מדוע הפרדה מגדרית היא חלק מהתפילה? לאיזו מטרה משמשת המחיצה?
תקציר
אילו תקדימים ישנם להפרדה מגדרית?
- גברים ונשים אמרו בנפרד את שירת הים.
- לפי המדרש, הגברים והנשים עמדו בנפרד במעמד הר סיני.
כיצד דבר זה מיתרגם להפרדה מגדרית במפגשים היום־יומיים עם הקב"ה?
התפילה דורשת כובד ראש. חז"ל הקפידו מאוד למנוע קלות ראש, שעלולה להיווצר כאשר גברים ונשים נמצאים באינטראקציה חופשית אלה עם אלה, במיוחד בזמן התפילה.
מהו התקדים להפרדה פיזית בין גברים ונשים?
ההפרדה בין המגדרים שהייתה בבית המקדש משמשת תקדים לכך, מכיוון שההלכה רואה את בית הכנסת כ'מקדש מעט'.
בבית המקדש, נשים היו עוברות מעזרת הנשים לעזרה רק כאשר הייתה לכך סיבה מוגדרת. העזרות הופרדו על ידי חמש עשרה מדרגות, ונשים היו עוברות ביניהן דרך שער מיוחד.
בשמחת בית השואבה, חגיגת ניסוך המים בחג הסוכות, השמחה הביאה פעם אחר פעם למצב של קלות ראש, שאותה רצו למנוע . אף שבדרך כלל אסור לעשות שינויים מבניים בבית המקדש, חז"ל הקימו מרפסת לנשים כדי למנוע התערבבות בין המינים וגם כדי להבטיח שכולם יוכלו לנכוח במעמד .
היכן כתובות הלכות מחיצה של בית הכנסת?
הגמרא, השולחן ערוך והרמ"א לא דנים בהן באופן ישיר, אולי משום שהפרדה בין גברים ונשים בזמן התפילה נראתה מובנת מאליה. פוסקים מימי הביניים מזכירים מדי פעם עזרות נשים בזמן התפילה, שהיו לרוב במבנה אחר או אגף נוסף בבית הכנסת.
מה טיבה של חובת המחיצה?
- הרב משה פיינשטיין טוען כי חובת מחיצה נחשבת כמצווה מדאורייתא.
- הרב יוסף דב סולובייצ'יק טוען כי הפרדה מגדרית בבית הכנסת היא חובה מדאורייתא, אך המחיצה הפיזית בין גברים ונשים היא מדרבנן.
האם יש למחיצה מטרה נוספת?
בפירושו על המשנה, מוסיף הרמב"ם כי הפרדה בין גברים ונשים מונעת מהגברים להסתכל על הנשים.
מדוע חשש הרמב"ם מההסתכלות על נשים?
קיימות שתי אפשרויות עיקריות:
- יש למנוע הסתכלות שהיא חלק מאינטראקציה פלרטטנית.
- יש למנוע מצב שבו גברים יביטו בכוונה בנשים להנאתם, כאשר הדבר עלול להוביל להרהורי עבירה ואף לחטא.
בחלק הבא, נדון באופן שבו מטרת המחיצה קשורה למבנה שלה.
העמקה
מאת לורי נוביק | עריכה: הרב עזרא ביק, אילנה אלצפן, ושיינה גולדברג
תרגום: שיראל גרסון | עריכה בעברית: עדיה בלנק
תקדימים
כאשר בני ישראל אמרו שירה לקב"ה בשירת הים, לאחר קריעת ים סוף, הגברים והנשים אמרו אותה בנפרד. משה רבנו הוביל את שירת הגברים, ומרים הנביאה הובילה את שירת הנשים.
שמות פרק ט"ו א, כ–כא
אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה’ וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה’ כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם… וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה’ כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.
בדומה לכך, לפי המדרש בפרקי דרבי אליעזר,1 כאשר כל בני ישראל שמעו את קולו של אלוקים במעמד הר סיני באותו הזמן, הגברים והנשים עמדו בנפרד.
פרקי דרבי אליעזר, "חורב" פרק מ
ר’ פנחס אומר: ערב שבת עמדו ישראל בהר סיני עורכין האנשים לבד והנשים לבד
מדוע הייתה הפרדה בין גברים לנשים בשני אירועים אלו? האם הם מהווים תקדים להפרדה מגדרית במקרים אחרים? ואם כן, אילו מצבים בחיינו עשויים להצריך הפרדה דומה?
המשותף למעמד הר סיני ולשירת הים הוא ששניהם היו אירועים יחודיים, האחד מפגש ישיר בין העם היהודי לה', והשני תגובה מיידית למפגש אחר איתו יתברך. האם על גברים ונשים להיות מופרדים במפגש היומיומי שלנו עם הקב"ה בתפילה בכל יום?2
הבה ניגש לשאלה זו מתוך התמקדות במצב הנפשי המתאים ביותר לתפילה. המשנה כותבת כי לתפילה נדרש כובד ראש. הגמרא מסבירה שאפילו תפילת הודיה והלל שלובה ברעדה מפני נוכחות השכינה:
ברכות דף ל ע"ב
משנה: אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש… גמרא: ...אמר רב נחמן בר יצחק מהכא: עבדו את ה’ ביראה וגילו ברעדה (תהילים ב, יא). מאי וגילו ברעדה? אמר רב אדא בר מתנא אמר רבה: במקום גילה שם תהא רעדה.
כובד הראש הנדרש בתפילה הוא ההפך מקלות ראש, מצב שאינו ראוי בתפילה ובאופן כללי בבית הכנסת:
ברכות לא ע"א
תנו רבנן: אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות, ולא מתוך עצלות, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך שיחה, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך שמחה של מצוה.תנו רבנן: בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש.
מגילה כח ע"א
תנו רבנן: בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש.
עמידה בתפילה לפני ה' היא דבר רציני, ועלינו לעשות כל מאמץ כדי להגיע לכך בכובד ראש ולהימנע מקלות ראש.
קלות ראש אינה תלויה תמיד בהקשר המגדרי של קבוצה מסוימת. קבוצת גברים או קבוצת נשים המתפללת בנפרד עשויה ליצור אווירה של קלות דעת; גם קבוצה מעורבת יכולה להימנע מכך ולשמור על מצב של כובד ראש. אך חז"ל חששו במיוחד לקלות ראש הנוצרת במצבים שבהם גברים ונשים נמצאים יחד באופן חופשי ועלול להתפתח מתח מיני,3 וחששו מכך אף יותר בהקשר של תפילה.
הדרישות ההלכתיות למרחב בית הכנסת מיועדות ליצור אווירה ראויה ומסייעת לתפילה. מרכיב אחד מדרישות אלה הוא הפרדה בין המינים.
בית המקדש
ההפרדה המגדרית שהייתה בבית המקדש משמשת תקדים ברור יותר להפרדה בין המינים בבית הכנסת בכמה אופנים.
I. העזרה – בבית המקדש נשים בדרך כלל נשארו בחצר החיצונה. חצר זו, אף שנקראה "עזרת נשים", הייתה פתוחה לנשים ולגברים וכאחד. אישה הייתה נכנסת לעזרה, לחצר הפנימית, רק כאשר הייתה לה סיבה הלכתית ספציפית להיות שם.
קידושין נב ע"ב
אשה בעזרה מנין?… פעמים שנכנסת [לעזרה] כגון סוטה ונזירה לענין תנופה …ואפילו שלא לצורך אין איסור אם נכנסת … ומ”מ [ומכל מקום] שפיר קאמר “אשה בעזרה מנין” משום דלא שכיח מילתא [שלא שכיח הדבר] שתכנס כמו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות …
תוספות הרא”ש קידושין נב ע"ב
… פעמים שנכנסת [לעזרה] כגון סוטה ונזירה לענין תנופה …ואפילו שלא לצורך אין איסור אם נכנסת … ומ”מ [ומכל מקום] שפיר קאמר “אשה בעזרה מנין” משום דלא שכיח מילתא [שלא שכיח הדבר] שתכנס כמו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות …
בבית המקדש לא הייתה הפרדה מגדרית מלאה, אפילו בתוך העזרה. היו גם נשים שהגיעו לתוך העזרה מידי פעם. הרא"ש (המובא לעיל) מציין כי דבר זה היה נדיר, אך לא אסור, אפילו בהיעדר סיבה ברורה להיות שם.
עם זאת, אכן הייתה מידה מסוימת של הפרדה במקדש. גרם מדרגות בעל חמישה עשר שלבים חילק את העזרות לשני אזורים נפרדים,4 ולנשים היה שער מיוחד שדרכו עברו מעזרת הנשים לתוך העזרה.
תפארת ישראל יכין מידות פרק ב עח
“שער הנשים” [משנה מדות ב, ו]…צריכין לכנוס שם לעמוד אצל הקרבת קרבנן…
II. שמחת בית השואבה – בשמחת בית השואבה, חגיגת ניסוך המים בסוכות, רמת ההפרדה הרגילה בין גברים ונשים בבית המקדש לא הייתה מספקת. האירוע התרחש בעיקר בעזרת הנשים, שם היו גם גברים וגם נשים, והשמחה חצתה את הגבול והפכה לקלות ראש אפילו כאשר ניסו למנוע זאת. לבסוף, חכמים הורו לבנות מרפסות בעבור הנשים בשלושה צדדי עזרת הנשים.
סוכה נא ע"ב – נב ע"א
תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים. ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. היכי עביד הכי [איך נעשה כך]? והכתיב "הכל בכתב מיד ה’ עלי השכיל"! (דברי הימים א כח, יט) – אמר רב: קרא אשכחו ודרוש [פסוק מצאו ודרשו], "וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד" (זכריה יב, יב). אמרו: והלא דברים קל וחומר. ומה לעתיד לבא – שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם – אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם – על אחת כמה וכמה.
כישלונם של הנסיונות הראשונים למנוע קלות ראש מעיד על כך שהגברים והנשים היו אשמים באותה מידה, וכי קלות ראש הייתה יותר מדאגה תיאורטית. המדהים כאן הוא האופן שבו חז"ל התמודדו עם העניין. במקום להדיר את הנשים מהחגיגה, חז"ל חיפשו שוב ושוב פתרונות שיבטיחו כי כולם יוכלו להמשיך להשתתף בשמחה.
כדי שהחגיגות יוכלו להמשיך להיות פתוחות בעבור כולם, חז"ל אף היו מוכנים לשנות את מבנה המקדש, דבר האסור בדרך כלל – פסוק מדברי הימים מציין כי רק הקב"ה מחליט על תכנון המקדש. הגמרא מציגה הצדקה לשינוי מבנהו של בית המקדש על בסיס פסוק מספר זכריה. הפסוק דורש הפרדה בין המינים גם בזמן אבל, מצב שבו לא היינו מצפים שתהיה נטייה לקלות ראש.
האם החשש לקלות ראש הוא הסיבה היחידה להפרדה מגדרית? המשנה במידות מתארת את מטרת המרפסת בצורה מעט שונה:
משנה מידות ב', ה
והקיפוה כצוצרה [מרפסת] שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא יהו מעורבין.
כאן, מטרת ההפרדה היא לוודא שהגברים והנשים לא יתערבו אלה באלה. ההתערבבות עצמה, בלי קשר למה שהיא תוביל אליו, עשויה להיות בעייתית. זאת אף שההתערבבות נראית כתיאור תמציתי של מה שהוביל לקלות ראש בשמחת בית השואבה. הדיון בתלמוד הירושלמי על שמחת בית השואבה מתאר את השינויים שנערכו במבנה המקדש בשל עקרון
ההתנגדות להתערבבות. לאחר מכן, הירושלמי מציין את הפסוק מזכריה שממנו נלמדה ההפרדה כאל "דבר תורה", מה שמחזק את חומרתה של הדרישה להפרדה בין המינים:
תלמוד ירושלמי סוכה ה, ב
שהיו מעמידין האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן כהיא דתנינן תמן וחלקה היתה בראשה והקיפוה כצוצטרא שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא יהו מעורבין. ממי למדו מדבר תורה. [זכריה יב יב] וספדה הארץ משפחות משפחות לבד
מדוע הנוהג במקדש רלוונטי לדיון שלנו? ישנה חשיבות מיוחדת לאופן שבו אנו מתנהגים בזמן התפילה בבית הכנסת, מכיוון שבית הכנסת נחשב ל'מקדש מעט':
מגילה כט ע"א
"ואהי להם למקדש מעט". אמר רבי יצחק: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל.
הרב קוק מסביר את הרלוונטיות של עיקרון זה למחיצת בית הכנסת בפרט:
שו”ת אורח משפט אורח חיים סימן לה
כדאמרינן במגילה כ”ט א’ ואהי להם למקדש מעט, אר”י [אמר רבי יצחק] אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל… ובודאי חייבים אנחנו להתקרב בכל מה שאפשר לנו, ובכל מה שמותר לנו, במקדשי־מעט הללו, מעונות השכינה שלנו בתי־כנסיותינו, לתכונת הקדושה של הבית הגדול והקדוש, שיבנה במהרה בימינו, וקדושת בית המקדש היתה לאבותינו לקו־המדה, שחלקו גם בבתי־הכנסיות שבכל מושבותיהם עזרת אנשים לבד ועזרת נשים לבד, כמו שהיה הדבר כן בבית־המקדש.
בעוד שניתן לטעון כי חגיגות שמחת בית השואבה התרחשו רק בזמן החג, בזמן שבו החשש לקלות ראש גדול יותר מהרגיל, תמיד הייתה מידה מסוימת של הפרדה בין המינים בבית המקדש. יתרה מזאת, הפסוק מזכריה מצביע על דרישה להפרדה מגדרית במגוון סיטואציות, מאבל ועד חגיגה.
כיצד משפיעה המחיצה על חווית התפילה בציבור?
רבים מאיתנו חיים בחברה מעורבת של גברים ונשים, הן בהקשרים מקצועיים והן בהקשרים חברתיים. הפרדה מגדרית בבית הכנסת עשויה לפעמים להיראות מוזרה וצורמת לעין, מכיוון שהיא שונה מחוויות החיים שלנו בהקשרים אחרים.
דבר זה מעלה שאלה חשובה: האם בית הכנסת צריך להיראות ולהרגיש כמו חיי היום־יום שלנו?
מרכיב הליבה של קדושה הוא עצם ההיבדלות מהשגרה. טקסים דתיים באופן כללי יוצרים מעין סף, שדרכו נכנסים המשתתפים בטקס לאווירה של קדושה ומשאירים את היום־יום מאחוריהם. הרב יוסף דב סולובייצ'יק משתמש במושגים אלה בדיבורו על הפרדה בבית הכנסת. הוא טוען כי הפרדה מגדרית בבית הכנסת מפנה את הבמה לתפילה באופן מועיל, דווקא משום שההפרדה שונה כל כך מהתחום החברתי:
הרב יוסף ד. סולובייצ'יק, 'על ישיבה וקדושה'. בקדושת בית הכנסת, עמ' 116
תפילה פירושה התייחדות עם ריבונו של עולם, ומשום כך נסיגה מכל השאר... ברור הוא, כי נוכחות נשים בקרב גברים, או גברים בקרב נשים, דבר המעורר לעיתים קרובות קלות דעת מסוימת בקבוצה, אם באווירה או בהתנהגות, יכולה לתרום מעט מאוד לקדושה או להעצמת התחושה הדתית; היא גם לא יכולה לתרום בהנחלת הלך הרוח שבו אדם צריך להיות שרוי בעת תקשורת עם הקב"ה.
דבריו של הרב סולובייצ'יק עשויים להישמע מנוגדים לאינטואיציה. אחרי הכל, תפילה בציבור היא ציבורית מיסודה. נראה כי הוא טוען שאנו נפגשים כבני קהילה בבית הכנסת, אך המצב הקיומי של התפילה הוא של יחיד העומד לפני ה'.
במאמר עוצמתי,5 נטלי מישל גורמן מביעה את רגשותיה כלפי המחיצה, באופן שמהדהד את דבריו של הרב סולובייצ'יק:
נטלי גורמן, 'סיפור האהבה (של המחיצה) האסורה שלי' לילית
...כשישבתי בחלל נפרד, מצאתי מרחב משלי לתפילה, כזה שקווי המתאר שלו לא היו קשורים למי שהגיע או לא הגיע איתי לבית הכנסת. כסטודנטית המבקשת להגדיר את זהותה הדתית, ראיתי את המחיצה כסמל לעצמאותי, וליכולת שלי להגדיר את חוויתי היהודית ללא קשר למשפחתי הגרעינית. כאישה בקרב נשים, מה שהרגשתי לא היה קירבה (למרות שהייתי בין חברותי), אלא דווקא את השחרור שבהיעדר מבנה משפחתי. כעת, כאישה מאורסת, אני עדין נהנית להתפלל באופן עצמאי, ללא קשר לבן זוגי, למשפחתי החדשה. המחיצה מאפשרת לי להפוך את התפילה למרחב פרטי, שבו אני יכולה להשיל את תפקידי השונים ופשוט להיות אני.
עם כל הדגש על הפרט, התפילה בבית הכנסת עדין מפגישה אותנו כקהילה. אך בגלל המחיצה, התפילה בציבור נחווית מעל הכול כחלק מקהילה של גברים או של נשים, ורק אחר כך כחלק מהקהילה הרחבה יותר. עקב מבנה בתי הכנסת הטיפוסי המציב גברים במרכז, נשים בדרך כלל מודעות לכך יותר מגברים. כתוצאה מכך, התפילה בציבור הופכת למרחב שבו נשים מתחברות לה' כנשים.
כפי שגברים רבים נהנים מהתחושה שהתפילה במניין היא פעילות של גברים, נשים רבות, כמו ג'ואל קין, מעריכות את תחושת אחוות האחיות שנוצרת בעזרת הנשים.6
ג'ואל קין, 'המחיצה האהובה שלי'. Chabad.org
בית הכנסת הופך למקום אחד שבו אנו יכולות להיות עם בנות מיננו, דבר מהנה בפני עצמו. אז אפשר לומר שהמחיצה נועדה על מנת להרחיק את הנשים, שגברים ונשים זהים וכל השאר הוא הבנייה תרבותית. אך בעבור רבות מאיתנו, המחיצה פותחת דלת, אולי לחוויה מרוכזת יותר של מי שאנחנו, ובוודאי לנוכחותו של האלוקים, היכן שטמונה קדושה והכוונה רבה.
אחרים עשויים לזלזל בתחושה שהמגדר הופך להיות כה משמעותי בתפילה בציבור, אף שהחובה להתפלל ביחיד משותף לנשים ולגברים כאחד, וההשתתפות בתפילה בציבור היא הזדמנות להצטרף לקהילה כולה.
אפילו נשים הרוחשות חיבה רבה למחיצה עשויות לעיתים לחוש תסכול בגללה.
לוסט לנידו, 'תפילה מאחורי המחיצה' Wall Street Journal, 23.3.07
כילדה צעירה, הוקסמתי וגם התייסרתי מהישיבה בעזרת הנשים באחורי בית הכנסת האורתודוקסי שלי. ציפיתי בכיליון עיניים לבוקר שבת, לזמן שבו אמי ואני עזבנו את דירתנו בברוקלין ופנינו בפינת הרחוב אל עבר 'מגן דוד הצעיר' המתוק והידידותי, אל המקום הנעים השמור לנשים בלבד. היה זה עולם בפני עצמו: אינטימי, מקסים, מקום שעודד חברות ותפילה גם יחד. סוף סוף אני במקום מבטחים, הייתי חושבת לעצמי, בעודי שמה את שבוע הלימוד הקשה מאחורי. הייתי מתיישבת לצד אמי מאחורי מחיצת העץ בעלת עיטורי התלתן החלולים. קהילת המהגרים שלי, שהורכבה ממשפחות שהגיעו מהמזרח התיכון, הייתה כה קטנה עד שקל היה לעקוב אחר התפילה מעזרת הנשים שלנו, וכאשר ספרי התורה עברו אפשר היה לראות את ידי הנשים מושיטות דרך חורים בעיטור כדי לגעת בספרי הקדוש. לצד זאת, גם כעסתי על המחיצה, והשתוקקתי לחמוק לעזרת הגברים. נראה היה שהגברים נהנים כל כך...
המניין והחזן עומדים במרכז עזרת הגברים, מה שעשוי לתת את התחושה כי שם נמצא כל ה"אקשן", מחוץ להישג ידה של אישה, למרות שבפועל תפילת הנשים היא משמעותית ופעילה.
בהמשך מאמרה, נטלי גורמן מסבירה כיצד היא התמודדה עם הסתייגותה מן המחיצה, תוך שהיא מדגישה את האפשרויות העומדות בפני קהילות בפרשנותן את משמעות המחיצה:
נטלי גורמן, 'סיפור האהבה (של המחיצה) האסורה שלי'
איני אוהבת את הרעיון של נשים המושמות בצד במסגרות דתיות, או בכל מקום אחר... עם זאת, ידעתי שהגברים בצד השני לא ראו אותי כפחות אינטליגנטית או פחות מסוגלת מהם. הופרדנו מסיבות של חוק ומסורת במסגרת הדתית, ולא מכיוון שהם שוללים את זכויותיי או לא מכבדים אותי כאדם... זה איפשר לי לחוש בנוח עם המחיצה, ומתוך כך לאפשר לה להיות חלק מהחוויה שלי בתפילה, אפילו אם אני לא אוהבת את כל המשתמע ממנה כל הזמן.
יש נשים שהמחיצה היא התמודדות מסיבות אחרות, מכיוון שאינן חשות זיקה כלשהי לנשים אחרות או לאופן שבו הוגדרה הנשיות בקהילותיהן. אחרות עדיין עשויות לתהות לאן הן שייכות. במקרים כאלה, המחיצה יכולה ליצור תחושת ניכור ולהעלות שאלות הלכתיות שהן מעבר לגבולות מאמר זה. יש להכיר בשאלות וברגשות אלו העולים מעניין המחיצה ולהתייחס אליהם ברגישות.
בתור קהילה, עלינו לתור אחר דרכים שיאפשרו לעזרת הגברים ולעזרת הנשים כאחד להיות נעימים ונוחים וממוקמים היטב בתפילה לכמה שיותר מתפללים.
טיבה של חובת המחיצה
הגמרא, השולחן ערוך והרמ"א לא דנים באופן ישיר בחובת ההפרדה בין גברים ונשים בזמן התפילה. אולי משום שהדבר נחשב כה ברור, הם לא חשו צורך להזכיר זאת. מדי פעם ישנה התייחסות מקרית לעזרות נשים בקרב פוסקים מימי הביניים. לדוגמה, הכלבו מזכיר בתי כנסיות נפרדים של גברים ונשים בהקשר של צום ט' באב.
ספר כלבו סימן סב
ומקוננים שם עד רביע הלילה האנשים בבית הכנסת שלהם והנשים בבית הכנסת שלהן וכן ביום מקוננים אנשים לבד ונשים לבד עד קרוב לשליש היום.
ייתכן שהכוונה ב'בית הכנסת שלהן [הנשים]' היא לבניין נפרד, כמו שהיה בוורמייזה בימי הביניים, או למבנה נוסף המחובר במין חלון לחלל המרכזי, כפי שהיה בבית הכנסת אל־תנאי בפראג.7 בקהילות עם בתי כנסיות ללא עזרת נשים מוגדרת, ניתן להניח שנשים לא הגיעו לבית הכנסת לעיתים קרובות. בנוסף, אף שאיננו יכולים להיות בטוחים במשמעותם, ממצאים ארכיאולוגים מראים כי מבנים קדומים רבים שככל הנראה היו בתי כנסת היו בעלי עמודים עבים שהיו יכולים להיות מספיק חזקים כדי לתמוך בקומה שנייה המיועדת לעזרת נשים.8
הרב אליעזר וולדנברג מסביר כי השאלות ההלכתיות בנוגע למחיצה פשוט לא עלו עד לזמן האחרון, כאשר מבנה בית הכנסת התחיל להשתנות:
שו”ת ציץ אליעזר חלק ז סימן ח
וזה שלא נזכר בשו”ע [בשלחן ערוך] מדין עשיית מחיצה בין ביהכ”נ לעז”נ [בית הכנסת לעזרת נשים] הוא מפני שאז לא היתה קיימת בעיה כזאת בכלל, כי כל בתי הכנסיות היו עשוים באופן שכותל עב היה מפסיק בין ביהכ”נ לעז”נ [בית הכנסת לעזרת נשים] והיתה מגעת מהרצפה ועד הגג וקול התפלה היה מגיע להם דרך חלונות קטנים או דרך חלולים חלולים, שהיו עשוים בכותל, ולא עלה על הדעת כי תתקיים בכלל בעיא כזאת אם צריכים מחיצה.
ישיבה מעורבת החלה להופיע בבתי כנסת רפורמיים בארצות הברית סביב שנת 1850. במהלך המאות ה-19 וה-20 התפתח ויכוח לגבי מקומות הישיבה בבתי הכנסת גם בקהילות שמרניות יותר, מה שהביא פוסקי הלכה רבים לעסוק בחובת המחיצה.9
בהתבסס על התייחסותו של התלמוד הירושלמי לכתוב בספר זכריה כ"דבר תורה", ועל ההיתר המפתיע לעשות שינויים במבנה בית המקדש, הרב משה פיינשטיין מסיק כי חובת המחיצה היא מדאורייתא:
הגדרתו של הרב משה פיינשטיין למקום התכנסות ללא ספק מתייחסת לתפילה במניין. (נדון בהגדרות נוספות לכך במאמרים נוספים כאן). עם זאת, טענתו כי מחיצה היא חובה מדאורייתא נובעת מהיסק שלא כולם קיבלו. פוסקים אחרים, הרב יוסף דב סולובייצ'יק ביניהם, לא מרחיקים עד כדי כך. במקום זאת, הרב סולובייצ'יק טוען שרק ההפרדה בין המינים היא מדאורייתא. והוספת המחיצה הפיזית בין גברים ונשים מקורה מדרבנן:
'An ed. Baruch Litvin (New York: Ktav, 1987), 140-141. ... בהחלט קיימת דרישה להקמת מחיצה, ובית כנסת ללא מחיצה מפר מסורת קדושה מאוד. עם זאת, קיים הבדל בסיסי בין הפרת חובה זו ובין התערות מוחלטת בין המינים, שכן, כפי שציינתי לעיל, ההפרדה מקורה בתורה עצמה, בעוד שיש לייחס את חובת המחיצה לדרבנן. המקור בתנ"ך שממנו מביאה הגמרא את האיסור לישיבה מעורבת [זכריה י"ב, יב בסוכה נא ע"ב], וכן את איסור התורה וְלֹא-יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר (דברים כ"ג, טו), עוסקים בהפרדה בלבד. אין אזכור, אפוא, למחיצה. דבר זה נוסד בשל העקרון של "ועשו סייג לתורה" (אבות א', א), כאמצעי בטיחות המונע התערות בין המינים.
בפועל, הרב סולובייציק לא התיר תפילה בבית כנסת ללא מחיצה, אפילו כאשר אדם יפספס שמיעת תקיעת שופר בראש השנה כתוצאה מכך.
הסתכלות
ראינו לעיל כי הגמרא מביאה שתי מטרות למחיצה הקשורות זו לזו: חשש להסתכלות וחשש להתערבבות . כפי שהרמב"ם מתאר במשנה תורה, החשש להתערבבות קיים בקרב גברים ונשים באופן שווה.10
רמב”ם הלכות שופר וסוכה ולולב ח, יב
היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא יתערבו אלו עם אלו.
בפירושו על המשנה, לעומת זאת, הרמב"ם מעלה אפשרות שלישית, חד כיוונית, כי ההפרדה המגדרית נועדה למנוע מהגברים להסתכל על הנשים:
פירוש המשנה לרמב”ם מסכת סוכה ה, ב
ומקום הנשים למעלה על מקום האנשים גבוה ממנו כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים.
פירוש הרמב"ם למשנה הוא בעל תוקף הלכתי פחות סמכותי מהמשנה תורה. עם זאת, עדיין חשוב לבדוק מה הייתה כוונתו של הרמב"ם כשהוא מציין הסתכלות של גברים בנשים כסיבה לעזרת נשים עליונה. הבה נבחן שתי אפשרויות מרכזיות:
I. הסתכלות כאינטראקציה – הגבלת ההסתכלות ממילא מגבילה גם את ההתערבבות. ייתכן מאוד שהרמב"ם ראה את ההסתכלות כגורם לקלות ראש, ועל כן כסיבה להקמת המחיצה.
רבי ישעיה מטראני (הרי"ד) מציע רעיון דומה בהסברו לקלות ראש:
פסקי רי”ד מסכת סוכה נא ע"ב
ועדיין היו באין לידי קלות ראש. פי[רוש] שהיו מסתכלין אילו באילו וקורצין בעיניהן. התקינו שיהו הנשים רואות מלמעלה והאנשים מלמטה.
לפי הרי"ד, הסתכלות מקרוב עלולה להוביל לתקשורת פלרטטנית, ולטענתו הדבר בעייתי באותה מידה לגברים ולנשים. הרב משה פיינשטיין מפרש את דברי הרמב"ם בצורה דומה:
שו”ת אגרות משה אורח חיים א, לט
שכוונתו בפירושו לסוכה להסתכלות כזאת שיכולה להביא לידי קלות ראש….ואף אם נסתפק בכוונתו בפירושו לדינא אין לנו אלא מש”כ [מה שכתב] הרמב”ם בהלכותיו…שהוא כדי שלא יהיו מעורבבין… אבל מצד הסתכלות עצמה אין לחוש.
האופן שבו הרב פיינשטיין מבין את דברי הרמב"ם משאיר מקום לאפשר זווית ראיה בין הגברים והנשים, כל עוד נמנעת אינטראקציה שתוביל לקלות ראש.
II. הסתכלות לשם הנאה – לחילופין, ניתן לטעון שפרשנותו של הרמב"ם על המשנה משקפת את דעתו הכללית נגד גברים המסתכלים בכוונה על נשים האסורות להם לשם הנאה, מכיוון שהדבר יכול להוביל לחטא.
רמב”ם הלכות איסורי ביאה כא, ב
העושה דבר מחוקות אלו הרי הוא חשוד על העריות, ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש…והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון להנות כמי שנסתכל במקום התורף.
אף שהסתכלות מהסוג הזה קשורה לקלות ראש, נראה כי מדובר באיסור נפרד שאינו קשור דווקא למחיצה.11
האדמו"ר מסאטמר, לעומת זאת, כותב כי ההסתכלות עצמה היא סוג של קלות ראש, בין אם הדבר מוביל לאינטראקציה בין גברים ונשים ובין אם לא. לדעתו, גברים הרואים נשים בבית הכנסת זה עניין בעייתי בעצמו:
שו”ת דברי יואל או”ח י
…שהי[ה] החשש רק בשביל ההסתכלות שעפ”י [שעל פי] רוב א”א [אי אפשר] להשגיח ע”ז [על זה] ולהבחין אם הי[תה] הבטה בכוונה, אבל סוף כל סוף הרגישו שהי[תה] בין העם הסתכלות והרהורי עבירה וזה נקרא קלות ראש….
לכל הדעות, עלינו להימנע מלהסתכל באחרים לשם הנאה בבית הכנסת, והמחיצה עשויה לעזור בכך. אנו נותרים עם השאלה אם זו המטרה של הפרדה מגדרית בבית הכנסת, כפי שהרב יואל מבין את דברי הרמב"ם.12
האם הסתכלות לשם הנאה בזמן התפילה בעייתית בעבור גברים בלבד? הרב שמואל ווזנר מציג את הנושא מהצד של עזרת הנשים:
שו”ת שבט הלוי חלק ה סימן קצז
אין להכחיש שאם באמת מסתכלים לשם זנות ואישות עוברים הנשים כמו האנשים דלא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם הוא לאו השוה בכל שמצווין הנשים על הלאוין כמו האנשים…אבל לראות סתם ויביטו באנשים בלי לזון עיניהם דהיינו בלי מחשבה של אישות כמו שרואים הם כרגיל מבית הכנסת של הנשים בודאי לא מצינו לאבותינו ורבותינו שחששו לזה.
הרב ווזנר מניח כי בדרך כלל נשים אינן מביטות בגברים בכוונה לא צנועה. לפיכך, אין מגבלה הלכתית גורפת לנשים מלהסתכל על גברים בזמן התפילה.
מחשבות לא ראויות
בטענתו כי אחת ממטרות המחיצה היא למנוע התבוננות לא ראויה, האדמו"ר מסאטמר מעלה לדיון את עצם העניין של מניעת מחשבות לא ראויות בבית הכנסת. שנים קודם לכם, הציע החתם סופר באופן דומה כי התרחקות ממחשבת חטא היה המניע להפרדה ולהקמת המחיצה:
שו”ת חתם סופר חלק ה – השמטות סימן קצ
כי אנו מאמינים שכל תפלה או שבח והודאה שמתערב במחשבה ההיא שום הרהור אפי[לו] באשתו לא תעלה במעלות לפני הי”ת [השם יתברך] ולא תקובל לפניו ומפני זה אנו מפרישי[ם] הנשי[ם] מן האנשים בבה”כ בפ”ע [בבית הכנסת בפני עצמן] שלא יבאו לידי הרהור בשעת תפלה ותהי[ה] תפלה נדחית רחמנא לצלן… וכיון דבררנו דקול באשה ערוה א”כ [אם כן] הקול המתהלך מעזרת נשים לעזרת אנשי[ם] מעורר הרהור ובטול הכוונה בתפילה.
החתם סופר כותב כי הפרדה בין גברים ונשים בבתי כנסיות נועדה למנוע מגברים להיות מוסחים בדעתם ולהרהר במחשבות לא ראויות על נשים (כולל נשותיהם) בעודם נמצאים בבית הכנסת, באופן שיפריע ויבטל את תפילותיהם. הוא מבטא חשש ספציפי לגבי שמיעת קול אישה בזמן השירה בתפילה, דבר שלרוב אין ביכולתן של מחיצות למנוע.
האם ישנה בעיה הלכתית בכך שגברים יהיו מודעים לנוכחות נשים בבית הכנסת?
המדרש מתייחס לעניין זה:
ילקוט שמעוני תורה פרשת כי תצא רמז תתקלד
תנא דבי אליהו…לא יעמוד ברשות הרבים ויתפלל מפני דעת הבריות, ולא יעמוד בין הנשים ויתפלל מפני דעת הנשים.
מדרש זה מזהיר אדם מלהתפלל במקום פומבי שבו אין מתפללים אחרים או בקרב נשים, מכיוון שהוא עלול להתעסק ברושם שהוא מותיר על הסובבים אותו או על הנשים שבאזור, והדבר יסיח את דעתו מהתפילה.
עולה מן המדרש שכולנו מוסחים באופן לא פרופורציונלי בזמן התפילה מהמחשבות על הרושם שאנו מותירים על אחרים, וכי גברים מוסחים באופן לא פרופורציונלי במיוחד מהמחשבות על הרושם שהם עושים על נשים. המדרש לא מתייחס באופן מפורש למקרה של אישה המתפללת בקרב גברים, שנוכחותם מורגשת תמיד מתוקף היותם מובילי התפילה, אך ניתן לשער שחששות דומים אולי חלים גם במקרה כזה.
נראה שמדרש זה מרמז על כך שבשלב מסוים המודעות לנוכחות נשים יכולה להפריע ליכולתו של הגבר להתפלל. המדרש לא מציע שהנשים ייעלמו, אלא רק שהגבר לא יתפלל ביניהן.
משירת הים ועד הניסיונות החוזרים ונשנים לפתור את בעיית קלות הראש בשמחת בית השואבה, הנקודה המרכזית ברוב המקורות שראינו הייתה הצורך בהפרדה מגדרית ככלי עזר לתפילה משמעותית וללא הסחות דעת בעבור כלל המתפללים בעת מפגש עם הקב"ה.
יש חשיבות לכך שגברים יהיו מודעים לנוכחותן של נשים בבית הכנסת. מודעות זו יכולה להזכיר לשליח הציבור להתפלל מספיק בקול כדי שגם הנשים יוכלו לשמוע אותו, וכן יכול למנוע מגברים לדבר ליד המחיצה או להשתמש בעזרת הנשים בזמן התפילה.
בעוד שלא אמורה להיות בעיה בעצם המודעות לאחרים בזמן התפילה, יעל אונטרמן מזכירה לנו את המורכבות שבדבר. בין אם קיימת כוונה לא ראויה ובין אם לאו, עלינו לחשוב על השאלה מהי המשמעות של צפייה באחרים בזמן התפילה, ובמיוחד אלה הנמצאים מהעבר השני של המחיצה ולא מודעים להתבוננות הזו, אפילו כשהיא מותרת לחלוטין:13
יעל אונטרמן 'על עיניים פולשניות ודברים נסתרים'. Times of Israel
בעבור אותם אנשים בבית הכנסת שעבורם התפילה... היא פעולה של יחסי גומלין עמוקים עם האלוקות העליונה, נעשה נזק עצום, לעניות דעתי, בכך שאחרים ממוקמים במקום שבו הם יכולים לצפות בהם בקלות. ההתעלמות מהאינטימיות הנפלאה שנוצרת בזמן התפילה, אינטימיות שצריכה להישאר פרטית ואישית, מייצגת חוסר רגישות רוחנית וחוסר הבנה של הלכות צניעות... [פעם אחת], בזמן אמירת הבית האחרון של לכה דודי – המתחיל בבואי כלה, וכל המתפללים מסתובבים – מצאתי את עצמי מביטה למטה ממושבי בשורה הראשונה הישר אל פניו של אדם שהיה ניכר בו שהיה מלא באהבה ובאקסטזה בעת התייחדותו עם אלוקים ושבת המלכה באותו הרגע. חשתי בושה אמתית, כמו הייתי מציצנית. לא הייתי אמורה לחזות ברגע הזה, ובכל זאת מבנהו של בית הכנסת אפשר לי לראות זאת בהיותי יושבת בשורה הראשונה.
השאלה מתי המודעות למישהו אחר בזמן התפילה מתאימה ואף מעוררת השראה, ומתי היא גולשת להיות מציצנית, היא שאלה שאין המחיצה יכולה לפתור במלואה.
התמקדות זו באפשרות להסחת דעת מינית שונה מדעתם של המקורות המוקדמים שראינו, שהתמקדו בחשש לקלות ראש. הרב יחיאל יעקב ויינברג חוזר לאותם מקורות. לדידו, מחיצה אינה צריכה למנוע מגברים לראות או לשמוע נשים (סוגיה שאנו שבים לדון בה כאן), ויש לסמוך על גברים שלא יסתכלו בכוונה בנשים לשם הנאה בבית הכנסת.
שו”ת שרידי אש א, ח
ואין לחוש כי בשעת התפילה יבואו להסתכל לשם הנאה. וברור, שמה שכתב הרמב”ם שלא יסתכלו היינו לשם הנאה, אבל בהבטה בעלמא אין איסור…ומה שהנערות מתפללות בקול רם – אין בכך כלום. וכבר התירו גדולי אשכנז ובתוכם הגאון ר’ עזריאל הילדסהיימר זצ”ל לאנשים ולנשים לזמר ביחד זמירות, משני טעמים: א. תרי קלי לא משתמעי. ב. זמירות קודש אין מביאים להרהורי עבירות.
הרב ויינברג מבחין בין שמיעת קולו של אדם לבין הרהורי עבירה בעקבות זאת, וכן בין הסתכלות על מישהו לבין התבוננות לשם הנאה.14 המחיצה פשוט מאפשרת לנשים וגברים כאחד להתפלל ברצינות ובריכוז, למזער הסחות דעת, ולמנוע את קלות הדעת שעלולה לנבוע מהתערבבות.
במאמר הבא של סדרה זו נבחן את מבנה עזרת הנשים, ונראה כיצד צורת המחיצה קשורה לתפקיד שהיא ממלאת.
העמקה נוספת
Litvin, Baruch, ed., The Sanctity of the Synagogue. New York: Ktav, 1987.
הערות
1. המדרש ככל הנראה מתבסס על הפסוקים מהתורה המתארים את פרישת הגברים מנשותיהם לקראת מעמד הר סיני.
שמות י"ט, טו
וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה.
משנה מסכת אבות ג, יג
רבי עקיבא אומר שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה.
4. הרב קוק מסכם בתשובתו:
שו”ת אורח משפט או”ח לה
אליבא דכו”ע [דכולי עלמא] היו עזרות מחולקות, בבית המקדש עזרת נשים לבד ועזרת אנשים לבד, וחמש עשרה מעלות היו מבדילות בין עזרת הנשים לעזרת האנשים, כמפורש במשנה שם (מדות פרק ב’ משנה ה'). והרי השם בעצמו מעיד על הענין, שהרי חלק מיוחד מהעזרה היה נקרא עזרת נשים, וחלק אחד עזרת ישראל דהיינו עזרת אנשים, והיו מובדלין זה מזה ע”י [על ידי] המעלות. ואנו רואים מזה, שמאז ומעולם זהו דרך הקודש של קדושת ישראל שיהיו במקום קדוש מקומות מיוחדים לאנשים לבד ולנשים לבד.
Synagogue” in The American Synagogue: A Sanctuary Transformed, ed. J. Wertheimer (Cambridge:
Cambridge University Press, 1987), 363-7. ניתן למצוא כאן.
10. ראה פירוש רש"י על סוכה, שכנראה מדבר על גברים ונשים כאחד כעלולים לבא 'לידי קלקול':
רש”י סוכה נא ע"ב
שצריך להבדיל אנשים מנשים, ולעשות גדר בישראל שלא יבאו לידי קלקול.
שו”ת שרידי אש א, ח
וברור, שמה שכתב הרמב”ם בפירוש המשניות שלא יסתכלו האנשים בנשים, כוונתו, שלא יבואו פריצים להסתכל לשם הנאה.
12. הרב משה פיינשטיין מציג יתרון נוסף, שולי יותר, שקיים במחיצה, והוא שכאשר ערווה אינה מכוסה ואסור לאדם הנמצא בקרבתה להגיד קריאת שמע או תפילות אחרות (ראה הרחבה בנושא כאן וכאן), מחיצה אטומה יכולה להסתיר ערווה חשופה זו. הוא מביא כדוגמה גברים בבית כנסת שבו ישנן נשים הלבושות בצורה לא צנועה.
שו”ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן כג
…והנה לבד ענין המחיצה שזהו דבר המחוייב אפילו נשים צנועות ביותר, יש ענין מחיצה בשביל איסור הסתכלות ממש במקומות שצריך שיהיו מכוסות שהן בדין ערוה בזמננו …
מקורות
כדי לראות את המקורות האלו בהקשרם באתר ספריא, לחצו כאן!
תקדימים
שמות פרק ט"ו א, כ–כא
אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה’ וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה’ כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם… וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה’ כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.
פרקי דרבי אליעזר, "חורב" פרק מ
ר’ פנחס אומר: ערב שבת עמדו ישראל בהר סיני עורכין האנשים לבד והנשים לבד
ברכות דף ל ע"ב
משנה: אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש… גמרא: ...אמר רב נחמן בר יצחק מהכא: עבדו את ה’ ביראה וגילו ברעדה (תהילים ב, יא). מאי וגילו ברעדה? אמר רב אדא בר מתנא אמר רבה: במקום גילה שם תהא רעדה.
ברכות לא ע"א
תנו רבנן: אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות, ולא מתוך עצלות, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך שיחה, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך שמחה של מצוה.תנו רבנן: בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש.
מגילה כח ע"א
תנו רבנן: בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש.
בית המקדש
קידושין נב ע"ב
אשה בעזרה מנין?… פעמים שנכנסת [לעזרה] כגון סוטה ונזירה לענין תנופה …ואפילו שלא לצורך אין איסור אם נכנסת … ומ”מ [ומכל מקום] שפיר קאמר “אשה בעזרה מנין” משום דלא שכיח מילתא [שלא שכיח הדבר] שתכנס כמו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות …
תוספות הרא”ש קידושין נב ע"ב
… פעמים שנכנסת [לעזרה] כגון סוטה ונזירה לענין תנופה …ואפילו שלא לצורך אין איסור אם נכנסת … ומ”מ [ומכל מקום] שפיר קאמר “אשה בעזרה מנין” משום דלא שכיח מילתא [שלא שכיח הדבר] שתכנס כמו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות …
תפארת ישראל יכין מידות פרק ב עח
“שער הנשים” [משנה מדות ב, ו]…צריכין לכנוס שם לעמוד אצל הקרבת קרבנן…
סוכה נא ע"ב – נב ע"א
תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים. ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. היכי עביד הכי [איך נעשה כך]? והכתיב "הכל בכתב מיד ה’ עלי השכיל"! (דברי הימים א כח, יט) – אמר רב: קרא אשכחו ודרוש [פסוק מצאו ודרשו], "וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד" (זכריה יב, יב). אמרו: והלא דברים קל וחומר. ומה לעתיד לבא – שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם – אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם – על אחת כמה וכמה.
משנה מידות ב', ה
והקיפוה כצוצרה [מרפסת] שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא יהו מעורבין.
תלמוד ירושלמי סוכה ה, ב
שהיו מעמידין האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן כהיא דתנינן תמן וחלקה היתה בראשה והקיפוה כצוצטרא שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא יהו מעורבין. ממי למדו מדבר תורה. [זכריה יב יב] וספדה הארץ משפחות משפחות לבד
מגילה כט ע"א
"ואהי להם למקדש מעט". אמר רבי יצחק: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל.
שו”ת אורח משפט אורח חיים סימן לה
כדאמרינן במגילה כ”ט א’ ואהי להם למקדש מעט, אר”י [אמר רבי יצחק] אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל… ובודאי חייבים אנחנו להתקרב בכל מה שאפשר לנו, ובכל מה שמותר לנו, במקדשי־מעט הללו, מעונות השכינה שלנו בתי־כנסיותינו, לתכונת הקדושה של הבית הגדול והקדוש, שיבנה במהרה בימינו, וקדושת בית המקדש היתה לאבותינו לקו־המדה, שחלקו גם בבתי־הכנסיות שבכל מושבותיהם עזרת אנשים לבד ועזרת נשים לבד, כמו שהיה הדבר כן בבית־המקדש.
הרב יוסף ד. סולובייצ'יק, 'על ישיבה וקדושה'. בקדושת בית הכנסת, עמ' 116
תפילה פירושה התייחדות עם ריבונו של עולם, ומשום כך נסיגה מכל השאר... ברור הוא, כי נוכחות נשים בקרב גברים, או גברים בקרב נשים, דבר המעורר לעיתים קרובות קלות דעת מסוימת בקבוצה, אם באווירה או בהתנהגות, יכולה לתרום מעט מאוד לקדושה או להעצמת התחושה הדתית; היא גם לא יכולה לתרום בהנחלת הלך הרוח שבו אדם צריך להיות שרוי בעת תקשורת עם הקב"ה.
נטלי גורמן, 'סיפור האהבה (של המחיצה) האסורה שלי' לילית
...כשישבתי בחלל נפרד, מצאתי מרחב משלי לתפילה, כזה שקווי המתאר שלו לא היו קשורים למי שהגיע או לא הגיע איתי לבית הכנסת. כסטודנטית המבקשת להגדיר את זהותה הדתית, ראיתי את המחיצה כסמל לעצמאותי, וליכולת שלי להגדיר את חוויתי היהודית ללא קשר למשפחתי הגרעינית. כאישה בקרב נשים, מה שהרגשתי לא היה קירבה (למרות שהייתי בין חברותי), אלא דווקא את השחרור שבהיעדר מבנה משפחתי. כעת, כאישה מאורסת, אני עדין נהנית להתפלל באופן עצמאי, ללא קשר לבן זוגי, למשפחתי החדשה. המחיצה מאפשרת לי להפוך את התפילה למרחב פרטי, שבו אני יכולה להשיל את תפקידי השונים ופשוט להיות אני.
ג'ואל קין, 'המחיצה האהובה שלי'. Chabad.org
בית הכנסת הופך למקום אחד שבו אנו יכולות להיות עם בנות מיננו, דבר מהנה בפני עצמו. אז אפשר לומר שהמחיצה נועדה על מנת להרחיק את הנשים, שגברים ונשים זהים וכל השאר הוא הבנייה תרבותית. אך בעבור רבות מאיתנו, המחיצה פותחת דלת, אולי לחוויה מרוכזת יותר של מי שאנחנו, ובוודאי לנוכחותו של האלוקים, היכן שטמונה קדושה והכוונה רבה.
לוסט לנגדו, 'תפילה מאחורי המחיצה' Wall Street Journal, 23.3.07
כילדה צעירה, הוקסמתי וגם התייסרתי מהישיבה בעזרת הנשים באחורי בית הכנסת האורתודוקסי שלי. ציפיתי בכיליון עיניים לבוקר שבת, לזמן שבו אמי ואני עזבנו את דירתנו בברוקלין ופנינו בפינת הרחוב אל עבר 'מגן דוד הצעיר' המתוק והידידותי, אל המקום הנעים השמור לנשים בלבד. היה זה עולם בפני עצמו: אינטימי, מקסים, מקום שעודד חברות ותפילה גם יחד. סוף סוף אני במקום מבטחים, הייתי חושבת לעצמי, בעודי שמה את שבוע הלימוד הקשה מאחורי. הייתי מתיישבת לצד אמי מאחורי מחיצת העץ בעלת עיטורי התלתן החלולים. קהילת המהגרים שלי, שהורכבה ממשפחות שהגיעו מהמזרח התיכון, הייתה כה קטנה עד שקל היה לעקוב אחר התפילה מעזרת הנשים שלנו, וכאשר ספרי התורה עברו אפשר היה לראות את ידי הנשים מושיטות דרך חורים בעיטור כדי לגעת בספרי הקדוש. לצד זאת, גם כעסתי על המחיצה, והשתוקקתי לחמוק לעזרת הגברים. נראה היה שהגברים נהנים כל כך...
נטלי גורמן, 'סיפור האהבה (של המחיצה) האסורה שלי'
איני אוהבת את הרעיון של נשים המושמות בצד במסגרות דתיות, או בכל מקום אחר... עם זאת, ידעתי שהגברים בצד השני לא ראו אותי כפחות אינטליגנטית או פחות מסוגלת מהם. הופרדנו מסיבות של חוק ומסורת במסגרת הדתית, ולא מכיוון שהם שוללים את זכויותיי או לא מכבדים אותי כאדם... זה איפשר לי לחוש בנוח עם המחיצה, ומתוך כך לאפשר לה להיות חלק מהחוויה שלי בתפילה, אפילו אם אני לא אוהבת את כל המשתמע ממנה כל הזמן.
טיבה של חובת המחיצה
ספר כלבו סימן סב
ומקוננים שם עד רביע הלילה האנשים בבית הכנסת שלהם והנשים בבית הכנסת שלהן וכן ביום מקוננים אנשים לבד ונשים לבד עד קרוב לשליש היום.
שו”ת ציץ אליעזר חלק ז סימן ח
וזה שלא נזכר בשו”ע [בשלחן ערוך] מדין עשיית מחיצה בין ביהכ”נ לעז”נ [בית הכנסת לעזרת נשים] הוא מפני שאז לא היתה קיימת בעיה כזאת בכלל, כי כל בתי הכנסיות היו עשוים באופן שכותל עב היה מפסיק בין ביהכ”נ לעז”נ [בית הכנסת לעזרת נשים] והיתה מגעת מהרצפה ועד הגג וקול התפלה היה מגיע להם דרך חלונות קטנים או דרך חלולים חלולים, שהיו עשוים בכותל, ולא עלה על הדעת כי תתקיים בכלל בעיא כזאת אם צריכים מחיצה.
שו”ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן לט ה
והנה עצם הדין שאף אם האנשים הם בצד אחד והנשים בצד אחר אסורין הן להיות בלא מחיצה הוא לע”ד [לפי עניות דעתי] דינא דאורייתא….איסור שהוא מדרבנן לא ידחה איסור הכל בכתב שהוא מדאורייתא …וכן הוא בירושלמי סוכה פ”ה ה”ב שאמרו ע”ז [על זה] שעשו התיקון בהוספה על הבנין ממי למדו מדבר תורה עיין שם אלמא שהוא נקרא דבר תורה. ואף שאינו אלא קרא בדברי קבלה…אם היה זה רק מדרבנן לא היה אפשר להוסיף אלא ודאי שהוצרכו לעשות הגזוזטרא מדאורייתא…. מסתבר שהוא מדאורייתא בכ”מ [בכל מקום] קבוץ. ובלא צורך קבוץ אף במקדש מותר שהרי חנה התפללה סמוך לעלי הכהן …
הרב יוסף ד. סולובייצ'יק, 'מכתב פתוח', בקדושת בית הכנסת Rav Yosef D. Soloveitchik, 'An ed. Baruch Litvin (New York: Ktav, 1987), 140-141.
... בהחלט קיימת דרישה להקמת מחיצה, ובית כנסת ללא מחיצה מפר מסורת קדושה מאוד. עם זאת, קיים הבדל בסיסי בין הפרת חובה זו ובין התערות מוחלטת בין המינים, שכן, כפי שציינתי לעיל, ההפרדה מקורה בתורה עצמה, בעוד שיש לייחס את חובת המחיצה לדרבנן. המקור בתנ"ך שממנו מביאה הגמרא את האיסור לישיבה מעורבת [זכריה י"ב, יב בסוכה נא ע"ב], וכן את איסור התורה וְלֹא-יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר (דברים כ"ג, טו), עוסקים בהפרדה בלבד. אין אזכור, אפוא, למחיצה. דבר זה נוסד בשל העקרון של "ועשו סייג לתורה" (אבות א', א), כאמצעי בטיחות המונע התערות בין המינים.
הסתכלות
רמב”ם הלכות שופר וסוכה ולולב ח, יב
היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא יתערבו אלו עם אלו.
פירוש המשנה לרמב”ם מסכת סוכה ה, ב
ומקום הנשים למעלה על מקום האנשים גבוה ממנו כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים.
פסקי רי”ד מסכת סוכה נא ע"ב
ועדיין היו באין לידי קלות ראש. פי[רוש] שהיו מסתכלין אילו באילו וקורצין בעיניהן. התקינו שיהו הנשים רואות מלמעלה והאנשים מלמטה.
שו”ת אגרות משה אורח חיים א, לט
שכוונתו בפירושו לסוכה להסתכלות כזאת שיכולה להביא לידי קלות ראש….ואף אם נסתפק בכוונתו בפירושו לדינא אין לנו אלא מש”כ [מה שכתב] הרמב”ם בהלכותיו…שהוא כדי שלא יהיו מעורבבין… אבל מצד הסתכלות עצמה אין לחוש.
רמב”ם הלכות איסורי ביאה כא, ב
העושה דבר מחוקות אלו הרי הוא חשוד על העריות, ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש…והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון להנות כמי שנסתכל במקום התורף.
שו”ת דברי יואל או”ח י
…שהי[ה] החשש רק בשביל ההסתכלות שעפ”י [שעל פי] רוב א”א [אי אפשר] להשגיח ע”ז [על זה] ולהבחין אם הי[תה] הבטה בכוונה, אבל סוף כל סוף הרגישו שהי[תה] בין העם הסתכלות והרהורי עבירה וזה נקרא קלות ראש….
שו”ת שבט הלוי חלק ה סימן קצז
אין להכחיש שאם באמת מסתכלים לשם זנות ואישות עוברים הנשים כמו האנשים דלא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם הוא לאו השוה בכל שמצווין הנשים על הלאוין כמו האנשים…אבל לראות סתם ויביטו באנשים בלי לזון עיניהם דהיינו בלי מחשבה של אישות כמו שרואים הם כרגיל מבית הכנסת של הנשים בודאי לא מצינו לאבותינו ורבותינו שחששו לזה.
שו”ת חתם סופר חלק ה – השמטות סימן קצ
כי אנו מאמינים שכל תפלה או שבח והודאה שמתערב במחשבה ההיא שום הרהור אפי[לו] באשתו לא תעלה במעלות לפני הי”ת [השם יתברך] ולא תקובל לפניו ומפני זה אנו מפרישי[ם] הנשי[ם] מן האנשים בבה”כ בפ”ע [בבית הכנסת בפני עצמן] שלא יבאו לידי הרהור בשעת תפלה ותהי[ה] תפלה נדחית רחמנא לצלן… וכיון דבררנו דקול באשה ערוה א”כ [אם כן] הקול המתהלך מעזרת נשים לעזרת אנשי[ם] מעורר הרהור ובטול הכוונה בתפילה.
ילקוט שמעוני תורה פרשת כי תצא רמז תתקלד
תנא דבי אליהו…לא יעמוד ברשות הרבים ויתפלל מפני דעת הבריות, ולא יעמוד בין הנשים ויתפלל מפני דעת הנשים.
יעל אונטרמן 'על עיניים פולשניות ודברים נסתרים'. Times of Israel
בעבור אותם אנשים בבית הכנסת שעבורם התפילה... היא פעולה של יחסי גומלין עמוקים עם האלוקות העליונה, נעשה נזק עצום, לעניות דעתי, בכך שאחרים ממוקמים במקום שבו הם יכולים לצפות בהם בקלות. ההתעלמות מהאינטימיות הנפלאה שנוצרת בזמן התפילה, אינטימיות שצריכה להישאר פרטית ואישית, מייצגת חוסר רגישות רוחנית וחוסר הבנה של הלכות צניעות... [פעם אחת], בזמן אמירת הבית האחרון של לכה דודי – המתחיל בבואי כלה, וכל המתפללים מסתובבים – מצאתי את עצמי מביטה למטה ממושבי בשורה הראשונה הישר אל פניו של אדם שהיה ניכר בו שהיה מלא באהבה ובאקסטזה בעת התייחדותו עם אלוקים ושבת המלכה באותו הרגע. חשתי בושה אמתית, כמו הייתי מציצנית. לא הייתי אמורה לחזות ברגע הזה, ובכל זאת מבנהו של בית הכנסת אפשר לי לראות זאת בהיותי יושבת בשורה הראשונה.
שו”ת שרידי אש א, ח
ואין לחוש כי בשעת התפילה יבואו להסתכל לשם הנאה. וברור, שמה שכתב הרמב”ם שלא יסתכלו היינו לשם הנאה, אבל בהבטה בעלמא אין איסור…ומה שהנערות מתפללות בקול רם – אין בכך כלום. וכבר התירו גדולי אשכנז ובתוכם הגאון ר’ עזריאל הילדסהיימר זצ”ל לאנשים ולנשים לזמר ביחד זמירות, משני טעמים: א. תרי קלי לא משתמעי. ב. זמירות קודש אין מביאים להרהורי עבירות.
שו''ת
עיון בשאלות ותשובות שונה מקריאת מאמר. השו"ת תמציתי וממוקד, ולעיתים קריאה בו אף יעילה
יותר כאשר רוצים לדעת את הנושא באופן מעשי. בשו"ת קיימת התייחסות אישית לפונה. קריאת שו"ת מאפשרת למידה וחיבור לנושא, הזדהות והזדמנות ללמידה משותפת במרחב הוירטואלי. לשליחת שאלה לחצו כאן!
שאלות בהשקפה
כיצד משפיעה המחיצה על חווית התפילה בציבור?
רבים מאיתנו חיים בחברה מעורבת של גברים ונשים, הן בהקשרים מקצועיים והן בהקשרים חברתיים. הפרדה מגדרית בבית הכנסת עשויה לפעמים להיראות מוזרה וצורמת לעין, מכיוון שהיא שונה מחוויות החיים שלנו בהקשרים אחרים.
דבר זה מעלה שאלה חשובה: האם בית הכנסת צריך להיראות ולהרגיש כמו חיי היום־יום שלנו?
מרכיב הליבה של קדושה הוא עצם ההיבדלות מהשגרה. טקסים דתיים באופן כללי יוצרים מעין סף, שדרכו נכנסים המשתתפים בטקס לאווירה של קדושה ומשאירים את היום־יום מאחוריהם. הרב יוסף דב סולובייצ'יק משתמש במושגים אלה בדיבורו על הפרדה בבית הכנסת. הוא טוען כי הפרדה מגדרית בבית הכנסת מפנה את הבמה לתפילה באופן מועיל, דווקא משום שההפרדה שונה כל כך מהתחום החברתי:
הרב יוסף ד. סולובייצ'יק, 'על ישיבה וקדושה'. בקדושת בית הכנסת, עמ' 116
תפילה פירושה התייחדות עם ריבונו של עולם, ומשום כך נסיגה מכל השאר... ברור הוא, כי נוכחות נשים בקרב גברים, או גברים בקרב נשים, דבר המעורר לעיתים קרובות קלות דעת מסוימת בקבוצה, אם באווירה או בהתנהגות, יכולה לתרום מעט מאוד לקדושה או להעצמת התחושה הדתית; היא גם לא יכולה לתרום בהנחלת הלך הרוח שבו אדם צריך להיות שרוי בעת תקשורת עם הקב"ה.
דבריו של הרב סולובייצ'יק עשויים להישמע מנוגדים לאינטואיציה. אחרי הכל, תפילה בציבור היא ציבורית מיסודה. נראה כי הוא טוען שאנו נפגשים כבני קהילה בבית הכנסת, אך המצב הקיומי של התפילה הוא של יחיד העומד לפני ה'.
במאמר עוצמתי,5
נטלי מישל גורמן מביעה את רגשותיה כלפי המחיצה, באופן שמהדהד את דבריו של הרב סולובייצ'יק:
נטלי גורמן, 'סיפור האהבה (של המחיצה) האסורה שלי' לילית
...כשישבתי בחלל נפרד, מצאתי מרחב משלי לתפילה, כזה שקווי המתאר שלו לא היו קשורים למי שהגיע או לא הגיע איתי לבית הכנסת. כסטודנטית המבקשת להגדיר את זהותה הדתית, ראיתי את המחיצה כסמל לעצמאותי, וליכולת שלי להגדיר את חוויתי היהודית ללא קשר למשפחתי הגרעינית. כאישה בקרב נשים, מה שהרגשתי לא היה קירבה (למרות שהייתי בין חברותי), אלא דווקא את השחרור שבהיעדר מבנה משפחתי. כעת, כאישה מאורסת, אני עדין נהנית להתפלל באופן עצמאי, ללא קשר לבן זוגי, למשפחתי החדשה. המחיצה מאפשרת לי להפוך את התפילה למרחב פרטי, שבו אני יכולה להשיל את תפקידי השונים ופשוט להיות אני.
עם כל הדגש על הפרט, התפילה בבית הכנסת עדין מפגישה אותנו כקהילה. אך בגלל המחיצה, התפילה בציבור נחווית מעל הכול כחלק מקהילה של גברים או של נשים, ורק אחר כך כחלק מהקהילה הרחבה יותר. עקב מבנה בתי הכנסת הטיפוסי המציב גברים במרכז, נשים בדרך כלל מודעות לכך יותר מגברים. כתוצאה מכך, התפילה בציבור הופכת למרחב שבו נשים מתחברות לה' כנשים.
כפי שגברים רבים נהנים מהתחושה שהתפילה במניין היא פעילות של גברים, נשים רבות, כמו ג'ואל קין, מעריכות את תחושת אחוות האחיות שנוצרת בעזרת הנשים.6
ג'ואל קין, 'המחיצה האהובה שלי'. Chabad.org
בית הכנסת הופך למקום אחד שבו אנו יכולות להיות עם בנות מיננו, דבר מהנה בפני עצמו. אז אפשר לומר שהמחיצה נועדה על מנת להרחיק את הנשים, שגברים ונשים זהים וכל השאר הוא הבנייה תרבותית. אך בעבור רבות מאיתנו, המחיצה פותחת דלת, אולי לחוויה מרוכזת יותר של מי שאנחנו, ובוודאי לנוכחותו של האלוקים, היכן שטמונה קדושה והכוונה רבה.
אחרים עשויים לזלזל בתחושה שהמגדר הופך להיות כה משמעותי בתפילה בציבור, אף שהחובה להתפלל ביחיד משותף לנשים ולגברים כאחד, וההשתתפות בתפילה בציבור היא הזדמנות להצטרף לקהילה כולה.
אפילו נשים הרוחשות חיבה רבה למחיצה עשויות לעיתים לחוש תסכול בגללה.
לוסט לנידו, 'תפילה מאחורי המחיצה' Wall Street Journal, 23.3.07
כילדה צעירה, הוקסמתי וגם התייסרתי מהישיבה בעזרת הנשים באחורי בית הכנסת האורתודוקסי שלי. ציפיתי בכיליון עיניים לבוקר שבת, לזמן שבו אמי ואני עזבנו את דירתנו בברוקלין ופנינו בפינת הרחוב אל עבר 'מגן דוד הצעיר' המתוק והידידותי, אל המקום הנעים השמור לנשים בלבד. היה זה עולם בפני עצמו: אינטימי, מקסים, מקום שעודד חברות ותפילה גם יחד. סוף סוף אני במקום מבטחים, הייתי חושבת לעצמי, בעודי שמה את שבוע הלימוד הקשה מאחורי. הייתי מתיישבת לצד אמי מאחורי מחיצת העץ בעלת עיטורי התלתן החלולים. קהילת המהגרים שלי, שהורכבה ממשפחות שהגיעו מהמזרח התיכון, הייתה כה קטנה עד שקל היה לעקוב אחר התפילה מעזרת הנשים שלנו, וכאשר ספרי התורה עברו אפשר היה לראות את ידי הנשים מושיטות דרך חורים בעיטור כדי לגעת בספרי הקדוש. לצד זאת, גם כעסתי על המחיצה, והשתוקקתי לחמוק לעזרת הגברים. נראה היה שהגברים נהנים כל כך...
המניין והחזן עומדים במרכז עזרת הגברים, מה שעשוי לתת את התחושה כי שם נמצא כל ה"אקשן", מחוץ להישג ידה של אישה, למרות שבפועל תפילת הנשים היא משמעותית ופעילה.
בהמשך מאמרה, נטלי גורמן מסבירה כיצד היא התמודדה עם הסתייגותה מן המחיצה, תוך שהיא מדגישה את האפשרויות העומדות בפני קהילות בפרשנותן את משמעות המחיצה:
נטלי גורמן, 'סיפור האהבה (של המחיצה) האסורה שלי'
איני אוהבת את הרעיון של נשים המושמות בצד במסגרות דתיות, או בכל מקום אחר... עם זאת, ידעתי שהגברים בצד השני לא ראו אותי כפחות אינטליגנטית או פחות מסוגלת מהם. הופרדנו מסיבות של חוק ומסורת במסגרת הדתית, ולא מכיוון שהם שוללים את זכויותיי או לא מכבדים אותי כאדם... זה איפשר לי לחוש בנוח עם המחיצה, ומתוך כך לאפשר לה להיות חלק מהחוויה שלי בתפילה, אפילו אם אני לא אוהבת את כל המשתמע ממנה כל הזמן.
יש נשים שהמחיצה היא התמודדות מסיבות אחרות, מכיוון שאינן חשות זיקה כלשהי לנשים אחרות או לאופן שבו הוגדרה הנשיות בקהילותיהן. אחרות עדיין עשויות לתהות לאן הן שייכות. במקרים כאלה, המחיצה יכולה ליצור תחושת ניכור ולהעלות שאלות הלכתיות שהן מעבר לגבולות מאמר זה. יש להכיר בשאלות וברגשות אלו העולים מעניין המחיצה ולהתייחס אליהם ברגישות.
בתור קהילה, עלינו לתור אחר דרכים שיאפשרו לעזרת הגברים ולעזרת הנשים כאחד להיות נעימים ונוחים וממוקמים היטב בתפילה לכמה שיותר מתפללים.
האם ישנה בעיה הלכתית בכך שגברים יהיו מודעים לנוכחות נשים בבית הכנסת?
המדרש מתייחס לעניין זה:
ילקוט שמעוני תורה פרשת כי תצא רמז תתקלד
תנא דבי אליהו…לא יעמוד ברשות הרבים ויתפלל מפני דעת הבריות, ולא יעמוד בין הנשים ויתפלל מפני דעת הנשים.
מדרש זה מזהיר אדם מלהתפלל במקום פומבי שבו אין מתפללים אחרים או בקרב נשים, מכיוון שהוא עלול להתעסק ברושם שהוא מותיר על הסובבים אותו או על הנשים שבאזור, והדבר יסיח את דעתו מהתפילה.
עולה מן המדרש שכולנו מוסחים באופן לא פרופורציונלי בזמן התפילה מהמחשבות על הרושם שאנו מותירים על אחרים, וכי גברים מוסחים באופן לא פרופורציונלי במיוחד מהמחשבות על הרושם שהם עושים על נשים. המדרש לא מתייחס באופן מפורש למקרה של אישה המתפללת בקרב גברים, שנוכחותם מורגשת תמיד מתוקף היותם מובילי התפילה, אך ניתן לשער שחששות דומים אולי חלים גם במקרה כזה.
נראה שמדרש זה מרמז על כך שבשלב מסוים המודעות לנוכחות נשים יכולה להפריע ליכולתו של הגבר להתפלל. המדרש לא מציע שהנשים ייעלמו, אלא רק שהגבר לא יתפלל ביניהן.
משירת הים ועד הניסיונות החוזרים ונשנים לפתור את בעיית קלות הראש בשמחת בית השואבה, הנקודה המרכזית ברוב המקורות שראינו הייתה הצורך בהפרדה מגדרית ככלי עזר לתפילה משמעותית וללא הסחות דעת בעבור כלל המתפללים בעת מפגש עם הקב"ה.
יש חשיבות לכך שגברים יהיו מודעים לנוכחותן של נשים בבית הכנסת. מודעות זו יכולה להזכיר לשליח הציבור להתפלל מספיק בקול כדי שגם הנשים יוכלו לשמוע אותו, וכן יכול למנוע מגברים לדבר ליד המחיצה או להשתמש בעזרת הנשים בזמן התפילה.
בעוד שלא אמורה להיות בעיה בעצם המודעות לאחרים בזמן התפילה, יעל אונטרמן מזכירה לנו את המורכבות שבדבר. בין אם קיימת כוונה לא ראויה ובין אם לאו, עלינו לחשוב על השאלה מהי המשמעות של צפייה באחרים בזמן התפילה, ובמיוחד אלה הנמצאים מהעבר השני של המחיצה ולא מודעים להתבוננות הזו, אפילו כשהיא מותרת לחלוטין:13
יעל אונטרמן 'על עיניים פולשניות ודברים נסתרים'. Times of Israel
בעבור אותם אנשים בבית הכנסת שעבורם התפילה... היא פעולה של יחסי גומלין עמוקים עם האלוקות העליונה, נעשה נזק עצום, לעניות דעתי, בכך שאחרים ממוקמים במקום שבו הם יכולים לצפות בהם בקלות. ההתעלמות מהאינטימיות הנפלאה שנוצרת בזמן התפילה, אינטימיות שצריכה להישאר פרטית ואישית, מייצגת חוסר רגישות רוחנית וחוסר הבנה של הלכות צניעות... [פעם אחת], בזמן אמירת הבית האחרון של לכה דודי – המתחיל בבואי כלה, וכל המתפללים מסתובבים – מצאתי את עצמי מביטה למטה ממושבי בשורה הראשונה הישר אל פניו של אדם שהיה ניכר בו שהיה מלא באהבה ובאקסטזה בעת התייחדותו עם אלוקים ושבת המלכה באותו הרגע. חשתי בושה אמתית, כמו הייתי מציצנית. לא הייתי אמורה לחזות ברגע הזה, ובכל זאת מבנהו של בית הכנסת אפשר לי לראות זאת בהיותי יושבת בשורה הראשונה.
השאלה מתי המודעות למישהו אחר בזמן התפילה מתאימה ואף מעוררת השראה, ומתי היא גולשת להיות מציצנית, היא שאלה שאין המחיצה יכולה לפתור במלואה.
שו"ת
שמע
המשיכו למחיצה ב: מבנה.