קול אישה ב: אחריות הדדית

לקולה של מי מתייחס איסור קול אישה?

איסור קול אישה מתייחס לגבר השומע קול אישה שרה, או מדברת באופן שיוצר אינטימיות. ייתכן שהאיסור חל באופן נרחב יותר בזמן שהגבר קורא קריאת שמע, מתפלל או לומד תורה, אך באופן כללי האיסור חל על גבר השומע קול אישה שיחסים עימה ייחשבו לגילוי עריות, כגון קולה של אישה הנשואה לגבר אחר.

במבט ראשון, נדמה כי הבית שמואל פוסק כי איסור קול אישה אינו חל על קולה של אישה רווקה.

עם זאת, המונח "פנויה" בהקשר זה עשוי להתייחס באופן ספציפי לרווקה שאינה נידה. (זו יכולה להיות נערה לפני קבלת המחזור, או אישה אחרי גיל המעבר שהתאלמנה או התגרשה.) כיום, נערות בדרך כלל נכנסות למצב של נידה עם קבלת הווסת הראשונה, ונשארות בו עד הטבילה במקווה לפני הנישואים. קיום יחסים בזמן שהאישה נידה נחשב לגילוי עריות.

המשנה ברורה כותב כי איסור קול אישה אכן חל על קולה של רווקה בזמן נידה, ושיטה זו נפסקה להלכה.

מאחר שקבלת המחזור וכניסה למצב ההלכתי של נידה מתחילות לרוב רק אחרי גיל אחת עשרה, הרב משה פיינשטיין תוחם את איסור קול אישה כשייך רק לנשים מעל גיל אחת עשרה, אך הוא משבח את המחמירים בכך.

פוסקים אחרים, הבן איש חי ביניהם, טוענים כי איסור קול אישה חל כבר בגיל צעיר יותר. הטעם לשיטתם אינו מוסבר.

במסגרת המשפחתית

נחלקו הפוסקים באשר לאיסור קול אישה בתוך המשפחה הגרעינית. חלק מן הפוסקים מחמירים אפילו בבני משפחה, לפחות מגיל אחת עשרה. להלן דוגמה מדבריו של הרב ישראל פסח פיינהנדלר, רב ירושלמי מהמאה העשרים.

פוסקים אחרים אינם סבורים כי איסור קול אישה חל בתוך המשפחה הגרעינית, שנחשבת למסגרת שבה מקלים יותר בהלכות ערווה, בוודאי בין סבים והורים לילדיהם או נכדיהם ובמידה מסוימת גם בין אחים. בקהילות רבות אחים נוגעים זה בזה באופן יום־יומי וכן שרים יחד ללא חשש.

פוסקים אחרים מתירים קול אישה במסגרת המשפחתית מסיבה אחרת, המאפשרת שירת נשים גם במעגל משפחתי רחב יותר. הרמ"א פוסק כי קול אישה אינו חל על קול שאדם רגיל אליו. הרב ישראל יעקב פישר מקל במסגרת המשפחתית מהסיבה הזו:

המנהגים המשפחתיים מגוונים ביותר, ותלויים לרוב בשילוב מסוים בין מסורת משפחתית ומנהג קהילתי.

כחלק מאיסור קול אישה עולה גם השאלה לגבי בעל השומע את אשתו שרה בזמן שהיא נידה, כאשר קיום יחסים ביניהם נחשב לעריות אך לא כל איסורי הערווה חלים עליהם. במקרה כזה ערוך השולחן פוסק לחומרא, מאחר ששירת האישה עשויה לעורר את הבעל מבחינה מינית, ויש להימנע מכך בנידה:

לעומתו, הרב עובדיה יוסף מקל בבעל השומע את אשתו שרה בזמן נידה. ראשית, משום שמותר לבעל להביט באשתו לשם הנאה בזמן נידה, ושמיעת שירה היא פחות חמורה מהסתכלות. ושנית, מכיוון שהבעל יודע שיהיו מותרים זה לזו בקרוב, יצרו לא יתגבר עליו עד לסיום תקופת הנידה:¹

אף שקהילות רבות נוהגות להחמיר כשיטת ערוך השולחן, קהילות רבות אחרות הולכות לפי שיטתו המקילה יותר של הרב עובדיה יוסף.

במסגרת איסור קול אישה, עלינו לשאול האם קיים איסור מקביל על נשים להאזין לשירת לגברים. ראינו שחז"ל מתייחסים לקול אישה בשירה או בקול דיבור המייצר אינטימיות דבר שיכול להיות מעורר מינית בעבור גברים, או להוביל לגילוי עריות, ומשום כך תיקנו את איסור קול אישה. האם הדבר נכון גם בכיוון ההפוך?

לפי ספר חסידים, אכן קיים איסור מקביל על נשים להאזין לשירת גברים:

עם זאת, בעוד שהראשונים אכן מתייחסים לאפשרות שיהיה אסור לנשים להסתכל בגברים בכוונה לשם הנאה, לא נראה שקיים דיון מקביל בנוגע לשאלה האם מותר לאישה להאזין לקול גבר לשם הנאה. כפי שראינו, הגמרא מבחינה בין נעימותו של קול האישה לשל קול הגבר.

לאור זאת, ולאור המקובל בחברה, הרב עובדיה יוסף מסיק כי דברי ספר חסידים לא התקבלו להלכה:

עם זאת, הרב ברוך גיגי, ראש ישיבת הר עציון, הציע לאחרונה, ברוח דבריו של ספר חסידים, שעל נשים להימנע מהליכה להופעות של זמרי פופ כאשר יש חשש באשר לתוכן ולסגנון ההופעה:²

כפי שראינו, האיסור על נשים או על גברים להאזין לזמר או לזמרת כאשר ההקשר או התוכן של השירה אינם ראויים אינו מתבסס על איסור קול אישה או קול איש, אלא על הלכות עקרוניות הנוגעות לשירה. על גברים ועל נשים לשקול האם ראוי שינכחו בהופעה על סמך תוכנה וסגנונה, ולא רק על פי המגדר של הזמר.

בטרם נדון ביחס האישה לאיסור קול אישה, חשוב להבהיר את משמעותה ההלכתית של כוונת הגבר, שכן הגבר הוא שנושא באחריות מלאה על כוונתו. הכוונה יכולה להשפיע על העבירה על איסור קול אישה במספר דרכים:

א. כוונה להפיק הנאה – ישנם פוסקים שמבדילים בין מצב שבו גבר מתכוון להאזין לבין היעדרה של כוונה כזו. הרמב"ם, שלפיו איסור קול אישה חל גם מעבר לקריאת שמע, מסביר כי בכל זמן שגבר ואישה אסורים מדאורייתא במגע מיני, אסור לגבר מדרבנן להביט ביופייה של האישה מתוך כוונה להפיק מכך הנאה מינית,³ ואף להאזין לקולה.

הטור והשולחן ערוך מאמצים את דברי הרמב"ם וכותבים כי מענישים אדם המאזין לקולה של אישה האסורה עליו רק כאשר הוא מתכוון להפיק מכך הנאה.

ואכן, הרמב"ם מתייחס לכוונה להפיק הנאה כמרכיב מרכזי באיסור הסתכלות גבר באישה. השרידי אש טוען כי לדעת הרמב"ם גם איסור קול אישה חל על גבר רק כאשר הוא מאזין בכוונה ליהנות מהקול:

פוסקים אחרים דוחים את האפשרות להקל רק על בסיס היעדר כוונתו האקטיבית של הגבר. כך, למשל, היראים מציג נוהג מקומי שבו נשים לא יהודיות היו מרבות לשיר בפומבי.

לו היעדר כוונה להפיק הנאה היה מספיק כדי להתיר קול אישה, היראים לא היה צריך להזכיר את עקרון "עת לעשות לה' הפרו תורתך", שלפיו במצב נתון אין ברירה אלא לבטל חלק מסוים בהלכה (במקרה זה, איסור קול אישה בזמן קריאת שמע) כדי להבטיח שההלכה עצמה תשרוד (במקרה זה, האפשרות לקרוא קריאת שמע).

בדומה לכך, החיי אדם מרמז בדבריו על כך שקול שירת אישה הוא תמיד בעייתי לגבר בזמן קריאת שמע או לימוד תורה. לדעתו, כוונת הגבר רלוונטית רק כאשר האישה מדברת, ולא כאשר היא שרה:

ב. כוונה שלא להאזין – רבנו יונה טוען שאם גבר מתכוון שלא להפיק הנאה מקול אישה ומסיח את דעתו בדברים אחרים, מותר לו לקרוא קריאת שמע למרות שירת האישה, או לפחות לסיימה אם כבר התחיל.

במאה התשע-עשרה מעלה הבן איש חי טענה הקשורה לכך, שלפיה כוונתו של אדם שלא להקשיב עשויה להספיק כדי שלא יעבור על איסור קול אישה. הוא מתבסס על גמרא הדנה בהפקת הנאה שלא מרצון:

התורה אוסרת על לבישת שעטנז (בגד שמורכב מצמר ופשתן יחד). אך אדם המוכר בגדים העשויים שעטנז רשאי להתעטף בהם, כל עוד כוונתו היא אך ורק להציגם לשם מכירה ולא ליהנות מהם כלבוש. אפילו כשיש אפשרות להציגם על קולב, אין לבישת הבגדים נחשבת כעבירה על האיסור. בהתאם לכך, הבן איש חי טוען כי אדם השומע אישה שרה מבלי שיתכוון להאזין לה אינו עובר על איסור קול אישה.

נראה להלן שהבן איש חי מתיר לאישה להמשיך לשיר גם בנוכחות גבר הקורא קריאת שמע, ואינו מציין שעל הגבר לעצור אותה מלשיר. נראה שפסיקה זו משקפת את השיטה שלפיה גבר השומע קול אישה בעל כורחו אינו עובר על איסור קול אישה. לאור זאת, גם מי שסבור כי אדם עובר על איסור קול אישה גם אם אינו מתכוון להפיק מכך הנאה, יוכל להכיר בכוונה שלא להאזין כמונעת את העבירה.

לאחרונה, בשנת 2017, התעוררה מחלוקת סביב מדיניות צה"ל המחייבת חיילים דתיים להשתתף בטקסים צבאיים הכוללים שירת נשים של חיילות. בלט אז הרב אליקים לבנון שהביע את התנגדותו לכך באופן חריף ביותר.⁴ אמנם בהמשך הוא הוסיף ואמר שאפשר במצב כזה להשתמש באטמי אוזניים.⁵

הרב ברוך גיגי, לעומת זאת, מתיר לחיילים להשתתף בטקסים הכוללים שירת נשים:⁶

סיכום

לפי השיטה המתייחסת לאיסור קול אישה כתלוי בכוונת הגבר, על הגבר לבחון את כוונותיו ולברר עם עצמו עם אילו מצבים הוא יכול להתמודד וכיצד הוא עושה זאת.⁷ גם לפי השיטה שאיסור קול אישה אינו מושפע מכוונת הגבר להפיק הנאה, כוונה שלא להפיק הנאה משמיעת קול אישה עשויה למנוע ממנו לעבור על האיסור. (אפילו לפי הפוסקים שאינם רואים כוונה כגורם משפיע בכלל, ייתכן שמעבר לחדר אחר או הסחת תשומת הלב אפילו באותו חדר עשויה להיות פתרון.)

לרוב, מצבים הלכתיים התלויים בכוונה אינם אידיאליים, ומטילים לחץ מסוים על הגבר. ועדיין, לפי השיטות המייחסות חשיבות לכוונת הגבר, שמיעת שירת אישה אינה גורמת לגבר לעבור על איסור קול אישה באופן אוטומטי.

האם איסור קול אישה מציב מגבלות הלכתיות על נשים המעוניינות לשיר?

ההשלכות ההלכתיות של 'קול אישה' על נשים המעוניינות לשיר אינן ברורות. כבר ראינו שעל כל יהודי לשיר בצניעות ושלא מתוך כוונה לייצר אינטימיות או עוררות מינית מחוץ למערכת היחסים של נישואים. כמו כן, ראינו שאיסור קול אישה חל על גברים.

מאחר שאישה אינה יכולה לעבור על איסור קול אישה בעצמה, מדוע שיהיה עליה לחשוב פעמיים כאשר היא רוצה לשיר, אם אין בכוונתה לגרום לעוררות מינית או לייצר אינטימיות עם גברים?

אולי משתי סיבות אפשריות: צניעות, ואחריות הדדית. ההנחה היא שכאשר דבר מה נחשב כערווה מבחינה הלכתית, האדם לא יגלה אותו משום צניעות. כמו כן, כלל היהודים נושאים באחריות הדדית לעזור אלה לאלה לקיים מצוות משום אהבת ישראל וערבות,⁸ ומצוות "לפני עיוור לא תיתן מכשול" (ויקרא י"ט, ד) אוסרת עלינו להכשיל אחרים בדבר עבירה.⁹

הבה נעמיק בדיון ההלכתי בנוגע לשיקולים הללו, התלויים שניהם במידה מסוימת בנורמות הקהילה, המשפיעים על שירת נשים.

א. הגדרת קול אישה – באילו מצבים נחשב קול אישה לערווה? ככל שנתייחס לאיסור קול אישה כתלוי בהקשר, כך נראה יותר הקשרים המאפשרים לאישה לשיר בצניעות.¹⁰ (אנו דנים בשיקולים בנוגע להקשר במאמר האחרון של סדרה זו.)

ב. הערכת האחריות – כמה אחריות מוטלת על כל אחד מן הצדדים? מתי ובאיזו מידה ניתן לצפות מגברים לקחת אחריות אקטיבית על כוונותיהם ועל תגובותיהם באופן שישפיע על ההלכה, וכיצד הדבר עשוי להשפיע על אחריותה ההלכתית של אישה כאשר היא שרה?

פוסקי ההלכה מתייחסים לשאלות הללו במגוון דרכים. למשל, הרב יששכר איילנברג מגדיר את קול האישה כערווה במגוון רחב של מצבים וממעיט ביכולתם של גברים לשלוט בדחפיהם. לפיכך, הוא אוסר על נשים לשיר בקול בנוכחות גברים שאינם חלק ממשפחתם הגרעינית.¹¹

הרב איילנברג מכיר במורכבות הכרוכה בהגבלת חופש הביטוי של האישה כאשר אין לה כוונה לעבור על ההלכה, אך אינו מוצא דרך אחרת להתגבר על כך. שיטה זו התקבלה בקרב קהילות רבות שבהן נשים מונחות להימנע מלשיר בקול בנוכחות גברים.

בניגוד לכך, הרב שלמה גנצפריד מתמקד במצב מסוים שבו קול אישה מהווה חשש, והוא בזמן שגבר קורא קריאת שמע. בעוד שהוא מעדיף שאישה תימנע משירה, הוא מותיר לגברים אפשרות למצוא דרך להתמודד עם המצב בעצמם.¹²

הבן איש חי מתייחס גם הוא למצבים שיוצרים חשש גדול יותר בנוגע לאיסור קול אישה, אך הוא מרחיק לכת אף יותר ואינו מציע לגבר לבקש מהאישה להימנע משירה, גם כאשר הוא קורא קריאת שמע, לומד תורה או מתפלל בטווח שמיעה ממנה. במקום זאת, הוא מטיל על הגבר את האחריות לעבור לחדר אחר או להתרכז יותר בלימודו אם הוא שומע את האישה בזמנים הללו.¹³

נשים לב לכך שנשים ונערות בקהילתו של הבן איש חי (בגדד של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים) נהגו לשיר במגוון הקשרים, למשל לשם הרדמת תינוק או במפגש עם כלה בערב חתונתה, והבן איש חי אינו מבטא כל הסתייגות ממנהגים אלה. מקורות היסטוריים אחרים מעידים גם הם על מגוון מנהגים של שירת נשים בקהילות שונות.¹⁴

הלכה למעשה

כאמור, ההתמודדות עם סיטואציה של שירת נשים תלויה בשני עניינים הלכתיים מרכזיים: האם גברים השומעים את השירה עוברים על ההלכה ללא ספק, וכיצד משתלבת אחריות האישה לסייע לגבר לשמור על איסור זה עם האחריות המוטלת על הגבר בעצמו לשמרו?

לאור מגוון השיטות הקיימות, ההלכה למעשה תלויה לרוב בנורמות הקהילתיות הנהוגות במקום מסוים. ככלל, על אנשים לכבד את מנהגי הקהילה שלהם או של המשפחה המארחת אותם. ההלכה מכירה במנהג המקום, ורואה חשיבות בהתאמה למנהג המקובל בבית האדם המארח כאשר הדבר מותר ואפשרי.¹⁵

כמו כן, ישנן גם הלכות המורות שעל כל אדם להקפיד שלא להביך אחרים, יהא נוהגם אשר יהיה.

מה בנוגע למצב שבו מנהג הבית, או שירה במקום מסוים, שונה מהמנהג המקובל בקרב הקהילה? כאשר מארח מגיש לשולחנו מאכל מסוים שידוע שאינו עומד בסטנדרט הכשרות של אורחיו, המרדכי כותב כי על המארח ליידע אותם בכך. ניתן לאמץ התנהלות דומה גם במקרה הנוכחי.

אופן התנהלות זה דומה להודעה המופיעה לפני סרטונים או הקלטות המציינת כי אישה שרה בהם, מבלי לקבוע בעבור אחרים אם העניין מהווה חשש לאיסור קול אישה. (כאן אנו דנות בסטטוס ההלכתי של הקלטות.)

מעבר לדיון המתייחס להשפעת הגברים על שירת נשים, חלק מן הפוסקים דנו בהשפעתה האפשרית של הימנעות משירה על נשים. בתשובה שבה הוא מתיר לשיר זמירות שבת יחד, מציף הרב יחיאל יעקב וינברג שיקול זה:

בקצרה, ישנם מקרים שבהם צורכיהן הרוחניים של נשות קהילה מסוימת עשויים להובילו את הקהילה לסמוך על השיטות המקילות יותר בנושא איסור קול אישה. הרב משה ליכטנשטיין טוען כי יש להחשיב שיקולים אלו באופן נרחב כיום:¹⁶

האופן שבו הרב ליכטנשטיין רואה את הקהילה הדתית לאומית מוביל לכיוון של פסיקה מקילה יותר. עם זאת, ייתכן שהערכתו תהיה פחות מדויקת ובת יישום בקהילות שבהן שירת נשים מוגבלת יותר מלכתחילה.

בהדגישו את "הפסיקה הלגיטימית", הרב משה ליכטנשטיין מחזק את החשיבות של מודעות לגורמים הלכתיים אחרים שיכולים למתן את החשש מאיסור קול אישה. במצבים מסוימים, ייתכן שאישה תבחר שלא לשיר. ובאחרים, היא עשויה למצוא דרך לשיר באופן הממזער את החששות ההלכתיים ששירתה עלולה להציב בפני הגברים הסובבים אותה.

לאור שיטתו של הרב ביגמן, ישנן נשים דתיות השרות בצורה מקצועית מול גברים. הזמרת נינה טוקייר היא אחת מהן:

הרב ברוך גיגי, ראש ישיבת הר עציון, מסכים כי בחלק מן המקרים יש מקום להתיר לגברים לשמוע שירת נשים. עם זאת, הוא כותב שמשום רגישות לקהילה האורתודוקסית הרחבה וחשש לפריצת גבולות הצניעות, מסקנתו היא שאין זה ראוי שאישה דתייה תפתח קריירה מוזיקלית בתור זמרת המופיעה בפני קהלים מעורבים.²⁰

מסיבות אלו ואחרות, ישנן נשים רבות הבוחרות להגביל את שירתן לקהל של נשים בלבד, ומוצאות כי ההלכות הללו מתיישבות על דעתן. טובי קליין גרינוולד, חלוצה בתחום התיאטרון לנשים בלבד, טוענת כי ההופעה בפני קהל נשי היא יותר מאשר ברירת מחדל טכנית:

במאמרנו האחרון נבחן באילו הקשרים ניתן להקל באיסור קול אישה, תוך תשומת לב מיוחד לשירים דתיים.

• ביגמן, הרב דוד, לאיזה עניין נאמר קול באישה ערווה. ניתן למצוא כאן.
• גיגי, הרב ברוך, " תגובה לרב ביגמן בעניין קול באשה ערווה" ניתן למצוא כאן.
• הבר, הרב שמואל. עת צנועים חכמה, כרך ב. קרני שומרון, 2007.
• גרינוולד, טובי קליין, טובי קליין גרינוולד, "הקול הנשי באומנויות הבמה המקראיות והחינוכיות האורתודוקסיות"in Orthodox Forum: Developing a Jewish Perspective on Culture, ed., Yehuda Sarna (New York: Ktav, 2014), 347-348.
• ליכטנשטיין, הרב משה, "בפיך ובלבבך: עיון הלכתי בסוגיית שירת נשים."ניתן למצוא כאן.