חזרה לסוכות א: לולב
מהי מצוות ישיבה בסוכה? על מי היא חלה? ומה מידת הרלוונטיות שלה לנשים?
תקציר
מהי המשמעות של הישיבה בסוכה?
על פי התורה, הישיבה בסוכה במשך שבעת ימי החג נועדה להטמיע בתודעה כי לאחר יציאת מצרים, ה' הושיב את בני ישראל בסוכות – בין אם בסוכות ממש (פיזיות) או בענני הכבוד.
כיצד מגדירה ההלכה את המושג "ישיבה בסוכה"?
העיקרון הקובע הוא "תשבו כעין תדורו", לשהות בסוכה בדומה לשהות בבית. מגשימים אותו באמצעות העברת חפצי הבית לסוכה, התייחסות לסוכה כאל בית, שינה ואכילת סעודות בתוכה. עיקר המעשה של ישיבה בסוכה הוא האכילה, ובשל כך מקובל לברך "לישב בסוכה" דווקא לפניה.
האם כל גבר מחויב בישיבה בסוכה?
ככלל כן, אך ישנם מצבים שבהם יש פטור מהמצווה, למשל חולה והמטפלים בו או מצטער – מי שהשהייה בסוכה גורמת לו אי נוחות משמעותית.
מהו המעמד של אישה במצווה זו?
הישיבה בסוכה נחשבת מצוות עשה שהזמן גרמה. עם זאת, חז"ל מסתמכים על מסורת בעל פה כדי לפטור נשים מהמצווה. ללא מסורת זו היה מקום לחייב נשים, למשל בשל החשיבות שבני זוג יגורו ביחד כדי שהישיבה בסוכה תדמה למגורים בביתם.
מהי ההלכה למעשה?
נשים רשאיות לבחור לאכול ולישון בסוכה וכך לקיים את המצווה מרצון. השאלה אם אישה רשאית לברך על המצווה תלויה במנהג הכללי בקהילתה ביחס לברכות על קיום מצווה מרצון. מכיוון שאישה פטורה מן המצווה, היא אינה יכולה להוציא גבר ידי חובת הברכה.
האם ההלכה שונה בעבור נשים נשואות?
אישה נשואה אינה חייבת לישון בסוכה, אף על פי שההלכה מעודדת אותה לעשות זאת. הרמ"א מתייחס למנהג שהיה נפוץ בימיו באירופה, שלפיו גברים רבים נמנעו משינה בסוכה. בדומה לרעיון שעלה ונדחה בתלמוד, הוא קושר זאת, בין היתר, בחשיבות השהות המשותפת של בני הזוג.
העמקה
מאת לורי נוביק | עריכה: הרב עזרא ביק, אילנה אלצפן ושיינע גולדברג
תרגום: לורי נוביק ✧ | עריכה בעברית: כנרת עזריאל
ישיבה בסוכה
אף שהתורה מזכירה את חג הסוכות פעמים רבות, מצוות סוכה מופיעה בה רק בשני פסוקים:
ויקרא כ"ג, מב–מג
בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם:
המצווה היא לדור פיזית בסוכה למשך שבעה ימים, כדי לפתח מודעות רוחנית שה' "הושיב" את בני ישראל בסוכות לאחר יציאת מצרים.
התנאים חלוקים בדעותיהם באשר למהות הסוכות שבהן ישבו בני ישראל באותה עת, אם היו אלו ענני כבוד או מבנים פיזיים:
סוכה יא ע"ב
דתניא: "כי בסכות הושבתי את בני ישראל" – ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר: סוכות ממש עשו להם.
אף שלכאורה נראה פשוט יותר להבין שסוכות אלו היו מבנים פיזיים, הטור מציג טיעון לטובת הקריאה הרוחנית יותר:
טור אורח חיים תרכה
בסוכות תשבו שבעת ימים וגו'... תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים וכן הרבה מצות, לפי שהוא דבר שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו ואין אדם יכול להכחישנו והיא המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא ברא הכל לרצונו והוא אשר לו הכח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו ואין מי שיאמר לו מה תעשה כאשר עשה עמנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים באותות ובמופתים. והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש, ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו. ואע"פ [ואף על פי] שיצאנו ממצרים בחדש ניסן לא צונו לעשות סוכה באותו הזמן, לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך. ולכן צוה אותנו שנעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה ...
הטור מדגיש כי ארבעים שנות ההגנה האלוקית במדבר היו המשך ליציאת מצרים. על ידי חגיגת החג בחודש תשרי, והיציאה הבלתי הגיונית בו אל החוץ בתחילת עונת הגשמים, אנו מראים כי הסוכות שלנו אינן מיועדות לנוחות הפיזית שלנו, אלא משמשות חפץ ריטואלי המסייע לנו להשיג הבנה טובה יותר של הניסי.
הטור מעלה טיעון זה בהרחבה רבה. הב"ח מסיק כי מטרתו של הטור בהרחבה זו היא לברר נקודה הלכתית – שמודעות מכוונת לרציונל המפורש בתורה למצווה זו נחשבת תנאי הכרחי לקיומה:
ב"ח, אורח חיים תרכה, א
בסכת תשבו וגו' תלה הכתוב וכו'. איכא למידק [יש לדייק] בדברי רבינו שאין זה מדרכו בחיבורו זה לבאר הכונה לשום מקרא שבתורה כי לא בא רק לפסוק הוראה או להורות מנהג. ופה האריך לבאר ולדרוש המקרא ד"בסכת תשבו". ויראה לי לומר בזה שסובר דכיון דכתיב למען ידעו וגו' לא קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות הסוכה כפי פשטה ולכן ביאר לפי הפשט דעיקר הכוונה בישיבת הסוכה שיזכור יציאת מצרים...
למעשה, אף שרצוי שאדם יחשוב על רציונל זה למצווה, מי שלא עשה כן – עדיין יצא ידי חובת ישיבה בסוכה.
משנה ברורה תרכה, א
וכתבו האחרונים שיכוין בישיבתה שצונו הקדוש ברוך הוא לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים וגם זכר לענני כבוד שהקיפן אז עלינו להגן עלינו מן השרב והשמש. וכל זה לצאת ידי המצוה כתקונה. הא דיעבד יוצא כל שכיון לצאת לבד [פמ"ג]:
פרמטרים הלכתיים
סוכה כשרה היא מבנה בעל שלוש דפנות לכל הפחות (אף שהשלישית יכולה להיות חלקית). הסכך המצל שלה חייב להיות עשוי מחומר צמחי שאינו מקבל טומאה, המסודר באופן שיהיה בתוך הסוכה צל מרובה מאור החמה. גובה הסוכה חייב להיות בין עשרה טפחים (כמטר) לעשרים אמה (כעשרה מטרים), ושטחה המינימלי הוא שבעה טפחים על שבעה טפחים (כחצי מטר מרובע).1
כיצד מגדירה ההלכה את הישיבה בסוכה? עיקרון יסודי מופיע במשנה ובברייתא, ולצידו כמה דוגמאות קונקרטיות:
סוכה כח ע"ב
משנה. כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי... גמרא... דתנו רבנן: (ויקרא כ"ג) "תשבו" – כעין תדורו. מכאן אמרו: כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים – מעלן לסוכה, מצעות נאות – מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה, ומשנן בסוכה.
למשך חג הסוכות, הסוכה הופכת למקום המגורים האמיתי של האדם, 'כעין תדורו' – כמו שדרים בדרך כלל בבית. אנו משיגים שינוי זה על ידי העברת חפצי הבית אל הסוכה ועל ידי עיסוק במגוון פעילויות יומיות רגילות בתוכה.
מכל הפעולות שדרכן הברייתא מדגימה את עקרון "תשבו – כעין תדורו", המשמעות ההלכתית של אכילה ושתייה בסוכה היא החשובה ביותר. מי שחייב בסוכה חייב לאכול את כל סעודות הקבע לאורך החג בתוך הסוכה. עם זאת, כבר בתקופת התנאים היו שהחמירו ואכלו אך ורק בסוכה:
משנה, סוכה פ"ב מ"ד–מ"ה
...אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה: מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל ולרבן גמליאל שני כותבות [תמרים] ודלי של מים ואמרו: העלום לסוכה. וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה, נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה...
כפי שמשתמע מן המשנה, מי שחייב בסוכה אינו רשאי לאכול יותר מכביצה (כנפח ביצה) של פת מחוץ לה.
שולחן ערוך אורח חיים תרלט, ב
אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעה... אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה. וכמה אכילת עראי, כביצה מפת ומותר לשתות מים ויין ולאכול פירות (ואפי[לו] קבע עלייהו) (ד"ע) חוץ לסוכה; ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי[לו] מים, הרי זה משובח; ותבשיל העשוי מחמשת מינים, אם קובע עליו חשיב קבע וצריך סוכה.
מכיוון שאיננו אוכלים סעודות חגיגיות מלאות בבית מדי יום, אין אנו חייבים לאכול סעודות חגיגיות בסוכה בכל יום מימי החג. עם זאת, אכילת סעודת יום טוב של הלילה הראשון של סוכות בסוכה נחשבת למצווה מדאורייתא. חכמינו לומדים הלכה זו מהחובה לאכול מצה בחג הפסח, שהוא ליל חג נוסף שחל בט"ו לחודש:
סוכה כז ע"א:
משנה. רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד... גמרא. מאי טעמא דרבי אליעזר? תשבו כעין תדורו, מה דירה אחת ביום ואחת בלילה, אף סוכה אחת ביום ואחת בלילה. ורבנן: כדירה. מה דירה, אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל, אף סוכה נמי, אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל. אי הכי, אפילו לילי יום טוב ראשון נמי. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נאמר כאן "חמשה עשר", ונאמר "חמשה עשר" בחג המצות... מה להלן לילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות, אף כאן, לילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות..
תרגום
משנה. רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד... גמרא. מה הטעם של רבי אליעזר? "תשבו כעין תדורו", כפי שבדירה אוכלים אחת ביום ואחת בלילה, כך גם בסוכה אחת ביום ואחת בלילה. ורבנן: כדירה. כפי שבדירה אם רוצה אוכל, אם רוצה אינו אוכל, כך גם בסוכה אם רוצה אוכל, אם רוצה אינו אוכל. אם כך, אפילו לילי יום טוב ראשון גם כן [תהיה האכילה רשות ולא חובה]! אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נאמר כאן "חמשה עשר", ונאמר "חמשה עשר" בחג המצות... כפי ששם [בליל הסדר] בלילה הראשון חובה לאכול [מצה], מכאן ואילך רשות, גם כאן, בלילה הראשון חובה לאכול [בסוכה], מכאן ואילך רשות.
שינה בסוכה
הברייתא העוסקת בדין "תשבו כעין תדורו" אינה מזכירה במפורש את עניין השינה, אך ברייתא אחרת קובעת כי הישיבה בסוכה כוללת את הלילות בדיוק כפי שהיא כוללת את הימים. מכאן משתמע כי מצוות ישיבה בסוכה כוללת גם את השינה בתוכה:
סוכה מג ע"א–ע"ב
דתנו רבנן: "בסכות תשבו שבעת ימים" – ימים ואפילו לילות... "תשבו" – "תשבו", לגזרה שוה. נאמר כאן "תשבו", ונאמר במלואים "תשבו", מה להלן ימים ואפילו לילות – אף כאן ימים ואפילו לילות.
בנוסף, המשנה דנה בשאלה אילו סידורי שינה נחשבים לקיום חובת הישיבה בסוכה, מתוך נקודת הנחה שהמחויבים בסוכה אכן חייבים לישון בה. 2 ברייתא נוספת אף מציינת כי בתנאים רגילים, אפילו "שנת עראי" (שינה קלה או קצרה) אסורה מחוץ לסוכה:
סוכה כו ע"א
תנו רבנן: אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה, ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה... רבא אמר: אין קבע לשינה.
הברכה
למדנו שמצוות הישיבה בסוכה מחייבת אדם להתגורר בה כפי שהוא מתגורר בביתו, בדגש על אכילה ושינה. אך מהו התזמון הראוי לברכת "לישב בסוכה"? האם מברכים אותה פעם אחת בלבד עם הכניסה הראשונה לסוכה בתחילת החג? בכל פעם שנכנסים אליה מחדש? או שמא קיים פתרון ביניים?
התלמוד דן בשאלה זו תוך השוואה לברכה על התפילין, שמברכים מחדש בכל פעם שמניחים אותן:
סוכה מו ע"א
נכנס לישב בה אומר "אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה". וכיון שבירך יום ראשון, שוב אינו מברך... תנאי [מחלוקת תנאים] היא, דתניא: תפילין, כל זמן שמניחן מברך עליהן, דברי רבי. וחכמים אומרים: אינו מברך אלא שחרית בלבד... ואנן נמי כרבי עבדינן [וגם אנחנו עושים כדעת רבי], ומברכין כל שבעה.
כמה פוסקים מהראשונים, ובראשם הרמב"ם, פירשו את ההקבלה בין סוכה לתפילין כחובה לברך בכל כניסה וכניסה לסוכה. הרמב"ם אף כותב שיש לברך בעמידה ורק לאחר מכן להתיישב, אם כי הראב"ד חולק על גישה זו:
משנה תורה הלכות שופר וסוכה ולולב פ"ו מי"בתוספות הרא"ש סוכה מה ע"ב, ד"ה אחד זה
כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה מברך קודם שישב אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה, ובלילי יום טוב הראשון מברך על הסוכה ואחר כך מברך על הזמן, ומסדר כל הברכות על הכוס, נמצא מקדש מעומד ומברך לישב בסוכה ויושב ואחר כך מברך על הזמן, וכזה היה מנהג רבותי ורבני ספרד לקדש מעומד בליל ראשון של חג הסוכות כמו שבארנו... א"א [אמר אברהם (ראב"ד)] מנהג מקומנו לא היה מעולם כזה, והטעם כי הישיבה אינה אלא על דעת האכילה וכל זמן שאינו אוכל, הברכה עובר למצוה היא באמת.
אף שיש הנוהגים כשיטת הרמב"ם ומברכים בכל כניסה לסוכה, המנהג הרווח הוא על פי שיטת רבנו תם. לשיטתו, עיקר חובת המגורים בסוכה מתבטא בסעודות הקבע, ולכן יש לברך את הברכה דווקא לפני תחילת האכילה. ברכה זו פוטרת את כל יתר הפעילויות הנעשות בסוכה עד הסעודה הבאה:
תוספות הרא"ש סוכה מה ע"ב, ד"ה אחד זה
...סוכה בכל פעם ופעם שנכנס בה לאכול ואפילו עשרה פעמים ביום מברך על כל פעם ופעם, מידי דהוה אתפילין שמברך כל פעם שמניחן, והיינו טעמא דסוכה דאי מתרמי ליה סעודתא [והסיבה במקרה של סוכה היא שאם תזדמן לו סעודה] אי אפשר לו לאכול חוץ לסוכה אף על פי שכבר אכל בו ביום בסוכה... ומה שאין מברכין על השינה בסוכה... ומפרש ר"ת [רבנו תם] משום דעיקר חובת סוכה היינו אכילה, וכשהוא מברך בשעת אכילה נפטר באותה ברכה כל מה שיקיים מצות סוכה בין סעודה לסעודה כגון בשינה בשינון ובטיול, ברכה לישב בסוכה שבירך בשעת אכילה פוטרתן...
כיום נהוג לברך את ברכת "לישב בסוכה" בין הברכה הראשונה על האוכל (למשל "המוציא") לטעימה ממנו. בסעודות שלפניהן אומרים קידוש מברכים "לישב בסוכה" מייד לאחר הקידוש.
שולחן ערוך אורח חיים תרמג, ג
...ונוהגים לברך על הסוכה אחר ברכת המוציא, קודם שיטעום. הגה: הכי נוהגין בחול, אבל בשבת ויום טוב שיש בהן קידוש, מברך לאחר קידוש (מהרי"ו).
פטורים נסיבתיים
למעשה, חובת האכילה והשינה בסוכה אינה חלה על כל אדם ובכל מצב. קיימים פטורים הנובעים מנסיבות המקשות על קיום המצווה, לצד פטורים קטגוריים יותר, כגון פטור נשים.
יש גורמים מספר העשויים להוביל לפטור מהישיבה בסוכה. כך למשל, מי שבאותה עת עסוק במצווה אחרת פטור מן הסוכה, על פי העיקרון ההלכתי הכללי "העוסק במצווה פטור מן המצווה". מעבר לכך קיימים שלושה פטורים נסיבתיים נפוצים: חולים, הולכי דרכים ו"מצטער".
א. חולים ומשמשיהם: חולה ומי שמטפל בו פטורים מן הישיבה בסוכה:
סוכה כה ע"א
משנה. שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה. חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה. גמ'... והעוסק במצוה פטור מן המצוה...
מטעם זה, מי שנדרש לטפל בתינוק במהלך הלילה פטור משינה בסוכה. ייתכן שפטור זה חל גם במקרה של ילדים צעירים הזקוקים לנוכחות הוריהם בשל צרכים רגשיים, כפי שעולה מדברי הרב חיים בכרך:
הרב חיים בכרך, מקור חיים תרמ, ג
חולים ומשמשיהם – ה"ה [הוא הדין] תינוק שצריכים תמיד לנדנדו בעריסתו גם המשמשו בזה פטור, ולעולם טוב בנשים זה. בן קטן שיש לו געגועים על אביו וא"א [ואי אפשר] להיות זולתו בהיותו בביתו אם לא בבכיה וצעקה רבה וא"א [ואי אפשר] להביאו לסוכה צ"ע [צריך עיון].
ב. הולכי דרכים : מטיילים פטורים מן הסוכה בזמן נסיעתם, אם אין סוכה זמינה בעבורם:
סוכה כו ע"א
תנו רבנן: הולכי דרכים ביום – פטורין מן הסוכה ביום, וחייבין בלילה. הולכי דרכים בלילה – פטורין מן הסוכה בלילה, וחייבין ביום. הולכי דרכים ביום ובלילה – פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה. הולכין לדבר מצוה – פטורין בין ביום ובין בלילה.
אף שפטור זה תקף מבחינה הלכתית, ראוי למטיילים להשתדל ולהסדיר לעצמם מקום בסוכה במהלך מסלולם במידת האפשר. 3
ג. מצטער: אדם שהשהייה בסוכה גורמת לו אי נוחות משמעותית או עוגמת נפש, פטור מן המצווה:
סוכה כה ע"ב
ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: מצטער פטור מן הסוכה.
כך למשל, חתן פטור מהסוכה במהלך ימי שבע הברכות (שבעת ימי המשתה לאחר חתונתו), מאחר שהשהייה בה תגרום לו צער. לפי דעה אחת, הדבר נובע מכך שבסוכה נמנעת ממנו ומכלתו היכולת להתנהל בחופשיות ובאינטימיות כפי שהיו יכולים לעשות בביתם.
סוכה כה ע"ב
ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל שבעה, מאי טעמא?... ורבא אמר: משום צער חתן.צער חתן – שהמקום צר ופתוח שאין לה אלא שלש דפנות ובוש לשחק עם כלתו:
רש"י שם
צער חתן – שהמקום צר ופתוח שאין לה אלא שלש דפנות ובוש לשחק עם כלתו:
רציונל
מדוע שמצטער ואחרים יהיו פטורים מן הישיבה בסוכה? לפי הרמב"ן, פטור זה טבוע במהותה של המצווה עצמה. הפסוק שממנו אנו למדים כי הישיבה בסוכה צריכה להיות "כעין תדורו", כולל בתוכו את הביטוי "כל האזרח בישראל":
ויקרא כ"ג, מב
בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:
המילה "אזרח" מופיעה גם בספר תהילים, ושם היא מתוארת בהקשר של רעננות:
תהילים ל"ז, לה
רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן:
הרמב"ן נעזר בפסוק מתהילים כדי לבאר את גדרי ישיבת ה"אזרח" כפי שנצטוותה בתורה.
חידושי הריטב"א, סוכה כח ע"ב
ויש לשאול למה נכתב "האזרח" כלל, שמעתי בשם רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל שבא לומר שלא יתחייב בסוכה אלא מי שהוא "כאזרח רענן", פרט להולכי דרכים ושומרי פירות ומצטער וכיוצא בהן, וכל מאי דאמרינן בכל דוכתא "תשבו כעין תדורו" מהכא נפקא לן...
לפי פרשנותו, התורה מגדירה מראש שהמצווה חלה רק על האדם שיכול לשבת בסוכה כשהוא במצב של "רעננות" – כלומר, כשהוא נינוח ונטוע היטב במקומו. משום כך, המצטער ואחרים שהישיבה בסוכה יוצרת בעבורם קונפליקט או קושי, אינם נחשבים ל"אזרח רענן" באותה עת, ולכן הם פטורים מהמצווה.
פטור נשים
לפי המשנה נשים ועבדים (החולקים פטור כללי ממצוות עשה שהזמן גרמן) וגם קטנים פטורים לחלוטין ממצוות הישיבה בסוכה:
משנה, סוכה פ"ב מ"ח
נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה.
בתחילה, התלמוד מונה את הסוכה כדוגמה קלסית למצוות עשה שהזמן גרמה שנשים פטורות ממנה. נראה אם כן שפטור הנשים מסוכה הוא יישום ישיר של כלל זה:
קידושין לג ע"ב
[מת'] כל מצות עשה שהזמן גרמא [אנשים חייבין ונשים פטורות] וכו'. ת"ר [תנו רבנן]: איזוהי מצות עשה שהזמן גרמא? סוכה, ולולב...באופן מפתיע, התלמוד אינו מסתפק בכלל של "מצוות עשה שהזמן גרמן" כהסבר יחיד, ובוחן דרכים חלופיות ללימוד הלכה זו. דיון זה חשוב להבנת המושג "מצוות עשה שהזמן גרמן", שכן הוא מדגים כי פטורי נשים אינם תמיד תוצאה של יישום טכני של הכלל, אלא לעיתים קרובות הם נשענים על שילוב של לימוד מהכתוב ומסורת בעל פה.
התלמוד מציע תחילה כי ה"א הידיעה במילה "ה אזרח" באה למעט (להוציא) נשים מהמצווה, אך מכיר בכך שדיוק זה אינו חד משמעי, שכן המגדר שהמונח "אזרח" מתייחס אליו אינו עקבי לאורך התורה.
סוכה כח ע"א
דתנו רבנן: "אזרח" – זה אזרח, "האזרח" – להוציא את הנשים. למימרא דאזרח בין נשים בין גברי משמע?... אמר רבה: הלכתא נינהו, ואסמכינהו רבנן אקראי... קרא למה לי, הלכתא למה לי? הא סוכה מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות... אמר אביי: לעולם סוכה הלכתא, ואיצטריך...
תרגום
שלמדו רבותינו בברייתא: "אזרח" – זה אזרח, "ה־אזרח" – להוציא את הנשים. לומר שהמילה "אזרח" מתכוונת גם אל נשים וגם אל גברים?... אמר רבה: זו הלכה מקובלת במסורה, וסמכו אותה רבותינו על פסוקים... פסוק למה לי, מסורת הלכתית למה לי? הרי סוכה מצוות עשה שהזמן גרמה, וכל מצוות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות!... אמר אביי: לעולם הפטור מסוכה הלכה מקובלת במסורה, ונצרך...
לבסוף, התלמוד מסיק שפטור הנשים מישיבה בסוכה נלמד מתוך מסורת בעל פה. מדוע נדרש כאן פסוק או מסורת מיוחדת, אם יכולנו להסתפק בפטור הסטנדרטי של נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן? נראה כי קיימות סיבות מהותיות לחשוב שאישה תהיה חייבת בסוכה למרות שיוך המצווה לקטגוריה זו. בעלי התוספות, למשל, מעלים את האפשרות שהעיקרון "אף הן היו באותו הנס" היה עשוי לחייב נשים בסוכה, שהרי המצווה נועדה להזכיר את נס הישיבה בסוכות ביציאת מצרים:
תוספות, פסחים קח ע"ב
והא דאמרינן דפטורות מסוכה אף על גב דאף הן היו באותו הנס "כי בסוכות הושבתי", התם [שם מדובר] בעשה דאורייתא.
התוספות מסיקים שעקרון "אף הן" אינו יכול לחייב נשים במצוות דאורייתא כמו סוכה, אלא רק במצוות דרבנן, כגון מקרא מגילה או נרות חנוכה (ראו דיוננו כאן).
בהמשך הסוגיה התלמוד מציע שתי סיבות נוספות מדוע נשים היו עשויות להיות חייבות בסוכה לולא המסורת:
סוכה כח ע"ב
אמר אביי: לעולם סוכה הלכתא, ואיצטריך: סלקא דעתך אמינא "תשבו כעין תדורו", מה דירה – איש ואשתו, אף סוכה – איש ואשתו, קמשמע לן. רבא אמר: איצטריך, סלקא דעתך אמינא יליף חמישה עשר, חמשה עשר מחג המצות, מה להלן נשים חייבות – אף כאן נשים חייבות, קמשמע לן..
תרגום
אמר אביי: לעולם סוכה הלכה מקובלת במסורת, ונצרך: היה עולה על דעתך לומר "תשבו כעין תדורו", כפי שדירה – איש ואשתו, כך גם סוכה – איש ואשתו, משמיעה לנו מסורת ההלכה שלא. רבא אמר: נצרך, היה עולה על דעתך לומר למד "חמישה עשר" – "חמישה עשר" מחג המצות, כפי ששם [בליל הסדר] נשים חייבות – אף כאן [בלילה ראשון של סוכות] נשים חייבות, משמיעה לנו מסורת ההלכה שלא.
לפי רבא, לולא המסורת בעל פה היינו עשויים ללמוד בגזרה שווה מהמילים "חמישה עשר" המופיעות הן בחג המצות והן בחג הסוכות: היינו חושבים שכשם שנשים חייבות באכילת מצה בלילה הראשון של פסח, כך נשים חייבות באכילה בסוכה.4
אף ששתי הסברות מובילות לאותה מסקנה הלכתית,5 שיטתו של אביי – שלפיה נשים היו עשויות להתחייב מכוח העיקרון "תשבו כעין תדורו" – דורשת עיון מעמיק יותר.
ישיבה בסוכה כזוג
אם העיקרון "תשבו כעין תדורו" מחייב להעתיק את אורח חיי הבית אל הסוכה, נשאלת השאלה: כיצד ייתכן שנשים פטורות מן המצווה? האם לאישה נשואה לא אמורה להיות חובה לישון בסוכה, שהרי נוכחותה היא מרכיב חיוני בחיי הבית של הזוג? (להרחבה ראו כאן.)
בסופו של דבר, טיעונו של אביי (בדומה לזה של רבא) נדחה מפני מסורת מסיני הקובעת שנשים פטורות. מכאן שהצורך לקיים "תשבו כעין תדורו" אינו מחייב נשים בישיבה בסוכה. עם זאת, סוגיה אחרת מעלה רעיון דומה:
ערכין ג ע"ב
הכל חייבין בסוכה, כהנים לוים וישראלים. פשיטא. אי הני לא מחייבי, מאן מיחייבי? כהנים איצטריכא ליה, סד"א [סלקא דעתך אמינא]: הואיל וכתיב "בסוכות תשבו", ואמר מר: תשבו שבעת ימים – כעין תדורו, מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו, והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא ליחייבו, קא משמע לן נהי דפטירי בשעת עבודה, בלא שעת עבודה חיובי מיחייבי מידי דהוה אהולכי דרכים, דאמר מר: הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבים בלילה:
תרגום
הכול חייבין בסוכה, כוהנים לוויים וישראלים. זה פשוט. אם הם אינם חייבים, מי יהיה חייב? כוהנים נצרך לו, היה עולה על דעתך לומר: הואיל וכתוב "בסוכות תשבו", ואמר מר: תשבו שבעת ימים – כעין תדורו, כפי שדירה איש ואשתו, כך גם סוכה איש ואשתו. והכוהנים האלה, מכיוון שהם בני עבודה – לא לחייב אותם. זה בא להשמיענו שאף שהם פטורים מישיבה בסוכה בשעת עבודה, בלא שעת עבודה חייבים בדומה להלכה על הולכי דרכים, שאמר מר: הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום, וחייבים בלילה:
לפי קטע זה, ניתן היה לחשוב שהכוהנים יהיו פטורים מן הסוכה לגמרי, כיוון שהם מופקדים על עבודת המקדש לאורך החג. הכוהנים נדרשו לשמור על טהרה (ובכלל זה הימנעות מהוצאת זרע) לאורך חג הסוכות, שכן היו עשויים להיקרא לעבודה בכל עת. משום כך, הכוהנים לא היו יכולים לדור עם נשותיהם כדרכם, ובשל כך היו מתקשים לקיים "תשבו כעין תדורו".
ראינו לעיל שהצורך במגורי איש ואשתו יחד אינו מספיק כדי לחייב נשים בסוכה; אך כאן, הגמרא מעלה את האפשרות שהיעדר המגורים המשותפים יספיק כדי לפטור גברים מהמצווה!
התלמוד דוחה אפשרות זו ומלמד שהכוהנים חייבים בסוכה בכל זמן שהם פנויים מעבודתם. פירוש הדבר הוא שכהן אכן יכול לקיים מצוות סוכה גם כאשר היכולת לדור עם אשתו מוגבלת. עם זאת, לא ברור אם מסקנה זו מבטלת לחלוטין את חשיבות נוכחות האישה לקיום "תשבו כעין תדורו" של האיש, או רק מסייגת אותה.
מנהג אשכנז והכרעת הרמ"א
מבחינה היסטורית, יהודים רבים באשכנז נהגו שלא לישון בסוכה כלל. המרדכי הגן על מנהג זה בהסתמך על תנאי מזג האוויר: הקור הסתווי הופך את מי שמעוניין לישון בסוכה ל"מצטער" או אף למי שדינו כחולה, ובכך הוא פטור:
מרדכי, סוכה, רמז תשמא
מסקינן בשמעתין [הסקנו בסוגייתנו] שאסור לישן חוץ לסוכה. אכן סומכין העולם על דבר זה שיראים מן הצנה והוי כחולה שאין בו סכנה דפטור מן הסוכה או כמי שמצטער דפטור מן הסוכה:
מנגד, המהרי"ל מדגיש את החשיבות של שנת בני הזוג יחד בסוכה, כביטוי מובהק ל"תשבו כעין תדורו":
ספר מהרי"ל (מנהגים), הלכות סוכות
אמר מהר"י סג"ל עיקר המצוה לישן אשתו עמו בסוכה, וכן אמר שהוא נהג כן בימי בחורותיו.
עם זאת, האזכור של "ימי בחורותיו" מרמז כי בשנים מאוחרות יותר ישן המהרי"ל בסוכה בלי אשתו, ושהדבר נחשב הלכתי מבחינתו.
במאמצו להצדיק את המנהג להקל בשינה בסוכה, הרמ"א הולך צעד נוסף ורואה בנוכחות האישה גורם משמעותי לקיום המצווה של בעלה. לדעתו, לרוב עדיף שגבר יישן בסוכה. אמנם הדיון בגמרא על "תשבו כעין תדורו" נותן בסיס מסוים לשיטה שלפיה היעדר האפשרות לישון עם אשתו בסוכה יועיל לפטור גבר מהשינה בה. טענה זו של הרמ"א מופיעה בבירור ב"דרכי משה".6
דרכי משה תרלט, ג
והמרדכי פרק הישן כתב אבל העולם סמכו על דבר זה שיראים מצנה (עיין ב"י סימן תר"מ) ואפשר מזה נתפשט המנהג שרבים מקילים בשינת הסוכה ואף על גב דהטעם אינו מספיק... ול"נ [ולי נראה] שנהגו להקל כי מצות סוכה לישן בה כמו שישן בביתו איש עם אשתו וכמו שדרשו חז"ל (סוכה כו ע"א) "תשבו כעין תדורו" וכמ"ש [וכמו שכתב] במהרי"ל שהיה ישן עם אשתו בסוכה. ובזמן הזה שאין לכל אחד סוכה מיוחדת אלא רבים אוכלים ושותים בסוכה אחת אי אפשר להם לישן עם נשותיהן בסוכה כאחת, ואם יניחו נשותיהן בביתן והאנשים ישנים בסוכה לפעמים הוי מצטער ולא מקרי "כעין תדורו", וכבר אמרו בעירובין (סג ע"ב) "את נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה" [מיכה ב' ט] זה הישן בחדר שאיש ואשתו ישינים שם ואפי[לו] אשתו נדה. ואף יבטל עי"ז [על ידי זה] מצות עונה לפעמים, או יבטל מה שנאמר "ושמחת אתה וביתך" כי לפעמים אשתו מצטערת ע"ז [על זה]. ועי"ז [ועל ידי זה] נשתרבב המנהג להקל בדבר, אך החרד אל דבר ה' ישתדל לו מקום שיוכל לישן שם בלא צער וישן שם ויעבוד את ה' בשמחה, וכן נוהגין המדקדקים, וכן אמרינן רפ"ק [ריש פרק קמא] דערכין (ג ע"ב) בהדיא דבמקום שלא יוכל להיות עם אשתו לא מיקרי "כעין תדורו" ופטור מן הסוכה, וכ"מ [וכך מפורש] פרק הישן (שם) גבי חתן שפטור מן הסוכה וגבי נשים פטורות מן הסוכה (שם כה ע"ב) אף שיש לדחוק מ"מ [מכל מקום] מזה נשתרבב המנהג סברא גדולה היא.
הרמ"א מעלה שני שיקולים נוספים לתת משקל הלכתי להיעדר אישה מהסוכה: ראשית, בעל הישן בנפרד מאשתו עשוי להיחשב "מצטער" (שפטור מן המצווה) בלי קשר לאפשרותם (או אי אפשרותם) לקיים יחסים בזמן זה בחודש. שנית, כשהבעל ישן בסוכה בלי אשתו עלול הדבר לפגוע בקיום חיוב עונה כלפיה ואפילו בשמחת החג שלה, שגם היא מצווה.
פוסקים אחרים דנים בשיקולים אלו. המגן אברהם מקבל את הכרעת הרמ"א להקל, אך דוחה את קריאתו בתלמוד. במקום זאת הוא טוען בפשטות שהבעל פטור מלישון בסוכה כשהפרדה מאשתו תגרום לו צער:
מגן אברהם תרלט, ח
...וצ"ע [וצריך עיון] דבסוכה דף כ"ח סד"א [סלקא דעתך אמינא] תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו קמ"ל [קא משמע לן] דנשים פטורות וי"ל דמ"מ [ויש לומר דמכל מקום] הבעל אינו חייב בסוכה אלא במקום שיכול לדור שם עם אשתו ואם לאו ה"ל [הוה ליה] מצטער ופטור לישן שם.
הט"ז מדגיש את הפן של שמחת החג המשותפת:
ט"ז, אורח חיים תרלט, ט
וה"נ [והכי נמי] למי שנשוי אשה שחייב לשמח את אשתו ברגל כדלעיל סימן תקנ"ט ונשים פטורות מן הסוכה א"כ [אם כן] אם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצוה וע"כ [ועל כן] פטור מן הסוכה בלילה בשינה ואפי[לו] אם אשתו איננה טהורה מ"מ [מכל מקום] שייך שמחה כשבעלה עמה בחדר.
כפי שמציין הרמ"א, ההעדפה ההלכתית היא שתהיה לזוג סוכה מתאימה לדור בה ביחד. כאשר לבני הזוג יש סוכה פרטית מתאימה, גם יחסי אישות נכללים בגדר "תשבו כעין תדורו", ואין בכך ביזיון לקדושת הסוכה:
משנה ברורה תרלט, א
ותשמיש המטה לא מקרי תשמיש בזוי, דהוא בכלל תשבו כעין תדורו. וגם בעצם לא מקרי תשמיש בזוי, במה שהוא מקיים מ"ע [מצות עשה] של פו"ר [פרו ורבו] ועונה [אחרונים].
במקרים שבהם אין סוכה פרטית, או שהאישה אינה מעוניינת לישון בה, אפשר לטעון שהבעל רשאי לישון בסוכה בלעדיה. במקרה כזה, כשהם מקיימים יחסים בתוך הבית בלילי החג, הבעל אף אינו חייב לחזור לסוכה לאחר מכן:
משנה ברורה תרלט, יח
ומשמע מכמה אחרונים דמאן דא"א [דאי אפשר] לו לישן עם אשתו בסוכה דאין לו סוכה מיוחדת לא יבטל זמן עונה וליל טבילה ואין לחייבו לאחר שנזדווג עם אשתו שיחזור לסוכתו אלא ישן בביתו עד עמוד השחר:
אף שההלכה היסודית מחייבת את הגבר לישון בסוכה, ישנן קהילות חסידיות (כמו חב"ד) הנוהגות להחמיר בקדושת הסוכה ולא לישון בה כלל מטעמים קבליים, גם כשמדובר בגבר רווק.7
בקהילות שבהן ישנים בסוכה, אישה נשואה אמנם פטורה, אך ההלכה מעודדת אותה להצטרף לבעלה כדי לסייע לו בקיום המצווה בשלמותה. וניתן לעודד זאת מטעם נוסף, כדי שתקיים את המצווה בעצמה.
נשים בסוכה
ניתן ללקט רמזים מן המקורות הקדומים בעניין מידת השכיחות של בחירת נשים לקיים את המצווה מרצון לאורך הדורות. המשנה העוסקת בפטור לנשים רומזת כי בעידן התנאים נשים לא נהגו בדרך כלל לישון בסוכה, שהרי ילד הזקוק לאימו לא יכול היה לשהות במחיצתה שם:
משנה, סוכה פ"ב מ"ח
...קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה. מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל קטן:
הסיפור על שמאי, המפרק את הגג כדי לסכך מעל מיטת התינוק, מחזק רמיזה זו. אף שאמו של התינוק נוכחת בסוכה המאולתרת, ניכר כי שמאי ממוקד בהחלת המצווה על הקטן, ואינו מוטרד מהנגשת הסוכה בעבור קיום המצווה של האם מרצון.
מנגד, מסורת תנאית אחרת מספרת על הלני המלכה, שבנתה סוכה משלה וישבה בה אף על פי שהייתה פטורה (אף שדווח כי החלק שבו שהתה היה גבוה מדי ולפיכך פסול):
סוכה ב ע"ב
מיתיבי: סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה – פסולה, ורבי יהודה מכשיר עד ארבעים וחמשים אמה. אמר רבי יהודה: מעשה בהילני המלכה בלוד, שהיתה סוכתה גבוהה מעשרים אמה, והיו זקנים נכנסין ויוצאין לשם, ולא אמרו לה דבר... ועוד: כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים.
אף אם סוכה זו נועדה בעיקר לבניה, היא נודעה כ"סוכתה של הלני", והלני בחרה לשבת בה. הראב"ן, במאה ה־12, הסביר כי אפילו רבי יהודה – שהתנגד עקרונית לקיום מצוות מרצון של נשים במקרה של "סמיכה" (ראו כאן) – התיר לנשים לשבת בסוכה ללא ברכה, כחלק מקיום "תשבו כעין תדורו":8
שו"ת ראב"ן פז
מה שנהגו אבותינו שלא למחות בנשים הנוטלות לולב ומברכות עליו, וכן לישב בסוכה מברכות... ואי קשיא לך דרבי יהודה אדרבי יהודה דהכא [ביחס לסמיכה על קורבן] קאמר דמוחין בנשים ובמסכת סוכה אמר רבי יהודה מעשה בהילני המלכה... לרבי יהודה בלא ברכה יתבה [הילני] ולהכי לא מיחו, ואי משום ישיבה הא אמרי[נן] תשבו כעין תדורו ודירה איש ואשתו ומה אשה אגב בעלה ישבה אף הילני אגב בניה ישבה.
ברכה על סוכה
כפי שמעיד הראב"ן, באשכנז של ראשית ימי הביניים קיבלו על עצמן נשים רבות את מצוות הסוכה. כפי שראינו כאן, רבו של רש"י התיר לנשים לומר ברכה על קיום מצוות נטילת לולב ועל ישיבה בסוכה. רבנו תם מביא את הברכה "לישב בסוכה" כדוגמא לפסיקתו הכללית כי נשים רשאיות לברך על קיום מצווה מרצון:
תוספות, חולין קי ע"ב
שאומר ר"ת [רבנו תם] דנשים מברכות אסוכה אף על גב דפטורות דהוי אינה מצווה ועושה.
אנחנו דנות באמירת ברכה על קיום מצווה מרצון כאן. עם זאת, חשוב לציין כי אישה אינה יכולה להוציא גבר ידי חובת הברכה, וגבר אינו יכול לברך עבור אישה בלבד, שכן היא פטורה מן החיוב המקורי:
משנה ברורה תרמ, א
נשים ועבדים וכו' – משום דהו"ל מ"ע [דהוה ליה מצות עשה] שהזמן גרמא ונשים פטורות... ולענין ברכה כשרוצין לישב בסוכה עיין לעיל סי"ז דנוהגין הנשים לברך אכן אחרים לא יברכו להן אפילו אין יודעין בעצמן אם לא כשמברכין לעצמן:
במקרה שאישה מקדשת בשבת או ביום טוב בסוכה, כשהיא נוהגת בדרך כלל לברך על קיום מצוות מרצון, היא מברכת לאחר הקידוש את ברכת "לישב בסוכה" ופוטרת את הנשים והבנות הנוכחות. לעומת זאת, הגברים והבנים הנוכחים צריכים לברך "לישב בסוכה" בעצמם לפני שתיית היין.
מבט חברתי רוחני
בעוד הפוסקים דנים בעניין הברכה, עצם שהותה של אישה בסוכה – לאכילה או לשינה – התקבלה בציבור הרחב, כראוי למאמץ התואם את עקרון "תשבו כעין תדורו". בימי הביניים הגן הראבי"ה על מנהג זה והסביר שאין בו משום "יוהרא" (התנשאות רוחנית), שכן הישיבה בסוכה היא נורמה כללית בחג:
ראבי"ה חלק ב, מסכת מגילה תקצז
וגבי נשים כי מקיימו מצות עשה ליכא יוהרא לכולי עלמא כיון דכולי עלמא יתבי בסוכה ותקעי שופר ונטלי לולב..
תרגום
וגבי נשים, כאשר מקיימות מצוות עשה, אין כאן יוהרה לדעת כולם, כיוון שכל העולם יושב בסוכה ותוקע שופר ונוטל לולב.
מעבר לכך, הראבי"ה מדגיש כי אישה הבוחרת בכך מקיימת מצווה של ממש:
ראבי"ה חלק ב, מסכת סוכה תרמ
דנשים הן מברכות על כל מצות עשה שהזמן גרמא ואינו יוהרא, כמו שהן יושבות בסוכה, דנהי [שגם אם] שגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה, מכל מקום מצוה הוי.
כיום נפוץ יותר שנשים אוכלות בסוכה מאשר ישנות בה. כל סעודה בסוכה היא קיום מצווה בפני עצמה, ונשים רבות בוחרות בכך כפי שנוח להן. הפטור מעניק לאישה גמישות בסיסית המאפשרת לה לשלב את המצווה בחייה – גמישות שאין לגברים.
בעת החדשה, כף החיים סיכם מדוע השאיפה לשבת בסוכה צריכה להיות משותפת לכולם: כדי להרגיש את השכינה, להיזכר בחסד האלוקי לעמנו, ולפתח אהבת ה' ויראת ה':
כף החיים תרמ, ה
ומיהו מצוה על כל איש ישראל להושיב אשתו ובני ביתו עמו בסוכה להיותם מסתופפים בצלא דמהימנותא לטהר את נפשותם ולהודיע אליהם חסדי ה' עם ישראל עמו ונחלתו תמיד כל הימים בעבור תהיה יראתו ואהבתו על פניהם לבלתי תחטאו.
אף על פי שכף החיים פונה בדבריו אל גברים נשואים, העיקרון תקף לגברים ולנשים כאחד, בלי קשר למעמד משפחתי.
בניית סוכה בידי נשים
האם אישה יכולה לא רק לשבת בסוכה אלא גם לבנותה? התלמוד קובע כי כל סוכה שנבנתה לשם צל ועומדת בגדרים ההלכתיים כשרה, ומונה במפורש "סוכת נשים" כדוגמה לכך:
סוכה ח ע"ב
תנו רבנן: גנב"ך – סוכת גוים, סוכת נשים, סוכת בהמה, סוכת כותים [שומרונים], סוכה מכל מקום – כשרה.
הרב משה פיינשטיין פוסק שאין כל מניעה הלכתית שאישה תבנה סוכה לכתחילה:
שו"ת אגרות משה אורח חיים ה, מ רוחמה קינג פוירמן, "סוכות ואישה רווקה: חג של הודיה והמצאה עצמית", Tablet, 16 במארס 2013
ולע"ד [ולעניות דעתי] משמע דאף ר"ת [רבנו תם]... מודה דלסכך סוכה מותר אף לכתחילה ע"י [על ידי] אשה. דלכן לא הזכיר רק הא דאין אשה אוגדת לולב ועושה ציצית, ולא גם דאינה מסככת סוכה, ולכן לא קשה עליו מסוכת גנב"ך שכשרה... והוא מטעם שאין במעשה הסיכוך עניין עשיית מצווה, אלא יצירת סוכה שיוכל לקיים בה המצווה... שלכן אם איכא סוכה שעשאוה גנב"ך, שנזדמן שסיככוה בסכך כשר כדין, ובדפנות כדין, ושנתנו לו רשות לאכול ולישן שם, ליכא שום חיסרון...
רוחמה קינג פוירמן כותבת על המשמעות של בניית סוכה לעצמה בתור רווקה. 9
רוחמה קינג פוירמן, "סוכות ואישה רווקה: חג של הודיה והמצאה עצמית", Tablet, 16 במארס 2013
סוכות הוא חג האסיף, חג של הכרת הטוב. בכל פעם שהתארחתי בבית של מישהי אחרת, עם בעלה התלמיד החכם וילדיהם המבריקים, נזכרתי שוב ושוב עד כמה עשיר היה האסיף שהם קצרו בחייהם, ואני לא... סוכות תמיד היה חג משפחתי. מצפים מרווקים, ובמיוחד מרווקות – לפחות בברוקלין – לספח את עצמם לסוכות של משפחות אחרות. לא הצלחתי למצוא שום אישה יהודייה אחרת שכמוני, רצתה סוכה משל עצמה ...אבל באותו סתיו, לפני יותר מעשרים שנה, ידעתי בכל נימי הווייתי שמשהו חייב להשתנות... בסך הכול עברו בסוכה שלי יותר מחמישים איש. זוג אחד אפילו התארס בסוכה הזו (אם כי מאוחר יותר הם התגרשו). שירים הושרו, לולבים נוענעו, ארוחות נאכלו וברכות נאמרו. בין ארבע הדפנות הללו הרגשתי נדיבה, ולא מכווצת או מקופחת. איכשהו, כאן מצאתי את הביטוי העצמי שלי. בסוכה הרגשתי מוכלת בארבע הדפנות, עטופה, ממש כפי שעובר מוחזק ומוכל ברחם אימו. כאילו הסוכה הייתה בהיריון – איתי... וגיליתי שאם אני יכולה לבנות סוכה, אולי, רק אולי, אני יכולה לבנות גם את עצמי.
בעבור נשים רבות, ההשתתפות בבנייה הפיזית מוסיפה עוד רובד לשמחה של קיום מצוות ישיבה בסוכה.
האם הסוכה היא מרחב נשי?
בין אם הסוכות שבהן הושיבנו הקדוש ברוך הוא בצאתנו ממצרים היו סוכות ממש ובין אם היו ענני כבוד, נשים דרו בהן ולקחו חלק בחוויית הסוכה המקורית. יתרה מכך, בחג הסוכות הופכת הסוכה לבית, ולנשים תפקיד מרכזי ביצירת הבית היהודי. לכן, אף על פי שנשים אינן מחויבות במצוות סוכה, הסוכה צריכה להיות מרחב ידידותי לנשים.
למרבה הצער, משאבי סוכה מוגבלים עלולים להותיר אישה המעוניינת לקיים את המצווה במצב שבו היא נאבקת על מקום משלה; אישה עלולה להתקשות למצוא סוכה שתכיל אותה כראוי. כאשר הסוכה קטנה מכדי להכיל את כולם, אישה עלולה למצוא את עצמה יושבת תחת קטע פסול של הסכך או אפילו מחוץ לסוכה.
לאור אתגרים אלו, על הקהילה לגלות רגישות כלפי מי מבין הנשים שזקוקה לגישה חופשית לסוכה, להזמין נשים אלו להתארח ולעודד נשים המעוניינות בכך לבנות סוכות לעצמן. במידת האפשר, יש לתכנן סוכה כך שתכיל את כל בני הבית, וראוי ליידע אורחים מראש על כל מגבלת מקום בסוכה בעת ההזמנה. בדומה לכך, סוכה קהילתית אמורה להיות מתוכננת כך שיהיה בה מקום לכל חברי הקהילה.
גם אישה שיש לה מקום בסוכה עשויה לייחל לנוכחות נשית רבה יותר במרחב זה – תחושה שעלולה להתעצם כאשר היא מזמינה "אושפיזין" גברים לסוכתה לילה אחר לילה, או כאשר היא מבחינה שרק דמויות תורניות גבריות מעטרות את דופנות הסוכה.
כדי לתת מענה לתחושות אלו ניתן להזמין לסוכה בכל לילה אחת משבע הנביאות – שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, אסתר וחולדה, אחרי הזמנת האושפיזין המסורתיים (ראו כאן). אפשרות נוספת היא לציין באופן מיוחד נשים הקשורות לאושפיזין הגברים: האימהות, יוכבד, מרים ואביגיל (ראו כאן). נוסף על כך, תליית תמונות של מורות או של תלמידות חכמים בסוכה עשויה להעצים אצל נשים את תחושת החיבור לסוכה, ולהוסיף לאווירה שבה.
אנו מתפללות לסוכת השלום האולטימטיבית. הסוכות שלנו, בדומה לה, צריכות להיות כאלה שבהן כל יהודי ויהודייה מרגישים רצויים ובני בית.
העמקה נוספת
הרב דוד אויערבאך, הליכות ביתה, פרק כב.
הערות
משנה, סוכה פ"א מ"א, מ"ד
סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה... ושאינה גבוהה עשרה טפחים ושאין לה שלשה דפנות ושחמתה מרובה מצילתה פסולה... זה הכלל... וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ מסככין בו:...ורחבה אין פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים.
משנה תורה הלכות שופר וסוכה ולולב פ"ד ה"א
...ורחבה אין פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים.
משנה, סוכה פ"ב מ"א
הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו...
4. נראה שהתוספות אימצו את הבנת רבא בסוגיא:
תוספות, קידושין לד ע"ב
השתא דחזינן דחייבות במצה מכל שישנו בבל תאכל חמץ א"כ ע"כ [אם כן על כרחך] האזרח למעוטי אתא דלרבות לא איצטריך דמג"ש [דמגזרה שווה] דט"ו ט"ו נפקא.
שולחן ערוך אורח חיים תרמ, א
נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה.
6. השוו להגהתו לשו"ע:
רמ"א, אורח חיים תרלט, ב
הגה: ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה, שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות, י"א [יש אומרים] משום צנה, דיש צער לישן במקומות הקרים (מרדכי פ' הישן); ולי נראה משום דמצות סוכה איש וביתו, איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה, ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו, שאין לו סוכה מיוחדת, פטור; וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה, אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת.
7. הרבי מליובאוויטש מצדיק את המנהג הזה בשיחה ארוכה, מתורגמת לעברית כאן. הינה כמה משפטים מרכזיים:
הרב מנחם מענדל שניאורסאהן, שערי הלכה ומנהג אורח חיים ב, "שינה בסוכה", עמ' רסח–רמט
ידוע פתגמו של כ"ק אדמו"ר האמצעי בנוגע לשינה בסוכה – "כיצד אפשר לישון במקיפים דבינה". הכוונה: בסוכה מאיר אור אלוקי גדול מאד... ומכיון ששם מאיר אור אלוקי נעלה שכזה – איך אפשר בכלל לישון שם!... ופשיטא שזה ע"פ [על פי] הלכה ובפשטות: בשכבו לישון בסוכה ואינו יכול להירדם בשום אופן, א"כ ע"פ שו"ע [אם כן על פי שולחן ערוך] בפשטות שהוא הולך לישון בביתו. ואם הדבר בטוח אצלו בודאות שלא יוכל להירדם בסוכה – אינו זקוק מלכתחילה לנסות זאת... שאדמו"ר האמצעי תבע ענין זה מן החסידים... אין הוא (השייך לרבותינו נשיאינו) יכול לישון בסוכה בשקט ובמנוחה. כי אע"פ [אף על פי] ש"אור" הסוכה אינו מבלבל את שנתו – הרי הוא מצטער מכך גופא... ואפילו מי שלא מפריע לו מדוע איננו מרגיש את האור שבסוכה – הרי הוא מצטער מדוע אימרתו של אדמו"ר האמצעי אינה פועלת עליו כדבעי: ומצד זה השינה בסוכה גורמת לו צער... והמצטער פטור מן הסוכה.
מקורות
ישיבה בסוכה
ויקרא כ"ג, מב–מג
בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם:
סוכה יא ע"ב
דתניא: "כי בסכות הושבתי את בני ישראל" – ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר: סוכות ממש עשו להם.
טור אורח חיים תרכה
בסוכות תשבו שבעת ימים וגו'... תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים וכן הרבה מצות, לפי שהוא דבר שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו ואין אדם יכול להכחישנו והיא המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא ברא הכל לרצונו והוא אשר לו הכח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו ואין מי שיאמר לו מה תעשה כאשר עשה עמנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים באותות ובמופתים. והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש, ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו. ואע"פ [ואף על פי] שיצאנו ממצרים בחדש ניסן לא צונו לעשות סוכה באותו הזמן, לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך. ולכן צוה אותנו שנעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה ...
ב"ח, אורח חיים תרכה, א
בסכת תשבו וגו' תלה הכתוב וכו'. איכא למידק [יש לדייק] בדברי רבינו שאין זה מדרכו בחיבורו זה לבאר הכונה לשום מקרא שבתורה כי לא בא רק לפסוק הוראה או להורות מנהג. ופה האריך לבאר ולדרוש המקרא ד"בסכת תשבו". ויראה לי לומר בזה שסובר דכיון דכתיב למען ידעו וגו' לא קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות הסוכה כפי פשטה ולכן ביאר לפי הפשט דעיקר הכוונה בישיבת הסוכה שיזכור יציאת מצרים...
משנה ברורה תרכה, א
וכתבו האחרונים שיכוין בישיבתה שצונו הקדוש ברוך הוא לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים וגם זכר לענני כבוד שהקיפן אז עלינו להגן עלינו מן השרב והשמש. וכל זה לצאת ידי המצוה כתקונה. הא דיעבד יוצא כל שכיון לצאת לבד [פמ"ג]:
סוכה כח ע"ב
משנה. כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי... גמרא... דתנו רבנן: (ויקרא כ"ג) "תשבו" – כעין תדורו. מכאן אמרו: כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים – מעלן לסוכה, מצעות נאות – מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה, ומשנן בסוכה.
משנה, סוכה פ"ב מ"ד–מ"ה
...אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה: מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל ולרבן גמליאל שני כותבות [תמרים] ודלי של מים ואמרו: העלום לסוכה. וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה, נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה...
שולחן ערוך אורח חיים תרלט, ב
אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעה... אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה. וכמה אכילת עראי, כביצה מפת ומותר לשתות מים ויין ולאכול פירות (ואפי[לו] קבע עלייהו) (ד"ע) חוץ לסוכה; ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי[לו] מים, הרי זה משובח; ותבשיל העשוי מחמשת מינים, אם קובע עליו חשיב קבע וצריך סוכה.
סוכה כז ע"א:
משנה. רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד... גמרא. מאי טעמא דרבי אליעזר? תשבו כעין תדורו, מה דירה אחת ביום ואחת בלילה, אף סוכה אחת ביום ואחת בלילה. ורבנן: כדירה. מה דירה, אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל, אף סוכה נמי, אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל. אי הכי, אפילו לילי יום טוב ראשון נמי. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נאמר כאן "חמשה עשר", ונאמר "חמשה עשר" בחג המצות... מה להלן לילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות, אף כאן, לילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות..
תרגום
משנה. רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד... גמרא. מה הטעם של רבי אליעזר? "תשבו כעין תדורו", כפי שבדירה אוכלים אחת ביום ואחת בלילה, כך גם בסוכה אחת ביום ואחת בלילה. ורבנן: כדירה. כפי שבדירה אם רוצה אוכל, אם רוצה אינו אוכל, כך גם בסוכה אם רוצה אוכל, אם רוצה אינו אוכל. אם כך, אפילו לילי יום טוב ראשון גם כן [תהיה האכילה רשות ולא חובה]! אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נאמר כאן "חמשה עשר", ונאמר "חמשה עשר" בחג המצות... כפי ששם [בליל הסדר] בלילה הראשון חובה לאכול [מצה], מכאן ואילך רשות, גם כאן, בלילה הראשון חובה לאכול [בסוכה], מכאן ואילך רשות.
סוכה מג ע"א–ע"ב
דתנו רבנן: "בסכות תשבו שבעת ימים" – ימים ואפילו לילות... "תשבו" – "תשבו", לגזרה שוה. נאמר כאן "תשבו", ונאמר במלואים "תשבו", מה להלן ימים ואפילו לילות – אף כאן ימים ואפילו לילות.
סוכה כו ע"א
תנו רבנן: אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה, ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה... רבא אמר: אין קבע לשינה.
סוכה מו ע"א
נכנס לישב בה אומר "אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה". וכיון שבירך יום ראשון, שוב אינו מברך... תנאי [מחלוקת תנאים] היא, דתניא: תפילין, כל זמן שמניחן מברך עליהן, דברי רבי. וחכמים אומרים: אינו מברך אלא שחרית בלבד... ואנן נמי כרבי עבדינן [וגם אנחנו עושים כדעת רבי], ומברכין כל שבעה.
משנה תורה הלכות שופר וסוכה ולולב פ"ו מי"בתוספות הרא"ש סוכה מה ע"ב, ד"ה אחד זה
כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה מברך קודם שישב אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה, ובלילי יום טוב הראשון מברך על הסוכה ואחר כך מברך על הזמן, ומסדר כל הברכות על הכוס, נמצא מקדש מעומד ומברך לישב בסוכה ויושב ואחר כך מברך על הזמן, וכזה היה מנהג רבותי ורבני ספרד לקדש מעומד בליל ראשון של חג הסוכות כמו שבארנו... א"א [אמר אברהם (ראב"ד)] מנהג מקומנו לא היה מעולם כזה, והטעם כי הישיבה אינה אלא על דעת האכילה וכל זמן שאינו אוכל, הברכה עובר למצוה היא באמת.
תוספות הרא"ש סוכה מה ע"ב, ד"ה אחד זה
...סוכה בכל פעם ופעם שנכנס בה לאכול ואפילו עשרה פעמים ביום מברך על כל פעם ופעם, מידי דהוה אתפילין שמברך כל פעם שמניחן, והיינו טעמא דסוכה דאי מתרמי ליה סעודתא [והסיבה במקרה של סוכה היא שאם תזדמן לו סעודה] אי אפשר לו לאכול חוץ לסוכה אף על פי שכבר אכל בו ביום בסוכה... ומה שאין מברכין על השינה בסוכה... ומפרש ר"ת [רבנו תם] משום דעיקר חובת סוכה היינו אכילה, וכשהוא מברך בשעת אכילה נפטר באותה ברכה כל מה שיקיים מצות סוכה בין סעודה לסעודה כגון בשינה בשינון ובטיול, ברכה לישב בסוכה שבירך בשעת אכילה פוטרתן...
שולחן ערוך אורח חיים תרמג, ג
...ונוהגים לברך על הסוכה אחר ברכת המוציא, קודם שיטעום. הגה: הכי נוהגין בחול, אבל בשבת ויום טוב שיש בהן קידוש, מברך לאחר קידוש (מהרי"ו).
פטורים נסיבתיים
סוכה כה ע"א
משנה. שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה. חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה. גמ'... והעוסק במצוה פטור מן המצוה...
הרב חיים בכרך, מקור חיים תרמ, ג
חולים ומשמשיהם – ה"ה [הוא הדין] תינוק שצריכים תמיד לנדנדו בעריסתו גם המשמשו בזה פטור, ולעולם טוב בנשים זה. בן קטן שיש לו געגועים על אביו וא"א [ואי אפשר] להיות זולתו בהיותו בביתו אם לא בבכיה וצעקה רבה וא"א [ואי אפשר] להביאו לסוכה צ"ע [צריך עיון].
סוכה כו ע"א
תנו רבנן: הולכי דרכים ביום – פטורין מן הסוכה ביום, וחייבין בלילה. הולכי דרכים בלילה – פטורין מן הסוכה בלילה, וחייבין ביום. הולכי דרכים ביום ובלילה – פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה. הולכין לדבר מצוה – פטורין בין ביום ובין בלילה.
סוכה כה ע"ב
ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: מצטער פטור מן הסוכה.
סוכה כה ע"ב
ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל שבעה, מאי טעמא?... ורבא אמר: משום צער חתן.צער חתן – שהמקום צר ופתוח שאין לה אלא שלש דפנות ובוש לשחק עם כלתו:
רש"י שם
צער חתן – שהמקום צר ופתוח שאין לה אלא שלש דפנות ובוש לשחק עם כלתו:
ויקרא כ"ג, מב
בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:
תהילים ל"ז, לה
רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן:
חידושי הריטב"א, סוכה כח ע"ב
ויש לשאול למה נכתב "האזרח" כלל, שמעתי בשם רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל שבא לומר שלא יתחייב בסוכה אלא מי שהוא "כאזרח רענן", פרט להולכי דרכים ושומרי פירות ומצטער וכיוצא בהן, וכל מאי דאמרינן בכל דוכתא "תשבו כעין תדורו" מהכא נפקא לן...
פטור נשים
משנה, סוכה פ"ב מ"ח
נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה.
קידושין לג ע"ב
[מת'] כל מצות עשה שהזמן גרמא [אנשים חייבין ונשים פטורות] וכו'. ת"ר [תנו רבנן]: איזוהי מצות עשה שהזמן גרמא? סוכה, ולולב...סוכה כח ע"א
דתנו רבנן: "אזרח" – זה אזרח, "האזרח" – להוציא את הנשים. למימרא דאזרח בין נשים בין גברי משמע?... אמר רבה: הלכתא נינהו, ואסמכינהו רבנן אקראי... קרא למה לי, הלכתא למה לי? הא סוכה מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות... אמר אביי: לעולם סוכה הלכתא, ואיצטריך...
תרגום
שלמדו רבותינו בברייתא: "אזרח" – זה אזרח, "ה־אזרח" – להוציא את הנשים. לומר שהמילה "אזרח" מתכוונת גם אל נשים וגם אל גברים?... אמר רבה: זו הלכה מקובלת במסורה, וסמכו אותה רבותינו על פסוקים... פסוק למה לי, מסורת הלכתית למה לי? הרי סוכה מצוות עשה שהזמן גרמה, וכל מצוות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות!... אמר אביי: לעולם הפטור מסוכה הלכה מקובלת במסורה, ונצרך...
תוספות, פסחים קח ע"ב
והא דאמרינן דפטורות מסוכה אף על גב דאף הן היו באותו הנס "כי בסוכות הושבתי", התם [שם מדובר] בעשה דאורייתא.
סוכה כח ע"ב
אמר אביי: לעולם סוכה הלכתא, ואיצטריך: סלקא דעתך אמינא "תשבו כעין תדורו", מה דירה – איש ואשתו, אף סוכה – איש ואשתו, קמשמע לן. רבא אמר: איצטריך, סלקא דעתך אמינא יליף חמישה עשר, חמשה עשר מחג המצות, מה להלן נשים חייבות – אף כאן נשים חייבות, קמשמע לן..
תרגום
אמר אביי: לעולם סוכה הלכה מקובלת במסורת, ונצרך: היה עולה על דעתך לומר "תשבו כעין תדורו", כפי שדירה – איש ואשתו, כך גם סוכה – איש ואשתו, משמיעה לנו מסורת ההלכה שלא. רבא אמר: נצרך, היה עולה על דעתך לומר למד "חמישה עשר" – "חמישה עשר" מחג המצות, כפי ששם [בליל הסדר] נשים חייבות – אף כאן [בלילה ראשון של סוכות] נשים חייבות, משמיעה לנו מסורת ההלכה שלא.
ישיבה בסוכה כזוג
ערכין ג ע"ב
הכל חייבין בסוכה, כהנים לוים וישראלים. פשיטא. אי הני לא מחייבי, מאן מיחייבי? כהנים איצטריכא ליה, סד"א [סלקא דעתך אמינא]: הואיל וכתיב "בסוכות תשבו", ואמר מר: תשבו שבעת ימים – כעין תדורו, מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו, והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא ליחייבו, קא משמע לן נהי דפטירי בשעת עבודה, בלא שעת עבודה חיובי מיחייבי מידי דהוה אהולכי דרכים, דאמר מר: הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבים בלילה:
תרגום
הכול חייבין בסוכה, כוהנים לוויים וישראלים. זה פשוט. אם הם אינם חייבים, מי יהיה חייב? כוהנים נצרך לו, היה עולה על דעתך לומר: הואיל וכתוב "בסוכות תשבו", ואמר מר: תשבו שבעת ימים – כעין תדורו, כפי שדירה איש ואשתו, כך גם סוכה איש ואשתו. והכוהנים האלה, מכיוון שהם בני עבודה – לא לחייב אותם. זה בא להשמיענו שאף שהם פטורים מישיבה בסוכה בשעת עבודה, בלא שעת עבודה חייבים בדומה להלכה על הולכי דרכים, שאמר מר: הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום, וחייבים בלילה:
מרדכי, סוכה, רמז תשמא
מסקינן בשמעתין [הסקנו בסוגייתנו] שאסור לישן חוץ לסוכה. אכן סומכין העולם על דבר זה שיראים מן הצנה והוי כחולה שאין בו סכנה דפטור מן הסוכה או כמי שמצטער דפטור מן הסוכה:
ספר מהרי"ל (מנהגים), הלכות סוכות
אמר מהר"י סג"ל עיקר המצוה לישן אשתו עמו בסוכה, וכן אמר שהוא נהג כן בימי בחורותיו.
דרכי משה תרלט, ג
והמרדכי פרק הישן כתב אבל העולם סמכו על דבר זה שיראים מצנה (עיין ב"י סימן תר"מ) ואפשר מזה נתפשט המנהג שרבים מקילים בשינת הסוכה ואף על גב דהטעם אינו מספיק... ול"נ [ולי נראה] שנהגו להקל כי מצות סוכה לישן בה כמו שישן בביתו איש עם אשתו וכמו שדרשו חז"ל (סוכה כו ע"א) "תשבו כעין תדורו" וכמ"ש [וכמו שכתב] במהרי"ל שהיה ישן עם אשתו בסוכה. ובזמן הזה שאין לכל אחד סוכה מיוחדת אלא רבים אוכלים ושותים בסוכה אחת אי אפשר להם לישן עם נשותיהן בסוכה כאחת, ואם יניחו נשותיהן בביתן והאנשים ישנים בסוכה לפעמים הוי מצטער ולא מקרי "כעין תדורו", וכבר אמרו בעירובין (סג ע"ב) "את נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה" [מיכה ב' ט] זה הישן בחדר שאיש ואשתו ישינים שם ואפי[לו] אשתו נדה. ואף יבטל עי"ז [על ידי זה] מצות עונה לפעמים, או יבטל מה שנאמר "ושמחת אתה וביתך" כי לפעמים אשתו מצטערת ע"ז [על זה]. ועי"ז [ועל ידי זה] נשתרבב המנהג להקל בדבר, אך החרד אל דבר ה' ישתדל לו מקום שיוכל לישן שם בלא צער וישן שם ויעבוד את ה' בשמחה, וכן נוהגין המדקדקים, וכן אמרינן רפ"ק [ריש פרק קמא] דערכין (ג ע"ב) בהדיא דבמקום שלא יוכל להיות עם אשתו לא מיקרי "כעין תדורו" ופטור מן הסוכה, וכ"מ [וכך מפורש] פרק הישן (שם) גבי חתן שפטור מן הסוכה וגבי נשים פטורות מן הסוכה (שם כה ע"ב) אף שיש לדחוק מ"מ [מכל מקום] מזה נשתרבב המנהג סברא גדולה היא.
מגן אברהם תרלט, ח
...וצ"ע [וצריך עיון] דבסוכה דף כ"ח סד"א [סלקא דעתך אמינא] תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו קמ"ל [קא משמע לן] דנשים פטורות וי"ל דמ"מ [ויש לומר דמכל מקום] הבעל אינו חייב בסוכה אלא במקום שיכול לדור שם עם אשתו ואם לאו ה"ל [הוה ליה] מצטער ופטור לישן שם.
ט"ז, אורח חיים תרלט, ט
וה"נ [והכי נמי] למי שנשוי אשה שחייב לשמח את אשתו ברגל כדלעיל סימן תקנ"ט ונשים פטורות מן הסוכה א"כ [אם כן] אם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצוה וע"כ [ועל כן] פטור מן הסוכה בלילה בשינה ואפי[לו] אם אשתו איננה טהורה מ"מ [מכל מקום] שייך שמחה כשבעלה עמה בחדר.
משנה ברורה תרלט, א
ותשמיש המטה לא מקרי תשמיש בזוי, דהוא בכלל תשבו כעין תדורו. וגם בעצם לא מקרי תשמיש בזוי, במה שהוא מקיים מ"ע [מצות עשה] של פו"ר [פרו ורבו] ועונה [אחרונים].
משנה ברורה תרלט, יח
ומשמע מכמה אחרונים דמאן דא"א [דאי אפשר] לו לישן עם אשתו בסוכה דאין לו סוכה מיוחדת לא יבטל זמן עונה וליל טבילה ואין לחייבו לאחר שנזדווג עם אשתו שיחזור לסוכתו אלא ישן בביתו עד עמוד השחר:
נשים בסוכה
משנה, סוכה פ"ב מ"ח
...קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה. מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל קטן:
סוכה ב ע"ב
מיתיבי: סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה – פסולה, ורבי יהודה מכשיר עד ארבעים וחמשים אמה. אמר רבי יהודה: מעשה בהילני המלכה בלוד, שהיתה סוכתה גבוהה מעשרים אמה, והיו זקנים נכנסין ויוצאין לשם, ולא אמרו לה דבר... ועוד: כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים.
שו"ת ראב"ן פז
מה שנהגו אבותינו שלא למחות בנשים הנוטלות לולב ומברכות עליו, וכן לישב בסוכה מברכות... ואי קשיא לך דרבי יהודה אדרבי יהודה דהכא [ביחס לסמיכה על קורבן] קאמר דמוחין בנשים ובמסכת סוכה אמר רבי יהודה מעשה בהילני המלכה... לרבי יהודה בלא ברכה יתבה [הילני] ולהכי לא מיחו, ואי משום ישיבה הא אמרי[נן] תשבו כעין תדורו ודירה איש ואשתו ומה אשה אגב בעלה ישבה אף הילני אגב בניה ישבה.
תוספות, חולין קי ע"ב
שאומר ר"ת [רבנו תם] דנשים מברכות אסוכה אף על גב דפטורות דהוי אינה מצווה ועושה.
משנה ברורה תרמ, א
נשים ועבדים וכו' – משום דהו"ל מ"ע [דהוה ליה מצות עשה] שהזמן גרמא ונשים פטורות... ולענין ברכה כשרוצין לישב בסוכה עיין לעיל סי"ז דנוהגין הנשים לברך אכן אחרים לא יברכו להן אפילו אין יודעין בעצמן אם לא כשמברכין לעצמן:
ראבי"ה חלק ב, מסכת מגילה תקצז
וגבי נשים כי מקיימו מצות עשה ליכא יוהרא לכולי עלמא כיון דכולי עלמא יתבי בסוכה ותקעי שופר ונטלי לולב..
תרגום
וגבי נשים, כאשר מקיימות מצוות עשה, אין כאן יוהרה לדעת כולם, כיוון שכל העולם יושב בסוכה ותוקע שופר ונוטל לולב.
ראבי"ה חלק ב, מסכת סוכה תרמ
דנשים הן מברכות על כל מצות עשה שהזמן גרמא ואינו יוהרא, כמו שהן יושבות בסוכה, דנהי [שגם אם] שגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה, מכל מקום מצוה הוי.
כף החיים תרמ, ה
ומיהו מצוה על כל איש ישראל להושיב אשתו ובני ביתו עמו בסוכה להיותם מסתופפים בצלא דמהימנותא לטהר את נפשותם ולהודיע אליהם חסדי ה' עם ישראל עמו ונחלתו תמיד כל הימים בעבור תהיה יראתו ואהבתו על פניהם לבלתי תחטאו.
סוכה ח ע"ב
תנו רבנן: גנב"ך – סוכת גוים, סוכת נשים, סוכת בהמה, סוכת כותים [שומרונים], סוכה מכל מקום – כשרה.
שו"ת אגרות משה אורח חיים ה, מ רוחמה קינג פוירמן, "סוכות ואישה רווקה: חג של הודיה והמצאה עצמית", Tablet, 16 במארס 2013
ולע"ד [ולעניות דעתי] משמע דאף ר"ת [רבנו תם]... מודה דלסכך סוכה מותר אף לכתחילה ע"י [על ידי] אשה. דלכן לא הזכיר רק הא דאין אשה אוגדת לולב ועושה ציצית, ולא גם דאינה מסככת סוכה, ולכן לא קשה עליו מסוכת גנב"ך שכשרה... והוא מטעם שאין במעשה הסיכוך עניין עשיית מצווה, אלא יצירת סוכה שיוכל לקיים בה המצווה... שלכן אם איכא סוכה שעשאוה גנב"ך, שנזדמן שסיככוה בסכך כשר כדין, ובדפנות כדין, ושנתנו לו רשות לאכול ולישן שם, ליכא שום חיסרון...
רוחמה קינג פוירמן, "סוכות ואישה רווקה: חג של הודיה והמצאה עצמית", Tablet, 16 במארס 2013
סוכות הוא חג האסיף, חג של הכרת הטוב. בכל פעם שהתארחתי בבית של מישהי אחרת, עם בעלה התלמיד החכם וילדיהם המבריקים, נזכרתי שוב ושוב עד כמה עשיר היה האסיף שהם קצרו בחייהם, ואני לא... סוכות תמיד היה חג משפחתי. מצפים מרווקים, ובמיוחד מרווקות – לפחות בברוקלין – לספח את עצמם לסוכות של משפחות אחרות. לא הצלחתי למצוא שום אישה יהודייה אחרת שכמוני, רצתה סוכה משל עצמה ...אבל באותו סתיו, לפני יותר מעשרים שנה, ידעתי בכל נימי הווייתי שמשהו חייב להשתנות... בסך הכול עברו בסוכה שלי יותר מחמישים איש. זוג אחד אפילו התארס בסוכה הזו (אם כי מאוחר יותר הם התגרשו). שירים הושרו, לולבים נוענעו, ארוחות נאכלו וברכות נאמרו. בין ארבע הדפנות הללו הרגשתי נדיבה, ולא מכווצת או מקופחת. איכשהו, כאן מצאתי את הביטוי העצמי שלי. בסוכה הרגשתי מוכלת בארבע הדפנות, עטופה, ממש כפי שעובר מוחזק ומוכל ברחם אימו. כאילו הסוכה הייתה בהיריון – איתי... וגיליתי שאם אני יכולה לבנות סוכה, אולי, רק אולי, אני יכולה לבנות גם את עצמי.
שו''ת
עיון בשאלות ותשובות שונה מקריאת מאמר. השו"ת תמציתי וממוקד, ולעיתים קריאה בו אף יעילה יותר כאשר רוצים לדעת את הנושא באופן מעשי. בשו"ת קיימת התייחסות אישית לפונה. קריאת שו"ת מאפשרת למידה וחיבור לנושא, הזדהות והזדמנות ללמידה משותפת במרחב הוירטואלי. לשליחת שאלה לחצו כאן!
שאלות בהשקפה
האם הסוכה היא מרחב נשי?
בין אם הסוכות שבהן הושיבנו הקדוש ברוך הוא בצאתנו ממצרים היו סוכות ממש ובין אם היו ענני כבוד, נשים דרו בהן ולקחו חלק בחוויית הסוכה המקורית. יתרה מכך, בחג הסוכות הופכת הסוכה לבית, ולנשים תפקיד מרכזי ביצירת הבית היהודי. לכן, אף על פי שנשים אינן מחויבות במצוות סוכה, הסוכה צריכה להיות מרחב ידידותי לנשים.
למרבה הצער, משאבי סוכה מוגבלים עלולים להותיר אישה המעוניינת לקיים את המצווה במצב שבו היא נאבקת על מקום משלה; אישה עלולה להתקשות למצוא סוכה שתכיל אותה כראוי. כאשר הסוכה קטנה מכדי להכיל את כולם, אישה עלולה למצוא את עצמה יושבת תחת קטע פסול של הסכך או אפילו מחוץ לסוכה.
לאור אתגרים אלו, על הקהילה לגלות רגישות כלפי מי מבין הנשים שזקוקה לגישה חופשית לסוכה, להזמין נשים אלו להתארח ולעודד נשים המעוניינות בכך לבנות סוכות לעצמן. במידת האפשר, יש לתכנן סוכה כך שתכיל את כל בני הבית, וראוי ליידע אורחים מראש על כל מגבלת מקום בסוכה בעת ההזמנה. בדומה לכך, סוכה קהילתית אמורה להיות מתוכננת כך שיהיה בה מקום לכל חברי הקהילה.
גם אישה שיש לה מקום בסוכה עשויה לייחל לנוכחות נשית רבה יותר במרחב זה – תחושה שעלולה להתעצם כאשר היא מזמינה "אושפיזין" גברים לסוכתה לילה אחר לילה, או כאשר היא מבחינה שרק דמויות תורניות גבריות מעטרות את דופנות הסוכה.
כדי לתת מענה לתחושות אלו ניתן להזמין לסוכה בכל לילה אחת משבע הנביאות – שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, אסתר וחולדה, אחרי הזמנת האושפיזין המסורתיים (ראו כאן). אפשרות נוספת היא לציין באופן מיוחד נשים הקשורות לאושפיזין הגברים: האימהות, יוכבד, מרים ואביגיל (ראו כאן). נוסף על כך, תליית תמונות של מורות או של תלמידות חכמים בסוכה עשויה להעצים אצל נשים את תחושת החיבור לסוכה, ולהוסיף לאווירה שבה.
אנו מתפללות לסוכת השלום האולטימטיבית. הסוכות שלנו, בדומה לה, צריכות להיות כאלה שבהן כל יהודי ויהודייה מרגישים רצויים ובני בית.
שו"ת
שמע
