פטור מצומות הקלים

ככלל, נשים חייבות לצום בכל תענית ציבור (הרחבה נוספת ראי כאן.) עם זאת, ישנן מספר סיבות לפטור מהצום, כאשר חלקן קשורות להריון וללידה ועל כן רלוונטיות ספציפית לנשים. לפני שנדון בפטורים הללו ומתי הם חלים, נציג תחילה את הקטגוריות ההלכתיות הרלוונטיות.

I. מעוברת – אישה הרה. מובא בגמרא במגוון הלכות כי אישה נחשבת מעוברת מהרגע שבו "עוברה ניכר", כלומר סביב החודש השלישי להריון, זמן שבו נשים רבות מתחילות להיראות בהריון.

המשנה ברורה מסביר כי לעניין צומות אישה עשויה להיחשב מעוברת גם מוקדם מכך, אם היא יודעת שהיא בהריון וחשה "צער":

פסיקה זו מותירה מקום להגדיר אישה כמעוברת אף לפני שעוברים ארבעים יום מאז ההתעברות, שזה הזמן שבו ההלכה מכירה בעובר במעי אמו.¹ פוסקי הלכה רבים בני זמננו מסכימים לזה.² בשל הזמינות והקלות שיש בבדיקות הריון מוקדמות כיום, יש המתייחסים לאישה כמעוברת לעניין צומות אף מרגע שהיא יודעת שהיא בהריון. (ראו, למשל, הרב אליעזר מלמד להלן.)

כפי שנראה, קיים פטור מהצומות הקלים. מהם הסיכונים בצום בזמן הריון? נכון להיום, קיים מידע מצומצם מאוד הרלוונטי לנשים יהודיות. מחקרים רבים שעסקו בצומות בזמן היריון נערכו בקשר לרמדאן, שבו צמים לאורך היום (ובערב בדרך כלל עורכים סעודה) למשך חודש, מה שעשוי להיות שונה למדי מבחינה רפואית מעשרים וחמש השעות של יום כיפור או של תשעה באב.

שני מחקרים מצאו עלייה בלידות מיד בצאת יום כיפור (בעיקר לידות במועד), אך מחקר אחר לא הצליח לשחזר ממצא זה בנוגע לצום תשעה באב. מחקר נוסף מצא כי התרחשו יותר לידות מוקדמות בקרב נשים יהודיות מאשר נשים לא יהודיות ביום כיפור. יחד עם זאת, בפועל, אלפי נשים צמות בימים אלה ללא נזק לעובר. בתנאי מעבדה, הצום הוכח כגורם לשינויים מטבוליים. עם זאת, לא תמיד ברור מהן ההשלכות הרפואיות של שינויים אלה. חוסר השתייה עלול להוביל לרמות שונות של התייבשות, בהתאם לנסיבות, והתייבשות עלולה להוביל ללידה מוקדמת. רמת הסיכון משתנה בהתאם לשלב ההיריון וההיסטוריה הרפואית של האישה.³

החשיבות וההכרח להיות מעודכנים במידע רפואי חדש הודגש לאחרונה במאמרה של הרבנית ד"ר חנה אדלר־לזרוביץ, הקוראת לנקיטת זהירות רבה ביחס לבריאותן של נשים הרות בפסיקת ההלכה בעניין צומות.

העובדה שיש חוסר וודאות בנוגע לעניינים הללו, מדגישה את חשיבותו של ייעוץ פרטני ואישי בנוגע ליכולתה של כל אישה הרה לצום.

II. מינקת – אישה מניקה (כולל שואבות בלעדיות), או לפי שיטות מסויימות, כל אישה ב-24 החודשים לאחר הלידה.

בהקשר של הלכות נידה, מגדירה הגמרא מינקת – מי שאינה צפויה לקבל וסת – כאישה בתוך 24 חודשים מהלידה:

לפי גמרא זו, אישה נחשבת כמינקת גם אם היא אינה מניקה בפועל (כמו אחרי הפלה). השולחן ערוך פוסק בהתאם לכך, וקובע כי הגדרת מינקת אינה תלויה בהנקה בפועל.

האם הגדרה זו של מינקת רלוונטית גם להלכות צומות?

רבי יקותיאל יהודה הלברשטם סובר כי השולחן ערוך עצמו רומז על הגדרה צרה יותר בהקשר של מינקת וצומות:

המהרש"ם, לעומת זאת, מתייחס לכל אישה בתוך 24 חודשים מהלידה כמינקת, אפילו לעניין צום:

ההתייחסות לאישה כמינקת בהקשר לצומות הוא עניין שנוי במחלוקת, וכנראה תלויה בשאלה האם ההתייחסות היא לבריאות התינוק, ובמקרה כזה אישה תוגדר כמינקת רק אם היא אכן מניקה בפועל, או שההתייחסות היא לבריאות האם, ואז עצם ההנקה אינה משנה.

בדומה לידוע לנו על צום בהריון, ההשפעות הרפואיות של צום בהנקה בהקשר ישיר לנשים יהודיות בקושי נחקרו. מחקר אחד הראה כי צום של מעל עשרים וארבע שעות אכן משנה מעט את הרכב חלב האם ביום הצום וביום שלאחריו, אך לא יותר מזה, וכנראה שהשינוי הביוכימי זניח. אותו מחקר מצא כי חלק מהנשים המניקות מדווחות על עייפות, אי נוחות, ועצבנות של התינוק ביום שלאחר הצום.⁴

החשש הרפואי העיקרי בזמן הצום בעבור נשים מניקות הוא הפחתה בכמויות החלב. אצל רוב הנשים כמות החלב עדיין תישאר בטווח הנורמה, ואפילו אם הכמות תתמעט היא תשוב להיות כשהייתה אחרי שהאם תחזור לאכול והתינוק ימשיך לינוק. עם זאת, במקרה של ילודים, פגים, תינוק חולה או קשיים בהנקה, השינויים הקלים הללו עלולים להיות משמעותיים, ועל כן חשוב שנשים מניקות יתייעצו באופן פרטני עם סמכות הלכתית ורפואית בנוגע לצום ולהתייבשות בצום.^{5 6}

III. יולדת – יולדת, המכונה לעיתים חיה (על פי שמות א', י"ט),⁷ היא אישה ממש לפני לידה או אישה שזה עתה ילדה, ועל כן ישנה חפיפה מסוימת בין קטגוריה זו לבין המינקת.

בגמרא מובא כי אישה נחשבת יולדת משעה שהיא מתחילה לדמם, משעה שהיא כורעת ללדת או משעה שאינה יכולה ללכת בכוחות עצמה.

אישה נחשבת ליולדת כאשר אחד מן המצבים לעיל מתקיים, ללא קשר לשאלה האם העובר חי.

האשל אברהם סובר כי אישה בשבועות הראשונים לאחר הפלה נחשבת לפחות כמניקה או הרה, במיוחד לאור העובדה שהטרגדיה שבאובדן ההיריון עלולה להחריף את הקושי הפיזי שלה. ההלכה המקובלת היא שאובדן הריון נחשב כהפלה אם ההריון נמשך ליותר מארבעים יום.

המשנה ברורה מוסיף כי אישה נחשבת כיולדת לעניין צום משעה שמתחילים צירים חזקים:

אישה מפסיקה להיחשב כיולדת בהדרגה, עד שלושים יום מהלידה.

IV. טיפולי פוריות – השאלה בנוגע לטיפולי פוריות לעניין צומות היא חדשה יחסית בספרות ההלכתית. נשים העוברות טיפולי פוריות למעשה אינן מתאימות בדיוק לאף אחת מהקטגוריות שהזכרנו. במצבים מסוימים, הן עשויות להיחשב כחולות ומשום כך יהיו פטורות מן הצום.⁸

בשלושת הצומות י' בטבת, י"ז בתמוז וצום גדליה (ג' תשרי) מתקיימות הקוּלות של תענית יחיד, כך שהצום מתחיל רק עם עלות השחר, למשל. זאת אף שהציבור קיבל את הצומות הללו כמנהג מחייב. בתענית אסתר (י"ג באדר, יום לפני פורים) מקלים אף יותר (הרחבה נוספת ראו כאן.)

בתוספתא מובא כי מעוברות ומניקות פטורות מלצום בכל הצומות הללו:⁹

הפוסקים מציעים שלושה הסברים מדוע לפטור מינקת ומעוברת מהצומות הקלים:

I. פטור משום בריאות התינוק – בתוספתא לעיל מובא במפורש כי אישה הרה או מניקה פטורה מן הצומות הקלים, גם אם אין היא חשה מצוקה גופנית מיוחדת. כתוב כי עליה לאכול ולשתות "כדי קיום הולד", והדבר מרמז על כך שזו העילה לפטור שלה מהצום.

לפי היגיון זה, ההגדרה של מינקת מתייחסת רק לנשים המניקות בפועל. אחרת, צום האישה למעשה לא יהיה בעל השפעה ישירה על בריאות תינוקה.

רבינו ירוחם טוען כי הגאונים מרחיקי לכת עוד יותר, ולא רק שהם פוטרים מינקת או מעוברת מן הצום, אלא ממש אוסרים עליה לצום בצומות הקלים בגלל התינוק שלה.

II. פטור משום בריאות האישה – הסבר נוסף מתייחס למצבה הפיזי של האישה עצמה. ראינו לעיל כי אישה מניקה עשויה להיות במצב בריאותי רגיש. בדומה לכך, גם אם בהקשר לא הלכתי, רש"י מתייחס לאישה הרה כ"חולה".

כפי שנראה ביותר פירוט בדיוננו על תשעה באב, אדם חולה עשוי להיות פטור מצום, וייתכן כי מעוברת, יולדת או מינקת נכללות בקטגוריה זו.¹⁰

כך למשל, הרב נחמן כהנא, רב בן זמננו, פוסק כי אישה הרה פטורה מן הצומות הקלים משום שהיא נחשבת כחולה, גם אם אינה חשה ברע:

כמו כן, הרב כהנא גם מוצא מקום להקל במינקת אף אם אינה מניקה בפועל.

III. פטור על תנאי – נראה כי שתי השיטות לעיל פוטרות לחלוטין את כלל הנשים ההרות, היולדות והמניקות מן הצומות הקלים. אך דברי ההגהות מיימוניות רומזות על שיטה אחרת. לדבריו, אישה מעוברת או מניקה חייבת לאכול בצום אם היא חשה ברע:

ניתן להסיק מדברי ההגהות מיימוניות כי הוא פוטר נשים הרות ומניקות מהצום רק בתנאי שהן "מצטערות הרבה".¹¹

הלכה למעשה

למעשה, פוסק השולחן ערוך (בעקבות התוספתא) כי מעוברת ומינקת פטורות מן הצומות הקלים.

הרמ"א מסכים כי בעיקרו של עניין נשים מעוברות ומניקות פטורות מן הצומות הקלים, אך מציין כי נהגו להחמיר בכך אלא אם כן הצום גורם למצוקה משמעותית.

נראה כי הרמ"א פוסק לאור הגישה שלפיה מעוברת או מיניקת פטורה בשל בריאותה שלה, ולפיכך יש מקום לומר כי ראוי שתצום אם היא מסוגלת לכך. יחד עם זאת, אופן הניסוח של "אין להתענות" מדגיש כי אסור לאישה הרה או מניקה שחשה ברע להמשיך לצום.

השדי חמד סובר כי לפי שיטה זו, מעוברת או מינקת אינה צריכה להמתין עד שתחוש ברע כדי לשבור את הצום. יש מקום לחשוב מראש על סמך נסיונה בצומות בעבר ועל מצבה הבריאותי הנוכחי ולפעול בהתאם:

בתענית אסתר הרמ"א מקל אף יותר מבשאר הצומות הקלים. הוא סובר כי צום זה "אינו חובה" על אף אחד, ומשום כך אין נוהגים להחמיר עבור מעוברת ומינקת כלל:

המנהג הרווח כיום הוא שאישה הרה או מינקת אינה צמה כלל באף אחד מן הצומות הקלים, גם אם היא הולכת בדרך כלל לפי פסיקת הרמ"א. הרב אליעזר מלמד מסכם זאת כך:

הגדרת מינקת לעניין צום עודנה שנויה במחלוקת, אך יולדת בכל מקרה פטורה מצומות הקלים בתוך שלושים יום מאז הלידה, גם אם אינה מניקה. (נרחיב ביחס להלכות יולדת במאמרנו הבא בנוגע לצומות.) לפעמים מומלץ גם לנשים בטיפולי פוריות שלא לצום בצומות הקלים.

לאחרונה פסק הרב יוסף צבי רימון כי מעוברת, יולדת או מינקת אינה צריכה לצום כלל במקרה שאחד מן הצומות הקלים נופל בשבת, ואז הוא נדחה ליום ראשון. הוא אף מוסיף כי במצב זה יש מקום להקל יותר בהגדרת מינקת.

לאור הסיבות הרבות לפטור, נשים רבות בשנות הפוריות שלהן עשויות לעבור שנים מבלי לצום בצומות הקלים, עד כדי כך שלא לצום הפך למעיין נורמה בקהילות מסוימות. למרות זאת, גם אישה שאינה צמה בימים אלה, ראוי שתתאמץ למצוא דרכים אחרות להתחבר ליום ולהרגיש את מהותו.