תפילה ד: ברכות השחר

מאת לורי נוביק | עריכה: הרב עזרא ביק, אילנה אלצפן, שיינע גולדברג והרב דוד ספרלינג

תרגום: שיראל גרסון | עריכה בעברית: עדיה בלנק

לאחר הברכות של השכמת הבוקר, הבאות בתור הן ברכות השחר. רובן מופיעות בגמרא:

ברכות אלה מכסות בפירוט רב את הפעולות הרגילות של הקימה בבוקר ולבישת הבגדים.

על מה מברכים את ברכות השחר?

ישנן שתי גישות מרכזיות כיצד לראות את ברכות השחר: כברכות הנהנין המבטאות הנאה אישית מהעולם הזה, או כברכות שבח על תפקוד העולם בזכות חסדיו של הקב"ה.

I. הנאה אישית. הגמרא כותבת שעל אדם לברך כל ברכה מברכות השחר בזמן שהוא עושה את הפעולה המתוארת בה. לדוגמה, אדם יברך את הברכה הראשונה בשומעו את קריאת התרנגול – השעון המעורר. הרמב"ם מקבל גישה זו להלכה.

הרמב"ם רואה את ברכות השחר כברכות שבח הנאמרות רק כאשר אדם חווה אותן באופן אישי, ממש כפי שאנו מברכים על הברק רק אחרי שרואים אותו. בכללותן, ברכות אלו מבטאות הכרה בכך שהקב"ה הוא זה שמאפשר לנו לנהל את שגרת הבוקר שנראית לנו כה טבעית, ולכן רצוי לומר אותן בכל יום. אך לא ניתן לברך על פעולה או חוויה שהאדם אינו חווה באופן אישי.

II. שבח על העולם. הרמב"ן חולק על הרמב"ם. לשיטתו, ברכות אלה יכולות להיאמר ללא קשר לחווייתו האישית של האדם.

הרמב"ן מסביר שברכות השחר מבטאות שבח על האופן שבו ה' ברא את העולם. כל אחד יכול וצריך לתת שבח לה' על כך בכל יום, בין אם הוא חווה זאת ובין אם לאו. הכלבו, פוסק מסוף המאה החמש עשרה, מרחיב על רעיון זה:

הכלבו מוסיף שהנאת העולם בכללותו יכולה להיות בסיס לאמירת ברכות אלה. הן משבחות את טובו וחסדו של ה' בבריאת העולם ובשמירה עליו, ועל כל אחד להיות אסיר תודה על כך.

השולחן ערוך, בעקבות הרמב"ם, פוסק שיש לברך רק את הברכות המתאימות לכל גבר או אישה באותו יום. הברכות האחרות יכולות להיאמר בלי שם ומלכות, כדי לשמור על הסדר של הברכות מבלי לומר ברכה לבטלה. עם זאת, השולחן ערוך מכיר בכך שהמנהג הרווח הוא לברך את כל הברכות כיחידה אחת בתחילת התפילה, כדברי הכלבו, ולא בנפרד לאורך הבוקר. הרמ"א פוסק כדברי הרמב"ן (ולפי שיטת גאונים שקדמו לו).¹

מתי מברכים אותן?

אנו מברכים את ברכות השחר מדי יום כדי להיזכר בכל פעם מחדש בפלא של תפקוד העולם ובכך שאנו חלק ממנו. בעוד שהשולחן ערוך כותב שחובה לברך אותן בכל יום, הוא אינו מקצה זמן ספציפי לכך.²

המשנה ברורה פוסק שרצוי שברכות השחר ייאמרו עד סוף שעה רביעית (מסגרת הזמן האידיאלית לתפילת שחרית, שליש משעות האור שיש ביום). אך אם יש צורך, ניתן לברך אותן לאורך כל היום, ואפילו בלילה.

מאחר שקיימת גמישות בזמנים, לפחות בדיעבד, ברכות השחר לא נחשבות כמצווה שהזמן גרמה.

האם נשים חייבות בברכות השחר?

בהתאם למה שראינו, המשנה ברורה מעלה את האפשרות לכך שברכות השחר הן מצוות עשה שהזמן גרמה, אך דוחה אותה. בשל כך, הפטור לנשים ממצוות עשה שהזמן גרמן אינו שייך כאן.

זאת ועוד, השולחן ערוך כותב שנשים מברכות "שעשני כרצונו" במקום "שלא עשני אישה". ברכה זו היא חלק מברכות השחר, והשולחן ערוך אינו מציין או רומז שנשים פטורות מברכות אלו.

חשוב מכך, הגיוני מאוד שנשים יברכו את ברכות השחר, שכן אלה הן ברכות שבח על העולם ועל הזכות להיות חלק ממנו, והן רלוונטיות באותה מידה לנשים ולגברים.

ערוך השולחן כותב זאת בברור:

כל יהודי צריך לברך את ברכות השחר כהכרה יום־יומית בקב"ה ובעולם שברא.³

האם נשים צריכות לברך בלשון נקבה?

חלק מהברכות, כגון שלא עשני גוי ושלא עשני עבד, מדברות על זהות ומבוססות על גמרא אחרת (בה נתעמק יותר כשנגיע לברכת שלא עשני אישה). הן כתובות שם בגוף ראשון בלשון זכר־יחיד. אך בלשון נקבה נאמר גויה ושפחה.

האם יש לכך השפעה על הברכה שנשים מברכות? החיד"א כותב שכן:

ככל הנראה, סברתו של החיד"א היא כזו: אישה אומנם יכולה להודות על כך שהיא איננה גוי או עבד, אך דבר זה רחוק מאד מעולמה. לעומת זאת, במציאות חיים יותר דומה לחייה שלה יכולה הייתה אישה להיות היא עצמה, אך לא יהודיה ולא בת חורין. לכן יותר מדויק בעבורה להודות על היותה אישה שאיננה גויה או שפחה.

פסיקתו של החיד"א שנשים מברכות בלשון נקבה בשם ומלכות חשובה במיוחד. המשמעות לכך היא שגם הברכות בלשון נקבה נחשבות כברכות מן המניין. השינוי הלשוני חשוב מספיק בשביל שיהיה עדיף לברך בלשון נקבה, אך לא משנה את עצם הברכה מזו המקורית שמופיעה בגמרא.

כמאתיים שנה לאחר מכן, שבט הלוי חולק על כך:

לדברי שבט הלוי, אישה המודה על כך שאינה עבד כוללת בתוך כך גם את ההודאה שאינה שפחה, עבד ממין נקבה.

על מה המחלוקת בעצם? יש לציין כי אף אחד מפוסקים אלה לא מטיל ספק בחיובה של אישה לברך את ברכות השחר. הם חלוקים בשאלה מה יש להדגיש בברכות: דיוק בתיאור הנסיבות האישיות של האדם, או נאמנות לנוסח המקורי של הברכה. לפי שיטת החיד"א, אולי ייתכנו מקרים נוספים שבהם אישה תוכל לשנות את נוסח התפילה לגוף ראשון בלשון נקבה. לפי שיטת שבט הלוי, נשים מבינות שהנוסח הכתוב בלשון זכר מתייחס לשני המינים, ואין צורך לבצע התאמה לכך, במיוחד כאשר קיים מנהג קדום לשימוש בלשון זכר.

עם זאת, אפילו שבט הלוי מתיר התאמות בנוסח כאשר התפילה איננה רשמית או שמקורה אינו בגמרא, כדוגמת תפילת "מודה אני". כשאישה מחברת תפילה אישית, אין כלל שאלה ובוודאי שהיא יכולה להשתמש בלשון נקבה.

הברכות "על נטילת ידיים", "אשר יצר", "אלוקי נשמה", ברכות התורה וברכות השחר הן ההזדמנויות הראשונות שלנו ביום להשיג מטרה גדולה יותר, לפחות מבחינה כמותית – לברך מאה ברכות ביום.

רבי מאיר אומר שישנו חיוב לעשות כך:

במבט ראשון, לא ברור כיצד רבי מאיר קושר את ההלכה הזו לפסוק שהוא מצטט. מכל הדברים שה' יכול לבקש מאיתנו, מדוע שנניח שהוא רוצה שנברך מאה ברכות?

רב עמרם גאון מביא קריאה דרשנית של הפסוק שעשויה להסביר זאת. המילה "מה" יכולה להיקרא כ"מאה". בקריאה זו, הפסוק הופך לקביעה במקום שאלה: "מאה ה' אלוקיך שואל מעמך".

רב עמרם גאון מוסיף שהמקור להלכה זו הוא תקנה של דוד המלך, שביקש לעצור מגפה שגבתה את חייהן של מאה נפשות מדי יום בכך שיברכו מאה ברכות.⁴ אחרים מציעים הסברים נוספים להלכה זו.⁵

אף אחד מההסברים להלכה זו אינו בלעדי לגברים, והיא אינה מוגבלת בזמן, כך שהיינו מצפים שדין מאה ברכות יחול גם על נשים. הרמב"ם משייך את ההלכה הזו להלכות תפילה,⁶ מה שיכול להעיד על כך שכל מי שחייב בתפילה, כולל נשים, חייב במאה ברכות ביום. עם זאת, גם הרמב"ם וגם השולחן ערוך מביאים הלכה זו מבלי להזכיר האם נשים מחויבות בה או פטורות ממנה.

מילוי המכסה

פוסקי הלכה רבים ניסו לחשב כיצד הכי קל להגיע לסך של מאה ברכות ביום, מזריחה ועד שקיעה.

ביום רגיל באמצע השבוע, גבר מברך כתשעים ברכות כחלק משלוש התפילות היום־יומיות שלו. לאורך היום הוא כמעט בוודאות יברך עוד עשר ברכות, לפני ואחרי אכילה ואחרי שימוש בשירותים, וכנראה שיעבור את הסך של מאה ברכות מבלי להשקיע בכך מאמץ מיוחד.

שבת הרבה יותר מאתגרת, כיוון שתפילת שמונה עשרה של שבת כוללת רק שבע ברכות. אפילו עם תפילת השמונה עשרה הנוספת של מוסף ועם הברכות של הקידוש,⁷ חסרות לפחות 26 ברכות שיש להשלים בשבת.

נשים ומכסת הברכות

אישה המתפללת שחרית ומנחה אך לא תפילת ערבית, מברכת רק 65 ברכות בערך כחלק משגרת התפילות היום־יומית שלה, מה שמותיר אותה בחוסר של כ־35 ברכות. בתפילות השבת היא תברך רק כ־40 ברכות, פחות מחצי מהנדרש. אישה המתפללת שמונה עשרה רק פעם אחת ביום, או כלל לא, תצבור אפילו פחות ברכות.

אולם אף אחד מהדיונים הקלאסיים בנושא מאה ברכות אינו מתייחס לנשים, אפילו כאשר דנים באפשרות להחסיר ברכות. הרב שלמה זלמן אוירבך מסיק משתיקה זו שנשים פטורות מהחיוב.

הרב אוירבך מניח כי המנהג הרווח הוא שנשים אינן מתפללות שלוש תפילות ביום. ייתכן שנשים יכולות לפצות על החסר על ידי אכילה תכופה כדי לברך לפני ואחרי כל נשנוש, אך אין זה אפשרי ביום צום. מכך הוא מסיק כי הלכה זו מעולם לא חלה על נשים.⁸

הרב יצחק יוסף חולק עליו:

לדברי הרב יצחק יוסף, על אישה לעשות כל מאמץ כדי לברך מאה ברכות ביום.

בעת הצורך, שמיעת ברכה ועניית "אמן", כפי שעושים בעלייה לתורה בשבת, יכולה להיחשב כחלק מהספירה של מאה ברכות.⁹

ייתכן שאישה המעוניינת לברך מאה ברכות ביום יכולה לסמוך על גישה זו כדי לעשות זאת.¹⁰

בפועל, ישנן נשים הסומכות על הגישות שלפיהן נשים אינן חייבות במאה ברכות ביום, ואחרות מקפידות להתפלל שלוש תפילות ביום כדי להשלים את המכסה.