קול אישה ג: בהקשרים שונים

באילו מצבים קיים איסור קול אישה?

במאמרנו זה, האחרון בסדרה, נבחן תחילה כיצד הקשרים שונים משפיעים על דיני קול אישה, ולאחר מכן נתמקד בהקשרים דתיים. לעיתים, פסיקה הלכתית שנובעת מהקשר מסוים מאפשרת לאישה לשיר גם מתוך התחשבות בשמירת ההלכה של הגבר.

במאמר הראשון בסדרה, ראינו את טענת הרב משה ליכטנשטיין שאיסור קול אישה חל רק במצב של קירוב דעת או כשהשיר הוא "כזה המדגיש את חושניותה ונשיותה של הזמרת בעבור המאזין". לפי טענה זו, יש מקום להתיר שירת אישה כאשר אין במהותה קירוב הדעת.

עם זאת, גם הפוסקים שאינם מתירים לגבר לשמוע קול אישה אפילו כשאין חשש לקירוב דעת, עשויים לראות את האיסור כתלוי בהקשר באחת או יותר מן הדרכים הבאות:

א. אישה מוכרת או שניתן לראותה – מימרא בגמרא מדגישה את המראה כגורם לעוררות מינית:

הראבי"ה מביא שיטה המגבילה את איסור קול אישה על בסיס עקרון זה:

כאשר הגבר אינו יכול לראות את האישה השרה, פוחת החשש למחשבות ולרגשות בלתי ראויים, וייתכן שבכך פוחתת גם חומרת האיסור.¹ הציץ אליעזר מביא טיעון זה כבסיס להתיר לגבר להקשיב להקלטה של שירת אישה:

אולם הרב עובדיה יוסף טוען כי במצב שבו הגבר מכיר את האישה השרה, או אפילו רק יודע איך היא נראית, ייתכן שיהיה לו אסור לשמוע אותה אפילו אם לא ניתן לראותה באותו הרגע:

במצב שבו הגבר אינו מכיר את המראה החיצוני של האישה, הרב עובדיה אינו רואה צורך להימנע משמיעת הקלטה של קולה. לפי דעה זו ולפי דעות דומות החוששות לקול אישה כאשר ניתן לראות את האישה, שירת אישה בווידאו עשויה להעלות שאלה של איסור קול אישה, בניגוד להקלטת שמע בלבד.

ב. קול שלא עבר שינוי – ההלכה בנוגע לגבר השומע קול אישה עשויה להיות תלויה גם בשאלה אם הוא שומע את קול האישה ממש כפי שהוא, או אם הקול מוקלט או עבר שינוי כלשהו.

במאמר הראשון בסדרה זו, ראינו את טענת הרב יעקב ברייש כי שיר הנשמע ברדיו שונה במהותו משיר הנשמע בהופעה חיה. עם זאת, בעניין איסור קול אישה הוא סובר שאין הבדל בין שמיעה רגילה לשמיעה באמצעי טכנולוגי, שכן ההנאה מקול אדם ברדיו עשויה להיות זהה להנאה מקול הנשמע בהופעה חיה:

עם זאת, ראינו לעיל כי הרב עובדיה יוסף מקל בקול אישה הנשמע ברדיו או בהקלטה, ומתיר להאזין לו אם הגבר אינו מכיר את המראה של הזמרת. כך כותב גם הרב אליעזר ולדנברג, ומציין כי האלמנט הטכנולוגי הקיים בקול אישה הנשמע ברדיו עשוי להוות עילה חלקית להקל, אף שהוא מתנֶה זאת בכוונת הגבר.

באופן כללי, לא ניתן לקיים מצווה שדורשת שמיעה באמצעות קול שנשמע ברדיו. ייתכן, אם כך, שמעמדו ההלכתי של קול הנשמע דרך רדיו אינו זהה לזה של קול אנושי חי.

בדיון על שימוש באמצעי הגברה בזמן קריאת מגילה, כותב הרב שלמה זלמן אויערבך כי ייתכן שקול הנשמע במיקרופון יקבל מעמד הלכתי פחות מזה של קול רגיל מאחר שהמיקרופון משנה את הקול באמצעות זרם חשמלי.

הרב שמואל הבר מציע כי לפי שיטה זו ניתן להקל בקול אישה במידת הצורך (למשל, כאשר על הגבר להשתתף באירוע שבו נשים שרות):

המחמירים בשמיעת קול אישה ברדיו או בהקלטה אינם רואים את הרמקול כסיבה להקל בעניין, מאחר שכפי שכותב הרב ברייש, הגבר עדיין עשוי ליהנות ממנו כמו מקול רגיל שלא עבר שינוי.

מנגד, הפוסקים הסוברים שמבחינה טכנית איסור קול אישה מתייחס רק לקול שלא עבר שינוי, עשויים להסתמך על טיעון זה כבסיס להקל גם בצפייה של סרטונים המציגים נשים שרות.

ג. שירת סולו – קול אישה הנשמע כחלק ממקהלה ועל כן קשה להבדיל ולהבחין דווקא בו, חמור פחות מאשר מצב שבו קול אישה נשמע לבדו.

סברה זו לקוחה מן העקרון המופיע בגמרא בנושא שמיעת קול שופר, שלפיו לא ניתן לשמוע שני קולות בו זמנית. מצד אחד, שני אנשים אינם יכולים לקרוא בתורה בו זמנית, מאחר שבאופן זה אף אחד מהם לא יישָמע בבירור. מצד שני, הגמרא מכירה גם במקרים יוצאי דופן שבהם השומע יכול להבדיל בין שני קולות.

לפי העקרון של "תרי קלי לא משתמעי" – שני קולות אינם נשמעים (כלומר אינם ניתנים להבחנה זה מזה), ייתכן שגבר השומע מקהלת נשים לא עובר על איסור קול אישה מאחר שהוא אינו שומע אף אחד מקולותיהן באופן ברור.

עם זאת, ייתכן שגם כאן היכרות בין הגבר לאישה משפיעה. הגמרא מעלה סברה כי אפשר להצליח לשמוע ולזהות קולות של דברים שחשובים לנו ושאנו מכירים היטב גם כשמעורבים עם קולות אחרים, כגון קול החזן בהלל ושל הקורא במגילה. אולי גבר עשוי להיות מסוגל להבחין בקול של אחת מהנשים כשהוא מאזין לו במיוחד.

נוסף על כך, רש"י מפרש את הגמרא המגַנה נשים וגברים שהיו שרים יחד לאחר החורבן כעבירה על איסור קול אישה, אף שהנשים המתוארות שם היו שרות בקבוצה:

מדבריו של רש"י עולה כי הוספת קולות של נשים אחרות אינה מפחיתה את חומרת איסור קול אישה, לפחות לא כאשר גברים מאזינים כדי לענות להן. לאור זאת, בתשובה שעוד נשוב אליה בהרחבה, כותב הרב יחיאל יעקב ויינברג על מחלוקת בשאלה אם אדם יכול לסמוך על שירת נשים במקהלה כבסיס להקל באיסור קול אישה.

קהילות רבות סומכות על פסיקת הרב הילדסהיימר והרש"ר הירש, על אף אי הנחת שמבטא השרידי אש בנוגע לכך. כך לדוגמה, הרב יהודה הנקין כותב כי אפשר ששירת נשים השרות יחד תאפשר להקל יותר. עם זאת, הוא מוסיף שאם גבר יצטרף לשירה, ניתן יהיה להקל אף יותר:

שילוב

ראינו שעל כל יהודי לשקול את התוכן, ההקשר והמטרה של שירתו. ביחס לאיסור קול אישה, מציין הרב הנקין כי אפשר ללמוד על גורם ההקשר מתוך קריאה מדויקת בפסוק בשיר השירים המובא בגמרא כמקור לאיסור קול אישה:

השאלה האחרונה שיש לבחון היא כיצד תוכן או הקשר של קדושה משפיע על הלכות קול אישה. כבסיס לדיון זה, הבה נעמיק במקורות על מהות השירה הדתית, תוך הבנת השייכות שלה לדיני קול אישה.

שירים של שמחה

שירים יכולים להיות כלי רב עוצמה לנתינת הלל ושבח לקב"ה מתוך שמחה. לאורך התנ"ך מתוארים מספר מקרים שבהם מנהיגי העם משבחים את ה' בשירה. פתחנו את סדרת המאמרים הזאת בהתייחסות לשניים מן המשמעותיים ביותר: שירת מרים הנביאה בשירת הים, ושירת דבורה. השירים הללו מהווים תקדים לתפילת הלל,² שבה אנו אומרים פרקי תהילים במועדים ובזמנים של גאולה ניסית.

השירה היא אחד מתפקידי הלוויים בבית המקדש, וכן מובא בגמרא כי השיר הוא כלי ייחודי לעבודת ה' בשמחה.³ ברוח זו, בספר תהילים מודגש שוב ושוב כי עלינו לשיר לה' שיר חדש.⁴ שירו של ה' מצוי עמנו, ואנו עונים בכך שאנו שרים לו שיר הודיה משלנו.⁵

כבר בימי הביניים ניתן לראות כי הזמירות היו חלק מהותי מסעודת השבת.

גם בבית הכנסת בולטת שירת שבח והלל לה', עד כדי כך שחז"ל מתייחסים אליו כמקום רינה.⁶

באותה הרוח, אנו למדים כי יש לבחור חזן בעל קול ערב:

עם זאת, הפוסקים מדגישים כי על כישוריו המוזיקליים של החזן לשמש כאמצעי להלל ולשבח את ה'. אל לשיקולים מוזיקליים להפוך למטרה בפני עצמה או להתעלות על שיקולים חשובים יותר, כגון יראת שמיים.⁷

קינות

שירים תופסים מקום נכבד גם בזמנים של צער, כאשר בטקסי אבל היו שרים קינות. ירמיהו הנביא חיבר בעצמו קינות, ומדבריו נראה כי לרוב היו אלה הנשים שקוננו:

במשנה במסכת מועד קטן מובא כי מקוננות המשיכו להוביל את אמירת הקינות בסגנון קריאה ומענה (מקוננת אחת אומרת חלק מהקינה וכל השאר עונות לה) בזמן המשנה, וכן היו נשים שנקראו "המענות" שהיו אומרות קינות יחדיו.⁸ בראשי חודשים, חנוכה ופורים אמירת הקינות הייתה מוגבלת יותר:

ראינו לעיל כמה היבטים הנוגעים להקשר שעשויים להקל את החששות באיסור קול אישה. האם הלכות קול אישה שונות כאשר מדובר בשירים בעלי תוכן דתי, או שירים בהקשר של קדושה?

יש שיחשבו מיד על שירת מרים ושירת דבורה כתקדים להקל בדיני קול אישה כאשר מדובר בשירים דתיים, אולם הדוגמאות הללו אינן מספקות תקדים הלכתי ברור.

באופן כללי, המונח "שירה" הוא רחב ביותר, כך שלרוב לא ניתן לדעת האם השיר היה נאמר בדיבור, בדקלום או בשירה עם מוזיקה.

כמו כן, בהתאם לפשט הפסוק, המדרש מציין שמרים שרה עם הנשים.⁹ לאור האפשרות הזו, שירתה לא יכולה להיות תקדים לעניין קול אישה מכיוון שדיני קול אישה אינם רלוונטיים בהיעדר גברים:

בנוגע לשירת דבורה, הרב יששכר איילנבורג דוחה את האפשרות שהיא יכולה להיות מקור תקדימי לנשים השרות שירים דתיים, משום שבהיותה נביאה, לדבורה היה היתר אלוקי ייחודי לשירה:

לבסוף, ייתכן כי המקוננות השמיעו את הקינות באופן הדומה יותר לדיבור או לדקלום ופחות לשירה. המשנה לעיל מתארת שאחת "מדברת" וכולן עונות אחריה. אם כן, אין הדבר יכול לספק בסיס להקל בהלכות קול אישה בהקשר של שירים דתיים.

שיטות מנוגדות

ההתייחסות להקשרים דתיים כשונים מהקשרים של חול בכל הנוגע לקול אישה יכולה להוביל לגישה מקילה יותר או לגישה מחמירה יותר:

א. שיטה מקילה – מצד אחד, שירים דתיים הם קטגוריה ייחודית בהלכות מוזיקה ושירה, ובאופן כללי מתייחסים אליהם בצורה מקילה יותר מאשר לשירה אחרת.

אחת הסיבות לכך היא שאנו מצפים שבאווירה של קדושה ההנהגות תהיה מעודנת ומבוקרת יותר, ועל כן אולי ניתן לחשוש פחות לקירוב דעת ולהקל יותר בעניין קול אישה.

כך כותב החיד"א, בהתבססו על גמרא שלפיה אין חוששים שגבר בא לידי הרהור עבירה בזמן ששורה השכינה:

החיד"א מרחיק לכת אף יותר ומציע שאיסור קול אישה אינו חל בזמן שאדם מודע לשכינה וירא ממנה:¹⁰

אומנם לפי הגיון זה, באופן תיאורטי, ייתכן שיהיה מותר לנשים גם לשיר שירת נבואה סולו, אך החיד"א מתייחס כאן למעשה רק לשירה משותפת של גברים ונשים.¹¹

ב. שיטה מחמירה בדברים שבקדושה – מצד שני, בהקשרים של קדושה אנו חוששים יותר להפרעות של ענייני ערווה. מסיבה זו הגמרא מדגישה את חשיבות הצניעות במיוחד בזמן קריאת שמע. על מקור זה מתבססת שיטת היראים הרואה את איסור קול אישה כחל במיוחד במצבים שבהם אדם קורא קריאת שמע, לומד או מתפלל.

לדעתו, מותר לגבר לקרוא קריאת שמע וכדומה בזמן שאישה שרה רק אם אין לו ברירה: זהו "עת לעשות לה' הפרו תורתך".

שיטה זו עשויה גם להפריך את דברי החיד"א, שהרי נאמר שהשכינה שורה בכל מניין או בכל זמן שיחיד לומר תורה. קריאת שמע נחשבת כמעשה של לימוד תורה, ועדיין חוששים למצב שבו גבר שומע שירת נשים.

הפוסקים החוששים במיוחד לעניין קול אישה בזמן שאדם קורא קריאת שמע, מתפלל או לומד (ביחידות או במניין), לרוב אינם מביאים את הגמרא שלפיה יראת השכינה דוחה הרהורי עבירה כבסיס להקל בדינים אלו.

זהירות מעבר לדיני קול אישה

לרוב, דין קול אישה מתייחס רק לקול שירה. עם זאת, ישנם פוסקים הדורשים מידה נוספת של זהירות וצניעות, אפילו ביחס לקול הדיבור הרגיל של אישה בהקשרים של קדושה או במקומות קדושים. כך למשל, הרב אפרים מרגליות טוען כי אסור לאישה לומר קדיש יתום בבית הכנסת (בקהילתו, באוקראינה של המאה ה18-19, כל אדם אמר את הקדיש בנפרד), בעיקר מטעמי צניעות, שכן גברים ישמעו את קולה:¹²

הרב אפרים מרגליות סובר כי השמעת קולה של אישה בבית הכנסת תהיה בעיה הלכתית אפילו אם אין חשש לאיסור קול אישה כשלעצמו. אך לא כל הפוסקים מחמירים בזה כל כך. למשל, ה'כנסת הגדולה' (הרב חיים בנבניסטה, מטורקיה במאה ה-17) מציג שיטה אחרת בדיונו בנוגע לברכת הגומל. יש לומר את ברכת הגומל בפני מניין עשרה, והכנסת הגדולה קובל על כך שנשים אינן נוהגות לברך הגומל:¹³

הן לפי המטה אפרים והן לפי הכנסת הגדולה, דיבור של אישה בבית הכנסת שאינו כולל שירה,¹⁴ אינו בעייתי מצד קול אישה. במקום זאת, המטה אפרים אוסר על נשים לומר קדיש משיקולי צניעות. הכנסת הגדולה, לעומתו, מתנגד לחששות מופרזים לצניעות המונעים מאישה לברך ברכה שבה היא חייבת. לדידו, עצם הישארותה בעזרת הנשים, מקום שממנו היא נשמעת אך אינה נראית, מאפשרת לה לברך בציבור בבית הכנסת כאשר גברים שומעים אותה ועונים לה.

במסגרת בית הכנסת, מתגברת הן אווירת הקדושה והן החשש שדעתנו תוסח ממנה.

נפתח את דיוננו בנוגע לקול אישה בבית הכנסת בדברי הגמרא לגבי קריאת אישה בתורה. קריאת התורה דורשת מניין של עשרה גברים, ובימי המשנה העלייה לתורה הייתה כרוכה בקריאה התורה. בברייתא מובאת מחלוקת האם ניתן למנות אישה כאחת מהעולים לתורה:

אף צד במחלוקת אינו מקשר את השאלה לדין קול אישה. חז"ל מתייחסים לחשש לכבוד הציבור (הרחבה בנושא ניתן למצוא כאן). מדברי הברייתא משתמע כי איסור קול אישה אינו רלוונטי לעניין קריאת נשים בתורה בעבור מניין גברים בבית הכנסת.

ואכן, רש"י כותב כי נשים יכולות לקרוא מגילה בעבור גברים, מבלי שהדבר יהיה חשש לכבוד הציבור או לאיסור קול אישה:

בניגוד לכך, ספר הכלבו כותב כי נשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובת קריאת מגילה משום איסור קול אישה, והוא מעלה את האפשרות שאמירת (או אולי שירת) ברכות הדלקת נרות חנוכה בציבור עשויה גם היא להיות בעייתית מצד קול אישה:

הכלבו אינו מסביר כיצד שיטתו מתיישבת עם הברייתא בנוגע לקריאת התורה, אך ניתן להניח שקריאת מגילה אכן שונה מקריאת התורה במובנים מסוימים. לדוגמה, ניתן לקרוא מגילה ללא מניין כאשר אין מניין בנמצא.

לאור הקושי לשלב את הפסיקות הללו עם ההלכות הכלליות של איסור קול אישה, הציעו הפוסקים מגוון שיטות אפשריות, שלכל אחת מהן השלכות שונות על האופן שבו נתייחס לשמיעת קול אישה בבית הכנסת.

א. דיבור, ולא שירה – הרב אליעזר וולדנברג מציע כי הברייתא מתכוונת לקריאת התורה באופן הדומה יותר לדיבור, ובלי טעמים, ומשום כך עניין קול אישה אינו רלוונטי.

שיטה זו מתיישבת עם ההסכמה ההלכתית שלפיה כאשר אישה מדברת בקולה הרגיל (גם במסגרת תפילה בבית הכנסת) אין זה שייך לדין קול אישה. עם זאת, קיימים חששות הלכתיים נוספים, ודיונו של הציץ אליעזר הוא תיאורטי ואינו מביא פסיקה מעשית. למעשה הוא מסכים עם המטה אפרים, אשר כפי שראינו לעיל דורש לנקוט במשנה זהירות בכל הקשור לדיבור נשים בבית הכנסת, גם מעבר לחששות של איסור קול אישה.¹⁵

ב. קריאה בטעמים, ולא שירה – כף החיים מציג פירוש אחר לדברי הברייתא. ייתכן שהלכות קול אישה אינן מתייחסות לקריאה כגון קריאת מגילה (או קריאת התורה), שכן טעמי המקרא אינם נחשבים לשירה ועל כן אינם מהווים חשש לקול אישה:¹⁶

לפי שיטה זו, אומנם ייתכנו חששות הלכתיים אחרים, אך כאשר אישה מדברת או קוראת בטעמי המקרא בבית הכנסת אין בכך חשש לקול אישה.

ג. שירה במקום השראת שכינה – בתשובה בנוגע לברכת הגומל בבית הכנסת, מתייחס הרב עובדיה יוסף לברייתא על נשים הקוראות בתורה. מדבריו משתמע כי הוא רואה את הקריאה בטעמים כסוג של שירה, ומביא את דברי החיד"א בנוגע לקול אישה בבית הכנסת כדי להתיר באופן תיאורטי לאישה לקרוא בתורה כאשר אין גבר שיכול לעשות זאת.

הרב עובדיה מסכים עם שיטת החיד"א שלפיה המודעות לשכינה מפחיתה מן החשש להרהורי עבירה. לפיכך, הוא סבור כי ייתכן שאיסור קול אישה אינו חל בבית הכנסת, שהוא מקום שבו השראת השכינה מורגשת.

הלכה למעשה, הרב עובדיה מסתייג מלסמוך על שיטת החיד"א ולהתיר לגבר לשמוע קול אישה יחידה בבית הכנסת. משום כך, תשובתו מביאה בחשבון גורמים נוספים שאפשר לבסס עליהם היתר לנשים לברך ברכת הגומל (אפילו בעזרת הגברים, אם אין ברירה אחרת), כגון היות הברכה קצרה ונאמרת בדיבור:

חזנית

בניגוד לאמירת ברכה, מצב שבו אישה משמשת כחזנית בתפילה בנוכחות גברים עשוי ליצור חשש לקול אישה או להיות מורכב מצד עניין צניעות בבית הכנסת. (כמו כן, הדבר מעלה שאלות הלכתיות אחרות שבהן נדון במאמר אחר.)

בשנים האחרונות, קהילות אחדות העלו נשים כחזניות לפסוקי דזמרה או לקבלת שבת. יש מי שהתייחסו לדברי הרב עובדיה והחיד"א בנוגע לשאלת קול אישה, אך אף אחד לא הוציא פסק הלכה בנוגע למנהגים הללו באופן ישיר.

במהלך תפילה הנמשכת לאורך זמן, תפילה שניתן לומר בקריאה או בשירה, מתבקשת הקשבה פעילה של המתפללים וכן השתתפותם והמענה שלהם. בשונה מקריאה בתורה או במגילה, התפילה יוצרת תחושה של קשר. הגמרא משתמשת במונח "קול ערב" בתיאורה את קול החזן האידיאלי וכן בהצגתה את דין קול אישה. בתשובה שאינה קשורה לאיסור קול אישה, הרב משה שטרנבוך מתאר את תפקיד החזן:

דברים אלו מרמזים על חלק מן המורכבויות האפשריות שתפקיד החזנית מציב בפני נשים, זאת אפילו אם נניח בצד את השיקולים הפורמליים הנוגעים להלכות קול אישה. כפי שנראה, גם הפוסקים המקילים בשירה משותפת בזמן תפילות או בשירת שירים דתיים, אינם מתירים במפורש לגבר להאזין לאישה השרה אותם לבדה, גם מחוץ למסגרת התפילה.

כיצד יש להתייחס לשיטות הללו בכל הקשור לשירה משותפת שנועדה לתת שבח לה', בין אם בזמן התפילה ובין אם בשולחן שבת, כאשר לא כל הנוכחים הם בני אותה משפחה?¹⁷

א. שיטה מחמירה – הרב יששכר איילנבורג מחמיר בעניין גברים ונשים השרים שירים דתיים יחד, בטענה שקדושת השירים הופכת את הדבר לבעייתי במיוחד.

הציץ אליעזר מוסיף כי לדעתו החיד"א אינו מספק בסיס שיש בו כדי להתיר שירה מעורבת של שירים דתיים:

הציץ אליעזר מטיל ספק בהנחת החיד"א שלפיה שירת דבורה, שבה שרתה השכינה, יכולה לשמש תקדים הלכתי כללי. אפילו קבוצה מעורבת המתחילה לשיר מתוך כוונה דתית טהורה, עשויה שלא לחוש בנוכחות השכינה לאורך זמן, ועל כן סביר להניח שהשרים ימצאו כי דעתם מוסחת בהמשך השירה, והם עלולים אפילו להגיע לידי הרהורי עבירה.

במסגרת בית הכנסת, החתם סופר אוסר על שירה משותפת של התפילות במקרה שקולות הנשים נשמעים בעזרת הגברים. הוא אף כותב כי גבר ששמע נשים שרות בזמן התפילה בבית הכנסת לא יצא ידי חובת תפילתו.

הרב קוק כותב באופן עדין יותר כי יש לוודא שקולות הנשים לא ישמעו בעזרת הגברים כחלק משמירה על ההפרדה בין גברים ונשים בבית הכנסת:

ב. שיטה מקילה – על אף החששות שהזכרנו, בקהילתו של הרש"ר הירש היו גברים ונשים שרים זמירות שבת יחד. בתשובתו בנוגע לשירה מעורבת במסגרת תנועת נוער ליהודים בצרפת (מובאת להלן), הרב יחיאל יעקב ויינברג מביא מספר סיבות תלויות הקשר שבשלן הדבר יכול להיות מותר:

בחיפושו אחר נימוק הלכתי שאפשר לבסס עליו שירה מעורבת של שירים דתיים, מלבד האפשרות להקל בשירה של ריבוי קולות, מסתמך הרב ויינברג על שיטתו המקלה של החיד"א בזמן של השראת שכינה, ועל ציטוט מהשדי חמד.¹⁸ כמו כן, הוא מתבסס על שיטת הרמב"ם, שלפיה אדם עובר על איסור קול אישה שלא בזמן קריאת שמע רק כאשר הוא מאזין מתוך כוונה להפיק הנאה מכך. הוא מוסיף ביסוס נוסף לעיקרון זה וכותב כי סביר שגברים המשתתפים בשירה מעורבת במטרה להלל ולשבח את ה', לא יהיו בעלי כוונה ליהנות מקול הנשים.

השרידי אש בעצמו מביע הסתייגות מסוימת מן השיטה המקילה הזו, אם כי בסופו של דבר הוא פוסק כך להלכה משום שהוא רואה במצבם של יהודי צרפת "עת לעשות לה' הפרו תורתך." על אף הסתייגותו, קהילות שבהן מתקיימת שירה משותפת בזמן זמירות השבת, בזמן התפילה, או בזמן שירת שירים דתיים באירוע או בקומזיץ, מתבססות על פסיקתו זו. (להרחבה נוספת בעניין זה, עייני בדיוננו "הימנעות משירה" במאמר הקודם.)

בנוסף לרב עזריאל הילדסהיימר, כנראה שגם הרש"ר הירש והשרידי אש, שהם קרובים יותר לזמננו, הקלו בשירה משותפת של זמירות שבת, לפחות במסגרת ביתית. הרב אליעזר מלמד מביא מספר דוגמאות, כולל של הרב עובדיה יוסף, שככל הנראה הקל במצב שבו קול האישה נשמע אך אינו בולט בזמן שירה משותפת.¹⁹

הרב מלמד מציין גם כי מקובל להקל בקול הנשים הנשמע בעזרת הגברים מעזרת הנשים בזמן התפילה, אפילו אצל המחמירים יותר בנוגע לשירה בשולחן השבת, ככל הנראה לאור ההפרדה בין גברים ונשים בבית הכנסת.²⁰

סיכום

עיינו במגוון דעות בנוגע להלכות קול אישה בהקשרים של שירים דתיים, בזמן שנשים שרות לבדן או יחד עם גברים.

מאחר שבית הכנסת הוא מקדש מעט, שבו ענייני צניעות דורשים התייחסות מיוחדת, יש מי שלא התירו לקול אישה יחידה להישמע בו בכלל, אפילו לא בדיבור רגיל. אחרים מסכימים כי אין חוששים לקול אישה כאשר האישה מדברת, אלא רק כאשר היא שרה. יש המתייחסים לקריאה בטעמים כאל דיבור רגיל. הרב עובדיה יוסף טוען כי ייתכן שקיים מקום להקל גם במצב שבו אישה שרה ביחידות בזמן התפילה, אך הוא עצמו אינו מיישם קולא זו באופן נרחב.

לגבי שירה משותפת של גברים ונשים, יש האוסרים אותה בכל הקשר שהוא, כולל בקומזיץ, זמירות בשולחן השבת או בתפילות בבית הכנסת. אחרים מתירים שירה משותפת בהקשרים הללו, או לכל הפחות בבית כנסת שבו יש מחיצה ושהקולות בו מתערבבים יחדיו.

בדומה לנושאים רבים הקשורים לצניעות, נורמות ומנהגים קהילתיים ממלאים תפקיד משמעותי בקביעת ההלכה למעשה המתאימה לכל קהילה.

• הבר, הרב שמואל. את צנועים חכמה, כרך ב. קרני שומרון, 2007.
• הנקין, הרב יהודה. להבין את הצניעות. ירושלים: הוצאת אורים, 2008.
• ליכטנשטיין, הרב משה,• ליכטנשטיין, הרב משה, "בפיך ובלבבך: עיון הלכתי בסוגיית שירת נשים."ניתן למצוא כאן.