שמחת יום טוב

דברים ט"ז, י–טו

וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱ-לֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ. וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה. חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱ-לֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ.

רמב”ם הלכות יום טוב ו, יח

וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל (דברים ט”ז) לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו…

דברים כ"ז, ז

וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ.

רמב”ם הלכות יום טוב ו, כ

שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל

פסחים קט ע"א

תניא רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר, שנאמר "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה׳ אלקיך". ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין, שנאמר "ויין ישמח לבב אנוש".

תוספות מועד קטן יד ע"ב ד”ה עשה דיחיד

נראה לי דשמחת הרגל נמי דרבנן ושמחת היינו בשלמי שמחה…

ספר המצוות לרמב”ם מצות עשה נד

והמצוה הנ”ד היא שצונו לשמוח ברגלים והוא אמרו יתעלה (ס”פ ראה) ושמחת בחגך. …והענין הראשון הרמוז אליו בצווי הזה הוא שיקריב קרבן שלמים על כל פנים. ואלו השלמים נוספים על שלמי חגיגה והם נקראים בתלמוד (שם ז ב) שלמי שמחה….וכולל באמרו ושמחת בחגך מה שאמרו ג”כ [גם כן] שמח בכל מיני שמחה. ומזה לאכול בשר בימים טובים ולשתות יין וללבוש בגדים חדשים…זה כולו נכנס תחת אמרו ושמחת בחגך. ומה שיתחייב מהם יותר שתיית היין לבד כי הוא יותר מיוחד בשמחה…

שיעורים לזכר אבא מרי עמ’ קפח

שהמצב הנפשי של האדם ברגל הוא עיקר מצות שמחה, אלא שהתורה ציותה איך לקיים שמחה שבלב וקבעה מסמרות להלכה, כי בזמן הבית, שמחה זו מתגשמת ע”י [על ידי] אכילת קדשים, ובזמן הזה ע”י [על ידי] תענוגים שונים…

קידושין לד ע"א

… הרי מצה, שמחה, הקהל – דמצות עשה שהזמן גרמא ונשים חייבות.

קידושין לד ע"ב

... ואדילפינן מתפילין לפטורא נילף משמחה לחיובא. אמר אביי: אשה, בעלה משמחה. אלמנה מאי איכא למימר? בשרויה אצלו....

תרגום

... ובמקום שנלמד מתפילין לפטור [נשים], נלמד משמחת [יום טוב] לחייב. אמר אביי: אישה, בעלה משמחה. אלמנה, מה יש לומר? בנמצאת אצלו [בעל הבית משַמחה].

תוספתא מסכת פסחים (ליברמן) פרק י הלכה ד

מצוה על אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל במה משמחן ביין דכת[יב] ויין ישמח לבב אנוש ר’ יהודה או[מר] נשים בראוי להם וקטנים בראוי להם

ראש השנה ו ע"ב

בעי ר’ זירא אשה מה היא בבל תאחר מי אמרינן הא לא מיחייבא בראיה או דלמא הא איתה בשמחה.

חגיגה ו ע"א

שאל ר’ זירא: אשה מה דינה באיסור 'בל תאחר'? האם אנחנו אומרים, הרי היא לא מחויבת במצוות ראיה [=עלייה לרגל] ברגל [וגם לא בבל תאחר]? או שמא [אנחנו אומרים] הרי היא נכנסת ל[חיוב] בחיוב שמחה, [וכמו כן בבל תאחר]?

חגיגה ו ע"א

אמר ליה אביי: עד הכא, דמיחייבא אימיה בשמחה, אייתיתיה אימיה…

תרגום

אמר לו אביי [לר' זירא]: עד כאן [ירושלים], שמחוייבת אמו [של קטן] בשמחה, מביאתו אמו…

תוספות ראש השנה ו ע"ב

ומפרש ר”ת [רבנו תם] בעלה משמחה שהחיוב על בעלה ולא עליה לפיכך לא קרינא בה ובאת שמה והא דקאמר בחגיגה דמיחייבה אמיה משום בעלה ולא משום היא.

חידושי הריטב”א קידושין לד ע"ב

…אשה בעלה משמחה. פירש רש”י ז”ל אין אשה חייבת בשמחה אלא שחייב בעלה לשמחה, ולא נהירא דהא מנינן לה לעיל בהדי מצוות דנשים חייבות, ותו דאביי גופיה אמר במסכת חגיגה (ו’ א’) דאשה חייבת בשמחה… ונראה לפרש דהכי קאמרינן דמשמחה ליכא למגמר דשאני שמחה שלא חייבה תורה בה הנשים אלא על ידי בעלה מה שאין כן באידך דלא תלו בבעל כלל, כן נראה לי.

בית הבחירה למאירי קידושין לד ע"ב

אשה חייבת בשמחה כמו שביארנו ומה שאמר כאן אשה בעלה משמחה לא להפקיעה מחיוב שמחה אלא שעקר חיובה מצד שמחת הבעל ומכל מקום לענין פסק אף אשה שאין לה בעל חייבת בשמחה.

משנה תורה, הלכות חגיגה א, א

וְהַשִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה בָּרְגָלִים הִיא שֶׁיַּקְרִיב שְׁלָמִים יֶתֶר עַל שַׁלְמֵי חֲגִיגָה. וְאֵלּוּ הֵם הַנִּקְרָאִים שַׁלְמֵי שִׂמְחַת חֲגִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ"ז, ז) "וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹקֶיךָ". וְנָשִׁים חַיָּבוֹת בְּמִצְוָה זוֹ.שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח וּשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג עִם שְׁאָר יָמִים טוֹבִים כֻּלָּם אֲסוּרִים בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית. וְחַיָּב אָדָם לִהְיוֹת בָּהֶן שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ וְכָל הַנִּלְוִים עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט"ז, יד) "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" וְגוֹ’. אַף עַל פִּי שֶׁהַשִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה כָּאן הִיא קָרְבַּן שְׁלָמִים כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְבָאֲרִין בְּהִלְכוֹת חֲגִיגָה יֵשׁ בִּכְלַל אוֹתָהּ שִׂמְחָה לִשְׂמֹחַ הוּא וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ כָּל אֶחָד כָּרָאוּי לוֹ.

משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב ו, יז

שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח וּשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג עִם שְׁאָר יָמִים טוֹבִים כֻּלָּם אֲסוּרִים בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית. וְחַיָּב אָדָם לִהְיוֹת בָּהֶן שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ וְכָל הַנִּלְוִים עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט"ז, יד) "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" וְגוֹ’. אַף עַל פִּי שֶׁהַשִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה כָּאן הִיא קָרְבַּן שְׁלָמִים כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְבָאֲרִין בְּהִלְכוֹת חֲגִיגָה יֵשׁ בִּכְלַל אוֹתָהּ שִׂמְחָה לִשְׂמֹחַ הוּא וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ כָּל אֶחָד כָּרָאוּי לוֹ.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום טוב תקכט, ב

חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו. כיצד משמחן, הקטנים נותן להם קליות ואגוזים; והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו; וחייב להאכיל לגר, ליתום ולאלמנה עם שאר עניים.(חייב אדם להיות שמח [וטוב לב במועד] וכו’ – והוא מ”ע [מצוות עשה] מן התורה דכתיב ושמחת בחגך ונוהגת גם בנשים.

משנה ברורה תקכט, טו

(חייב אדם להיות שמח [וטוב לב במועד] וכו’ – והוא מ”ע [מצוות עשה] מן התורה דכתיב ושמחת בחגך ונוהגת גם בנשים.

מועדים וזמנים השלם ז, יא

ונראה דנשים שפטורות משמחה ורק בעלה משמחה עמו, לאביי…בחלק הזה של שמחה שהוא שמחת הלב גם נשים חייבות….במצוות התלויות בלב גם בזמן גרמא נשים חייבות.

תורה תמימה הערות דברים פרק טז הערה סו

…והענין הוא ע”פ [על פי] המבואר ביבמות ס”ב ב’ כל שאין לו אשה שרוי בלא שמחה דכתיב ושמחת אתה וביתך, א”כ [אם כן] בשמחת החג דכתיב ג”כ [גם כן] כזה א”א [אי אפשר] לו לקיים לבדו מצוה זו, והסברא נוטה דאם היא אינה נוטלת חלק בשמחתו אין שמחתו שלמה ולכן חייבת גם היא בגללו…

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פסחים י, א

תני צריך הוא אדם לשמח את אשתו ואת בניו ברגל במה משמחן ביין. רבי יודה אומר נשים בראוי להן וקטנים בראוי להם נשים בראוי להן כגון מסנים וצוצלין [נעליים ופעמונים] וקטנים בראוי להן כגון אגוזין ולוזין.תנו רבנן חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנאמר ושמחת בחגך במה משמחם ביין רבי יהודה אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן אנשים בראוי להם ביין ונשים במאי [במה]? תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין בארץ ישראל בבגדי פשתן מגוהצין

פסחים קט ע"א

תנו רבנן חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנאמר ושמחת בחגך במה משמחם ביין רבי יהודה אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן אנשים בראוי להם ביין ונשים במאי [במה]? תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין בארץ ישראל בבגדי פשתן מגוהצין

משנה תורה שביתת יום טוב ו, יח

וְהַנָּשִׁים קוֹנֶה לָהֶן בְּגָדִים וְתַכְשִׁיטִין נָאִים כְּפִי מָמוֹנוֹ. וְהָאֲנָשִׁים אוֹכְלִין בָּשָׂר וְשׁוֹתִין יַיִן שֶׁאֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּבָשָׂר וְאֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּיַיִן.

רש”י מסכת קידושין לד ע"ב ד”ה בשרויה

…ונצטוה מי שהיא [אלמנה] שרויה אצלו לשמחה משלו במאכל ומשתה וכלי פשתן.

שו”ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא סימן א

דהיא מחוייבה בשמחה, מ”מ [מכל מקום] היינו דאסורה בהספד ותענית, ולהיות לה שמחה בשתיית יין ובשר אבל מ”מ [מכל מקום] נראה דאינה מחוייבת באכילת פת דנראה דאכילת פת אינו מצד חיוב שמחה.

רא”ש ברכות פרק ז, כג

הלכך נראה לרבינו יהודה דחייב אדם לאכול פת ביום טוב משום שמחה

שו”ת שבט הלוי חלק ח סימן קכד

וכן בגדים וכה”ג [וכהאי גוונא] או רקידה או טיול לכב[וד] השמחה של היום שגורם הרחבת הדעת, אבל נתינת ספר שגורם אמנם חדוה ושמחה אבל אינו קשור עם שמחת היום דוקא, וכן מכשיר אלקטרי של שיחת נשים בעלמא שאינו פוטר מיסודי שמחה של היום כגון בגדים ומיני מתיקה וכהאי גונא.

הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה, ספר מועדים א, י

אמנם כיום שסוגי הבגדים והתכשיטים נתרבו לאין שיעור, והבחירה נעשתה מורכבת, במשפחות רבות מקובל שהאשה בוחרת לעצמה את הבגד או התכשיט, כאשר התקציב לכך נקבע על ידי שני בני הזוג לפי רמת הכנסתם (כמבואר להלן יב). וכדי להיות שותף במצווה, ראוי שהבעל יעודד את אשתו לקנות את הבגד או התכשיט לקראת החג, ועל ידי כך הוא יחשב כמתנה ממנו אליה והשמחה שבו תתרבה.

הרבנית ענת נובוסלסקי, "חובת נשים בשמחה ברגל", מה שאלתך אסתר ותעש, עמ’ 35

על כל אישה לשמוח בסעודת חג, בבגד או בתכשיט חדש או בכל מה שמשמח אותה, ואין הכרח להטיל זאת דווקא על הבעל. אף ראוי להקפיד על בגדי החג יותר מאשר על בגדי השבת, ולהימנע מדברים הפוגמים בשמחת הלב... חפשי את הדרך שבה תוכלי לשמח עצמך באופן הטוב ביותר, ותזכי לקיים את המצווה "ושמחת בחגך והיית אך שמח".