תפילין ב: גוף נקי

פסוקי תורה הכוללים את שם ה' המפורש אשר נכתבו על קלף בידי סופר סת"ם, הם בעלי קדושה. כשאדם רגיל מניח תפילין המכילות פסוקים כאלה, עשוי הדבר אף להיראות כמעט כהתנשאות רוחנית.

כיצד יכול מי שמניח פסוקים כאלה על גופו להיות בטוח אי פעם שהוא שומר על מידת הכבוד הראויה להם? בכל זאת, התורה מצווה על הנחת התפילין בכל יום חול. הלכות הנחת תפילין משקפות את האחריות הכבדה שמצווה זו טומנת בחובה.

קדושת התפילין מכתיבה את התנהגותו של המניח אותן, בדומה לציץ בראשו של כהן גדול:

הציץ של הכהן גדול היה לוחית זהב הנתונה על מצחו, שעליה היה כתוב: "קודש לה'". בעת לבישת הציץ חייב הכהן הגדול לשמור על ריכוז מתמיד ולהימנע מהיסח הדעת. בגמרא מובא כי על אדם המניח תפילין – ששם ה' מוזכר בהן כמה פעמים – מוטלת אחריות גדולה אף יותר. עליו לבדוק את התפילין בקביעות כדי להיות מודע אליהן ולמה שהן מסמלות בכל עת, וכדי שלא תוסח דעתו.

תלמידי רבנו יונה מסבירים כי אין משמעות הדבר שעל האדם שמניח תפילין לחשוב עליהן בכל רגע, אלא שעליו להקפיד להימנע ממחשבות בטלות.

ככלל, מחשבות חשובות, אף אם אינן נוגעות ישירות לתפילין, אינן נחשבות להיסח הדעת. לעומת זאת, קלות ראש היא ההפך מיראת ה', ואין להיות שרוי בה בעת הנחת תפילין.

קדושת התפילין דורשת שמירה על ניקיון. כך למשל, אל למניח תפילין או לנוגע בהן להיות מלוכלך מצואה או מזרע.¹ בגמרא מובא כי בעת הנחת תפילין חל חיוב ל'גוף נקי', והוא רחב יותר מן המשמעות הפשוטה של שמירה על ניקיון גופני.

אלישע בעל כנפיים זכה להצלה מופלאה מרדיפת הרומאים, ככל הנראה בזכות הקפדתו המיוחדת על גוף נקי. הדרישה לשמירה על גוף נקי דורשת מודעות וערנות מתמדת. אין להפיח בעת הנחת תפילין, וכן אסור למניח תפילין להירדם, מחשש שבזמן השינה הוא יפיח או יגיע לידי פליטת זרע, שאין הוא שולט בה.²

המהר"ם מרוטנבורג, פוסק הלכה אשכנזי מהמאה ה־13, מחמיר במיוחד בדרישות לגוף נקי, ואף מרחיב את היקפן. כך לדוגמה, הוא סובר כי חיוב גוף נקי כולל גם את החיוב לשמירת נקיות המחשבות בעת הנחת תפילין. משום החשש לגוף נקי, הוא אינו מתיר לגברים להניח תפילין אם אינם יכולים לשלוט בהרהוריהם המיניים שלהם.

הרמ"א מסכים עם שיטה זו, ומרחיב את הגדרת גוף נקי מעבר לשמירה על ניקיון הגוף גם לניקיון המחשבות.³

באיזה אופן השפיע החשש לגוף נקי על קיום מצוות תפילין?

החשש לגוף נקי יכול להסביר פרק זמן מפתיע בהתפתחותה ההיסטורית של מצוות התפילין. עקרונית יש להניח תפילין לאורך כל היום. אך בפועל, מקורות מהגמרא ומימי הביניים מרמזים שגברים רבים בתקופות האלה לא הניחו תפילין כלל , אפילו לא בזמן קריאת שמע.⁴

ייתכן שהאידיאל הבלתי ניתן להשגה של גוף נקי לאורך כל היום הרתיע את הרבים מהנחת תפילין.⁵

ראשונים רבים מחו על נטישת המצווה. מאחר שיש להניח תפילין לכל הפחות בזמן קריאת שמע, הם טענו שהאדם הממוצע יוכל להצליח להקפיד על גוף נקי בזמן קריאת שמע ועד סוף תפילת שחרית.⁶

מסוף ימי הביניים, הנוהג המקובל מגביל את הנחת התפילין לתפילת שחרית (למעט יחידי סגולה), ומייחס הגבלה זו לחשש לגוף נקי. השולחן ערוך כותב זאת כך:

ראינו כי מיכל בת שאול הניחה תפילין. בתלמוד הבבלי מובא כי החכמים לא מחו על כך, ואילו בתלמוד הירושלמי כתוב ההפך.⁷

כיצד ניתן ליישב את הטענה שנשים יכולות לקיים מצוות תפילין מרצון, כפי שעולה מהתלמוד הבבלי, עם התנגדותם של החכמים לכך בתלמוד הירושלמי? איזו סיבה עשויה להספיק כדי להצדיק מחאה על הפעולה, אך לא כדי לאסור עליה באופן גורף? הר"י (רבנו יצחק מדמפייר, מבעלי התוספות, אחיינו ותלמידו המובהק של רבנו תם) מספק הסבר:

ייתכן שזהו הבסיס לשיטה האוסרת על נשים להניח תפילין.⁸

אף שהר"י פוסק במקום אחר שאסור לנשים להניח תפילין,⁹ הערה זו אינה בגדר פסיקה לעניין נשים החפצות להניח תפילין מרצון; מדובר בניסיון להבין מדוע שיהיו כאלה שיתנגדו לפעולתה של מיכל. כשם שהקפדה יתרה על חיוב גוף נקי בקרב גברים עשויה להסביר מדוע נמנעו מהנחת תפילין, כך יכול הדבר גם להסביר את ההתנגדות לכך שנשים יקיימו מצווה זו.

גוף נקי וחיוב במצווה

יש לתת את הדעת על הניסוח המדויק של הר"י. הוא אינו כותב כי 'נשים אינן זהירות בניקיון'; הוא מציין כי "נשים אין זריזות ליזהר" בנוגע לדרישת גוף נקי. אפשר שהר"י סובר שנשים עלולות להיות מודעות פחות לצורך להיזהר בשמירה על גוף נקי לעומת מי שחייב במצווה.¹⁰

הריטב"א מציג רעיון דומה:¹¹

חז"ל חוששים לקדושת התפילין עד כדי כך שהם סוברים כי גם מי שלא מחה על הנחת התפילין של מיכל, לא ממש תמך בכך. עם זאת, הריטב"א מתייחס לנטיית נשים להיסח הדעת או לקושי בשמירה על גוף נקי כאל נסיבתית ולא גורפת. אם כן, אישה המודעת למצווה ולדרישותיה יכולה גם היא להקפיד על גוף נקי.

כארבע מאות שנה אחר כך הרחיב המגן אברהם את השיטה הזו אף יותר:

לפי המגן אברהם, לו הייתה אישה מחויבת במצוות תפילין, היא מן הסתם הייתה זוכרת וזהירה בנוגע לגוף נקי. אך לא ניתן להניח שאדם המקיים את המצווה מרצון יקפיד על דרישה זו. לפי הדעות הללו, נראה כי החשש לגוף נקי קשור פחות להיגיינה או למגדר, ויותר להשפעת רמת החיוב במצווה על אופן קיומה.

גם ערוך השולחן מתייחס לקשר בין החיוב במצווה לגוף נקי, אך מנקודת מבט שונה:

גברים מחויבים בהנחת תפילין בזמן קריאת שמע. חיוב זה גובר על החשש לחוסר הקפדה על גוף נקי. אנו סומכים על גברים שייזהרו בגוף נקי בזמן התפילה משום שאין להם ברירה אחרת, אך אין מעודדים גברים להניח תפילין מעבר למינימום הנדרש. ראוי כי גברים ונשים כאחד יימנעו מסיכון הלכתי בלתי מוצדק בהנחת תפילין כאשר אין חיוב בכך. לפיכך, מאחר שנשים פטורות הן מהנחת תפילין והן מקריאת שמע, על כל אישה להימנע לחלוטין מהנחת תפילין.

ערוך השולחן מדגיש את ההבדל בין גברים ונשים בחיוב במצוות, זאת לעומת קביעה שיש הבדלים מהותיים בין גברים ונשים בשמירה על היגיינה או בהקפדה על פרטים. התפילין הן כה קדושות, עד כי רק חיוב יכול להצדיק את הנחתן, ואין לשום אדם זכות מוחלטת להנחת תפילין.

האם ישנו מצב היוצא מן הכלל?

ערוך השולחן סובר כי צדקנותה הידועה של מיכל הפכה אותה ליוצאת דופן. גם המהרש"ל מסביר את הנחת התפילין של מיכל בכך ששילוב נדיר של יראת שמיים ונסיבות פרקטיות העניקו לה יתרון על פני נשים אחרות בנוגע לגוף נקי.¹²

פוסקים אלו מתייחסים לאפשרות התאורטית שלפיה אישה יוצאת דופן תוכל להקפיד כראוי על גוף נקי.

הדרישה לגוף נקי, אשר נועדה לכבד את קדושת התפילין, הופכת למרכזית בדיון בנוגע למצווה ולמי שיכול לקיים אותה. בסופו של דבר, גברים ונשים כאחד, למעט יחידי סגולה, נמנעים מהנחת תפילין ככל האפשר.

במאמר הבא נבחן כיצד הדיון על גוף נקי מוביל לפסיקה הלכתית בנוגע לנשים ומצוות תפילין.

• ברגר, עליזה, "להניח את הדעת: האם מותר לנשים להניח תפילין?", Jewish Legal Writings by Women, אורים, 1998.
• ברודי, שלמה, "נשים, תפילין והתהליך ההלכתי", Torah Musings, 2014.
• ליכטנשטיין, אהרן, "ידיים לאורך האוקיינוס", Jewish Action, מארס 2010.