מחיצה ב: מבנה

בחלק הקודם למדנו שבאופן כללי המחיצה מאפשרת לגברים ולנשים לקחת חלק בתפילה משותפת באווירה של קדושה וכובד ראש. סיבות ספציפיות לקיומה של מחיצה הן:

מניעת קלות ראש.

מניעת התערבבות של גברים ונשים העלולה להוביל לקלות ראש.

מניעת יצירת קשר דרך מבט בין גברים ונשים (כגון קריצה או סימונים) העלול להוביל לקלות ראש.

מניעת הסתכלות (ומחשבות) לא ראויה של גברים על נשים.

האופן שבו פוסקי ההלכה רואים את מטרת ההפרדה בין המינים בבית הכנסת משפיע באופן ישיר על פסיקתם בנוגע למבנה של עזרת הנשים.

הרב יהודה הנקין, למשל, חשש בעיקר להתערבבות בין גברים לנשים ומקלות ראש. לפיכך, מצד אחד הוא לא היה חושש ממרפסת ללא מחיצה מקדימה, מאחר שהוא לא תפס את המחיצה כאמצעי למנוע מגברים ומנשים להסתכל אלה על אלה. מצד שני, הוא דרש מחיצה עמידה ויציבה כאשר האנשים נמצאים באותה קומה עם הנשים, מכיוון שווילון דק לא מספיק כדי ליצור שטח נפרד.¹

בהונגריה של המאה התשע עשרה, לעומת זאת, המהר"ם שיק סבר כי תפקידה של המחיצה הוא למנוע מגברים לראות את הנשים. הוא תמך בהקמת מחיצות גבוהות ואטומות, כדי שהראייה מבעד למחיצה לא תתאפשר כלל.²

כנראה שהמהר"ם שיק ואלה הסוברים כמותו לא מייחסים חשיבות רבה לנתינת אפשרות לנשים להביט אל עזרת הגברים.³ זוהי גישה שאינה מובנת מאליה, מכיוון שהמשנה על השינויים בבית המקדש מדגישה במיוחד שמרפסת הנשים נבנתה מעל החצר כדי לאפשר לנשים לראות את החגיגות. בנוסף, השולחן ערוך פוסק שנשים צריכות לראות את ספר התורה בזמן ההגבהה,⁴ דבר שקשה לעשות דרך מחיצה אטומה המגיעה עד התקרה.

בדחייתו את הטענה שיש חיוב לחסימה מלאה, מתייחס הרב יחיאל יעקב ווינברג להשפעת המחיצה על תפילת האישה כשיקול.

מחיצה המפריעה לרצון הנשים להגיע לבית הכנסת מחבלת במטרה הרצויה. האופן שבו נשים חוות את התפילה, ואת המחיצה כחלק ממנה, הוא נושא בעל משקל הלכתי ויש להביא אותו בחשבון בעת הקמת מחיצה.

בסדרה של תשובות, הרב משה פיינשטיין מפרט ומבהיר מספר פסיקות בנוגע למבנה המחיצה ולמצבים שבהם היא נחוצה. השקפתו לגבי מבנה המחיצה נובע באופן ישיר מהבנתו כי מטרתן העיקרית של המחיצה ושל עזרת הנשים היא למנוע התערבבות בין גברים ונשים, בעוד שמניעה מגברים לראות נשים בזמן התפילה היא עניין נפרד, רלוונטי רק כאשר כלל ציבור המתפללים לא שומר על הלכות צניעות. להלן מספר קטעים המייצגים את פסיקתו לגבי מבנה המחיצה:

I. גובה: בתשובה זו, הרב פיינשטיין כותב כי הוא מעדיף מרפסת על פני מחיצה באותה קומה. עצם המרחק מפחית את הסיכוי להתערבבות, ומשום כך מחסום ויזואלי אינו נצרך. כאשר גברים ונשים נמצאים באותה קומה הוא מתיר מחיצה בגובה הכתפיים, שאמורה להספיק למנוע שיחה ומגע ביניהם:

בתשובה מאוחרת יותר, הרב פיינשטיין קובע כי גובה הכתף הוא לפחות מטר וחצי, ויש עדיפות למחיצה גבוהה יותר. בנוסף, מאחר שלדעתו גובה המחיצה הוא קריטי במניעת התערבבות בין גברים ונשים, הרב פיינשטיין אינו בעד הגבהת רצפת עזרת הנשים כאשר לא מגביהים גם את המחיצה, אך הוא אינו אוסר מבנה כזה:

האדמו"ר מסאטמר דוחה פסיקה זו. הוא סובר כי תפקיד המחיצה הוא למנוע מהגברים לראות את הנשים בבית הכנסת בכל דרך שהיא. הוא ממשיך וטוען כי מחיצה בגובה הכתף, כפי שתיאר הרב פיינשטיין, עשויה אף לאפשר סוג של התערבבות בין גברים ונשים:

הן עמדת הרב פיינשטיין והן עמדת האדמו"ר מסאטמר התקבלו במגזרים שונים.

לפי דיווחים שונים, הרב יוסף דב סולובייצ'יק התיר מחיצה בגובה 1.2 מטרים בשעת הדחק.⁵ פסיקה זו התקבלה פחות.

II. עיצוב וסגנון: הרב פיינשטיין מתיר שימוש במחיצה הבנויה בצורת רשת עם חורים כל עוד היא מונעת קלות ראש.

פתחים המעוצבים בצורה מושכלת לא יובילו לקלות ראש. הם מתקבלים על דעת הרב פיינשטיין משום שהוא אינו תופס את תפקיד המחיצה כאמצעי האמור למנוע גברים מלראות נשים.

עם זאת, הוא מציין כי מחיצה עשויה לשמש תפקיד נוסף – לאפשר לאדם להתפלל אפילו כאשר ערווה גלויה בצד השני. (קריאה נוספת בנושא זה ניתן למצוא כאן וכאן.) לפי גישה זו, מחיצה בגובה מטר וחצי מגבירה את החשש לראיית ערווה בזמן התפילה בקרב קהילות הפחות מקפידות על לבוש צנוע. מאידך, גם מחיצה שקופה יכולה לבוא בחשבון אם אין כלל ערווה גלויה בבית הכנסת.

בתי כנסת מסוימים אימצו פסיקה זו בכך שהמחיצה שלהם אטומה ברובה, כאשר קיים חלק שקוף או שקוף למחצה בחלקה העליון, כדי לאפשר לנשים לראות את עזרת הגברים.

III. הקשר: בסיטואציות מסוימות של תפילה הרב פיינשטיין סובר שאין חובה להקים מחיצה, כל עוד הגברים והנשים מקפידים על הפרדה. דוגמאות למקרים כאלה הן כאשר קבוצה מתאספת באופן ספונטני לתפילה באירוע פרטי (כגון שבע ברכות, לעומת אירוע פומבי יותר או מניין בבית האבל), או במצב שבו 'אישה אחת או שתיים' מגיעות למניין באופן אקראי:

אופיים המקרי של מצבים אלה מפחית את החשש ההלכתי לקלות ראש, אפילו כאשר אין מחיצה ברורה.

עם זאת, גם מניינים אקראיים (כמו בחתונות או באירועים אחרים) יכולים להכיל נשים באופן מודע אם תוקם מחיצה כלשהי שתגדיר מקום לנשים המעוניינות להשתתף בתפילה. דבר זה רלוונטי גם במניינים בבית האבל. שרה רודולף, חברת מערכת בדרכיה, מסבירה את חשיבותו של רעיון זה:⁶

עם זאת, כפי שציין הרב פיינשטיין, כאשר גברים יוצרים מניין ספונטני במקום ציבורי עם נשים בסביבה, כמו בפינת אולם חתונות, אין צורך במחיצה בעבור נשים המצטרפות לתפילה. הגברים כבר ממילא מתפללים בלא מחיצה כאשר יש נשים בסביבתם.

המבנה של עזרת הנשים עשוי להיות גם בעל השפעה על מעמדה ההלכתי של התפילה המתקיימת בתוכה. פוסקי הלכה דנים בשאלה זו בהקשר של גברים המתפללים בעזרת הנשים.

אם נניח בצד את השאלה האם מתאים שגבר ישהה שם, האם גבר המתפלל בעזרת הנשים יכול להיספר כחלק מעשרה המתפללים במניין? התשובה לשאלה זו עשויה להיות תלויה באפשרותו של הגבר לראות ולהיראות.

ערוך השולחן פוסק כי גבר המתפלל בעזרת הנשים לא יכול להיחשב כחלק מהמניין.

עם זאת, הוא מתאר מצב שבו עזרת הנשים היתה מבנה נפרד מהחלק המרכזי של בית הכנסת והחלוקה בין המקומות היתה מוחלטת.

המשנה ברורה, לעומת זאת, פוסק שאפילו האדם המתפלל בסוג זה של עזרת נשים יכול להצטרף לתפילה בציבור ולהיות חלק ממנה, ואף מציע כי הוא יכול להיספר למניין:

הרב יהודה הנקין מציע שתי סיבות לכך שהמתפללים בעזרת הנשים יכולים להשתתף בתפילה בציבור יחד עם אלה המתפללים בעזרת הגברים: תקרה משותפת, ומעין התקבצות של כל התפילות בבית הכנסת לחלל המרכזי.⁹

ברוב בתי הכנסת המודרניים, עזרת הנשים נמצאת תחת אותה תקרה עם עזרת הגברים, או בנויה כך שתהיה פתוחה לכיוון עזרת הגברים.

אף שעזרות הגברים והנשים נחשבות כחלקים נפרדים במובנים מסוימים, תפילה בעזרת הנשים אכן יכולה להצטרף לתפילה בעזרת הגברים.

אנו דנים בנושא ההשתתפות של נשים בתפילה בציבור כאן.

בבית הכנסת יש רמה מסוימת של קדושה, מקדש מעט, מה שמונע מאיתנו לנהוג במרחב זה בחופשיות שבה אולי היינו נוהגים במרחבים אחרים. בפועל, בתי כנסת בימינו בדרך כלל מוקמים על תנאי. זה מאפשר לרחבת בית הכנסת לשמש למגוון רחב יותר של מטרות, כגון אכילה.

מה לגבי עזרת הנשים? קדושתה של עזרת הנשים ביחס לחלל המרכזי של בית הכנסת שנויה במחלוקת.

החכמת אדם כותב כי בעזרת הנשים לא קיימת קדושה כלל:

ככל הנראה הוא טוען שרק נוכחותו הקבועה של מניין מעניקה קדושה לבית הכנסת. וככל הנראה הוא דיבר על מקרה שבו המבנה של עזרת הנשים היה מופרד יותר משאר בית הכנסת מאשר מה שמקובל כיום.

פוסקים אחרים, כגון הרב אליעזר ולדנברג, פוסקים כי אכן חלה קדושה בעזרת הנשים, מאחר שזהו מרחב המוקדש לתפילה, אך היא פחותה מהקדושה של עזרת הגברים שבה מתקיים המניין:

עמדות אלה עשויות לספק הסבר לכך שבקהילות מסוימות משתמשים רק בעזרת הנשים למטרות נוספות מעבר לתפילה, כמו קידוש בשבת.

ערוך השולחן, לעומת זאת, חולק על ההבחנה הזו. הוא פוסק כי אפילו כאשר עזרת הנשים נמצאת במבנה אחר, עצם העובדה שנשים מתפללות שם משרה בה את קדושת בית הכנסת במלואה:¹⁰

עזרת נשים הבנויה כראוי מאפשרת לנשים וגברים להתפלל באווירת קדושה, מבטאת את תפקידה ההלכתי ועונה על צרכי הקהילה כולה.