תפילת מוסף

כדי להבין את מהותה של תפילת מוסף, עלינו ללמוד על קורבן מוסף. קורבן מוסף הוקרב בבית המקדש בנוסף לקורבן התמיד שהוקרב פעמיים ביום¹ בימים של קדושה מיוחדת: שבת, ראש חודש, מועדים וימים נוראים. הן קורבן המוסף והן קורבן התמיד הוקרבו מבעלי חיים, בליווי מנחה ונסכים.

כשבוחנים את קורבנות המוסף מזהים דפוסים מעניינים. קורבן המוסף של שבת הוא כבש, כלומר למעשה הכפלה של קורבן התמיד, אולי כסמל למנת המן הכפולה שירדה ביום שישי בשביל השבת.

בחגי תשרי, ראש השנה, יום כיפור ושמיני עצרת, קורבן המוסף כולל פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים. קורבן מוסף של פסח, שבועות וראשי חודשים כולל שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים. קורבן המוסף של סוכות למעשה מחבר בין שני הדגמים האלו, יש בו מספר כפול של אילים ושל כבשים והרבה יותר פרים. זאת אולי משום שסוכות הוא גם חלק מחגי תשרי וגם אחד משלושת הרגלים.²

כל קורבן מוסף, למעט קורבן המוסף של שבת, כולל גם שעיר, עז ממין זכר. במשנה מובא כי את השעיר מקריבים כקורבן חטאת. על אילו עבירות השעירים מכפרים? לאדם טמא אסור להיכנס לבית המקדש ולאכול קודשים. השעיר של קורבן המוסף מכפר על עבירה על איסורים אלו בשוגג.

גם כאשר בוודאות לא התרחשו עבירות אלה, עדיין מקריבים את השעיר כחלק מקורבן המוסף. כנראה שהשעיר אינו רק אמצעי לכפרה, אלא גם שיקוף של קדושת היום.³

קורבן ציבור

קורבן המוסף הוא קורבן ציבור. החיוב בקורבן חל על כלל העם, אם כי הכוהנים הם בעלי האחריות הישירה על כך.

נראה כי ספר החינוך מתייחס אל הנשים ככלולות בחיוב זה, כחלק מן הציבור.⁴

מי נחשב לבעלים של קורבן מוסף, שהוא קורבן ציבור? ניתן להתייחס אליו כשייך לכל התורמים מחצית השקל לבית המקדש, או כשייך לכלל העם.

I. בבעלות אלו שנתנו מחצית השקל – מדי שנה נגבתה מהעם תרומת מחצית השקל בעבור קורבנות הציבור, למשל קורבן המוסף. במחצית השקל חייב רק מי שנפקד לצבא, כלומר גברים מגיל עשרים ומעלה:

אף שנשים פטורות ממצוות נתינת מחצית השקל, אישה יכולה לתרום מרצון:

בפירושו למשנה זו, רש"י כותב כי בעלות על הקורבן תלויה דווקא בנתינת מחצית השקל:⁵

לפי שיטה זו, רק לנשים שתרמו מרצונן מחצית השקל יש חלק בקורבן המוסף. (יש לציין כי באותה משנה רבן יוחנן בן זכאי חולק על הבנה זו של בעלות על הקורבן.⁶)

II. של כלל הציבור – הרמב"ן מבחין בין קורבן נדבה הבא מכספי מחצית השקל לבין קורבן נדבה הבא מכספים של שותפים.

בעיני הרמב"ן, הציבור המיוצג על ידי מחצית השקל הוא רחב יותר מקבוצת האנשים הנותנים את מחצית השקל בפועל. הציבור הוא ישות הגדולה מסך חלקיה, ולכן קורבן הנקנה מכספי מחצית השקל שייך לכלל העם היהודי.⁷

לשיטה זו, ניתן לומר שכל אישה נחשבת לחלק מן הציבור וקורבן המוסף הוא בבעלותה, בין אם תרמה מחצית השקל ובין אם לאו.

כעת, לאחר שסקרנו את הרקע לקורבן מוסף, נוכל להפנות את תשומת ליבנו לתפילת מוסף.

אנו מתפללים את תפילת המוסף בימים שבהם הקריבו את קורבן המוסף. אנשי כנסת הגדולה תיקנו תפילת מוסף שתתאים לקורבן,⁸ ובזמן בית המקדש תפילת מוסף הייתה נאמרת לאחר הקרבת הקורבן, ממש כפי שתפילת שחרית נאמרה לאחר הקרבת קורבן התמיד של בוקר.

טווח הזמן שבו אפשר להקריב כל קורבן מהווה את הבסיס לטווח הזמן שבו ניתן להתפלל את התפילה התואמת לאותו קורבן. לכתחילה, יש להתפלל מוסף לפני סוף שעה שביעית, שכן עד שעה זו לרוב הקריבו את הקורבן, אך בדיעבד ניתן להתפלל (וגם להקריב את הקורבן) בכל שעה לפני השקיעה.⁹

מבנה ו"רחמֵי"

בדומה לתפילות אחרות (כמו שחרית, מנחה וערבית) של שבת ויום טוב, תפילת מוסף כוללת ברכה אחת אמצעית של קדושת היום.

אך בניגוד לשאר תפילות שבת וחג, הברכה האמצעית של תפילת המוסף כוללת תמיד תיאור של קורבן המוסף של אותו היום.

מבנה זה של תפילת שבע שונה מתפילת שמונה עשרה של כל יום, שבה שלוש עשרה הברכות האמצעיות עוסקות בבבקשת רחמים, רחמֵי. רבנו אשר (הרא"ש) מעיר שתי הערות חשובות המראות שההבדל בין ברכת קדושת היום לבין שלוש עשרה ברכות הבקשה בתפילת שמונה עשרה של יום חול אינו כה גדול כפי שהיינו חושבים.

ראשית, הוא טוען כי רוב תפילות שבת ויום טוב אכן היו צריכות לכלול את כל הברכות של ימים רגילים. חכמינו קיצרו את הברכות כדי שלא להטריח את המתפללים, מתוך כבוד השבת,¹⁰ אבל הן עדיין נחשבות לתפילות של רחמֵי. שנית, הוא מעלה את האפשרות שתפילות המוסף של ראש חודש וחול המועד אולי כללו בעבר את כל ברכות הבקשה.

הערות הרא"ש מעלות את האפשרות שתפילת שבע, אפילו של מוסף, למעשה שומרת על אופי התפילה כרחמֵי.

התוספות, לעומת זאת, סוברים כי תפילת מוסף תוקנה כדרך לפצות על חוסר האפשרות להקריב את קורבן מוסף, ומכאן שהיא אינה דומה לתפילת רחמֵי.¹¹

ניתן לחלוק על שתי הקביעות של התוספות. אם תפילת מוסף היא רק תחליף לקורבן מוסף, מדוע היו מתפללים תפילת מוסף בזמן שבית המקדש היה קיים והיו מקריבים קורבנות?¹² ולמה בעצם התוספות כה בטוחים כי ברכת קדושת היום, הכוללת תפילה לגאולה ולהשבת הקורבנות, איננה ברכת רחמֵי?

לפי חלק מן הפוסקים, נשים פטורות מתפילת מוסף בשל הקשר ההדוק בין התפילה לקורבן. גישה אחת מדגישה יותר את הקורבן, והשנייה את אופי התפילה.

I. פטורות משום הקורבן – רבי עקיבא איגר טוען שנשים פטורות מתפילת מוסף משום שנשים פטורות ממצוות מחצית השקל.¹³

רבי עקיבא איגר מניח כי קורבן המוסף שייך אך ורק לנותני מחצית השקל, וכי החיוב בתפילת מוסף תלוי בלקיחת חלק בקורבן מוסף.

אך אם הולכים לפי הדעה שקורבן מוסף שייך לכלל הציבור, יוצא מכך שלנשים כן יש חלק בו. לשיטה זו, חיוב בתפילת מוסף אינו קשור לחיוב בתרומת מחצית השקל.

לדברי הרב צבי פסח פרנק, כל מי שמתכפר בזכות קורבן המוסף חייב גם בתפילת מוסף. הרב יחיאל הלר מסביר כיצד נשים כלולות בכך.¹⁴

לחילופין, נוכל להתייחס הן לקורבן המוסף והן לתפילת המוסף כאל ביטויים של קדושת היום. במקרה כזה, הרב שאול נתנזון סובר כי נשים חייבות בתפילת מוסף משום שהיא אחת הדרכים לביטוי קדושת היום, בדומה לקידוש שבו נשים חייבות.

II. פטורות משום אופי התפילה – בגמרא מובא כי נשים חייבות בתפילה מדי יום בשל החשיבות הרבה שכל אדם יבקש רחמי שמיים.

בהתבסס על שיטת התוספות שראינו לעיל, שלפיה תפילת מוסף אינה רחמֵי, הצל"ח סובר כי נשים פטורות מתפילת מוסף:

שלוש סברות שונות הועלו לדחיית שיטה זו. הראשונה היא של הרב בצלאל ז'ולטי הסובר כי תפילת מוסף זהה לתפילות אחרות ועל כן נשים חייבות בה.

הסברה השנייה היא של המגן גיבורים, שכותב כי מאחר שייתכן שתפילות מוסף בראש חודש וחול המועד כללו בעבר את ברכות הבקשה, תפילת המוסף נחשבת רחמֵי.¹⁵

לבסוף, הרב יוסף דוב סולובייצ'יק טוען כי תפילת מוסף היא רחמֵי בשל תוכנה.¹⁶

יתרה מכך, תפילת מוסף מהווה הכנה לדין האלוקי הייחודי לכל יום קדוש, שלקראתו אנו מבקשים רחמים.

גם מי שפוסקים שנשים פטורות מתפילת מוסף, מחריגים את תפילות הימים הנוראים. הרב שמעון סופר (בן המאה ה-20, נכדו של החתם סופר) כותב כי בראש השנה, יום שבו הנוכחות של "רחמֵי" בתפילת המוסף חזקה במיוחד, הגיוני אף יותר שנשים חייבות בתפילת מוסף.¹⁷

ניתן להחיל הבנה זו גם על תפילת מוסף של יום כיפור.¹⁸

המשנה ברורה מביא את שתי השיטות, המחייבת נשים והפוטרת אותן, אך אינו פוסק לפי אחת מהן.

לאור הטיעונים החזקים שכל שיטה מביאה, חיוב נשים בתפילת מוסף עודנו נושא שנוי במחלוקת. הרב אליעזר מלמד כותב כי דבר זה יוצר מצב של ספק. מכיוון שהספק נוגע למצווה מדרבנן ולא למצווה מדאורייתא, יש מקום לפטור נשים מתפילת מוסף בהתאם לכלל "ספקא דרבנן לקולא" (בספק ביחס לדין מדרבנן – יש להקל).¹⁹

גם לפי השיטה שנשים פטורות מתפילת מוסף, מותר לאישה להתפלל מוסף מרצונה.

הרב עובדיה יוסף פוסק שנשים אינן מברכות על קיום מצוות מרצון. משום כך, הוא פסק בתחילה כי נשים צריכות לשמוע תפילת מוסף בחזרת הש"ץ שבבית הכנסת, כיוון שאמירת תפילת מוסף על ידי אישה תכלול אמירת ברכות על קיום מצווה מרצון.²⁰אולם מספר שנים לאחר מכן הוא חזר בו, והתיר לכל הנשים להתפלל מוסף. ייתכן שההיתר שלו נובע מכך שהמילה "וציוונו" (אחת הסיבות שהוא פוסק שנשים אינן רשאיות לברך על קיום מצוות מרצון בכלל) אינה מופיעה בברכות תפילת מוסף.

הרב שמואל הלוי ואזנר כותב כי כאשר אישה מתפללת מוסף, הדבר אינו נחשב לתפילת נדבה או לתפילה מרצון בלבד, אלא לתפילה מן המניין ממש כשל המחויבים להתפלל מוסף.

נשים רבות אכן מקפידות להתפלל מוסף באופן קבוע,²¹ מה שעשוי כשלעצמו להיחשב כמנהג מחייב.²² לאור העובדה שייתכן שנשים חייבות בתפילת מוסף, וכן שמותר לנשים להתפלל מרצון, על נשים המקפידות להתפלל להשתדל להתפלל גם תפילת מוסף מתוך מחשבה על כפרת קורבן המוסף, על קדושת היום ועל ההשתוקקות בכל עת לרחמֵי, אף שיש מקום לסמוך על הדעות שנשים פטורות מתפילת מוסף.

הרב דוד אוירבך, הליכות ביתה ו',ו'.

"תפילת מוסף", שיעור בעולמות.

הרב חיים נבון, "חיוב נשים בתפילת מוסף", ניתן למצוא כאן.