ציצית ב: יוהרה

בספרות ההלכה, המונח 'יוהרה' מתאר התנשאות רוחנית, והחשש מפניו מביא פוסקים לשלול אימוץ מעשי חסידות לכאורה, הנעשים בניגוד למנהג הרווח. לדוגמה, הימנעות מעשיית מלאכה ביום צום כאשר אחרים אינם מקפידים על כך¹ או הנחת תפילין של רבנו תם במקום שאין נוהגים כך.²

אבודרהם מציג הגדרה מפורשת ליוהרה, והגדרתו מובאת גם בבית יוסף.

בבחירה לנהוג במידת חסידות, האדם כביכול מבקר את המנהג המקובל ומרמז שלדעתו הוא בעל מדרגה רוחנית גבוהה יותר מהסביבה.

בשלהי ימי הביניים באשכנז הפכה היוהרה לנושא דיון הלכתי מרכזי מאוד.³ שאלות הקשורות ליוהרה עולות גם בהקשר של ציצית, אולי משום שישנן כמה דרכים להימנע מקיום מצוות ציצית. בין השאר נידונו השאלות: האם יכול אדם לאחוז בציצית בזמן קריאת שמע, או שמא ייחשב הדבר למעשה של יוהרה?⁴ האם ניתן ללבוש טלית קטן מעל הבגדים?⁵ האם אפשר ללבוש שתי טליתות בעלות ציצית, שאחת מהן קשורה באופן הרגיל והשנייה קשורה לפי דעת מיעוט, או שמא ייחשב הדבר ליוהרה?⁶

לאורך הדורות נעשה רווח ומקובל שנשים מקיימות מרצון מצוות עשה שהזמן גרמן, כגון שמיעת שופר ונטילת לולב, אף שנשים פטורות מהן. כיצד ייתכן שלא כל קיום מצווה מרצון נחשב למעשה של יוהרה? הראבי"ה (אשכנז, המאה ה־12) מסביר כי מאחר שכלל חברי הקהילה נוהגים באופן זה, אין קיום המצוות הללו נחשב ליוהרה עבור נשים.

לשיטת הראבי"ה, פעולה מסוימת תיחשב מעשה של יוהרה אם אין היא מקובלת בקרב הקהילה. אך לא ברור מה דעתו בנוגע לאישה אחת המקיימת מצווה שנשים אחרות אינן נוהגות לקיים.

בשונה ממצוות עשה שהזמן גרמן אחרות כמו שמיעת שופר, נראה שכלל הנשים מעולם לא נהגו לקיים מצוות ציצית. משום כך, אישה הלובשת ציצית עלולה להיתפס כבעלת יוהרה.

ואכן, המהרי"ל, פוסק אשכנזי גדול מהמאה ה־14 וה־15, מתנגד בתשובתו שאישה תלבש בגדים בעלי ציצית. השאלה התעוררה כאשר אישה בקהילתו החלה ללבוש טלית קטן:

מעשיה של הרבנית מרת ברונא משכו תשומת לב מיוחדת מאחר שהיו חריגים בנוף באותה תקופה. מן התארים שהוענקו לה ומן הרושם שנוצר מהאופן שבו נהגה, נראה כי הייתה בעלת מעמד בקהילתה. ניתן לשער כי מעמדה החשוב בקהילה הוביל אותה לתור אחר קיום מצוות מרצון.

יש לציין כי התנגדותו של המהרי"ל לקיום מצוות ציצית על ידי נשים אינה עולה בקנה אחד עם פסיקת המהר"ם, אשר קדם לו בהנהגת יהדות אשכנז.

לשיטת המהר"ם אין למחות בידי נשים המעוניינות לקיים מצוות ציצית. אך המהרי"ל מתנגד לכך, ונמנע מלמחות בידי נשים רק משום החשש שלא תהיה בכך השפעה עליהן.

מדוע המהרי"ל מתנגד לקיום מצוות ציצית על ידי נשים? הוא מביא בתשובתו כמה הסברים,⁷ אך החשש ליוהרה הוא המרכזי בדיון ההלכתי:

גבר אינו חייב בציצית אלא אם כן הוא לובש בגד בעל ארבע כנפות. כבר בתקופת המהרי"ל לא כל הגברים קיימו מצוות ציצית באופן קבוע, מאחר שבגדים בעלי ארבע כנפות לא היו הלבוש המקובל. היו גברים אשר לבשו טלית קטן במיוחד כדי שיוכלו לקיים את המצווה.

לשיטת המהרי"ל, אישה המתאמצת ולובשת בגד בעל ארבע כנפות רק בשביל שתוכל לחבר אליה ציצית כדי לקיים את המצווה, בעוד שהיא כלל אינה מצווה בכך, הולכת רחוק מדי. הוא כותב כי מעשה זה מעיד על יוהרה, ולכן הוא מוחה עליו.

פסיקת הרמ"א

הרמ"א פותח באופן שנראה כי הוא נותן מקום לנשים ללבוש ציצית בברכה, אך חותם באיסור על כך משום החשש ליוהרה:⁸

שיטת הרמ"א התקבלה להלכה. אמנם יש לפחות פוסק אשכנזי אחד שאינו מתייחס לשיטת הרמ"א בעניין הלכה זו, אך הדבר לא שינה את השיח ההלכתי בסוגיה.⁹ פוסקים ספרדים, ובהם הבן איש חי, קיבלו גם הם את פסיקת הרמ"א.¹⁰

השוואה למצוות סוכה

מדוע שאישה הבוחרת לחבר ציצית לכנפות בגדיה תהיה שונה מאישה הבוחרת לסעוד בסוכה לאורך חג סוכות – דבר מקובל שאין עליו עוררין?

הבה נסביר: גברים חייבים באכילה בסוכה בלילה הראשון של חג סוכות. בשאר ימי החג, אסור להם לאכול לחם או כל מאכל שיש לברך עליו "מזונות" מחוץ לסוכה. אך מעבר לסעודות שבת וחג, גברים יכולים תאורטית להימנע ממאכלים אלו ולא לסעוד בסוכה כלל. מנגד, ישנם גברים המשתדלים במיוחד לאכול בסוכה כל מאכל (למשל יוגורט או כוס קפה בבוקר).

נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמה של אכילה בסוכה. ובכל זאת, ישנן נשים המקפידות לאכול לחם ומאכלי "מזונות" רק בסוכה. כמו כן, יש נשים המשתדלות במיוחד לאכול רק בסוכה לכל אורך החג, גם כאשר מדובר במאכלים שכולם פטורים מאכילתם בסוכה. מדוע אין עניין זה מעיד על יוהרה?

בעל ערוך השולחן מציג לכך הסבר:

לפי דעה זו, "לא נאה" שאישה תקבל על עצמה מעשה יום־יומי שאמור להיות בגדר רשות, אולי משום שבכך היא כביכול מצהירה שכוונתה לקיים תמיד את המצווה מרצון, והצהרה כזו עשויה להיחשב יוהרה. בעוד ש"ציצית מצוותה כל השנה", האכילה בסוכה רלוונטית רק למשך שבוע אחד בשנה, כך שקבלה מרצון של מצווה זו נחשבת לפחות שאפתנית ויהירה.

נראה כי בעל ערוך השולחן מניח שמבחינה הלכתית אישה המקיימת מצוות ציצית חלק מהזמן תידרש להקפיד לקיים אותה בכל פעם שהיא לובשת בגד בעל ארבע כנפות. אך ייתכן שניתן יהיה להתייחס לכל מעשה של לבישת ציצית כמצווה בודדת, אלא אם כן האישה בוחרת לקבל על עצמה מנהג מחייב. (הרחבה נוספת ראו כאן.) במצב זה, שיטת ערוך השולחן פחות משכנעת.

עם זאת, גם אם יהיה מותר לאישה ללבוש ציצית מרצון כאשר אינה מתכוונת לעשות זאת על בסיס קבוע, אנשים עשויים להניח בכל זאת שלכך היא מתחייבת. אפשר שיצירת רושם שכזה נחשבת ליוהרה.¹¹

ישנו הבדל משמעותי נוסף בין מצוות אכילה בסוכה לבין מצוות ציצית. גם אישה שאינה מעוניינת בקיום מצוות סוכה באופן מיוחד, תצטרף בדרך כלל למשפחתה לארוחות שם, מאחר ששם נערכת הסעודה. מתוך כך, אישה האוכלת בסוכה מתוך כוונה לקיום המצווה יכולה לעשות זאת ללא חשש להפגנת יוהרה.

ניתן להקביל זאת למצוות ציצית בזמן הגמרא, כאשר לעיתים היו בני זוג חולקים פריטי לבוש, ועל כן לא היה מתעורר חשש ליוהרה אם אישה לבשה בגד בעל ארבע כנפות וציציות. מאחר שכיום קיום מצוות ציצית כרוך ברכישת בגד מיוחד, מעשה המצווה בולט יותר, וקיים יותר חשש ליוהרה.

ישנן לפחות שלוש דרכים אפשריות להגביל את החשש ליוהרה, כך שלא יהיה רלוונטי לדיון על נשים וקיום מצוות ציצית: נשים יוצאות מן הכלל, שינוי לאורך זמן וקיום המצווה ביחידות.

א. יוצאות מן הכלל – מנהגים מסוימים הנחשבים בדרך כלל כמעשה יוהרה, מותרים לתלמיד חכם גדול. כך למשל, המהרי"ל עצמו מתיר לאדם 'המפורסם בחסידות' להניח תפילין של רבנו תם, אף שהוא מתייחס לכך כמעשה של יוהרה:

באותו אופן, ייתכן שאישה הידועה בחסידותה וצדיקותה תוכל לקיים מצוות ציצית ללא החשש ליוהרה, מאחר שהמעשה ישתלב במעמדה הדתי הכללי.¹²

מקורות היסטוריים מעידים על כמה נשים צדקניות מאזור וינה אשר קיימו את מצוות ציצית במאה ה־13:¹³

בעבר הקרוב יותר, היו נשים צדקניות ידועות מעולם החסידות שקיימו מצוות ציצית.¹⁴

ב. שינוי לאורך זמן – היישום של החשש ליוהרה עשוי להשתנות במהלך הזמן, לצד שינויים במנהגים המקובלים. כך לדוגמה, האחיזה בפתילות הציצית בזמן קריאת שמע נחשבה בעבר ליוהרה, אך כיום נחשבת למנהג המקובל.¹⁵

הרב אהרן ליכטנשטיין מציע כי זה עשוי להיות המצב בנוגע לנשים הלובשות ציצית.¹⁶

הרב ליכטנשטיין סובר כי יוהרה איננה מושג אובייקטיבי ומוחלט. לפיכך, ייתכן שהרלוונטיות של יוהרה בנוגע לנשים ומצוות ציצית עשויה להשתנות ולהתפתח עם הזמן. עם זאת, הוא מותיר את השינוי הזה לבחינתם של גדולי תורה.

ג. ביחידות – קיימת מחלוקת אם יוהרה רלוונטית ביחידות.

במאה ה־16 כתב המהרש"ל כי העובדה שהאדם תופס את עצמו מעבר לנורמות של שאר הקהילה עשויה להוות יוהרה, בלי קשר לתנאים שבהם זה קורה:

אך לפי שיטות מסוימות ניתן שלא לחשוש ליוהרה במצבים שבהם האדם מקיים את המצווה בצנעא, כלומר ביחידות. הביטוי "שמראה עצמו ירא שמים" מעיד שהחשש הוא בעיקר בנוגע לאדם המגלה אדיקות יוצאת דופן לפני אחרים.

הרב יעקב ריישר, פוסק הלכה גדול מהמאה ה־18, כותב כי יוהרה אינה מעכבת ביחידות.

לפי הרב ריישר, כל זמן שאדם מחמיר על עצמו בצנעה אין הדבר נחשב למעשה יוהרה, כי אם למנהג חסידות בינו לבין האלוקים.

הב"ח שותף לקו המחשבה הזה, ומתיר לקשור את פתילות הציצית באופן יוצא דופן, אשר בדרך כלל אסור משום יוהרה, כאשר הציצית נלבשת מתחת לבגדים כך שאינה נראית לעין:

לשיטה זו, בלבישת טלית קטן מתחת לבגדים אחרים נמנע החשש ליוהרה.

ישנם פוסקי הלכה בני זמננו המתירים לאישה לקיים מצוות ציצית ביחידות. הרב יעקב אריאל כתב כי בציצית שאיננה נראית מעל הבגדים ככל הנראה אין בעיה של יוהרה.¹⁷

גם הרב אליעזר מלמד מתיר לנשים להתעטף בטלית גדול ביחידות או בטלית קטן באופן שלא תיראה:

הרב מלמד מתייחס לעניין זה בהערת שוליים, ואפשר ללמוד מכך שאינו דוגל בשיטה זו. כמו כן, הוא מוסיף שתי נקודות חשובות: אין למחות נגד אישה המבקשת לקיים את המצווה בציבור; אם נשים דתיות נוספות יתחילו ללבוש ציצית, החשש ליוהרה עשוי לפחות.

בתשובה מכוננת בנוגע לפמיניזם דתי, הרב פיינשטיין מתייחס לנשים המקיימות מצוות ציצית:

הרב פיינשטיין מקשר בין נשים המתעטפות בטלית לבין התנועות הקונסרבטיבית והרפורמית, שאינן מקבלות תפיסות הלכתיות מסורתיות, ועל כן מניח שרצון הנשים להתעטף בטלית נובע ממחאה נגד ההלכה. עם זאת, הוא מתיר לנשים ללבוש בגד ארבע כנפות בעל ציצית הנראה כלבוש נשי מובהק, אם רצונן הכֵּן הוא קיום המצווה.

בסוף שנות ה־90 כתב הרב זלמן נחמיה גולדברג מאמר על נשים וציצית במסגרת דיון בנושא 'נשות הכותל', אשר חלקן לובשות טלית.¹⁸ לקראת סוף המאמר הוא כותב כך:

בימינו, טלית גדול הנלבשת בציבור קשורה למחלוקות פוליטיות ודתיות. לצד זאת, הרב גולדברג מכיר באפשרות להתיר לאישה ללבוש ציצית ביחידות אם הדבר מתאים לעולמה הרוחני וההלכתי הכולל. פסיקתו זו, ולצידה ההסתייגות שהוא מביע, מצביעות על חשש לעניינים שמעבר להגדרה הטכנית של יוהרה.

בקהילות אורתודוקסיות רבות דיון זה אינו רלוונטי. רוב הנשים שומרות ההלכה אינן לובשות ציצית, והפוסקים המתירים זאת מסתייגים מן העניין. הן הרב פיינשטיין והן הרב גולדברג דנים במניעים האפשריים העומדים מאחורי רצון האישה להתעטף בטלית. לדידם, ניתן להתמודד עם ההיבטים הטכניים של יוהרה (וכן ההיבטים הטכניים של כלי גבר), אך רוח ההלכה בעניין יוהרה (וכלי גבר) נותרת בסימן שאלה.

עם זאת, פסיקות הדומות לאלה של הרב פיינשטיין והרב גולדברג מותירות מרחב לנשים לקיים מצוות ציצית ביחידות (ובבגד הנראה כלבוש נשי מובהק).

• ברודי, הרב מיכאל. "נשים מתעטפות בטלית?" חידושי תורה (בלוג), 2012.
• קיים, אביבה. "זכויות של פתילות: נשים וציצית". Jewish Legal Writings by Women, מיכה ג' הלפרן וחנה ספרי עורכים, 119–142. ירושלים: הוצאת אורים, 1998.