סעודות שבת ויום טוב

שמות ט"ז, כב–ל

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר: וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה: שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי: רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי: וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי:

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, כ

"על [כן ברך ה' את יום השבת ויקדש]הו" במה ברכו? ברכו במן וקידשו במן. [בכל יום הוא או' ע]מר לגלגלת (שמ' טז טז), ובשבת הוא או' שני העמר (שם כב). [בכל יום הוא או' וי]באש (שם כ), וביום השבת הוא או' ולא הבאיש…

שבת קיז ע"ב

אמר ר' אבא: בשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות, דכתיב "לחם משנה"… ת"ר [תנו רבנן]: כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלש. רבי חידקא אומר: ארבע. א"ר [אמר רבי] יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, (שמות ט"ז, כה) "ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאהו בשדה". רבי חידקא סבר הני תלתא [אלו השלוש] "היום" לבר מאורתא [חוץ מהערב], ורבנן סברי בהדי דאורתא תנן [נשנה כולל אותה של הערב].

תוספות פסחים ק ע"ב, ד"ה שאין מביאין

אנו רגילין לפרוס מפה [על החלות] ולקדש. והטעם מפורש בשאילתות כי היכי דתיתי סעודתא ביקרא דשבתא [כדי שתבוא ברכה לסעודה בכבוד השבת]. ויש מפרש זכר למן, שלא היה יורד בשבתות וי"ט [וימים טובים], והיה טל מלמעלה ומלמטה והמן בינתים.

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח, מסכתא דויסע ד

"ששת ימים תלקטוהו", ר' יהושע אומר: למדנו שאין יורד בשבת. ביום טוב מנין? ת"ל [תלמוד לומר] "שבת לא יהיה בו".

תשובות רב נטרונאי גאון (ברודי), אורח חיים קנט

ושאילו מקמי רב נטרונאי: ביום טוב צריכין לבצוע על שתי ככרות, או לא. והתיב הכי: היו יודעים שצריכין אנו לבצוע על שתי ככרות ביום טוב כדרך שצריכין אנו לבצוע בשבת…

משנה תורה הלכות שבת פ"ל ה"ט

חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת, אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה… וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין ולבצוע על שתי ככרות, וכן בימים טובים.

שולחן ערוך אורח חיים תקכט, א

מצות יום טוב לחלקו חציו לבית המדרש וחציו לאכילה ושתייה… וחייב לבצוע על שתי ככרות ולקבוע כל סעודה על היין… ולא נהגו לעשות בו סעודה שלישית.

מושב זקנים, שמות ט"ז, כו

…לעניין ג' סעודות… ולא כתיבי בקרא ג"פ [ג' פעמים] "היום" כ"א [כי אם] בשבת בלבד… ור"ת [ורבנו תם] תי[רץ] דקיימא לן כר' יהושע, דאמר "חציו לכם וחציו לה'". והשתא עד היה טורח בשלישית, היה כולו "לכם".

משנה ברורה רצא, יט

פחות מככר אחד – דביום ששי ירד המן לכל אחד שני עמרים, ומכל עומר עשו ב' ככרות, הרי ד' לב' עמרים. אכל אחד בע"ש [ערב שבת] ואחד בליל שבת ואחד בבוקר, הרי נשאר לו רק אחד שלם לסעודה ג':

תוספות פסחים קא ע"א, ד"ה טעימו

…ואם מועיל מיני תרגימא [מעדנים] להשלים ג' סעודות שבת?… היינו דוקא בסעודה שלישית, אבל לא בסעודת ערבית ושחרית, שהם עיקר כבוד שבת:

שולחן ערוך אורח חיים רצא, ד–ה

צריך לעשותה בפת; וי"א [ויש אומרים] שיכול לעשותה בכל מאכל העשוי מאחד מחמשת מיני דגן; וי"א [ויש אומרים] שיכול לעשותה בדברים שמלפתים בהם הפת כבשר ודגים, אבל לא בפירות; וי"א [ויש אומרים] דאפילו בפירות יכול לעשותה. וסברא ראשונה עיקר, שצריך לעשותה בפת אא"כ [אלא אם כן] הוא שבע ביותר.

פסחים סח ע"ב

רבי יהושע לטעמיה [לטעמו], דאמר: שמחת יום טוב נמי [גם] מצוה היא. דתניא: רבי אליעזר אומר: אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה. רבי יהושע אומר: חלקהו – חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש. ואמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, כתוב אחד אומר "עצרת לה' אלקיך", וכתוב אחד אומר "עצרת תהיה לכם". רבי אליעזר סבר: או כולו לה' או כולו לכם. ורבי יהושע סבר: חלקהו – חציו לה' וחציו לכם…

ברכות מט ע"ב

…שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל הכי נמי דאי טעי הדר? אמר ליה אין.…

תרגום

…שבתות וימים טובים, שלא מספיק לא לאכול, כך גם שאם טעה [ושכח תוספות לברכת המזון] חוזר [עליה]? אמר לו: כן.

ישעיהו נ"ח, יג

אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר:

משנה תורה הלכות שבת פ"ל, ה"ה–ה"ז

…וצריך לתקן ביתו מבעוד יום מפני כבוד השבת, ויהיה נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת שכל אלו לכבוד שבת הן. אף על פי שיהיה אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו שזה הוא כבודו, חכמים הראשונים מהם… מי שהיה מבשל או מולח בשר… וכל המרבה בדבר זה הרי זה משובח. איזה הוא עונג זה שאמרו חכמים שצריך לתקן תבשיל שמן ביותר ומשקה מבושם לשבת הכל לפי ממונו של אדם…

ירושלמי תענית פ"ג יא

ר' אחא ר' אבהו בשם ר' יוסי בר חנינא: אסור להתענות עד שש שעות בשבת.

שולחן ערוך אורח חיים רפח, א–ב

אסור להתענות בשבת עד ו' שעות… י"א [יש אומרים] שאדם שמזיק לו האכילה, דאז עונג הוא שלא לאכול, לא יאכל.דין תענית ביו"ט [ביום טוב], כמו בשבת וע"ל סי [ועיין לעיל סימן] רפח.

רמ"א אורח חיים תקכט, ב

דין תענית ביו"ט [ביום טוב], כמו בשבת וע"ל סי [ועיין לעיל סימן] רפח.

משנה ברורה רפח, ג

לא יאכל – וכמעט קרוב לאיסור האכילה כיון שמשער שיזיק לו [פמ"ג ותו"ש – פרי מגדים ותוספת שבת] והיינו אם גם כזית קשה לו לאכול.

הרב יהודה גולדפישר, הנחיות לחולי צליאק בשבת וחג, מכון שלזינגר

כיון שאכילת גלוטן מזיקה ואף מסוכנת לחולה צליאק, ממילא 'עונג' לו לא לאכול לחם שיש בו גלוטן, ויקיים 'עונג שבת' בכך שיאכל מאכלים המתאימים לו.

שו"ת אור לציון כא, דיני סעודות שבת ג

אין להמנע מאכילת מאכלים בשבת מטעמי שמירת משקל וכדומה, ויש בזה משום ביטול עונג שבת. ומכל מקום מי שהאכילה מזיקה לו, רשאי להמנע מריבוי מאכלים בשבת. וכן מי שרגיל לאכול תמיד רק מאכלים טבעיים או צמחוניים, רשאי לנהוג כן גם בשבת, ואינו חייב לאכול דוקא בשר ודגים.

ילקוט יוסף שבת ד, הערות דיני לקיחת תרופות בשבת אות פח

לצמצם במאכלים יש להקל, כל שעושה זאת לצורך שמירה על בריאותו, גם אם מבטל מעט מעונג שבת, שהרי מבואר בשלחן ערוך (סימן רפח סעיף ב') דאדם שמזיקה לו האכילה דאז עונג הוא לו שלא לאכול, לא יאכל.

שולחן ערוך אורח חיים רצא, א

יהא זהיר מאד לקיים סעודה שלישית ואף אם הוא שבע יכול לקיים אותה בכביצה.וי"א [ויש אומרים] שאפילו בכזית יוצא ידי הסעודה ונכון להחמיר לכתחלה אם אפשר לו:

משנה ברורה רצא, ב

וי"א [ויש אומרים] שאפילו בכזית יוצא ידי הסעודה ונכון להחמיר לכתחלה אם אפשר לו:

בבא קמא פב.

תיקן עזרא… ושתהא אשה משכמת ואופה…עזרא התקין לישראל… שיהו אופין פת בערבי שבתות, שתהא פרוסה מצויה לעני.

ירושלמי מגילה פ"ד א

עזרא התקין לישראל… שיהו אופין פת בערבי שבתות, שתהא פרוסה מצויה לעני.

רמ"א אורח חיים רמב, א

הגה: נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית, לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויו"ט [ויום טוב]… והוא מכבוד שבת ויו"ט [ויום טוב], ואין לשנות.

ביאור הלכה רמב א, ד"ה והוא מכבוד

ויש לזה רמז בכתוב "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו", "את אשר תאפו אפו" וגו' משמע דיש לאפות בע"ש [בערב שבת] להכין לשבת. גם בזמן הגמרא היה מנהג קבוע לזה כמו שהביא המ"א [המגן אברהם] ובעו"ה [ובעוונותינו הרבים] היום התחילו איזה נשים להשבית המנהג ההוא ולוקחין מן האופה ולאו שפיר עבדי דמקטינים בזה כבוד שבת:

ילקוט יוסף שבת א, הוספות – הערות רמב, א ק

ושמא יש לומר שעיקר הטעם הוא משום כבוד שבת, שזה מתקנת עזרא הסופר, והטעם דהפרשת חלה בא לחיזוק המנהג, וכיון שכל הדבר הוא מצד מנהג, וכדמשמע מהמגן אברהם כאן, ומאחר והיום יש בחנויות חלות לכבוד שבת. ממילא אין צורך כל כך במנהג זה.

קרול אונגר, "החלה האבודה של סבתא נמצאה", Tablet Magazine, 16 במאי 2012

אימא שלי תמיד הצהירה שאימה הייתה אופה מדהימה, והחלה שלה הייתה הטובה ביותר מכל החלות. אז כאשר התחלתי לאפות חלות, רציתי את המתכון של סבתא שלי. אך לא יכולתי לבקש אותו ממנה. סבתא שלי מתה, נרצחה בידי הנאצים. בסוף שנות ה־80, בהיותי כלה טרייה, התקשרתי לאימי מביתי בירושלים לביתה בני יורק. "אין לי מתכון," היא אמרה לי. "למה לאפות? לקנות! המאפייה מכינה חלות כל כך טובות". אבל רציתי לאפות. רציתי למתוח את שריריי, ללכלך את אצבעותיי, וללוש את תפילותיי לתוך הבצק שלי כפי שדמיינתי את סבתי לשה ואופה.

שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא, א

לא תהא מצוה זו עדיפא מכל מ"ע שהז"ג [מצוות עשה שהזמן גרמה] שנשים פטורות, ומה דאשה מחוייבת במצוה די"ט [דיום טוב] הוא רק בלא תעשה דלא תעשה כל מלאכה, אבל לא במצות עשה דיו"ט [דיום טוב]… וממילא מחוייבת ג"כ [גם כן] במצות עונג דשבת ואסורה להתענות… דהיא מחוייבה בשמחה, מ"מ [מכל מקום] היינו דאסורה בהספד ותענית, ולהיות לה שמחה בשתיית יין ובשר אבל מ"מ [מכל מקום] נראה דאינה מחוייבת באכילת פת דנראה דאכילת פת אינו מצד חיוב שמחה דהא בשבת ליכא חיוב שמחה אלא דנראה דמן כבוד שבת לקבוע סעודה על הלחם.

רא"ש, ברכות פ"ז סכ"ג

הלכך נראה לרבינו יהודה דחייב אדם לאכול פת ביום טוב משום שמחה.

כתובות סד ע"ב

מתני'. המשרה את אשתו על ידי שליש לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה קבין שעורין. גמ'… אי הכי, שיתסרי הויין! כמאן? כרבי חידקא, דאמר: ארבע סעודות חייב אדם לאכול בשבת. אפילו תימא רבנן, דל חדא לארחי ופרחי…

תרגום

משנה. המספק מזון לאשתו על ידי שליש לא יפחות לה משני קבין של חטין או מארבעה קבין של שעורין. גמ'… אם כך, הן שש עשרה [סעודות] לשבוע! [כדעתו של ]מי? כרבי חידקא, שאמר: ארבע סעודות חייב אדם לאכול בשבת. אפילו תאמר כ[דעת ]רבנן, תפחית אחד לאורחים והולכי דרכים…

שבלי הלקט ענין שבת, צג

בכתובות בפרק אף על פי שאמרו בגמרא דהמשרה את אשתו מוכיח שהנשים חייבות בשלש סעודות. ותימה שהרי היא מצות עשה שהזמן גרמה "וכל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות". ונראה בעיני שעל כולם הוא אומר "אכלוהו היום" וגו' ובין אנשים ובין נשים נתרבו באכילה זו:

ספר הישר, חלק התשובות ע ד

ודבר פשוט הוא בכוליה תלמודא סתם שלש סעודות בפת, אבל הבא להשלים במיני תרגימא יצא. ונשים אם חייבות, נראה דאף הם היו באותו הנס, דמן לחם משנה היה לכלם. וכן חייבות לבצוע על שתי ככרות.

האלף לך שלמה, אורח חיים קיד

למה לא נהגו הנשים בלחם משנה… כיון דהם [זכרי בני ישראל] לא המתינו והתלוננו עליו ית' לכך עשה להם נס… אבל הנשים הם לא התרעמו… לכך אין להם ליתן הודאה על זה ולכך אין נוהגין בזה…

חידושי הרמב"ן, שבת קיז ע"ב

ואומר ר"ת [רבנו תם] ז"ל דנשים חייבות בג' סעודות שאף הן היו בנס המן וחייבות לבצוע על שתי ככרות מטעם זה, ואין צורך שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין.

שולחן ערוך אורח חיים רצא, ו

נשים חייבות בסעודה שלישית.נשים חייבות וכו' – וגם חייבות במצות לחם משנה [ב"י]:

ביאור הלכה רצא, ו

נשים חייבות וכו' – וגם חייבות במצות לחם משנה [ב"י]:…וגם ביום טוב צריך לבצוע על שתי ככרות. וגם הנשים מחויבות בלחם משנה שהיו ג"כ [גם כן] בנס המן.

משנה ברורה רעד, א

…וגם ביום טוב צריך לבצוע על שתי ככרות. וגם הנשים מחויבות בלחם משנה שהיו ג"כ [גם כן] בנס המן.

ברכות מז ע"א

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: אין המסובין רשאין לאכול כלום עד שיטעום הבוצע… רבה בר בר חנה… וקמתני ליה לבריה [לימד לבנו]: אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה 'אמן' מפי העונים.

ברכות מו ע"א

ר' שמעון בן יוחי: בעל הבית בוצע, ואורח מברך [ברכת המזון]. בעל הבית בוצע, כדי שיבצע בעין יפה. ואורח מברך, כדי שיברך בעל הבית [בברכת האורח בתוך ברכת המזון].

שולחן ערוך אורח חיים רעד, א, ג

בוצע על שתי ככרות (שלימות), שאוחז שתיהן בידו ובוצע התחתונה. הגה: ודוקא בלילי שבת (ד"ע), אבל ביום השבת או בלילי יום טוב בוצע על העליונה (כל בו והגהות מיימוני פ"ח מהלכות חמץ ומצה), והטעם הוא על דרך הקבלה… [שולחן ערוך] אין המסובין רשאים לטעום עד שיטעום הבוצע, ואם יש לפני כל אחד לחם משנה יכולים לטעום אף על פי שעדיין לא טעם הוא.

מרדכי פסחים, תוספת מערבי פסחים רמז תריא

ועתה נהגו לעשות קידוש לאותן אלמנות… ולעשות להם [לאלמנות] ברכת המוציא, פשיטא דאסור, דהיינו ברכת הלחם. דאמר [ר"ה כט ב] לא יפרוס לאורחין אא"כ [אלא אם כן] אוכל לחם עמהם.

הרב ברוך גיגי, תשובה לאתר דרכיה

נהגו כל בית ישראל שבעל הבית בוצע על הפת בסעודות שבת ויום טוב, ומחלק לכל המסובים. אמנם, אין זה לעיכובא, ויכולים גם אחרים לבצוע, ברשות בעל הבית. אם אישה היא בעלת הבית, היא רשאית לבצוע בעצמה, אף כשהיא מארחת משפחות אחרות. יש נשים שאינן מרגישות בנוח לבצוע (ויש גם גברים כאלה, כשיש דמות מכובדת בקרב האורחים), והן יכולות להרשות לאחרים לבצוע. הלכתית, פשיטא שאישה נשואה רשאית לבצוע בעצמה גם כשבעלה נמצא איתה. מעשית, זה תלוי בהסכמות שביניהם, והשלום עיקר.

תחינת פרל (אשת ר' לוי יצחק מברדיטשוב), מתוך עליזה לביא, תפילת נשים (תל אביב: ידיעות אחרונות, 2005), 158.

רבונו של עולם, מבקשת אני מלפניך, אנא עזר לי, שכשיהא לוי יצחק שלי מברך בשבת על החלות האלה, יכון בלבו אותן הכונות שאני מכונת בשעה זו שאני לשה ואופה.

אליז לוטרמן, "לחלוק את שולחן השבת שלי", JOFA’s Torch, 8 ביולי 2016

האפשרות להגדיר את התפריט, לקנות, לבשל ולארגן רשימת מוזמנים שמטרתה לקרב בין אנשים דומים מהווה חוויה מעצימה וממלאת במוטיבציה... אירוח בסעודות השבת שינה את חוויית השבת שלי מהתפקיד הפסיבי של אורחת, לתפקיד אקטיבי של מארחת, מובילה. הדבר אִפשר לי להרגיש שאני משתתפת בסעודה כשווה בין שווים, במקום להרגיש שאני "עדיין ילדה" רק משום שאין לי משפחה משלי. אירוח בסעודות השבת נתן לי להתחבר באופן משמעותי יותר לשבת ולטקסיה, במיוחד כשמדובר בסעודה בנוכחות נשים נוספות, שבה יש לי ההזדמנות לקדש ולברך המוציא בעבור הסועדות מסביבי.

שבת קיט ע"ב

אמר ר' אלעזר: לעולם יסדר אדם שלחנו בע"ש [בערב שבת], אע"פ [אף על פי] שאינו צריך אלא לכזית. ואמר ר' חנינא: לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת, אע"פ [אף על פי] שאינו צריך אלא לכזית. חמין במוצאי שבת מלוגמא. פת חמה במוצאי שבת מלוגמא. ר' אבהו הוה עבדין ליה באפוקי שבתא עיגלא תילתא. הוה אכיל מיניה כולייתא. כי גדל אבימי בריה, א"ל [אמר ליה]: למה לך לאפסודי כולי האי? נשבוק כולייתא ממעלי שבתא. שבקוהו ואתא אריא אכליה…

תרגום

אמר ר' אלעזר: לעולם יסדר אדם שולחנו בערב שבת, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית. ואמר ר' חנינא: לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית. מים חמים במוצאי שבת מרפאים. פת חמה במוצאי שבת מרפאה. ר' אבהו היו עושים לו במוצאי שבת מעדן עגל. היה אוכל כליה ממנו. כאשר גדל אבימי בנו, אמר לו: למה לך לבזבז כל זה? נשאיר כליה מלפני השבת. השאיר [כליה אחת] ובא אריה ואכלה…

משנה תורה הלכות שבת פ"ל ה"ה

מסדר אדם שולחנו בערב שבת ואף על פי שאינו צריך אלא לכזית, וכן מסדר שולחנו במוצאי שבת ואף על פי שאינו צריך אלא לכזית, כדי לכבדו בכניסתו וביציאתו.

שבלי הלקט ענין שבת, קל

משל שמלוין את המלך ביציאתו כשם שמלוין אותו בכניסתו. ובסידורים מפרש אבר אחד יש בו באדם ונסכוי שמו ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת.

שולחן ערוך הרב, אורח חיים ש א–ב

…מכל מקום יש לו לעשות הכנה בסידור השלחן כגון פריסת מפה וכיוצא בזה כמו לסעודה גמורה כדי ללוות את השבת ביציאתו דרך כבוד כמו בכניסתו כמו שנתבאר בסי' ר[ס]"ב: ולכן יש נוהגים להרבות נרות במוצאי שבת יותר משאר לילות החול ונוהגים ג"כ [גם כן] לומר פיוטים וזמירות אחר הבדלה ללות את השבת אחר שיצא כדרך שמלוין את המלך אחר שיצא מן העיר:

ביאור הגר"א אורח חיים ש, א

לכזית. כל[שון] הגמ[רא] ובפת דוקא כמו בע"ש [בערב שבת] דמימרא דר"א ור"ח [דרבי אלעזר ורבי חנינא] כהדדי איתמר שם קיט ב' ע"ש [עיין שם]:

מגן אברהם ש, הקדמה

בגמרא משמע דנכון לבשל בשר במ"ש [במוצאי שבת] או דבר אחר ועיין סי[מן] רצ"א ובזמנינו שמאחרין כל כך סעודה שלישית שאין יכולין לאכול במוצאי שבת יכולין לקיימה בפירות:

משנה ברורה ש, ב

ודע דמ"מ [דמכל מקום] סעודה זו אינה חובה עליו כמו הג' סעודות של שבת דשם אסמכוהו אקרא וזה רק מצוה בעלמא…

אליה רבה ש, א

…ואני שמעתי שאם נמשך סעודה שלישית עד אחר חשיכה א"צ [אינו צריך] לאכול עוד סעודה רביעית במוצאי שבת.

אורחות חיים א, הלכות הבדלה

כתב הר"ש [רבי שמשון משאנץ] ז"ל נשים אין מבדילות לעצמן דאין הבדלה תלויה בשמירת שבת…

פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם ש, א

…אפשר נשים אין חייבות בסעודה זו, ועיין סימן רצ"ו סעיף ח', וכאן לא שייך לשבת. ומיהו לפי מה שכתב הט"ז (אגר) [אבר] אחד כו', ראוי גם לנשים…

מחצית השקל, אורח חיים ש

"ועיין סוף סימן רצ"א". דכתב שם מ"א [מגן אברהם] דלכל מילי דשבת נשים חייבות כמו אנשים, וא"כ [ואם כן] הוא הדין בסעודה זו…

תוספת מעשה רב, הלכות שבת קמט הערה לט

שו"ת יחוה דעת ד, כה

גם הנשים חייבות בשלש סעודות בשבת, וכן חייבות בסעודה רביעית במוצאי שבת. ומצוה לכתחלה לעשות סעודה רביעית בפת, ואם אי אפשר בפת, יעשוה במיני מזונות. ואם אי אפשר לעשותה במיני מזונות, יעשוה בפירות.

אורחות חיים א, הלכות הבדלה לב

טעם למה נהגו הנשים לדלות מים במוצאי שבת תכף שישמעו ברכו, לפי שמצאנו בהגדה שבארה של מרים נגנז בימה של טבריא וכל מ"ש [מוצאי שבת] מחזירין על כל מעינות ובארות וכל מי שהוא חולה ומזדמן לו מאותו מים וישתה אפי[לו] כל גופו מוכה שחין מיד נרפה. ומעשה אדם אחד שהיה מוכה שחין והלכה אשתו במ"ש [במוצאי שבת] לשאוב מים ונתעכבה יותר מדאי ונזדמנה לה בארה של מרים ומלאה כדה מאותן המים, כיון שבאת אצל בעלה כעס עליה ומרוב כעסו הפיל כדה מעל שכמה ונשבר הכד ונפלו מטיפי המים על בשרו, ובכל מקום שנתזו שם המים נרפא השחין. ועל זה אמרו חכמים רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותו, ולכך נהגו לשאוב מים בכל מוצאי שבת:

רמ"א אורח חיים רצט, י

וי"א [ויש אומרים] לדלות מים בכל מו"ש [מוצאי שבת], כי בארה של מרים סובב כל מו"ש [מוצאי שבת] כל הבארות ומי שפוגע בו וישתה ממנו יתרפא מכל תחלואיו (כל בו). ולא ראיתי למנהג זה.

כף החיים לב, נג

אחר ההבדלה כשסיים כל הפסוקים ישתה מים שאובים מקודם ההבדלה או אחר ההבדלה… ומכאן תוכחת חיים לבל יהיה כועס בכל מקום ובכל זמן אפילו בדבר שראוי לכעוס, כי כעס בחיק כסילים ינוח, ובפרט במוצאי שבת… ונראה דמלבד סגולת רפואת הנפש למי ששותה מים מבארה של מרים, עוד רבותא יתירה אשתכחת, כי הם מסוגלים לפתוח לבו בחכמת התורה… ואם כן בעת שתית המים אחר ההבדלה, בעודנו שותה המים יכוין בדעתו לפסוקי פרשת חוקת, אז ישיר ישראל עד ונשקפה על פני הישימון, והוא מסוגל להתחכם בתורה בעזר מש-די…