרסא, ו"שבת ויו"ט [ויום טוב]" גרסינן… אלא דמדעריב לי[ה] ותני יו"ט [יום טוב] בהדי ר"ח וחוש"מ [ראש חודש וחולו של מועד] משמע דכי היכי דבר"ח וחוש"מ [דבראש חודש וחולו של מועד] ליכא אפי[לו] בפה"ג [בורא פרי הגפן] ה"נ ביו"ט [הכי נמי ביום טוב]. וזה נקרא עיקר…
16. עם זאת, ראו את דברי שבט הלוי, הטוען כי הדמיון בין שבת ליום טוב אינו חל על מצוות עשה. למעשה, בסוף דבריו הוא משאיר את העניין בגדר ספק, בין השאר מתוך כבוד לשולחן ערוך הרב.
שו"ת שבט הלוי ו, סא
אבל לענין מאורעות של יום וחיובים דקום ועשה שלהם כל אחד הוא גדר בפ"ע [בפני עצמו] דגדר שבת לחוד – ויו"ט [ויום טוב] לחוד וגם אין יום טוב אחד דומה לחבירו לענין מהותו… ולא שייך כלל לענין זכור את יום השבת לקדשו ענין דשבת איקרי יום טוב…
ויקרא פרק כג
(ז) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (כא) וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם: (לו) שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה' בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
מקורות
כדי לראות את המקורות האלו בהקשרם באתר ספריא, לחצו כאן!
ליל שבת
שמות כ', ח–יא
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹקֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ:
דברים ה', יב–טו
שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹקיךָ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹקֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹקיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹקיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת:
שבועות כ ע"ב
'זכור' ו'שמור' בדיבור אחד נאמרו, מה שאין יכול הפה לדבר ומה שאין האוזן יכול לשמוע.
רמב"ן, שמות כ', ח
…כי "זכור" מצות עשה, צוה שנזכור יום השבת לקדשו ולא נשכחהו, ו"שמור" אצלם מצות לא תעשה, ש"כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא [ב]לא תעשה" (עירובין צו ע"א), יזהיר שנשמור אותו לקדשו שלא נחללהו…
ספרא בחוקותי א, ג
זכור את יום השבת לקדשו – יכול בלבך?… מה אני מקיים זכור, שתהי[ה] שונה בפיך.
פסחים קו ע"א
'זכור את יום השבת לקדשו' – זוכרהו על היין בכניסתו.
ספר המצוות לרמב"ם, מצות עשה קנה
והמצוה הקנ"ה היא שצונו לקדש את השבת ולאמר דברים בכניסתו וביציאתו נזכור בם גודל היום הזה ומעלתו והבדלו משאר הימים הקודמים ממנו והבאים אחריו. והוא אמרו יתעלה זכור את יום השבת לקדשו. כלומר זכרהו זכר קדושה והגדלה. וזו היא מצות קדוש…
רמב"ן, שמות כ', ח
אבל לרבותינו עוד בו מדרש ממלת לקדשו, שנקדשהו בזכרון, כענין וקדשתם את שנת החמשים שנה (ויקרא כ"ה, י), שהוא טעון קדוש ב"ד [בית דין] לומר ביובל מקודש מקודש, אף כאן צוה שנזכור את יום השבת בקדשנו אותו.
פסחים קיז ע"ב
אמר רב אחא בר יעקב: וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום. כתיב הכא למען תזכר את יום וכתיב התם זכור את יום השבת לקדשו.
הגרי"ד סולוביצ'יק, בענין קידוש כמקדש השבת, שעורים לזכר אבא מרי ז"ל, עמ' 143–144
ישנה, אם כן, לשבת קדושה כפולה: א) קדושת שבת בראשית הקיימת מששת ימי המעשה… ב) קדושת יום טוב ומועד שניתנה לישראל אחרי צאתם ממצרים כמו יתר המועדים… מצות קידוש היום אינה באה רק לספר בשבחו של יום השבת, ולאמר עליו כי הוא מקודש, אלא לקדש את היום… אנו מקדשים את חלות שם מועד מקודש שנמצא בשבת ע"י [על ידי] מה שאנו אומרים כי הקב"ה ברך וקדש אותו.
חיוב
ברכות כ ע"ב
אמר רב אדא בר אהבה: נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה. אמאי? מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. אמר אביי: מדרבנן. א"ל [אמר ליה] רבא: והא דבר תורה קאמר, ועוד כל מצות עשה נחייבינהו מדרבנן? אלא אמר רבא אמר קרא זכור ושמור – כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה. והני נשי, הואיל ואיתנהו בשמירה, איתנהו בזכירה.
שולחן ערוך אורח חיים רעא, ב
נשים חייבות בקידוש אף על פי שהוא מצות עשה שהזמן גרמא… משום דאיתקש זכור (שמות כ', ח) לשמור (דברים ה', יב), והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה…
חידושי הר"ן, שבת קיז ע"ב
שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין כדילפינן מזכור ושמור את שישנו בשמירה ישנו בזכירה ובכלל זה הוי כל חיובי שבת.
יין
משנה תורה הלכות שבת פכ"ט ה"ו
מדברי סופרים לקדש על היין.דנהי [שגם אם] דקידוש היום דאורייתא, על היין לאו דאורייתא, ד"זוכרהו על היין" אסמכתא…
תוספות נזיר ד ע"א, ד"ה מאי היא
דנהי [שגם אם] דקידוש היום דאורייתא, על היין לאו דאורייתא, ד"זוכרהו על היין" אסמכתא…
ברכות לה ע"א
דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין שאין אומרים שירה אלא על היין? שנאמר [שופטים ט', יג] "ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים" – אם אנשים משמח, אלקים במה משמח? מכאן, שאין אומרים שירה אלא על היין!
ספר החינוך מצוה לא
ועל כן נתחייבנו לעשות המעשה עם היין, לפי שטבע האדם מתעורר בו הרבה שהוא סועד ומשמח…
שרה יהודית שניידר, 'נרים "לחיים" ליין', בלוג קול דממה דקה, 2013
מבין חמשת הפירות שנתברכה בהם ארץ ישראל, רק את הגפן ניתן להכין באופן שמעמדו יתעלה. כאשר אוכלים מהגפן, מברכים על הענבים את הברכה שמברכים על כל הפירות. אך כשהענבים הופכים ליין (או למיץ ענבים), מברכים עליו ברכה מיוחדת השמורה רק לו. הסיבה לכך היא שהיין הוא יותר ממשקה – הוא חומר פסיכו־אקטיבי, והוא האבטיפוס של כולם. המסע שהענבים עוברים בדרך הפיכתם ליין מקביל למסע שלנו להרחבת התודעה. היין, כחומר משנה תודעה, הוא לפי התורה האבטיפוס של תודעה משכילה ונאורה.
זוהר הקדמה א, א
רבי חזקיה פתח – כתיב (שיר השירים ב') "כשושנה בין החוחים". מאן שושנה – דא כנסת ישראל… חמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה, ואינון חמש אקרון ישועות, ואינון חמש תרעין, ועל רזא דא כתיב (תהלים קט"ז) "כוס ישועות אשא" – דא כוס של ברכה, כוס של ברכה אצטריך למהוי על חמש אצבען ולא יתיר, כגוונא דשושנה דיתבא על חמש עלין תקיפין דוגמא דחמש אצבען, ושושנה דא איהו (שם קל"א) כוס של ברכה, מ"אלקים" תניינא עד "אלקים" תליתאה חמש תיבין…
תרגום
רבי חזקיה פתח – כתוב (שיר השירים ב') "כשושנה בין החוחים". מי זאת שושנה? זאת כנסת ישראל… חמישה עלים חזקים שמסובבים את השושנה, ואלו החמישה נקראים 'ישועות', ואלו הם חמישה שערים, ועל הרז הזא כתוב (תהלים קט"ז) "כוס ישועות אשא" – זאת כוס של ברכה. כוס של ברכה צריך להיות על חמש אצבעות ולא יותר, כדוגמת השושנה שיושבת על חמישה עלים חזקים, דוגמת חמש אצבעות, ושושנה זו היא (שם קל"א) כוס של ברכה. מ"אלקים" השני עד "אלקים" השלישי [בבראשית] יש חמש תיבות…
שולחן ערוך אורח חיים רעא, יד
אם לא טעם המקדש, וטעם אחד מהמסובין כמלא לוגמיו (פי[רוש] מלא פיו), יצא… ומ"מ [ומכל מקום] מצוה מן המובחר שיטעמו כולם… והגאונים סוברים שאם לא טעם המקדש לא יצא, וראוי לחוש לדבריהם.
שולחן ערוך יורה דעה קצה, י
כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לו, חוץ ממזיגת הכוס, שאסורה למזוג הכוס בפניו על השלחן אא"כ [אלא אם כן] תעשה שום היכר, כגון שתניחנו על השלחן ביד שמאל…כשם שאסורה למזוג לו כך הוא אסור למזוג לה; ולא עוד, אלא אפילו לשלוח לה כוס של יין אסור, לא שנא כוס של ברכה לא שנא כוס אחר, אם הוא מיוחד לה; אבל אם שותים הם מאותו הכוס ושתית איהי אבתרייהו, לית לן בה.
שולחן ערוך יורה דעה קצה, יג
כשם שאסורה למזוג לו כך הוא אסור למזוג לה; ולא עוד, אלא אפילו לשלוח לה כוס של יין אסור, לא שנא כוס של ברכה לא שנא כוס אחר, אם הוא מיוחד לה; אבל אם שותים הם מאותו הכוס ושתית איהי אבתרייהו, לית לן בה.
שולחן ערוך יורה דעה קצה, ד
לא ישתה משיורי כוס ששתתה היא. הגה: אם לא שמפסיק אדם אחר ביניהם, או שהורק מכוס זה אל כוס אחר אפילו הוחזר לכוס ראשון… והיא מותרת לשתות מכוס ששתה הוא…
הרב אלישיב קנוהל, איש ואשה, פרק ז
יניח את הכוס עם היין על השולחן שלא לפניה, והיא תיקח, או מישהו אחר יעביר לה את הכוס. דרך נוספת… ימזוג לכמה כוסות עבור כל המשתתפים בסעודה, ותיקח גם היא את אחת הכוסות... אין איסור שהיא תשתה מאותה הכוס שהוא שתה ממנה ללא המשלוח המיוחד.
קידוש יום שבת
פסחים קו ע"א
"זכור את יום השבת לקדשו" – זוכרהו על היין בכניסתו. אין לי אלא בלילה, ביום מנין? תלמוד לומר: "זכור את יום השבת". ביום מאי מברך? אמר רב יהודה: בורא פרי הגפן. רב אשי איקלע למחוזא. אמרו ליה: ליקדיש לן מר קידושא רבה. הבו ליה. סבר: מאי ניהו קידושא רבה? אמר: מכדי כל הברכות כולן בורא פרי הגפן אמרי ברישא, אמר בורא פרי הגפן ואגיד ביה. חזייה לההוא סבא דגחין ושתי. קרי אנפשיה החכם עיניו בראשו.
תרגום
"זכור את יום השבת לקדשו" – זוכרהו על היין בכניסתו. יש לי רק בלילה, ביום מניין? תלמוד לומר: "זכור את יום השבת". ביום מה מברך? אמר רב יהודה: בורא פרי הגפן. רב אשי נסע למחוזא. אמרו לו: שיקדש לנו מר קידושא רבה. נתנו לו [את הכוס]. חשב: מהי קידושא רבה? אמר: מכיוון שבכל הברכות כולן אומרים בורא פרי הגפן בהתחלה... אמר בורא פרי הגפן והאריך בו. ראה את אותו זקן שהתכופף ושתה. [רב אשי] קרא על נפשו 'החכם עיניו בראשו'.
בית הבחירה למאירי, פסחים קו ע"א
…והרי אף בחול אם בא לשתות צריך לברך כן, מ"מ [מכל מקום] הואיל ועל ידי תקנה הוא בא ברכת חובה היא, ומאחר שהיא ברכת חובה אף היא קרויה קידוש שאף היא לכך תקנוה שיהא היום מתקדש על ידו להיות סעודתו חשובה כשהיא נקבעת על היין.
חידושי הר"ן, פסחים קו ע"א
אין לי אלא בלילה, ביום מנין? ת"ל [תלמוד לומר] את יום, משמע לי דהך דרשא אסמכתא בעלמא היא, דאי קדושא דיממא מדאורייתא היכי לא אמרי[נן] אלא בורא פרי הגפן ותו לא [שאם קידוש ביום מן התורה, איך אומרים רק 'בורא פרי הגפן' וזהו], והרי ברכה זו ברכת הנהנין היא ולא מעין קדוש, אלא קדושא דאורייתא דליליא הוא דהוי בכניסתו, אלא משום דכבוד יום עדיף [משום שכבוד היום יותר חזק] מכבוד לילה, ראו חכמים לעשות ביום זכר לקדוש, דהיינו בפ"ה [בורא פרי הגפן] ותו לא, שהוא התחלת קדוש של לילה. ועוד שלפי שאין אומרים שירה אלא על היין, כיון שמברכים על היין בתחלה שלא כדרך שאר סעודות, הוי כעין שירה ושבח לקדושתו של יום. ומשום דלא הוי אלא מדרבנן, לא ראו להאריך בו יותר כדי שלא להשותו לקדוש של לילה. וקראוהו קדושא רבא לכנוי לפי שאינו עקר כקדוש של לילה, וזוטר שיעוריה כדקרי[נן] לסמיא סגי נהור… דתקנוה רבנן כעין קדוש…
מהר"ם חלאווה, פסחים קו ע"א
דאין זה קדוש ממש שכבר נתקדש היום… אלא שהחכמים תקנו לקבוע סעודתו על היין ומסמכי לי[ה] אקרא… ומינה נמי דנשים פטורות ממנו כיון דאינו אלא מדרבנן. והכין חזינא בבי רב… בפטור הנשים.
תרגום
שאין זה קידוש ממש, שכבר נתקדש היום [בלילה]… אלא שהחכמים תיקנו לקבוע סעודתו על היין, וסומכים את הקידוש ביום על פסוק… וממנה גם [לומדים] שנשים פטורות ממנו [מקידושא רבה], כיוון שאינו אלא מדרבנן. וכך ראיתי בבית רב [הרשב"א]… בפטור הנשים.
פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב, רפט
דע, קידוש היום דרבנן, ואפילו הכי נשים חייבות בו, וכמו שכתב המ"א [המגן אברהם, סימן] רצ"א אות י"א, כל מילי דשבת איש ואשה שוין, אף בדרבנן, כל שישנו בשמירה מדרבנן מוקצה ושבותים, ישנו בזכירה דקידוש היום.
שמירת שבת כהלכתה ב, מז ו
אחד האנשים ואחד הנשים חייבים בקידוש בכניסת היום… וכן חייבים בקידוש ביום.
קידוש יום טוב
מכילתא יתרו מסכתא שבחדש, פרשה ז
לקדשו – לקדשו בברכה, מכאן אמרו מקדשין על היין בכניסתו… אין לי אלא שבת, ימים טובים מנין? ת"ל [תלמוד לומר] (ויקרא כ"ג, לז) אלה מועדי ה' [אשר תקראו אותם מקראי קודש] וגו'.
פסחים קה ע"ב
לילי שבת ולילי יום טוב יש בהן קדושה על הכוס… שבת ויום טוב אין בהם קדושה על הכוס…אין בהן קדושה על הכוס – כי אם בורא פרי הגפן לבד.
רשב"ם, פסחים קה ע"א
אין בהן קדושה על הכוס – כי אם בורא פרי הגפן לבד.
משנה תורה הלכות שבת פכ"ט הי"ח
כשם שמקדשין בלילי שבת… כך מקדשין בלילי ימים טובים… שכולם שבתות ה' הן.
משנה תורה הלכות שבת פכ"ט הכ"א
בליל יום טוב מקדש על היין כבשבת… וכן ביום טוב מקדש קידושא רבא כדרך שמקדש בשבת.
מגיד משנה הלכות שבת כט, יח
ודע שאין קידוש יום טוב דבר תורה.
פסחים קח ע"א
ואמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בארבעה כוסות הללו, שאף הן היו באותו הנס.
שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא, א
רוב נשי דידן [הנשים שלנו] מחמירין לעצמן וזהירות וזריזות לקיים רוב מ"ע שהז"ג [מצוות עשה שהזמן גרמן], כגון שופר סוכה לולב וכן בקידוש יום טוב, והוי כקיבלו עלייהו.
מנחת חינוך מצוה לא
…בקידוש י"ט [יום טוב] אי נימא שהוא מה"ת [אם נאמר שהוא מן התורה], אפשר שהוא שוה לשבת גם לענין נשים שחייבים. אך אם נימא שהוא מדרבנן, אפשר דאין נשי[ם] חייבות…
שולחן ערוך הרב, אורח חיים רעא ד–ה
הקידוש ביום טוב הוא מדברי סופרים ואעפ"כ [ואף על פי כן] יש לו כל דיני קידוש של שבת לכל דבר… נשים חייבות בקידוש היום בשבת מן התורה וביו"ט [וביום טוב] מדברי סופרים. ואף על פי שכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ממנה בקידוש היום חייבות, שנאמר זכור את יום וגו' ונאמר שמור את יום וגו' – כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה…
שו"ת אגרות משה, אורח חיים ד ק
הנה כתב הרמב"ם פכ"ט מהל' שבת הל' י"ח… שהטעם שמקדשים ביום טוב מפני שגם הוא נקרא שבתות ה', וא"כ [ואם כן] נכלל בזכור את יום השבת לקדשו, ואף אם אסמכתא דרבנן היא כמו שכתב שם המגיד משנה, הלא נתקן על מחויבי מצוה של שבת ונשים בכלל… דהא בשביל השמירה ממלאכה נקראו שבתות, לכן יש לחייב נשים גם בקידוש דיו"ט [דיום טוב] אף אם קידוש יום טוב הוא רק מדרבנן… וגם יש ראיה מהא דחייבות בקידוש של ליל פסח שהוא אחד מהארבע כוסות, ודוחק לומר שמשונה קידוש זו משאר קידושי יום טוב.
תורת רפאל צ
אבל נראה די"ל [דיש לומר] דגם בקידושא דיו"ט [דיום טוב] נמי נשים חייבות דהא כתיב מקרא קדש יהי[ה] לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו. וא"כ [ואם כן] אמרינן כל שישנו בכל מלאכת עבודה לא תעשו ישנו במקרא קדש יהי[ה] לכם וכדאי[תא] בפסחים (דף מ"ג) כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה.
שמירת שבת כהלכתה ב, מז ו
אחד האנשים ואחד הנשים חייבים בקידוש בכניסת היום, בין בשבת ובין ביו"ט [ביום טוב], וכן חייבים בקידוש ביום…
שו''ת
עיון בשאלות ותשובות שונה מקריאת מאמר. השו"ת תמציתי וממוקד, ולעיתים קריאה בו אף יעילה יותר כאשר רוצים לדעת את הנושא באופן מעשי. בשו"ת קיימת התייחסות אישית לפונה. קריאת שו"ת מאפשרת למידה וחיבור לנושא, הזדהות והזדמנות ללמידה משותפת במרחב הוירטואלי. לשליחת שאלה לחצו כאן!
שאלות בהשקפה
כיצד יכולות נשים להתחבר לקידוש?
הקדשנו עמודים רבים באתר דרכיה לדיון באפשרות של נשים לקיום מצווה מרצון כאשר יש פטור ממנה. חלק מן המצוות הללו, כגון קריאת שמע או שמיעת שופר, קיבלו על עצמן נשים בקהילות רבות לאורך הדורות. אלו מצוות הנתפסות כשייכות לכולם, שכן תדיר מאוד שנשים מקיימות אותן.
מצוות הקידוש שונה. זוהי מצווה שבה נשים חייבות, ובכל זאת היא נתפסת כמצווה גברית. שורשיה של תפיסה זו ברורים. לרוב גברים הם שאומרים קידוש בציבור, ומקובל גם שהגבר הוא המקדש בבית.
אך נשים אכן חייבות בקידוש, ולא בכל משפחה ישנו זכר בגיל מצוות שיכול יקדש.
התפיסה שלפיה קידוש הוא מצווה גברית מושרשת כל כך, עד שלעיתים אישה מהססת לעשות לעצמה קידוש. דבר זה היה הגיוני בעבר, כאשר נשים רבות לא ידעו קרוא וכתוב. כיום זה פחות מתקבל על הדעת. אישה או קבוצת נשים צריכות להרגיש בנוח לעשות לעצמן קידוש, בין אם הן תלמידות מדרשה, אימהות טריות במחלקת יולדות, בנות משפחה שבה יש רק נשים, או נשים שבעליהן עדיין לא חזרו הביתה מהמילואים או מבית הכנסת בשבת בבוקר. כמו כן, מאחר שאישה חייבת בקידוש, עקרונית היא יכולה להוציא גבר ידי חובה. (כאן אנו דנות בפן המעשי.)
לא מצוין בהלכה כיצד יש להתייחס לאישה שעושה קידוש. יש נשים שישמחו ויתרגשו על ההזדמנות לקדש, ויש אחרות שיירתעו מכך. בפרט, עלול הדבר להקשות בפן הרגשי על נשים גרושות ואלמנות. בכל אופן, חשוב שכל חברי הקהילה יכירו בכך שנשים חייבות במצוות הקידוש במלואה. כלומר, על כולם להשתדל כמיטב היכולת לעזור לנשים לקיים את מצוות הקידוש כהלכתה, בין אם בשמיעה ובין אם באמירת הברכה.
שו"ת
שמע
