ספירת העומר

תרגום: שיראל גרסון | עריכה בעברית: עדיה בלנק

שלושה היבטים

בכל שנה אנו סופרים את הימים והשבועות החל מהלילה השני של חג הפסח ועד חג השבועות. ספירה זו נקראת ספירת העומר,¹ על שם קורבן עומר שעורה (הנקרא קורבן העומר) שהוקרב ביום השני של חג הפסח.

מצווה זו מופיעה בתורה גם בספר ויקרא וגם בספר דברים:

בפסוקים שלעיל ניתן לראות (לפי הסדר) שלושה היבטים ברורים לספירת העומר: מעגל המועדים, עבודת המקדש והעונות החקלאיות.

מעגל המועדים – הספירה מתחילה למחרת היום הראשון של חג הפסח, "ממחרת השבת", ומסתיימת בחג השבועות.

מדוע יש לספור מחג אחד לשני? הרמב"ם מסביר כי עצם הספירה מעוררת את הציפיה לקראת שבועות ומבטאת את אהבתנו לתורה:

עבודת המקדש – ספירת העומר מתחילה עם הקרבת קורבן העומר, ונחתמת בהבאת "מנחה חדשה" קורבן שתי הלחם (שני כיכרות) בחג השבועות.

העונות החקלאיות – הפסוק בספר דברים מתאר את תחילת הספירה במונחים חקלאיים, "מהחל חרמש בקמה". הספירה מתחילה עם תחילת קציר השעורה ומסתיימת בזמן קציר החיטה, ובכך מסמנת את המעבר מהאחד לשני.

רבי עקיבא מסביר שקורבן העומר מביא ברכה לתבואה, כולל לחיטה שממנה מכינים את כיכרות הלחם בחג השבועות.

התורה מצווה עלינו להביא את קורבן העומר דווקא בתחילת הקציר. כך יוצא שההיבט החקלאי² משפיע על חיוב הקורבן.³

המצווה

האם בימינו ספירת העומר נחשבת כמצווה מדאורייתא?

הפוסקים נחלקו בשאלה אם ספירת העומר היא מצווה מדאורייתא גם כאשר אין בית המקדש קיים. ייתכן כי שורש המחלוקת נעוץ בשאלה איזה היבט של המצווה בוחרים להדגיש.

מצווה דאורייתא – הרמב"ם פוסק כי ספירת העומר היא מדאורייתא גם בימינו:

הדברים מסתברים שכן לפי דבריו במורה נבוכים, המשמעות העמוקה של הספירה היא הקשר בין המועדים ולא הקורבנות שהוקרבו בבית המקדש.⁴ הרמב"ם אכן מתייחס לחיוב קורבן העומר ב"הלכות תמידים ומוספין", אך כאשר בית המקדש אינו קיים, משקל הכובד של מהות הספירה עובר אל ההיבט הקשור לחגיגת המועדים.

מצווה דרבנן – פוסקים אחרים, התוספות⁵ והר"ן ביניהם, סוברים כי כאשר בית המקדש אינו קיים מצוות ספירת העומר היא מדרבנן.

שיטה זו מדגישה את מרכזיותו של קורבן העומר בספירה.

זמן המצוה

בפסוקים מופיעות שלוש מצוות נפרדות: קציר העומר, ספירת העומר והבאת הקורבן. ניתן ללמוד מדברי הספרא באיזה חלק ביום יש לבצע כל אחת מן המצוות:

כדי ששבעת השבועות יהיו תמימים, צריך שיהיו בהם 49 ימים שלמים. בלוח השנה היהודי מתייחסים ליום כמתחיל מהשקיעה ומסתיים בשקיעה הבאה. לאור זאת, על הספירה הראשונה להיעשות בלילה, בתחילת היום, ובכך להבטיח כי היום ראשון וכל שאר ימי הספירה יהיו מלאים.

לא ברור מכאן אם ספירת הימים הבאים חייבת גם היא להתבצע דווקא בלילה. הרמב"ם פוסק כי עדיף לספור בכל לילה, אך מי שפספס את הספירה צריך לספור ביום:

הרמב"ם אינו פוסק שמי שסופר ביום לא יברך. ניתן להסיק מכך שאין בכך חשש לברכה לבטלה, מאחר שאין חובה לספור דווקא בלילה.

לעומתו, רבנו תם סובר כי יש לברך רק כאשר סופרים בלילה:

רבנו תם רואה את המילה "תמימות" כחיוב בפני עצמו החל על כל ימי הספירה, ולכן יש לספור בלילה בכל יום. הספירה ביום עדיפה מכלום ושומרת על רצף הספירה, אך אמירת הברכה על ספירה ביום אכן עשויה להיחשב כברכה לבטלה.

התוספות מביאים את הבה"ג המתייחס ל"תמימות" בהקשר לספירה כולה. לשיטת הבה"ג, המילה "תמימות" מחייבת אותנו להקפיד שלא לפספס אף יום תמים (שלם) של הספירה, ובכך ליצור סדרת מספרים רציפה ושלמה. מי שמפספס יום אחד אינו יכול לספור יותר בברכה, משום שספירתו נקטעה ולא תהיה שלמה. ישנם גאונים החולקים על הבה"ג,⁶ אך השולחן ערוך פוסק כשיטתו וכשיטת רבנו תם:

האם נשים חייבות בספירת העומר? גם שאלה זו קשורה לשאלה איזה מן ההיבטים של הספירה אנו בוחרים להדגיש.

השאלה העיקרית היא, אם ספירת העומר היא מצוות עשה שהזמן גרמה, שממנה נשים פטורות.

תיאורטית, החיוב לספור בלילה עשוי להפוך את המצווה לתלויה בזמן. אך כפי שראינו לעיל, לא ברור אם ספירה בלילה היא הכרחית לקיום המצווה או רק עדיפה. אם זה רק עדיף אך לא הכרחי, כפי שפוסק הרמב"ם, ייתכן שהזמן של ספירת העומר לא מספיק כדי שהמצווה תיחשב כמצווה שהזמן גרמה.

אך ייתכן שהעובדה שסופרים את העומר רק בתקופה מסויימת בשנה הופכת את המצווה למצווה שהזמן גרמה. הראשונים נחלקו בנוגע לשאלה זו:

מצווה שהזמן גרמה – הרמב"ם פוסק כי נשים (ועבדים) פטורים מספירת העומר:

הרמב"ם אינו מרחיב באשר לסיבת הפטור מן המצווה, אך ראינו כי הוא מתייחס לספירת העומר כמחברת בין המועדים. ניתן להניח כי הרמב"ם רואה אותה כמצווה שהזמן גרמה, בדומה לשאר מצוות הקשורות לחגים במעגל השנה.

מצווה שאין הזמן גרמה – לעומתו, הרמב"ן טוען כי ספירת העומר איננה מצווה שהזמן גרמה ושנשים חייבות בה:

על מה מתבסס הרמב"ן בפסיקתו?

ישנם מספר הסברים אפשריים לכך.⁷ המהר"ם חלאווה, תלמיד של בנו של תלמידו המובהק של הרמב"ן, מסביר כי ספירת העומר נובעת מן העבודה בבית המקדש ולא מזמן מסוים, ולכן נשים חייבות בה. הספירה מתחילה בקורבן ונגמרת בקורבן, מרכיב הזמן הוא רק פונקציה של זמן הקורבנות, ואין לו קשר עצמאי למצווה.⁸

קורבן העומר, ולא יום ט"ז בניסן, הוא הקובע מתי סופרים.

למעשה, בפירושו על הברכה של ספירת העומר הרמב"ן בעצמו מתאר את הספירה באופן דומה, ומדגיש את הקורבן יותר מאשר את עניין החגיגה:

הסתייגויות קבליות

הזוהר קובע כי ימי ספירת העומר קשורים באופן מיסטי לתחום הגברי, ומשום כך רק גברים חייבים במצוות הספירה:

קיימת מחלוקת בין פוסקי עדות המזרח בשאלה אם מותר לנשים לקיים מצווה זו מרצון, לאור דברי הזוהר.⁹

בפועל, פוסקי ההלכה מתייחסים לשיטת הרמב"ן כדעת מיעוט, וסוברים שספירת העומר היא מצוות עשה שהזמן גרמה שממנה נשים פטורות.

יש לשים לב למה שמוסיף המגן אברהם אחרי שהוא כותב שנשים פטורות. מנסיונו, נשים הקפידו לקיים את מצוות ספירת העומר מרצון, עד שהדבר הפך למנהג מחייב. (ראו כאן הרחבה בנושא זה, כמו גם על ההתנגדות לאפשרות שקיום מצווה מרצון יהפוך למנהג מחייב.)¹⁰

המשנה ברורה כותב כי למיטב ידיעתו מנהג זה לא רווח בקרב קהילתו:

פער של 250 שנה ו600 קילומטרים בהחלט יכולים להוביל להבדל של שמיים וארץ בהלכות של נשים.

המשנה ברורה ממשיך ומביא את דברי השולחן שלמה, שחי בתקופה שבין המגן אברהם למשנה ברורה והתגורר, כמו המשנה ברורה, בבלארוס. השולחן שלמה פוסק שאישה לא תברך על ספירת העומר:¹¹

השולחן שלמה אינו מתנגד לכך שאישה תספור את העומר, אלא חושש מכך שתברך על קיום המצווה מרצון שמא הדבר יוביל לברכה לבטלה, משתי סיבות:

טעות – אישה עשויה לפספס יום שלם של הספירה ולא לדעת שעליה להמשיך את הספירה ללא ברכה לאחר מכן. במקרה זה הברכות שתברך יהיו לבטלה.

בּוּרוּת – ייתכן כי מי שסופר מבלי לדעת מספיק עברית כדי להבין את משמעות הספירה לא יצא ידי חובה. על כן ברכתה של אישה שאינה מבינה את הספירה תהיה לבטלה.

פוסק ההלכה בן זמננו, הרב אשר וויס, כותב כי החששות הללו אינם רלוונטים כיום:¹²

בסופו של דבר, מאחר שכיום נשים יודעות קרוא וכתוב וכן קיימים לוחות שנה רבים, הרב אשר וייס מתיר לכל אישה לברך. ניתן להניח גם כי מגוון האפליקציות והתזכורות שהומצאו בשנים האחרונות תומכות בדבריו אף יותר.

כמו כן, חשוב לציין כי ערוך השולחן, שחי בזמנו של המשנה ברורה, כתב כי נשים סופרות את העומר עם ברכה, ללא כל הסתייגות מכך:

ערוך השולחן מתייחס להלכות נשים בספירת העומר ככל מצווה אחרת שנשים מקיימות מרצון.

בזמן שבית המקדש השני היה קיים, ימי ספירת העומר היו תקופה חגיגית של מעבר מחג הפסח אל חג מתן תורה. אך לאחר חורבן בית המקדש השני, התרחשה טרגדיה באותם שבועות.

בגמרא מובא כי עשרים וארבעה אלף מתלמידי רבי עקיבא נפטרו בין פסח לשבועות.¹⁴ מאז, תקופת ספירת העומר קשורה גם בעצב ובאבל על מותם, וגם על אובדנים נוספים שהתרחשו לאחר מכן באותה תקופה.

כבר בתקופת הגאונים ניתן למצוא מקורות המתארים מנהגי אבלות בתקופה זו:

מנהגי האבלות התפתחו לאורך השנים, וכיום הם כוללים הימנעות מהאזנה למוזיקה ומתספורת עד ל"ג בעומר, היום שבו הסתיימה המגפה של תלמידי רבי עקיבא:

האם מנהגי אבלות אלה חלים על נשים?

מאחר שהשולחן ערוך פוסק כי גם כאשר אישה נמצאת באבל על קרוב משפחה מותר לה להסתפר,¹⁵ קל וחומר שהסתפרות בספירת העומר תהיה מותרת, ולכן נשים ספרדיות נוהגות להסתפר בימי ספירת העומר כרצונן.

הרמ"א, לעומתו, כולל נשים במנהג של הימנעות מתספורת. הרב משה פיינשטיין פוסק כי בימי ספירת העומר אסור לנשים להסתפר, אך שיש מקום להקל בכך. מדוע? זאת משום שככלל, ניתן להקל בנוגע לתספורת של נשים במהלך ה'שלושים' (שלושים ימי האבל הראשונים על אדם שמת), ובפרט כאשר מדובר על ימי ספירת העומר, שבהן הדבר בגדר מנהג ולא אבלות ממש.

לפי שיטת הרב פיינשטיין, אישה יכולה גם להסיר את שיער גופה כאשר יש צורך בכך.¹⁶

אין כל איסור על הסרת שיער גוף לקראת הטבילה במקווה, וההלכות בנוגע להסרת שיער הפנים מקלות אף יותר.¹⁷

האם קיימים מנהגים מיוחדים לנשים בתקופה זו?

מנהג פחות מוכר בספירת העומר הוא להימנע ממלאכה מהשקיעה ועד הבוקר, משום שקבורת תלמידי רבי עקיבא התרחשה בשעות אלה ולכן אנשים הפסיקו ממלאכתם:

חוץ מעניין האבל, מוסיף האבודרהם כי המנהג להימנע ממלאכה מוסיף ממד של מנוחת שבת בספירת שבע "שבתות". לפי הסבר זה, המנוחה ממלאכה תהיה רק מהשקיעה ועד לזמן הספירה.

מאות שנים לאחר מכן, פסק השולחן ערוך כי מנהג זה חל רק מהשקיעה ועד לזמן שאדם סופר את העומר.

בעוד שהאבודרהם לא מתייחס לנשים באופן ספציפי, גם ערוך השולחן וגם השולחן ערוך מזכירים נשים בקשר למנהג להימנע ממלאכה (כאשר השלחן ערוך מגדיר את הזמן מהשקיעה ועד הבוקר, ומרחיב את המנהג גם לאחרי ל"ג בעומר, אף שאחרים חולקים עליו):¹⁸

השולחן ערוך אינו מציין האם מנהג זה חל גם על גברים.¹⁹

מדוע מנהג זה קשור דווקא לנשים? מאות שנים קודם לכן, מקשר שיבולי הלקט בין המנהג להימנע ממלאכה דווקא לנשים:

במדרש מוזכר כי בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים.²⁰ ההימנעות ממלאכה היא השכר המגיע בזכות נשים צדקניות שמיהרו לעשות חסד של אמת עם הנפטרים.

השולחן ערוך כותב כי לא כל הנשים בימיו נהגו כן. עם זאת, יש מקום לכך שנשים בדורנו יקפידו על מנהג זה, כמחווה לאותן נשים צדקניות. באמצעות מנהג זה, גם נשים שאינן סופרות את העומר יכולות לחוות את הספירה.

הרב דניאל פלדבמן, "בתוך הזמן, מחוץ לזמן או מעל הזמן? נשים וספירת העומר", YU Torah To-Go, ניתן למצוא כאן.

הרב דוד ברופסקי, "מנהגי אבלות במהלך ספירת העומר", שיעור בבית המדרש הווירטואלי, ניתן למצוא כאן.

הרב יוסף צבי רימון, "האם נשים חייבות בספירת העומר?", שיעור בבית המדרש הווירטואלי, ניתן למצוא כאן.

הרב אשר וייס, "נשים בספירת העומר". ניתן למצוא כאן.