סליחות

נוהגים לומר סליחות בחודשים אלול ותשרי, וכן ברוב הצומות. כדי להבין הן את הסליחות והן את היחס בין נשים לסליחות, עלינו להבין תחילה את י"ג מידות של רחמים, שכן הן המרכיב המרכזי בסליחות, וכמו כן ללמוד את ההיסטוריה של אמירת הסליחות.

אחרי חטא העגל, עלה משה רבנו פעם נוספת להר סיני כדי להתחנן לפני ה' שימחל לבני ישראל. לאחר שנסלח לבני ישראל, משה מבקש שהקב"ה יגלה לו יותר על אלוקותו. ה' מעניק לעם ישראל את הלוחות השניים, ואז הוא עובר לפני משה וקורא לפניו את מידות הרחמים האלוקיות. נהוג לחלק אותן לי"ג (13) מידות, בדרך כלל כפי שהן מחולקות כאן:¹

הפועל "ויעבור" בפסוק, המתאר את הקב"ה העובר לפני משה רבנו, משמש בלשון חז"ל גם לתיאור שליח ציבור: העובר לפני התיבה.² רבי יוחנן מקשר בין שתי המשמעויות הללו, ומסביר כי באמצעות אמירת י"ג מידות של רחמים הדגים הקב"ה למשה כיצד יש להתפלל. ה' "התעטף כשליח ציבור" כדי להראות לו סדר תפילה המבטיח מחילה לעם ישראל.

כיצד יש להבין פרשנות כזו דברי הפסוקים המגשימה את הקב"ה? המהר"ל מציע כי התיאור הפיזי של רבי יוחנן בא ללמדנו דבר רוחני: הדרך הטובה ביותר בעבורנו להתקרב אל הקב"ה היא בכך שנדבק בדרכי ה', כפי שהן מובאות בי"ג מידות של רחמים. ההתעטפות כשליח ציבור מסמלת ריכוז מלא וכוונה בתפילה. אם נצליח להתרכז ולהתכוון כך גם אנחנו בעת אמירת י"ג מידות, נוכל לנסות להבין את נוכחות ה' בקרבנו.

לשיטת המהר"ל, אמירת י"ג מידות של רחמים בכוונה עמוקה מסייעת לנו לגלות את ה' בקרבנו ולהוציא לפועל את רחמיו. בהמשך אותה גמרא, רב יהודה מגדיל לתאר את כוחן י"ג מידות, ש"ברית כרותה להן שאינן חוזרות ריקם".

לשיטת רב יהודה, י"ג מידות הן חלק מהברית. אמירתן מובילה לתגובה אלוקית המעוררת רחמים על ישראל.

כביכול, קשה מאוד להבין כיצד מובטח שעל ידי אמירת י"ג מידות של רחמים תפילותינו ייענו. אולי זו הסיבה לכך שרב עמרם גאון מציין כי לא די רק באמירת המילים, כוחן של י"ג המידות תלוי בכך שהציבור מכוון את ליבו באמת לקב"ה.³

ההכרה האמיתית בה' תלויה בזיהוי הנוכחות האלוקית ובהידמות לדרכיו של הקב"ה. אמירת י"ג מידות מסייעת לנו להגיע להכרה זו. (להרחבה נוספת בי"ג מידות ומשמעותן, אנו ממליצות על סדרת שיעורים זו מאת העורך ההלכתי הראשי בדרכיה, הרב עזרא ביק, כאן. מהדורה נגישה של סליחות אשכנז עם פירוש בעברית מודרנית זמין כאן.)

כפי שראינו לעיל, הגמרא מתארת את י"ג מידות של רחמים כ"סדר תפילה". "סליחות" הוא השם הכולל לסדר תפילה זה, שבו אנו מכירים בקב"ה ומבקשים ממנו מחילה באמצעות אמירת י"ג מידת בציבור.

המונח "סליחות" מתייחס גם לפיוטים המשלבים פסוקים מן התנ"ך (כולל פסוקים מתפילתו של משה ומחילת ה' על חטא העגל) לצד אמירת י"ג מידות של רחמים, ולאחר מכן אמירת וידוי ותפילות נוספות של בקשת מחילה וחזרה בתשובה. פותחים את הסליחות ב"אשרי" וחצי קדיש וחותמים אותן בקדיש שלם.

אף שכיום אומרים סליחות ברוב הצומות ובמהלך חודש אלול, כנראה שבעבר היו אומרים אותן רק כחלק מהתפילות ביום כיפור. יש בכך היגיון, שכן מסורת חז"ל היא שיום קבלת הלוחות השניים הוא יום הכיפורים, שהוא יום המחילה והסליחה לעם היהודי:

רבנו אשר כותב כי קיים מנהג גאונים להוסיף תחינות מיוחדות לתפילה בעשרת ימי תשובה, או אפילו מראש חודש אלול, כפי שמשה רבנו התחנן לפני ה' ארבעים יום לפני קבלת הלוחות השניים.

בעל הטורים, בנו של הרא"ש, מתאר את המנהג בתקופתו וכותב כי הסליחות היו נאמרות בנוסף לתחינות, פיוטים נוספים בנושא חזרה בתשובה, וכן מפרט מהם המנהגים השונים בנוגע לזמן אמירתן. קהילות אשכנז בדרך כלל מתחילות לומר סליחות במוצאי השבת שלפני ראש השנה,⁴ וקהילות ספרדיות מתחילות מיד בראש חודש אלול,⁵ וממשיכות לומר סליחות עד יום כיפור. מנהג חב"ד הוא שלא לומר סליחות בעשרת ימי תשובה, מכיוון שלשיטתם אלו ימים שבהם פעולות של חזרה בתשובה צריכות לבוא לפני אמירות (כדוגמת הסליחות).

אומנם המנגינה והתוכן של הסליחות משתנות בין הנוסחים, בעיקר בכך שהסליחות הספרדיות הן בגדול אופטימיות וזהות מדי יום, לעומת הפיוטים המגוונים וקורעי הלב של נוסח אשכנז, אך המנהגים השונים התפתחו ממסורת אחת משותפת, ורב הדומה על השונה. כך למשל, קהילות אשכנז השונות (מנהג פולין, ליטא ובוהמיה) אומרות לרוב את אותם הפיוטים, אך קיימות מחלוקות לגבי הלילה שבו יש לומר כל פיוט או מה הסדר שבו יש לאומרם.

במחקר פורץ דרך על מקור הסליחות,⁶ פרופסור שולמית אליצור מסבירה כי קבוצות של תפילות שנודעו כ'רחמין', אשר אינן מתמקדות במידות הרחמים ואשר נאמרו בשעות הקטנות של הלילה, התערבבו בשלב מסוים עם הסליחות, הפיוטים שנסובו סביב אמירת י"ג המידות, שנאמרו במקור בתוך חזרת הש"ץ:

לדוגמה, בסידור הרב סעדיה גאון מופיעות הסליחות ו'הרחמין' כשתי סדרי תפילות שונות, הבאות אחת אחרי השנייה, כאשר חלק מן התפילות שאנו מכירים כיום כסליחות (למשל הפיוט "אדון הסליחות") מופיע כחלק של סדר ה'רחמין'.⁷ בתיאורו את התפילות המיוחדות לחודש אלול, הרמב"ם אינו מזכיר במפורש את הסליחות או את י"ג מידות של רחמים, וייתכן כי כוונתו הייתה ל'רחמין':

זמן אמירת סליחות

הזמן האידיאלי לאמירת סליחות הוא הזמן שבו היו אומרים 'רחמין' – בין חצות לעלות השחר, מכיוון שזמן זה נחשב עת רצון.

מה יעשה מי שאינו יכול לומר סליחות בשעות הלילה המאוחרות או בשעות הבוקר המאוד מוקדמות?

הרב משה פיינשטיין עסק בשאלה זו. הוא חי בניו יורק, שם שעת חצות הלילה ההלכתית עשויה להיות מאוחרת מאוד, והוא מתיר בשעת הדחק לומר סליחות בשעות הלילה המוקדמות יותר:

לחילופין, הרב עובדיה יוסף מתיר לומר סליחות לפני תפילת מנחה, מכיוון שראה שיש מי שנוהגים כך:

המנהג המקובל כיום בהרבה קהילות הוא אמירת סליחות לפני תפילת שחרית, גם אם זה יוצא אחרי עלות השחר, בין השאר בשל החשש כי אמירת סליחות בשעת לילה כה מאוחרת תפגע בתפקוד המתפללים ובקיום המצוות שלהם במהלך היום שלמחרת. ועדיין, הזמן הטוב ביותר לאמירת סליחות הוא החצי השני של הלילה, בין חצות הלילה (12 שעות לאחר חצות היום המופיע ברוב לוחות הזמנים) לבין עלות השחר. כך מסכם זאת הרב אליעזר מלמד:⁸

הסליחות הנאמרות בחודש אלול בנויות במבנה המתאים לזמן בשנה שבו הן נאמרות. מבנה זה דומה למבנה של "סדר תפילה" מלא, ויש לדבר השלכות הלכתיות:

הלבוש מתייחס לאמירת י"ג מידות של רחמים כמקבילה לתפילת שמונה עשרה. כפי שתפילת שמונה עשרה נמצאת בלב סדר התפילות שבכל יום, כך י"ג מידות נמצאות בלב ובמרכז הסליחות. השוואה זו יכולה להסביר מדוע אומרים קדיש שלם לאחר הסליחות, כפי שאומרים בסוף התפילה. ניתן ללמוד מכך גם על אופי הסליחות.

למדנו שנשים חייבות בתפילה, ובפרט בתפילת שמונה עשרה, שכן מהות התפילה היא בקשת רחמים מהקב"ה. כל אדם צריך להתפלל על עצמו ובעבור כלל הציבור. בדומה לכך, הסיבה העיקרית לאמירת סליחות גם היא בקשת רחמי שמיים. אך בשונה מהתפילה, כפי שכותב הטור (לעיל), אמירת סליחות היא מנהג ולא מצווה.

האם מנהג זה חל על נשים?

הרמ"א פוסק כי מותר לאישה בזמן נידה להתפלל בבית הכנסת בימים הנוראים, אפילו במקומות שבהם נשים בנידה לא נהגו להגיע לבית הכנסת, משום שכל הנשים היו מגיעות לתפילה בימים אלה (ראו הרחבה נוספת בנושא כאן.) בהערותיו לפסיקה זו, מתייחס המגן אברהם לנשים המגיעות לסליחות:

מדברי המגן אברהם משתמע כי נשים נהגו להגיע לסליחות. ואכן, בסידור סליחות מסוף המאה החמש עשרה באיטליה נמצאה חתימת אישה מאותה תקופה, ועוד חתימה של אישה אחרת כמה מאות שנים מאוחר יותר, כנראה משום שהתפללו מאותו סידור.⁹ ישנם סידורי תחינות לנשים הכוללים גם אמירות לימי הסליחות, דבר המצביע גם הוא על קשר בין נשים לסליחות.

עם זאת, משום שמנהג הנשים בנוגע לסליחות משתנה מאוד, וישנן נשים רבות המגיעות לסליחות רק בלילה הראשון, הרב גבריאל סינר מציע כי ייתכן שהמגן אברהם התכוון דווקא למנהג שאינו מחייב:¹⁰

במקום שבו אין מנהג ברור שנשים מגיעות לסליחות, כל אישה יכולה לקבל החלטה בעצמה בנוגע לאמירת סליחות או הגעה לסליחות בבית הכנסת.

אף שנשים רבות אינן אומרות תחנון בזמן התפילה, הרב עזרא ביק (בהודעה אישית לדרכיה) כתב כי הוא סבור שחשוב במיוחד לומר תחנון לאחר סליחות הנאמרות במניין. זאת משום שתגובתו המיידית של משה רבנו לי"ג מידות של רחמים הייתה נפילת אפיים:

בתפילה בנוכחות מניין (ויש שיגידו אף בתפילה בלי מניין בנוכחות ספר תורה)¹¹ מזדמנת לנו האפשרות לדבוק בדרכו של משה רבנו לי"ג המידות בסיום הסליחות באמצעות נפילת אפיים בתחנון.

אנשים רבים מתקשים מאוד להגיע למניין בשעת לילה מאוחרת או בשעת בוקר מוקדמת. מה יעשו קהילות שבהן אין מספיק אנשים למניין סליחות? מה יעשו יחידים המעוניינים לומר סליחות, אך אין באפשרותם להגיע למניין? נראה ששאלות אלה עלו לעיתים קרובות, שכן מצאנו דיונים רבים בנושא זה בספרות ההלכתית.

מתיאור הגמרא של התעטפות הקב"ה כ"שליח ציבור", המראה את סדר התפילה שעל ישראל לומר, ניתן להבין כי י"ג המידות נחשבות כתפילה בציבור, ואולי אף חייבים מניין כדי לומר אותן.

כדי לראות כיצד הגאונים פיתחו את הרעיון הזה, הבה נבחן שוב את הנאמר בסדר רב עמרם גאון, הפעם מתוך הקשר רחב יותר:

רב נתן מתייחס לאמירת י"ג המידות כמעמד ציבורי במהותה, כיוון שהברית נכרתה לכלל בני ישראל ולא ליחידים. לכן הוא פוסק שאין לומר אותן שלא בציבור.¹²

המונח ההלכתי "ציבור" בהקשר של תפילה לרוב מתייחס לקבוצה הכוללת מניין גברים, כשהמונח "יחיד" מתייחס לתפילה שלא במניין. הטור מפרש את דברי רב נתן כדורשים מניין לאמירת הסליחות, אך הוא חולק על פסיקתו זו.

לשיטת הטור, מותר למתפלל ביחיד לומר פסוקים בתפילתו, כולל י"ג מידות של רחמים. לדעתו, רק דבר שבקדושה מחייב מניין.

הרשב"א (בן זמנו של הטור) חולק על טענה זו. הוא מסכים עם רב נתן כי המתפלל ביחיד אינו יכול לומר את י"ג מידות בתפילה, וסובר כי אמירתן נחשבת דומה לדבר שבקדושה. כמו כן, לשיטתו אין הבדל בין אמירת י"ג מידות כחלק מתפילת שמונה עשרה או אמירתן כתפילה בפני עצמה.

עם זאת, מוסיף הרשב"א כי מותר למתפלל ביחיד לקרוא את י"ג מידות בטעמי המקרא, כפי שקוראים בתורה, בדומה לאופן שבו קוראים פסוקים אחרים. שיטה זו נראית כמעט פרדוקסלית, שכן עניין אמירת י"ג מידות בהקשר זה הוא דווקא כדי להתפלל, אך לדעתו מותר לומר אותן רק באופן שאינו נחשב כדרך תפילה. היתרון בפסיקת הרשב"א הוא שהיא נותנת טעם למתפלל ביחיד לומר את פיוטי הסליחות המתייחסים לי"ג מידות של רחמים.

השולחן ערוך פוסק כשיטת הרשב"א, ומתבטא באופן חריף אף יותר ממנו. הוא סבור כי אמירת י"ג מידות בצומות נחשבת לדבר שבקדושה ממש , ולא רק מעין דבר שבקדושה. ועל כן יש לאמרן אך ורק במניין.

בעוד שלפי פסיקת השולחן ערוך יש מקום ליחיד או לקבוצות ללא מניין לקרוא את שאר חלקי הסליחות (למעט הקדיש), הרמ"א פוסק כי אסור ליחיד לומר סליחות כלל, החל מ"ויעבור ה' על פניו" – תחילת הקטע של י"ג מידות של רחמים.¹³

כיצד נוכל להסביר מדוע למתפלל ביחיד אסור לומר סליחות? האם הכוונה היא לכך שאסור לומר סליחות כלל שלא במניין?¹⁴

האליה רבה, המביא בדבריו את שיבולי הלקט ואת התניא רבתי,¹⁵ סובר כי פסיקתו המחמירה של הרמ"א חלה על כל אמירת סליחות ולא רק כחלק מתפילת שמונה עשרה:¹⁶

כיצד עוד ניתן לפרש את דברי הרמ"א? כשזוכרים שבמקור הסליחות היו פיוטים ספציפיים הכוללים את קריאת י"ג מידות של רחמים, נראה שיש יותר הגיון בפסיקתו. מה הטעם באמירת פיוט שאמור להיות הקדמה לחלק מהתפילה שאסור לומר? הט"ז מציע כי אדם האומר סליחות ביחיד, לא יאמר אף חלק המתייחס לי"ג מידות של רחמים:

הב"ח מתייחס לפסיקת הרמ"א באופן מצומצם יותר. כאשר הרמ"א כותב כי אסור ליחיד לומר סליחות כלל, אולי כוונתו היא לכך שאסור לומר פיוטי סליחות הכוללות פסוקים מי"ג מידות. אך לכל אחד מותר לומר תחינות ופיוטים אחרים של 'רחמין':

הב"ח מוסיף כי ייתכן שהרמ"א והאור זרוע מתכוונים למנוע מצב שבו יחיד יאמר את י"ג מידות בטעמי המקרא (כפי שמציע הרשב"א לעשות) כשהכוונה העיקרית היא להתפלל, משום הפרדוקס הכלול בכך.

קטעים בארמית

אמירת י"ג מידות של רחמים איננה הבעיה היחידה הניצבת בפני האומרים סליחות ללא מניין. גם חלק מקטעי התפילות בארמית בסוף הסליחות מעלים שאלות, שכן בגמרא מובא שאין להתפלל בארמית ביחיד.¹⁷ כמה פוסקים חשובים הכריעו שהמתפלל ביחידות לא יאמר את קטעי הסליחות בארמית.¹⁸

פוסקים אחרים מתירים למתפלל ביחידות לומר קטעים אלה, משום שלדובר ארמית מותר להתפלל בארמית, ומשום שדיונים הלכתיים מוקדמים בנוגע להבדל בין סליחות בציבור לבין סליחות ביחיד אינם מתייחסים לקטעים בארמית.¹⁹

בפועל, פוסקי הלכה רבים פוסקים כשיטת השולחן ערוך והב"ח, ומתירים ליחיד או לקבוצות ללא מניין לומר סליחות, תוך דילוג על י"ג מידות של רחמים כדרך תפילה:

הרב משה פיינשטיין פוסק כי מותר לומר את י"ג מידות בטעמי המקרא, ביחיד או בקבוצה ללא מניין, כפי שפסקו הרשב"א והשולחן ערוך:

הרב פיינשטיין מתיר לומר את י"ג מידות כפי שקוראים אותם תוך לימוד תורה, גם אם לא בטעמי המקרא. בנוסף, הוא כותב כי יש לקרוא כל פסוק בשלמותו, כפי שנוהגים לעשות בזמן לימוד²⁰, במקום להפסיק לפני סוף הפסוק כמקובל בתפילה. בסליחות במניין, אין קוראים את סוף הפסוק המדבר על השלכות החטא על הדורות הבאים – "לא ינקה פוקד עוון אבות על בנים ועל בני בנים על שילשים ועל ריבעים".

פוסקים אחרים, הבן איש חי ביניהם, מתירים לומר את י"ג מידות של רחמים בסליחות בלי מניין מבלי לומר את סוף הפסוק, כיוון שאחרי י"ג המידות מופיעה אתנחתא, טעם מטעמי המקרא המסמל עצירה באמצע הפסוק.

אם כן, אישה המתפללת ביחיד, קבוצת נשים, או קבוצה אחרת ללא מניין, יכולים לומר את כל סדר הסליחות במלואו למעט הקדיש, כשאמירת י"ג מידות של רחמים תיעשה בדרך של לימוד תורה. ויש הסבורים שעליהם לומר גם את סוף פסוק כדי להדגיש זאת.²¹

מי שנוהג להשתחוות במילים "ויעבור ה' על פניו", לא יעשה זאת ללא מניין.

כפי שציינו לעיל, הפוסקים נחלקו באשר לאמירת הקטעים בארמית ללא מניין.

אמירת י"ג מידות של רחמים (או התרכזות בהן) מתוך חזרה בתשובה אמיתית ומתוך התמקדות ברחמי שמיים בהקשר זה, יכולה עדיין להוביל לגילוי רחמי השכינה, גם אם לא באותו אופן בדיוק כפי שהדבר מתרחש כאשר אומרים אותן במניין. גם כאשר מדלגים לגמרי על י"ג מידות, עצם ההתכנסות לתפילה ולתחינה בתקופה זו של השנה היא בעלת ערך עצום, בדומה לתפילת 'רחמין' המקורית.

תיאור הקב"ה שהתעטף כשליח ציבור, והשוואת הסליחות לתפילה רגילה במניין ואף לתפילת שמונה עשרה, מעידים על כך שהחזן בסליחות נחשב לשליח ציבור. רבנו משולם אומר זאת במפורש:

בפועל, אף שבקהילות רבות נהוג שכלל הציבור אומר את י"ג מידות יחד, שליח הציבור בסליחות הוא זה שאומר "ויעבור" לבדו, ומוביל את התפילות מה קדיש שבהתחלה ועד לקדיש שבסוף .

הכלבו מציין מנהג ששליח הציבור בסליחות הוא גם שליח הציבור בשאר תפילות החול:

הכלבו מתייחס לעובדה ששליח הציבור בסליחות יכול גם לשמש כשליח ציבור בשאר התפילות כמובנת מאליה. רעיון זה מבוסס גם על ההשוואה המובאת בגמרא בין י"ג מידות ובין סדר התפילה, אותה מפתח הלבוש (שאותו נצטט שוב להלן) להשוואה בין י"ג מידות של רחמים לבין תפילת העמידה. אין זה מפתיע, אם כן, שהלבוש מציע למנות לסליחות שליח ציבור שיתאים גם לתפילה בימים הנוראים.

הרמ"א מביא בדבריו את שתי ההערות הללו,²² מה שמעיד על כך שגם הוא רואה את תפקיד שליח הציבור בסליחות כזהה לתפקיד שליח הציבור בתפילות אחרות במניין.

במאמרנו על תפילה בציבור, אנו מרחיבות ומעיינות בשאלה מדוע אישה אינה משמשת כשליחת ציבור בחזרת הש"ץ, או באופן כללי בתפילה. השוואת הסליחות לתפילות שבכל יום, ובמיוחד ההשוואה בין י"ג מידות לתפילת שמונה עשרה, מסבירה מדוע נשים אינן משמשות כחזניות בסליחות בבתי כנסת אורתודוקסיים מסורתיים.

באותו מאמר אנו דנות גם בשאלה האם יש מקום לאישה להוביל דבר שבקדושה בנוכחות מניין, או להוביל במניין תפילות שבהן החזן אינו נחשב כשליח ציבור. במבט ראשון, דיונים אלה עשויים להיראות רלוונטיים גם לענייננו כאן, שכן השולחן ערוך פוסק שי"ג מידות הן דבר שבקדושה, וסליחות אינן נחשבות כתפילת חובה. אולם, כפי שציינו לעיל, ההשוואה בין סדר התפילה לסליחות התקבלה להלכה, כך שלמעשה יש רק אדם אחד המשמש כחזן בסליחות באותו יום, והוא צריך להיות גבר היכול לומר את כל חלקי התפילה בסליחות (כולל קדיש וי"ג מידות של רחמים) או בכל תפילה אחרת.

מותר לאישה לשמש חזנית בסליחות של קבוצת נשים, עם השינויים הנדרשים כאשר אומרים סליחות ללא מניין (למשל, לא אומרים קדיש, וקוראים את י"ג מידות בטעמים או מדלגים עליהן, או מתרכזים בהן בשתיקה). במובנים רבים, התכנסות כזו מזכירה את תפילת ה'רחמין' שנאמרה בשעות הקטנות של הלילה בעשרת ימי תשובה בתקופת הגאונים – תפילה בעלת חשיבות רבה, אך כזו שלא התמקדה בסליחות.

• אליצור, שולמית, "למקורם של פיוטי הסליחות", תרביז ד' (2016): 503-642. ניתן למצוא כאן.
• הרב עזרא ביק, י"ג מידות, סדרת שיעורים בבית המדרש הוירטואלי. ניתן למצוא כאן.
• גלצר, אהרון וליפשיץ, אליהו. נפש מרדכי: סליחות מבוארות נוסח פולין. (מעלה אדומים: מכון תורת אמך, 2025). ראו כאן.
• י"ג מידות, שיעור בעולמות, ניתן למצוא כאן.