תפילין א: פטוֹר מן המצווה

בתורה

מהו המקור למצוות תפילין? בארבע פרשיות שונות התורה מצווה על הנחת אות על היד וזיכרון בין העיניים, המכונה הנחת תפילין.¹ שתיים מהפרשיות, שמות י"ג, א–י ושמות י"ג, יא–טז, ניתנות במצרים, רגע לפני יציאת מצרים. מצוות תפילין מופיעה בסופו של כל אחד מן הקטעים הללו, מקושרת הן לתורה כולה והן לציווי לזיכרון יציאת מצרים:

התפילין משמשות זיכרון ליציאת מצרים, רגע מכונן בקשר הלאומי שלנו עם הקב"ה.²

הפרשיות האחרות, דברים ו', ד–ט ודברים י"א, יג–כא, מוכרות לנו כפרשיות קריאת שמע. הן עוסקות באחדות ה' ובאהבתו, ובהפנמת הדברים הללו בלימוד ובדיבור. לבסוף הפרשיות מצוות לשים את אותן המילים בתפילין ובמזוזות:

הפרשיות בדברים מדגישות מחויבות אישית להפנמת דבר ה' ולקיום מצוותיו. התפילין משמשות אמצעי מוחשי לבטא את המחויבות הזו לה'.

מבנה התפילין

התפילין קושרות את המסרים הללו על אודות היחס בין עם ישראל לה' והמחויבות האישית אליו ישירות לבשר האדם. ואכן, אסור שתהיה חציצה בין בתי התפילין והרצועות לבין הגוף, כמאמר הפסוק, "על ידך".³

הנחת תפילין של ראש והנחת תפילין של יד נחשבות לשתי מצוות נפרדות.⁴ כל אחת מהן מכילה את ארבע הפרשיות הנ"ל. בתפילין של ראש הפרשיות מחולקות לארבעה קלפים קטנים שמונחים בארבעה 'בתים', תאים נפרדים. בתפילין של יד כתובות כל הפרשיות על קלף אחד המונח בבית אחד.⁵ המנהג המקובל, לפי שיטת רש"י, הוא לסדר את הפרשיות לפי סדר הופעתן בתורה. יש הנוהגים להוסיף ולהניח תפילין שבהן מופיעות הפרשיות בסדר אחר, לפי שיטת רבנו תם, ששם את הפרשיות המתחילות ב"והיה" ברצף.⁶

תפילין של יד מונחות על היד הלא דומיננטית, והיד הדומיננטית מקיימת את מצוות קשירת התפילין.⁷

זמן הנחת תפילין

במקור היו נוהגים להניח תפילין לאורך כל היום.⁸ כאשר מניחים אותן לזמן מוגבל יותר, כפי שנהוג כבר מאות שנים, מניחים אותן לפחות בזמן קריאת שמע, מאחר שפרשיות קריאת שמע כוללות את מצווות תפילין. קריאת שמע ללא הנחת תפילין הייתה נראית כעדות שקר: הזכרת מצווה תוך התחמקות ממנה.⁹

במשנה בברכות מובא כי נשים פטורות משתי מצוות: תפילין וקריאת שמע. עם זאת, סיבת הפטור אינה מופיעה במשנה:

נבחן כעת את שני ההסברים שניתנו לפטור נשים ממצוות אלו:

א. הזמן גרמה: לרוב נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן (להרחבה נוספת בנושא ראו כאן). בתוספתא מובאות כמה מצוות כאלה, וביניהן גם מצוות תפילין:

מצוות סוכה ומצוות נטילת לולב הן בוודאי מצוות שהזמן גרמן: ניתן לקיים את שתיהן רק בסוכות. באיזה אופן מצוות תפילין היא מצווה שהזמן גרמה? הגמרא מתייחסת לשאלה זו:

שבתות וימים טובים נחשבים בעצמם אות,¹⁰ ובכך מייתרים את האות שמייצגות התפילין. מאחר שתפילין מונחות רק בימות החול, הן נחשבות למצוות עשה שהזמן גרמה, שנשים פטורות ממנה.¹¹

בגמרא בעירובין, רבי יהודה ורבי מאיר מתירים לאישה להניח תפילין במצב שבו יש צורך דחוף להעבירן ברשות הרבים בשבת. הגמרא מסיקה כי רבי יהודה ורבי מאיר סוברים שנשים חייבות במצוות תפילין וחולקים על ההנחה שמצוות תפילין היא מצווה שהזמן גרמה.¹² אך מאחר ששיטתם אינה מתיישבת עם המשנה בברכות, היא לא התקבלה להלכה.

ב. תלמוד תורה: הגמרא בקידושין מתייחסת למצוות תפילין כמצווה המקורית שממנה ניתן ללמוד את הפטור הכולל של נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן. במהלך הדיון הגמרא מציגה טעם נוסף לפטור:

פרשיות התפילין בדברים מדגישות את הקשר בין מצוות תפילין למצוות לימוד תורה, שממנה נשים פטורות, יותר מאת הקשר של תפילין למצוות מזוזה, החלה על כולם. לפי גמרא זו, הקשר זה בין תלמוד תורה למצוות תפילין מוביל למסקנה כי נשים פטורות מתפילין.¹³

פסיקת ההלכה

השולחן ערוך פוסק שנשים פטורות מהמצווה, בהתאם למה שלמדנו עד כה:

האם נשים יכולות להניח תפילין מרצון, בדומה ליכולתן לבחור אם לקיים מצוות אחרות שהזמן גרמן? בתלמוד הבבלי מובא כי הדבר אפשרי. מיכל, בתו של שאול המלך, הניחה תפילין, ואשת יונה הנביא הייתה עולה לרגל¹⁴ – וחכמים לא מחו על פעולות אלו.

אזכורם של שמות הנשים שפעלו כך עשוי לרמוז שהן היו יוצאות דופן. אך הגמרא מסיקה שהנחת התפילין של מיכל היא מקרה סטנדרטי של קיום מצווה מרצון של נשים הפטורות ממנה, כשאין כלל איסור לקיים אותה. משום כך לא התנגדו החכמים לפעולה.

התלמוד הירושלמי,¹⁵ לעומת זאת, מביא שיטה שלפיה חכמינו אכן התנגדו להנחת התפילין של מיכל:

לרוב כאשר ישנה מחלוקת בין התלמוד הירושלמי לתלמוד הבבלי פוסקים להלכה לפי התלמוד הבבלי. משום כך, שיטת התלמוד הבבלי, שלפיה לא מחו חכמים על הנחת התפילין של מיכל, מספקת בסיס להתיר לנשים להניח תפילין מרצון, על אף ההתנגדות המובאת בתלמוד הירושלמי.¹⁶

ישנם ראשונים, ובהם ספר החינוך, הפוסקים בהתאם לשיטה זו:

הרשב"א, מנהיגה של יהדות ספרד במאה השלוש עשרה, מתיר גם הוא לנשים להניח תפילין מרצון. הוא משתמש בדוגמה של מיכל כהוכחה לעמדתו הרחבה יותר, אשר לפיה נשים יכולות לבחור לקיים מצוות מרצון, ולברך עליהן.¹⁷

יתרה מזאת, השולחן ערוך (לעיל) אינו מציין כי על נשים להתייחס למצוות תפילין באופן שונה משאר מצוות עשה שהזמן גרמן. מכך עולה כי אישה הנוהגת לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן הייתה יכולה להניח תפילין בברכה.

עם זאת, כפי שנראה בהמשך, אין זו השורה התחתונה בעניין.