פטור מצום יום כפור וט’ באב

יום צום הוא הזדמנות בעבורנו להתעלות מעל צרכינו הגופניים ולהתמקד בחזרה בתשובה (הרחבה על כך ראו כאן). עם זאת, לא כולם חייבים לצום. בדיוננו על פטור מצומות קלים הגדרנו שלוש קבוצות של נשים העשויות להיות בעלות מעמד הלכתי מיוחד לעניין צום:

• מעוברת – אישה הרה, מהרגע שהיא יודעת על ההיריון ולמשך כל ההיריון.
• יולדת – אישה בלידה (מתחילת הצירים) ועד שלושים יום לאחר הלידה. קטגוריה זו חלה גם על נשים לאחר הפלה (כאשר ההריון נמשך למעלה מארבעים יום).
• מינקת – אישה מניקה (כולל נשים השואבות בלעדית). לגבי צומות קלים, יש הסוברים כי מדובר גם על נשים בתוך 24 חודשים מהלידה.

כמו כן, דנו במספר שאלות רפואיות הנוגעות לנשים בקטגוריות הללו בהקשר של צום, אם כי הספרות המדעית בתחום מועטה ואינה חד משמעית. לאחר מכן ראינו כי ברוב המקרים מעוברת, יולדת ומינקת פטורות מן הצומות הקלים.

ביום כיפור ובתשעה באב, לעומת זאת, על מעוברת או מינקת בריאה כן חלה החובה לצום:¹

הריון או הנקה כשלעצמם אינם פוטרים נשים מהצומות האלו. אף על פי כן, חולים עשויים להיות פטורים מצום בתשעה באב ואף ביום כיפור, תלוי באופי ובחומרת המחלה. במצבים מסוימים, מעוברת, מינקת ויולדת נחשבות כחולה או כחולה שיש בו סכנה, או שנשקפת סכנה לעובר או לתינוק, ויש לכך השלכות על הלכות הצום.

כדי שנוכל להבין כראוי מתי חל עקרון זה, ראשית יש להבהיר כיצד הקטגוריות של חולים בהלכה נוגעות לעניין צומות.

I. חולה שיש בו סכנה או ספק סכנה – חולה שיש בו סכנה הוא אדם כה חולה, חלש או פצוע עד שברור שנשקפת סכנה לחייו. המקרה של ספק סכנה מתייחס למצב שבו לא וודאי אם חיי האדם בסכנה או לא.

פיקוח נפש הוא עקרון הלכתי מרכזי, שלפיו כמעט תמיד לא נקיים הלכה כאשר היא עשויה לסכן חיים.²

בגמרא מובא כי לא רק שאסור לאדם לצום ביום כיפור במצב של פיקוח נפש, אלא שהדבר אסור גם במקרה של ספק פיקוח נפש:

השולחן ערוך מתייחס למצב שבו רופא המכיר את הרקע הרפואי של החולה מסופק לגבי יכולתו לצום:

זאת ועוד, גם כאשר הצום רק עלול להוביל למצב בריאותי מסוכן, יש בסיס לפטור מצום ביום כיפור:

II. חולה שאין בו סכנה – לרוב נקרא פשוט "חולה". זהו אדם שאינו מסוגל לתפקד בעקבות מחלתו, או שהצום יגרום לכך שלא יוכל לתפקד. לדוגמה, מי שסובלת ממיגרנה קשה ומתישה, או שהצום יגרום לה למיגרנה.

לפי הרמב"ן, חולה מסוג זה פטור מן הצומות מדרבנן, כולל תשעה באב.

מוסכם לפסוק כשיטת הרמב"ן.³

III. מיחוש בעלמא – זו מחלה קלה שבה אדם אינו חש בטוב, אך מסוגל להמשיך לתפקד אפילו אם יהיה זקוק לשכב ולנוח לשם כך. כגון מי שסובלת מכאב ראש רגיל או עייפות, בין אם הם נגרמים מהצום ובין אם לא. מי שיש לו מיחוש בעלמא לרוב יהיה חייב בצום.

השולחן ערוך מסכם זאת כך:

בקיצור, חולה שיש בו סכנה לעולם אינו צם, בין אם הסכנה וודאית ובין אם היא אפשרית. חולה שאין בו סכנה צם רק ביום כיפור, שהוא צום מדאורייתא, אך לא בתשעה באב או בצומות הקלים. מי שיש לו מיחוש בעלמא, שאינו חש בטוב אך מסוגל לתפקד, לרוב מחויב לצום.

התנהגות

לעיתים, עצם ההתנהגות של מישהו עשויה להשפיע על הקטגוריה שאליה הוא ישתייך. כך לדוגמה, מי שמתחיל את הצום אחרי שהרבה בשתייה ומתכוון לצום במקום קריר ונוח עשוי להימנע מלהפוך לחולה שיש בו סכנה. יתרה מכך, אדם שיכולתו לצום תלויה בהישארותו בבית, עליו לעשות זאת ולא להתפלל בבית הכנסת.

בדומה לכך, מי שמסוגל לצום רק אם הוא נח במהלך הצום אך הוא אחראי על טיפול בילדים צעירים, עליו להתארגן כך שמישהו אחר יטפל בילדיו בזמן הצום.

במידת הצורך, עדיף שבן או בת הזוג יטפלו בילדים במקום ללכת לתפילות, כדי לאפשר לבן הזוג השני לנוח ולצום. הרב משה שטרנבוך מדגיש זאת במקרה של אישה הרה המטפלת בילדים קטנים:

ההחלטה

במקרים הללו, הערכת המצב הרפואי (הנקראת במקורות "אומד") של אדם נעשית על ידי מספר גורמים: האדם עצמו יחד עם הרופא, תוך הדרכה מטעם סמכות הלכתית. באופן זה, ההחלטה לצום או לא לצום משלבת ידע הלכתי ורפואי ביחד עם החוויה של החולה עצמו.

כפי שמובא בגמרא בהקשר של אומד ביום כיפור, ההלכה לרוב תעדיף לנקוט יתר זהירות ביחס לבריאות:

השולחן ערוך פוסק לפי גמרא זו.⁴

במקרים מורכבים עדיף, אם אפשר, לקבל חוות דעת של רופא שומר מצוות, שההלכה יותר סומכת על דבריו.⁵ במקרים דחופים מסוימים, ייתכן שאדם יצטרך לקבל החלטה בעצמו באותו רגע.

מרגע שאדם מוגדר כחולה שחייב לשבור את הצום, אסור לו "להחמיר" ולצום, שכן זו קולא במצוות "פיקוח נפש" מדאורייתא, ואף עבירה עליה. מי שבוחר לצום למרות זאת נחשב כאחראי לסיכון חייו, והצום שלו אינו נחשב כמצווה.⁶

ככלל, על מי שיש לה חששות בריאותיים בנוגע לצום לנקוט בצעדים הבאים:

• להתייעץ מראש עם רופא (וגם עם רופא ילדים אם הדבר נוגע לתינוק יונק), להעלות בפניו את החששות בנוגע לצום, ולהיות מודעת לסימנים ולמצבים שיש להיזהר מהם.
• להתייעץ עם גורם הלכתי בנוגע לייעוץ הרפואי, ובפרט אם המלצת הרופא הייתה שלא לצום. לברר באילו מצבים יש לשבור את הצום או לא לצום כלל, והאם די בשתייה או אכילה לשיעורים (ראי להלן).
• להקפיד על שתייה מרובה בימים שלפני הצום. (נשים השואבות חלב יכולות גם לשאוב מראש כדי שיהיו להן מנות חלב נוספות מוכנות.)
• להתארגן כך שתוכל להעביר את כל הצום במנוחה ובמקום נוח, ולהשאיר זמן להתאוששות ביום המחרת. נשים מניקות זקוקות במיוחד למנוחה ביום שלאחר הצום ולכך שהתינוק יינק לעיתים תכופות כדי להחזיר את כמות החלב לקדמותה.
• להכין שתייה מזינה, ולמדוד מראש את הכמות ל"שיעורים" של שתייה ואכילה.

נתמקד כעת בשאלה כיצד הגדרת הפטורים מצום ביום כיפור או בתשעה באב משום חולי משתלבת עם הגדרת אישה כמעוברת, יולדת או מניקת.

יום כיפור ותשעה באב

סכנה לעובר ברחם אמו נחשבת שוות ערך למצב של חולה שיש בו סכנה:

הרמב"ן משווה בין שבירת צום לשם הצלת העובר לבין עשיית מלאכה בשבת בעבורו. הוא מוסיף כי הלכה זו נוגעת גם לעובר בשלב הראשוני של ההיריון.

רש"י מציין כי בריאותה של אישה הרה שלובה בבריאות עוברה.

הריון בסיכון

ברוב המקרים, אישה בהריון בסיכון נחשבת כחולה שיש בה סכנה, ואין זה משנה אם היא מבקשת אוכל או חשה ברע בפועל. כך לדוגמה, מעוברת שראתה דם, סובלת מכאבי בטן או צירים מוקדמים, או בעלת היסטוריה רפואית של הפלות או צירים מוקדמים אינה צריכה לצום.⁷ בדומה לכך, אישה בטיפולי פוריות אינה צריכה לצום בשבועות הראשונים להריון, עד שרואים שיש דופק לעובר.⁸ לעיתים גם נשים בשלבים אחרים של טיפולי פוריות, במיוחד בעת גירוי שחלתי, מקבלות פסיקה שלא לצום.⁹

הריון שאינו בסיכון

בעוד שעל אישה בהריון בריא ללא סיבוכים ידועים כן חלה החובה לצום, המשנה מכירה בכך שצום יכול להיות סיכון גם לה במצבים מסוימים. המשנה פותחת את דיונה על פיקוח נפש ביום כיפור בדוגמה של אישה הרה שיש לה חשק גדול לאכול בעקבות הרחת אוכל.

אכן, השולחן ערוך פוסק שנותנים אוכל למעוברת הנכנסת לצום כשהיא בריאה אך מתעקשת לאכול, עד שתירגע.¹⁰

בשנים האחרונות קיים דיון הלכתי על יישום למעשה של הדין שבמקרים מסוימים אישה בהריון מקבלת החלטה על דעת עצמה בנוגע לצום ביום כיפור. הרב משה הררי כותב כי שמע מהרב אביגדור נבנצאל שאם מעוברת חשה סחרחורת או בחילה בגלל הצום, עליה לשתות לשיעורים (פרטים להלן) ללא דיחוי או צורך להתייעץ. עם זאת, הוא מוסיף שהרב מרדכי אליהו חולק על כך:

בפסיקה אחרת, שנויה במחלוקת, פוסק הרב ישראל יעקב פישר כי אפילו אישה בהריון רגיל ללא סיבוכים ידועים תאכל ביום כיפור מאחר שמניסיונו יש נשים שהפילו בעקבות הצום, ויש חשש לפיקוח נפש אפילו אם קיים רק סיכוי קלוש:¹¹

הרב נחום רבינוביץ פוטר נשים הרות מלצום החל מהחודש חמישי להריון, בפסיקה המתכתבת עם הפסיקה הנ"ל.¹² שני הפוסקים עודדו אכילה בשיעורים כשהיא תספיק רפואית. על זה נדון בהמשך.

רבנים רבים, ובראשם הרב אליעזר ולדנברג, הביעו את התנגדותם לגישה כזו ממספר סיבות: מדובר במצווה דאורייתא; חז"ל פסקו באופן שונה;¹³ ונראה כי אלפי נשים הרות צמות ללא פגע. לדעת הרב ולדנברג, במקום היתר גורף ניתן להימנע ממצב מסוכן אם נשים הרות המרגישות חולשה יתייעצו עם רב באופן אישי.

בעבר קבעו חלק מן הפוסקים כי אישה המתקרבת לתאריך הלידה המשוער תהיה חייבת לצום, שכן לידה בשלב זה לא נחשבת מוקדמת ולא תהיה מסוכנת לאם או לתינוק. ניכר כי פסיקות אלה התמעטו לאחרונה לאור ההבנה כי התייבשות מהווה סכנה לאישה במהלך הלידה.¹⁴

קולות נוספות בתשעה באב

כפי שראינו לעיל, כאשר מעוברת חשה ברע ברמה של חולה שאין בו סכנה, היא פטורה מצום תשעה באב. ערוך השולחן לוקח פסק זה צעד אחד קדימה, וטוען כי מעוברת או מינקת פטורה מן הצום בתשעה באב גם אם עדיין אינה חשה ברע, אלא רק מרגישה חולשה שעלולה להתפתח למחלה:

בנוסף, לפי הרב משה שטרנבוך, המנהג הרווח הוא שבתשעה באב כל מעוברת שלרוב מתקשה לצום (גם כשאינה בהריון) תהיה פטורה מהצום כחולה שאין בה סכנה.

יש מן הפוסקים שהקלו עוד יותר בתשעה באב משום חשש לשלום העובר. מסופר על הרב שלמה זלמן אוירבך כי הוא פטר נשים הרות מצום בתשעה באב, תלוי במקרה, בשל חום היום.¹⁵

גם כאן מתייחס הרב יעקב פישר לכל הנשים ההרות כפטורות מצום תשעה באב, משום סכנה:

שוב הרב נחום רבינוביץ פוסק כך,¹⁶ ושוב נותרו הפטורים הגורפים האלו שנויים במחלוקת.

לסיכום

ככלל, נשים הרות הנמצאות בקו הבריאות וללא סיבוכים ידועים אמורות לצום. פוסקים רבים מתירים למעוברות לשבור את הצום ברגע שיחושו ברע או בחשק עז לאכול. בתשעה באב, מעוברת החשה חולשה או שיש לה היסטוריה של קושי בצומות פטורה מן הצום. חלק מן הפוסקים אף פוטרים נשים הרות מלצום באופן רחב יותר, במיוחד בתשעה באב. פטור מן הצום בעבור אישה בהריון בסיכון הוא נפוץ.

על מעוברת החוששת לבריאותה להתייעץ עם רופא ועם סמכות הלכתית לקראת הצום, ורצוי שתקבל הוראות ברורות כדי שתוכל לצום בבטחה ולדעת מתי יש לשבור את הצום. אם התקבלה ההחלטה שעליה לנסות לצום, היא צריכה להיות מודעת לתחושותיה כדי שלא תגיע למצב שבו הצום עלול לסכן אותה או את עוברה.

יום כיפור ותשעה באב

מהרגע שבו מתחילים צירי הלידה,¹⁷ לאורך הלידה, ובשלושת הימים הראשונים שלאחריה (כלומר, במשך 72 שעות מהלידה או מאובדן ההיריון),¹⁸ מצבה של היולדת נחשב קריטי. משום כך היא נחשבת כחולה שיש בו סכנה, ולכן מחללים בשבילה שבת והיא חייבת לאכול ביום כיפור או בתשעה באב. מותר גם לחלל בשבילה שבת במהלך השבוע הראשון מהלידה:

באופן דומה, יולדת הנמצאת בתוך שבוע מאז הלידה או אובדן ההריון (168 שעות) אינה חייבת לצום כל עוד היא או רופאה סבורים כי המזון הכרחי לבריאותה.

הלכה למעשה, אישה לאחר לידה או אובדן הריון לרוב אינה צמה ביום כיפור או בתשעה באב בתוך שבוע מהלידה. לאחר ניתוח קיסרי, אישה נחשבת לחולה שיש בה סכנה ואינה צמה בשמונה עד עשרה ימים לאחר הלידה, תלוי במצבה.¹⁹

אחרי השבוע הראשון שלאחר הלידה, מעמד האישה כיולדת כבר לא פוטר אותה אוטומטית מצום ביום כיפור. עם זאת, היא לרוב תיחשב מינקת (נדון בכך להלן), וייתכן שעדיין תיחשב כחולה. ההלכה תהיה תלויה בנסיבותיה האישיות.

קולות נוספות בתשעה באב

לאור פסיקת הרמב"ן, פוסק השולחן ערוך כי יולדת בתוך שלושים יום מן הלידה אינה צמה בתשעה באב משום שזה צום דרבנן, וחז"ל לא גזרו תעניות במקרים אלה. הרמ"א מסכים שיש כאן מקום להקל. עם זאת, הוא מציין שהמנהג הוא שיולדת (לאחר שבעה ימים מהלידה) כן צמה בתשעה באב אלא אם היא חשה ברע ועלולה להסתכן.²⁰

לעומת זאת, ערוך השולחן קובע כי נשים בתקופתו לא היו חזקות או בריאות כבזמן הרמ"א. משום כך, יולדת נחשבת לחולה ואסור לה לצום בתשעה באב לאורך שלושים הימים שלאחר הלידה.²¹

כאשר יולדת בתוך שלושים ימים מן הלידה אינה צמה בתשעה באב, ראוי שתנסה בכל זאת לצום לזמן מועט, אלא אם כן הדבר קשה לה.²²

לסיכום

יולדת אינה צמה בשבוע הראשון (168 שעות) לאחר הלידה, והיא פטורה מצום תשעה באב במשך שלושים ימים לאחר הלידה.

יום כיפור ותשעה באב

הלכות חולה עשויים להיות רלוונטים גם בעבור תינוק יונק, ובכך גם לאישה מניקה. הגמרא מתייחסת לתינוק ללא אפשרות לינוק כאל מי שנמצא בסכנת חיים.

לפיכך, החתם סופר פוסק כי מותר למינקת בריאה לאכול אפילו ביום כיפור אם תזונת התינוק שלה תלויה לחלוטין בחלב שלה, והוא עלול להיות בסכנה אם תצום.

הרב נחום רבינוביץ' (להלן) אף מתיר למינקת לשתות ביום כיפור כל אימת שהיא חששה חולשה, אם תזונת התינוק תלויה בה. זאת פסיקה מקובלת,²³ אם כי עדיין ישנה מחלוקת בשאלה אם הפסיקה רלוונטית כאשר יש תמ"ל זמין.²⁴ הרב שלמה זלמן אוירבך, למשל, סובר כי זמינות תמ"ל אינה רלוונטית לדיון. בחודשים הראשונים שלאחר הלידה, במצב שבו הצום משפיע על כמויות החלב של האישה המניקה, הוא מרחיק לכת אף יותר ומתיר לה לשתות ביום כיפור לשיעורים (נדון בהגדרתם להלן), גם כאשר התינוק בריא.²⁵

ובכל זאת, הרב אוירבך מדגיש כי עדיף שהאישה המניקה תרבה בשתייה לקראת הצום, מה שיכול למנוע ירידה בתפוקת החלב. (גם שאיבת חלב מראש כדי שיהיו מנות נוספות בהישג יד עשויה להועיל).

קולות נוספות בתשעה באב

בתשעה באב, אם המינקת בעצמה חולה ברמה של חולה שאין בו סכנה היא אינה צמה, כפי שפוסקים לכלל החולים.²⁶ בדיוננו בנוגע למעוברת ראינו כי ערוך השולחן פוטר מעוברת או מינקת מן הצום כאשר הן חשות ברע או בחולשה בתשעה באב.

ומה לגבי מינקת בריאה? כפי שראינו בנוגע ליום כיפור, חלק מן הפוסקים סוברים כי כאשר תזונת התינוק תלויה בהנקה, והאם מרגישה שתפוקת החלב יורדת, מותר למינקת לשבור את הצום.

כמו כן, אם התינוק התלוי בחלב האם חש ברע, ללא קשר לשאלה אם המינקת חשה ירידה בתפוקת החלב, התינוק נחשב כחולה שאין בו סכנה, ולפיכך יש בסיס להתיר למינקת שלא לצום בתשעה באב.

בפסיקה שנויה במחלוקת, פוטר הרב נחום רבינוביץ' את כל הנשים המניקות מצום בתשעה באב:

לעומת זאת, בפסיקה פחות רחבה ומקובלת יותר, כותב הרב שטרנבוך כי ברוב המקרים על מינקת לצום בתשעה באב. אך אם קיים חשש אמיתי שהחלב יתייבש והדבר עלול לסכן את התינוק, אסור לה לצום.

עם זאת, הרב שטרנבוך מציע כי אם אישה יודעת שתינוקה יסכים לקבל תחליף חלב מבלי שהדבר יסכן את בריאותו, עליה לצום.

לסיכום

באופן עקרוני, מינקת צמה ביום כיפור ובתשעה באב. במצב שבו צום המינקת עלול להוביל לסכנה ממשית לתינוקה, אסור לה לצום. גם ביום כיפור, אם התינוק תלוי בחלב האם והצום משפיע לרעה על תפוקת החלב, עשויים להתיר לאם לשתות לשיעורים. בתשעה באב מספיקה רק האפשרות הסבירה לירידה בתפוקת החלב כדי לפטור את המינקת מצום. כמו כן, אם מינקת חשה חולשה ועלולה לחלות בתשעה באב, עליה לאכול.

בכל מקרה על המינקת להתכונן מראש לקראת הצום במגוון דרכים, כגון שתייה מרובה בימים שלפני הצום, שאיבת מנות חלב נוספות שיהיו זמינות בעבורה בצום, וסידור האפשרות לנוח במהלך הצום כדי למנוע מצב של התייבשות או ירידה בכמות החלב.

חלק מן הפוסקים הציעו פטור נרחב למניקות (אם כי פחות מאשר למעוברות) במיוחד בתשעה באב.

חששות מיוחדים בנוגע להנקה, כמו היסטוריה של ירידה בתפוקת החלב, תינוק עם מצב רפואי מורכב, תינוק מתחת לגיל שישה שבועות או אפילו חרדה מפני צום, רלוונטים הן ביום כיפור והן בתשעה באב. על האישה לפנות מראש להכוונה רפואית והלכתית כדי לבחון מה תהיה דרך הפעולה המיטבית עבורה.

ביום כיפור

פטור מצום ביום כיפור לרוב אינו מאפשר אכילה חופשית, אלא מתיר אכילה של "פחות מכשיעור" בכל פעם. כדי להבין את מושג ה"שיעורים", ראשית עלינו לשוב ולעיין בציווי התורה לענות את נפשנו ביום כיפור.

אכילה או שתייה ביום כיפור היא עבירה על המצווה לענות את נפשנו, והעונש על כך הוא חמור – כרת.

הן גברים והן נשים נענשים בכך.²⁹ (דיון מפורט יותר ראו כאן).

במשנה מובאת כמות האכילה או השתייה שממנה אדם חייב כרת אם אכל או שתה ביום כיפור: אכילת כמות מזון שוות ערך לנפח של תמר גדול, או שתייה בכמות של לחי מלאה בנוזל.

בגמרא מובא כי אכילת או שתיית כמות כזו של מזון או משקה היא עברה על חיוב עינוי הנפש, משום שהיא מעניקה לאדם חוויה הפוכה, תחושה של יישוב הדעת, של רוגע:

חז"ל קבעו כי העבירה היא לאכול כמות כזו של מאכל או של משקה תוך פרק הזמן הנדרש לאכילת חצי כיכר לחם, "כדי אכילת פרס". לרוב הכוונה היא לתשע דקות בערך, אך יש שפוסקים שזהו זמן של שתי דקות (שיטה שעליה סומכים במקרים דחופים).³⁰ בתוספתא מוסבר כי כמויות קטנות של מזון או משקה שאדם אוכל או שותה במרווחים גדולים יותר מכך אינן מתחברות לשיעור שממנו חייבים כרת:

ומה אם אדם אוכל פחות משיעור? הגמרא שואלת מדוע החלק הראשון במשנה במסכת יומא מנוסח כ"אסור" לגבי אכילה ביום כיפור, במקום לקבוע כי "חייב" על כך כרת. ניסוח זה מלמד כי כל אכילה או שתייה אסורה ביום כיפור, גם אם לא אוכלים את מלוא הכמות שממנה חייבים כרת:

המוסכמה ההלכתית היא כשיטת רבי יוחנן, הגובר בדרך כלל במחלוקותיו עם ריש לקיש,³¹ וקובע כי אפילו אכילה חלקית ביום כיפור היא עבירה מדאורייתא. נראה כי ישנו איסור מרומז לאכול או לשתות אפילו את הכמויות הזעירות ביותר ביום כיפור, אולי משום שאפילו כמות קטנה גורעת מן העינוי. הרמב"ם והשולחן ערוך פוסקים שניהם בהתאם:

מתי לאכול או לשתות לשיעורים

האם ההיתר לאכול כל כמות של מזון או של משקה ביום כיפור מוגבלת אך ורק למקרים של פיקוח נפש, או אפשרות של פיקוח נפש, הדוחים מצווה מדאורייתא? הסמ"ג כותב כי ריש לקיש, המתייחס לעבירת אכילת או שתיית חצי שיעור כעבירה דרבנן, מתיר אכילה של כמות הפחותה משיעור רק במקרים של סכנת חיים.³²

אבל במקרים של סכנה אמיתית, מדוע הכמויות משנות בכלל? האם ההגבלה לפחות משיעור אינה מיותרת בזמן שחיים נתונים בסכנה, וצריך לאכול במידה מספקת? לפי מספר מפרשים,³³ הגמרא הבאה מתייחסת בדיוק לנקודה זו:

בפירושו על גמרא זו, הרמב"ן מסביר כי גם מי שמותר לו לאכול ביום כיפור (או לעבור על איסורי אכילה אחרים) עדיין צריך לאכול לשיעורים עד כמה שניתן, כדי שלא לעבור על עבירה שעונשה כרת:

לפי שיטה זו, פיקוח נפש אינו מבטל לחלוטין את ההגבלות של יום כיפור. לכן קבלת עונש קל יותר בזכות אכילה של כמויות קטנות בכל פעם היא דבר משמעותי. נשים לב שהרמב"ן מתייחס כאן לאישה הרה המרגישה שהיא חייבת לאכול כאל חולה שיש בו סכנה.³⁴

אולי בהשראת מקרה זה, כותב ספר החינוך כי מותר אף לחולה שאין בו סכנה לאכול באופן זה אם הוא חש חולשה כה רבה.³⁵

הלכה למעשה

הלכה למעשה, השולחן ערוך פוסק כשיטת הרמב"ן, שמעוברת או חולה שיש בו סכנה צריכים לאכול ולשתות בכמות פחותה משיעור, במרווחי זמן ארוכים יותר מ'כדי אכילת פרס' (הנקרא "שיעורים"), כל עוד זה מספיק בעבורם, ויש דעות מקלות יותר ביחס למדידת השיעורים והזמן שביניהם שעליהן ניתן לסמוך בשעת הדחק. אם ידוע שהאישה חייבת לאכול והרופא או האישה ההרה (או החולה) אומרים שאכילה לשיעורים, גם לשיטות המקלות, אינה מספיקה, או אינם בטוחים אם תהיה מספיקה, עליה לאכול ללא הגבלה.

ראינו שהשיעור לאכילה הוא נפח של תמר גדול. בפועל, נפח ביצה הוא שיעור הרבה יותר נפוץ להלכות אכילה שונות, ועל כן גם יותר מוכר. משום כך השולחן ערוך מסביר שיש לאכול עד כשני שליש מנפח ביצה בבת אחת. זוהי כמות שבוודאות מגיעה לנפח של תמר גדול, הקטן מביצה רק במעט. מקובל כיום לומר שהשיעור לאכילה הוא 30 סמ"ק.³⁶

שיעור השתייה, לחי אחת מלאה בנוזל, ראוי שימדד מראש לפני יום כיפור. ניתן למלא את כל חלל הפה במים, ואז לירוק אותם לתוך כוס מדידה. מחצית הכמות הזו שווה בערך ללחי אחת מלאה. מאחר שמאכל ומשקה אינם מתאחדים ליצירת שיעור, למעשה יש להקפיד על פחות מכשיעור של מאכל ועל פחות מכשיעור של משקה בכל תשע דקות, וניתן גם לעשות כך לסירוגין, לאכול וכ-4.5 דקות לאחר מכן לשתות ולאכול שוב כ-4.5 דקות לאחר מכן. כמו כן, במידת הצורך ניתן לאכול ולשתות לעיתים תכופות יותר, בהסתמך על שיטות מקלות.³⁷

הרב אליעזר מלמד כותב כי אכילה לשיעורים עלולה להיות בעייתית כשלעצמה, שכן אכילה או שתייה של כמות קטנה מדי כל כמה דקות כדי שהאדם יקבל מספיק מזון בשביל להישאר מחוץ לכלל סכנה עשויה למנוע ממנו לנוח כראוי. לאור זאת, הוא פוסק שכאשר חולה זקוק למנוחה, כגון יולדת תשושה, עליו לשתות כרגיל כדי שיצליח לישון ולהתאושש.³⁸

שיעורים בתשעה באב

האם עניין השיעורים רלוונטי בתשעה באב?

פוסקים רבים, ערוך השולחן ביניהם, סוברים שאין עניין בשיעורים בתשעה באב כאשר אדם זקוק לשבור את הצום, ללא קשר למידת החולי שלו.

ערוך השולחן מתייחס לשיעורים כרלוונטיים רק במצוות דאורייתא. בדומה לך, כותב הרב ד"ר אברהם ס. אברהם בחיבורו על רפואה והלכה כי משתמע מהשולחן ערוך ששיעורים אינם תקפים בתשעה באב על חולים, שכן חז"ל לא גזרו עליהם צום.

יחד עם זאת, הוא מציין כי הרב שלמה זלמן אוירבך קבע שאדם בריא שאינו צם מחשש לחלות, או אישה הרה שאינה צמה משום חשש לפגיעה אפשרית בעובר, צריכים לאכול לשיעורים:

פסיקתו של הרב שלמה זלמן אוירבך יכולה גם להתאים למינקת שאינה צמה בתשעה באב משום חשש לבריאות תינוקה.

כשתשעה באב חל בשבת הצום נדחה, הוא מתחיל במוצאי שבת ומסתיים במוצאי יום ראשון. במקרה של ברית מילה בתשעה באב, ניתן לקיים את הברית בשעות אחר הצהריים המוקדמות, ומותר לבעלי הברית (האב, המוהל והסנדק לפי הבית יוסף והרמ"א) לשבור את הצום לאחר מכן.

נראה כי הלכה זו מעידה על כך שהלכות צום תשעה באב נדחה חמורות פחות מאלה של תשעה באב רגיל, שבו אין שוברים את הצום לכבוד ברית מילה. הרב יעקב ריישר, שנראה כי לשיטתו יולדת בין שבוע לבין שלושים יום לאחר הלידה חייבת לצום אלא אם כן היא חשה ברע, מיישם הלכה זו ומתיר להקל יותר בתשעה באב נדחה, ולשבור את הצום אפילו אם היא חשה מעט שלא טוב.

אף שאין נוהגים כיום לפי פסיקת השולחן ערוך בנוגע לברית, ובמקום זאת קובעים את הברית לשעות אחר הצהריים המאוחרות ועורכים את הסעודה החגיגית אחרי השקיעה, פסיקתו של הרב ריישר לגבי יולדת נותרה משמעותית.³⁹

הרב עובדיה יוסף סובר כי יש לצום לפחות עד הצהריים כאשר האדם מסוגל לכך. מי שאוכל במקרה זה, צריך להבדיל ולשתות מכוס ההבדלה (או לתת לילד לשתות) לפני האכילה.

הרב מנחם ברונשטיין והרב גבריאל גודמן, צום יום הכיפורים לנשים מעוברות. ניתן למצוא כאן.

הרב דוד ברופסקי, "האם נשים הרות ומניקות יכולות לאכול ביום כיפור?" 9.13.18, The Jewish Press

הרב פרופ' דוב פריימר, מכון שלזינגר, מעוברות ומניקות בצום תשעה באב וביום הכיפורים – הוראות הלכתיות של פוסקי דורנו. ניתן למצוא כאן.

הרב נחום אליעזר רבינוביץ, מעוברות ומניקות בתענית, שו"ת שיח נחום ל"ו. ניתן למצוא כאן.