מצוות פורים

מאילו אלמנטים מורכב חג יהודי? ימים טובים בתורה כוללים שמחה, קורבן מוסף, מצוות מיוחדות לאותו היום, ואיסור עשיית מלאכה (למעט "אוכל נפש", מלאכות הקשורות לאכילה ולהנאה). ישנן גם תפילות מיוחדות, כמו ההלל, וקריאות מהתנ"ך בבית הכנסת.

פורים הוא החג היהודי המשמעותי הראשון שקבעו חז"ל, ואינו מוזכר בתורה. משום כך, אין בו קורבן מוסף או תפילת מוסף. אנו אכן קוראים את מגילת אסתר, אשר עשויה להיחשב כשלעצמה כאמירת הלל.¹ אילו אלמנטים נוספים של חג שילבו חז"ל בפורים?

פרק ט' במגילת אסתר מתאר את השלבים השונים של קביעת חג הפורים. מה שהתחיל באותה שנה של הנס עצמו כחגיגת הניצחון (יז–יח), הופך לאחר מכן לחגיגה ביוזמת העם בערים שאינן מוקפות חומה (יט). בהשראת חגיגות אלה שלח מרדכי מכתבים לקהילות יהודיות ברחבי העולם כדי לקבוע חג רשמי (כ–כב). בסופו של דבר, העם היהודי קיבל על עצמו את החג בכל דור, בכל משפחה ובכל מקום (כז–כח):

הבה נבחן כיצד תיאור החגיגות מתפתח משלב לשלב. מ"יום משתה ושמחה" (יז–יח) ל"שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו" (יט). חגיגת הניצחון הופכת לחג דתי, בעל זיקה חברתית המתבטאת בשליחת מאכלים זה לזה. לאחר מכן מוסיף מרדכי מרכיב נוסף לפורים, הדאגה לעניים באמצעות מתנות לאביונים (כב). לצד זאת, הוא קורא לימי החג "ימי משתה ושמחה" ואינו מתאר את החג שהוא מבקש לקבוע כ"יום טוב". הגמרא דנה בהיעדר אזכור זה:

שמחת הפורים, בדומה למועדים המתוארים בתורה, באה ביחד עם איסור הספד וצום. בעוד שבמועדים מדאורייתא ישנו גם איסור עשיית מלאכה, בפורים הדבר הוא רק בגדר מנהג שאינו כולל עשיית מלאכה הקשורה בשמחה או במצוות היום.

ישנם מספר מנהגים של נשים להימנע ממלאכה לשם ציון אירועים מיוחדים, כגון בשעות הערב בספירת העומר, בחצי השעה הראשונה לאחר הדלקת נרות חנוכה, ובראש חודש. בפורים כולם נוהגים להימנע ממלאכה, והדבר רווח יותר.

הפסוקים מרמזים על שאר מצוות הפורים, המייצגות את שאר האלמנטים של יום טוב – שמחת חג, ומצוות היום הייחודיות הנוהגות ביום הפורים: משתה ושמחה בזמן הסעודה, משלוח מנות ומתנות לאביונים. נבחן כעת כל אחת מן המצוות הללו בפירוט. נתחיל בדברי הגמרא בנוגע לשניים האחרונים.

רב יוסף מבסס את דבריו על קריאה מדויקת של הפשט. הפסוק מדבר על "איש" השולח "מנות לרעהו". מכאן שהכוונה היא לשליחת לפחות שתי מנות לאדם אחד לפחות. בפסוק כתוב גם "מתנות לאביונים", ברבים, כך שניתן להבין שיש לתת לפחות שתי מתנות לשני אנשים, כלומר לפחות מתנה אחת לכל אחד.²

מהי מטרת מצוות משלוח מנות? בספר נחמיה מתואר משלוח מנות לראש השנה, כדי לסייע ולאפשר ליהודים שלא התכוננו מראש לחגוג את החג:

הדמיון בין הפסוקים בנחמיה ובמגילת אסתר מרמז על כך שגם בפורים מטרת משלוח המנות היא שהמקבלים אותו יאכלו ויוסיפו שמחה בסעודת הפורים.³ משום כך, רצוי שהמאכלים במשלוח המנות יהיו מוכנים לאכילה וראויים לסעודה.⁴ פוסקים רבים סוברים כי יש לשלוח שני סוגים שונים של מזון או שתייה.⁵

לצד העשרת הסעודה, משלוח המנות גם מרבה אחווה בין איש לרעהו, כפי שמסביר החתם סופר ברומזו לדברי המגילה:

אף שמקובל היום לשלוח הרבה משלוחי מנות קטנים ופחות רציניים, רצוי שקיום המצווה ייעשה על ידי שני מאכלים משמעותיים לסעודה (כלומר, לא ממתקים או בקבוק מים), ולכן עדיף להתאמץ לשלוח לפחות משלוח מנות אחד כזה:

מדוע הוסיף מרדכי את המתנות לאביונים כחלק ממצוות פורים? ייתכן כי הדבר נובע מתיאור שמחת החג בתורה:

עלינו לשלב בשמחה שלנו גם את חברי הקהילה הפגיעים יותר. חגיגה אמיתית מתייחסת לכולם. ברוח זו, הוספת מצוות מתנות לאביונים בשמחת הפורים היא כשלעצמה דרך להעצים את השמחה.⁶

שמחת החג נעשית לשם שמיים באמת רק כאשר היא נובעת מתוך אחריות חברתית. כפי שמסביר הריטב"א, המתנות לאביונים בפורים לא נחשבות כצדקה גרידא, אלא מתנות אלה הן הדרך לוודא שכולם יוכלו לחגוג את הפורים כמו שצריך. מסיבה זו, אין צורך לבדוק בדיוק עד כמה אדם זקוק לעזרה לפני שנותנים לו מתנות לאביונים.

לאור זאת, כדי לאפשר את שמחת הפורים, המתנות לאביונים צריכות להיות מתנות של מזון או של כסף (ולא של בגדים או פריטים אחרים), ואת הכסף יש לתת ביום הפורים עצמו (כדי שלא יהיה בו שימוש לפני כן), או לתרום לפני פורים לגבאי צדקה או לארגון המחלקים את התרומות ביום הפורים עצמו. אין הגדרה לסכום המינימלי לנתינה, כל עוד הדבר מספיק כדי להיחשב למתנה מכובדת, המספיקה בערך לרכישת מנת אוכל.⁷

כאשר ניתן לבחור האם להרבות במשלוח מנות או במתנות לאביונים, הרמב"ם כותב כי ההעדפה הברורה היא לתת יותר מתנות לאביונים, שכן שמחה אמיתית כוללת את כל בני הקהילה:

משלוחי המנות בעצמם נועדו להרבות את תחושות האחווה והרצון להיטיב, ולא ליצור לחץ חברתי או תחרות. במאמרה בנושא, מסבירה אביטל צ'יזיק־גולדשמידט מדוע היא בוחרת לפרוש מן התופעה הרווחת יותר ויותר של משלוחי מנות יוקרתיים ומרשימים, ובמקום זאת להשקיע יותר במתנות לאביונים:⁸

האם נשים חייבות במצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים?

בגמרא מובא כי נשים חייבות במצוות מגילה משום עקרון "אף הן היו באותו הנס".

אף ששאר מצוות הפורים אינן מוזכרות בגמרא בהקשר של "אף הן", נראה כי גם בהן נשים חייבות מאותו הטעם. בחיבורו "דרכי משה" מביא הרמ"א את המהר"י ברי"ן הכותב כי נשים חייבות בשתי המצוות כפי שחייבות בקריאת מגילה:

בהגהותיו על השולחן ערוך, הוא כותב בפשטות כי חיוב האישה זהה לחיוב הגבר:

בעוד שאין ספק בנוגע לחיוב הנשים במתנות לאביונים, מקשה הפרי חדש על הרמ"א כיצד הוא יכול להיות כה בטוח בחיוב הנשים במשלוח מנות, שכן בפסוק כתוב "משלוח מנות איש לרעהו":

בתשובה לכך, כותב הרב יעקב עמדין כי המילה "איש" אינה מתכוונת בהכרח לזכר ולא ולנקבה. זאת ועוד, לשון המגילה "קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם" (אסתר ט', כט) מבהירה לנו שכל זרעם, כולל נשים, נכללים במצוות הפורים.

נשים נשואות

הרב יעקב ריישר מציע הסבר אפשרי נוסף לכך שהמגילה בוחרת להשתמש במילה "איש" בנוגע למצוות משלוח מנות, וכותב כי עקרון "אף הן" מחייב נשים במצוות פורים מלבד משלוח מנות, מצווה שלדעתו עשויה להיות קשה בעבור אישה נשואה, הנושאת באחריות על תפקוד הבית.⁹

ואכן, המגן אברהם כותב כי מניסיונו, אישה נשואה לרוב אינה מקפידה לתת משלוח מנות בעצמה.

אף שהמגן אברהם כותב כי בעל יכול להוציא את אשתו ידי חובת משלוח מנות, הוא פוסק שעל האישה להקפיד ולקיים את המצווה בעצמה. גם ערוך השולחן כותב כי אישה צריכה לשלוח מנות בעצמה, וכן היה נהוג בקהילתו.

עם זאת, ערוך השולחן פוסק כי בעוד שילדים בוגרים חייבים לקיים את מצוות מתנות לאביונים בעצמם אפילו כשהם גרים אצל הוריהם, זוג נשוי יכול לקיים את המצווה ביחד, שכן הם נחשבים כיחידה אחת.

נראה כי ערוך השולחן מתייחס למצוות מתנות לאביונים בהקשר הכללי של מצוות צדקה, מצווה שלגביה בני זוג נשואים בעלי ממון משותף נחשבים לרוב כיחידה אחת, בניגוד למצוות משלוח מנות.

כאמור, ילדים בני מצווה צריכים לתת מתנות לאביונים בעצמם. קיים מנהג לתת לילדים צעירים יותר להיות השליחים לנתינת מתנות לאביונים, זאת אף שבדרך כלל ילדים אינם יכולים להיות שליחים בעניינים כאלו, לשם חינוך למצוות צדקה:

כיצד צריך זוג נשוי לנהוג למעשה?

על כל אחד מבני הזוג לתת לפחות משלוח מנות אחד משלו. אם בני הזוג מעדיפים לתת את משלוחי המנות יחד, על כל אחד מהם להתכוון למשלוח מסוים שיהיה שלו וממנו, אך כל אחד מבני הזוג יכול לתת בשם השני את אותו המשלוח.

אפשרות אחרת מופיעה אצל הרב שלמה זלמן אוירבך. לשיטתו ניתן להשתמש במשלוח מנות משותף של בני הזוג או כלל המשפחה, כל עוד יש בו לפחות ארבע מנות מזון (משני סוגים לפחות), כדי שגם האיש וגם האישה יצאו בו ידי חובה:

שיטתו זו מתאימה למנהג הרווח כיום, וגם מתכתבת עם תיאור החג במגילה, הנחגג על ידי "כל משפחה ומשפחה".

אישה לאישה

משלוחי המנות מרבים אחווה וידידות בין השולח למקבל. לאור דברי המהר"י ברי"ן, כותב הרמ"א כי אין זה מתאים לשלוח מנות לאדם מן המין השני.

בימי הרמ"א היה נדיר מאוד שגבר ישלח מתנות לאישה שאינה ארוסתו או אשתו, אלא אם המתנה היתה בגדר צדקה. הרמ"א חושש במיוחד מכך שכשגבר שולח משלוח מנות לאלמנה (או רווקה), הדבר עלול להיחשב כסבלונות (מתנות לקראת חתונה), והדבר עשוי לגרום למצב של בלבול הלכתי בנוגע למעמדה האישי של האישה. אפילו אם אישה נותנת משלוח מנות לגבר, סביר שאז הגבר ייתן לה משלוח מנות בחזרה והדבר יוביל לאותו מצב בלתי רצוי.

לא ברור שמשלוח מנות יכול להיחשב כקידושין מבחינה הלכתית, במיוחד אם ידוע שהוא נשלח לשם מטרה מוגדרת של קיום המצווה.¹⁰ יתרה מכך, אינטראקציות בין גברים ונשים הן דבר רווח יותר בימינו מאשר בעבר. לכן סובר הרב בצלאל שטרן כי בקהילות שבהן הדבר מקובל יש להתיר משלוח מנות בין גבר לאישה, שכן המשלוח נעשה לצורך קיום מצווה ואינו כולל אינטראקציה אישית מדי:

גם כאן הרב שלמה זלמן אוירבך מציע הצעה מעשית מעניינת, הנובעת מתוך התפיסה שמשלוח מנות הוא מצווה משפחתית:

כאשר מדובר בבני משפחה, אין חוששים למי מבני המשפחה, הגבר או האישה, נותנים בפועל את משלוח המנות, או ממי מקבלים אותו. גם משפחות חד הוריות יכולות לבחור לתת משלוח מנות כמשפחה, ובכך להימנע מן החששות שמעלה הרמ"א. על רווקים ורווקות לתת משלוחי מנות בהתאם למנהג קהילתם.

כפי שראינו לעיל, מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים מחברות שתיהן את סעודת הפורים לאחריות חברתית. השמחה היהודית מבקשת לכלול גם את חברי הקהילה הפגיעים יותר ולתמוך בהם.

מצוות סעודת הפורים היא דווקא בשעות היום, משום שבמגילה כתוב "ימי משתה ושמחה", ולא לילות.

הסעודה החגיגית מהווה הזדמנות לשמוח לפני ה' בבשר וביין. כפי שכותב הרמב"ם, השמחה נעשית לשם שמיים באמת רק כאשר אנו פותחים את דלתנו בפני מי שאין ידו משגת. (כמו גם בפני הבודדים, או אפילו אלו שקשה להסתדר איתם). אחרת, זוהי אינה שמחה של מצווה כי אם הוללות ונהנתנות.

באופן כללי, מציאת האיזון המתאים בין סעודות חגיגיות לבין עבודת ה' בדרכים אחרות, כגון לימוד תורה, עשויה להיות מאתגרת בחגים. אך בפורים, אין ספק שהמשתה והשמחה חייבים למצוא את מקומם.¹¹

כשהרמב"ם מתאר את סעודת הפורים הוא מזכיר בשר ויין, בדומה לסעודת יום טוב, לצד הערה נוספת לגבי השתייה:

שתייה עד כדי הירדמות עשויה להיות קיום של דברי הגמרא שלפיהם יש לשתות בפורים עד "דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". אך מהמשך דברי אותה הגמרא נראה כי כי החובה לשתות בפורים אינה כה ברורה:

אף שהפירוש המדויק לכך שנוי במחלוקת, סיפורם של רבה ורבי זירא ממחיש את ההשלכות החמורות הפוטנציאליות של שתייה. ובכל זאת, פוסק השולחן ערוך כי יש להשתכר בפורים עד שלא ידע אדם להבדיל בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי". הרמ"א מציג שיטה הדומה יותר לדברי הרמב"ם, שלפיה יש לשתות יותר מן הרגיל, עד שיגיע לידי נמנום.

דברי הרמ"א מדגישים כי המטרה אינה לשתות בכמויות, אלא שתייה לשם שמיים. המשנה ברורה מסביר בביאור הלכה מדוע נראה כי חז"ל חייבו להשתכר, דבר שלרוב אין מעודדים אותו, כחלק מעבודת ה' בפורים:

מילות הסיום שלו חשובות מאוד. גם אם יש ערך מצוותי בהשתכרות בפורים, אפשר לקיים את מצוות הסעודה גם בלי לשתות.

אמנם קיימות שיטות שלפיהן ראוי להשתכר, אך ישנן גם שיטות רבות המעודדות איפוק גם בפורים. כך כותב החיי אדם:

בגישה דומה לזו העולה מדברי הרמ"א, מזכיר החיי אדם כי עניין השתייה בפורים הוא לשם שמיים. אם ייתכן שהשכרות תביא לידי עבירה, עדיף שלא להשתכר.

בעוד שניתן לערוך את הסעודה בכל שלב ביום הפורים, עדיף לעשות זאת אחר הצהריים, אחרי תפילת מנחה, כדי שהשתייה לא תפריע לקיום מצוות היום או לתפילה.¹² שתייה "עד דלא ידע" צריכה להיעשות ביום, ואינה שייכת כלל בליל פורים.

ישנו דיון הלכתי דל ביותר בנוגע לחיוב הנשים בסעודת פורים. אולי זה משום שהדבר כביכול מובן מאליו, שכן נשים חייבות במשלוח מנות, מצווה הקשורה קשר הדוק לסעודה. הרב מאיר ברנדסדורפר כותב כי אישה חייבת בסעודת פורים כשם שהיא חייבת בכל שאר מצוות הפורים. הוא מוסיף כי משום כך אישה חייבת לאכול בשר בסעודת פורים¹³ גם אם תלך לטבול באותו הערב, זאת אף שנשים נוהגות להימנע מאכילת בשר לפני הטבילה במקווה, שמא הדבר יקשה על ההכנות לטבילה.

צמחוניים ואלו שמעדיפים אוכל חלבי אינם חייבים לאכול בשר בסעודה.

האם ועד כמה נשים צריכות לשתות בסעודת פורים?

בעוד שפוסקים רבים, כולל הרמ"א, המשנה ברורה וערוך השולחן, מזכירים במפורש את חיוב הנשים במשלוח מנות ובמתנות לאביונים, הם אינם דנים בשאלה אם נשים חייבות לשתות בפורים. רק לאחרונה, במאה השנים האחרונות בערך, דנו הפוסקים באופן מפורש בשאלה אם נשים כלולות בחיוב זה.

גמרא הדנה בשאלה אם הבעל חייב לספק יין לאשתו הפכה למקור מרכזי בדיונים המודרניים בשאלה זו. הגמרא מזהירה כי נשים השותות יתר על המידה מתנהגות באופן לא צנוע, ואומרת שאישה תשתה פחות מגבר באופן כללי, אלא אם כן היא נמצאת עם בעלה, שאז מותר לה לשתות מעט יותר.

גמרא זו למעשה אינה מעודדת נשים לשתות הרבה, אולי בשל סיבולת פיזית פחותה יותר לאלכוהול בקרב נשים מאשר בקרב גברים.¹⁴ אך אין איסור מיוחד על נשים להתבשם.

לאור דברי הגמרא, ולאור ההסתייגות הכללית מהשתכרות בפורים, לפי מספר פוסקים אסור לנשים להשתכר בפורים.

הרב שטרנבוך מציין כי אנשים שאינם רגילים להשתכר נוטים לנהוג באופן לא ראוי כאשר הם מתבשמים. הוא סובר כי כלל הנשים נמצאות בקטגוריה הזו, ומציע בזהירות כי הדבר נכון גם לגבי גברים.

נראה גם כי הוא מניח שמי שמעוניין לשתות בפורים "עד דלא ידע" ירצה בדרך כלל להשתכר. אך אם נתייחס ל"עד דלא ידע" כאל שתיית כמות מעט גדולה יותר מכמות היין שאדם רגיל לשתות, ייתכן שזה יהיה בסדר שאישה החפצה בכך תשתה גם, אפילו לשיטתו. הרב אליעזר מלמד פוסק כך:¹⁵

גברים ונשים כאחד צריכים להיות מודעים לגבולותיהם, להקפיד על שתייה לשם שמיים ורק מעט יותר מן הרגיל.

בנוסף לכוונה שיש לצרף לשתייה, חשוב גם לקחת בחשבון את הסביבה שבה נמצאים בפורים, העשויה להשפיע על קבלת החלטות לגבי השתייה. ייתכן שאישה הנמצאת רק עם נשים בסעודת הפורים, למשל, תחשוש פחות בנוגע לשתייה, מכיוון שחששות הצניעות והמוגנות במצב כזה שונים מאשר בסעודה מעורבת.

רבים נוהגים להתחפש בפורים, ברוח "ונהפוך הוא", כדי להרבות בשמחה. אך התחפשות איננה מצווה, ואינה אמורה להיות במוקד היום.

מצוות הפורים מספקות הזדמנות לעבודת ה' בגוף ובנפש, כיחידים וכחלק מקהילה, בחגיגה והודיה על נס הפורים.