זימון: חלק ב

ראינו כי שלושה גברים או שלוש נשים יכולים ליצור חבורה המאפשרת זימון.

ראינו גם כי במצב שבו קיימת חבורה של שלושה גברים או יותר, כל הסועדים עימם חייבים בזימון. נשים יכולות להשתתף בזימון גברים, או לחילופין קבוצה של שלוש נשים או יותר יכולות להתפצל ולזמן בנפרד.

מה בנוגע לזימון של שני גברים ואישה אחת, או של שתי נשים וגבר אחד? המשנה כנראה מתייחסת למקרה שכזה, אך משמעותו שנויה במחלוקת:

ככלל, הפוסקים מפרשים משנה זו כאוסרת על גברים להצטרף עם נשים, עבדים או קטנים ליצירת זימון.¹ אך ישנה דעת מיעוט המפרשת אותה באופן שונה. הבה נבחן את שתי השיטות, החל בדעת המיעוט.

דעת מיעוט

ניתן לפרש כך את דברי המשנה, כאוסרים על נשים, עבדים וקטנים להצטרף ביחד לשם זימון. לפי שיטה זו, ייתכן שנסיק מהמשנה שמותר לנשים ולגברים בני חורין להצטרף ליצירת זימון.

קריאה זו במשנה יכולה ככל הנראה להסביר את עמדתו ההלכתית של רבי יהודה הכהן (מיינץ, סוף המאה העשירית), הפוסק כי מותר לנשים להצטרף עם גברים שאינם עבדים ליצירת זימון:

רבי יהודה הכהן סובר כי אם יכולתה של אישה להצטרף לגברים לשם יצירת זימון הייתה שנויה במחלוקת, היה ראוי ששאלה זו תופיע בגמרא לפני הדיון אם נשים יכולות להוציא גברים ידי חובת ברכת המזון. (נראה להלן איך המהר"ם מפריך טענה זו).

מספר אחרונים הציעו יישום מוגבל יותר לשיטה זו של רבי יהודה הכהן, בהתבססם על פירוש מקובל יותר של דברי המשנה. הט"ז, למשל, מציע כי רבי יהודה הכהן כן רואה את המשנה כמגבילה הצטרפות נשים וגברים בני חורין לזימון, אך דווקא במקרה של שתי נשים וגבר אחד:

שיטתו של הרב יהודה הכהן, על כל גרסאותיה, לא התקבלה להלכה.

הדעה המקובלת

לפי הדעה המקובלת, המשנה אוסרת על זימון מעורב של פחות משלוש נשים עם פחות משלושה גברים. על המחזיקים בדעה זו להסביר מדוע זימון מעורב מהווה בעיה. להלן נראה כמה מן האפשרויות המרכזיות:

א. נוסח שונה – המצב האידיאלי הוא שהזימון יוביל ליצירת ברכת המזון משותפת, שבה המזמן יכול להוציא את כלל המשתתפים ידי חובה. משום כך, על כל אחד ממי שיוצרים את הזימון לברך בנוסח זהה.

רש"י כותב כי גברים ונשים אינם יכולים ליצור זימון מעורב מכיוון שיש להם נוסח שונה לברכת המזון. הוא מניח שאישה אינה מזכירה את ברית המילה, שאותה גבר מחויב להזכיר בברכת המזון.

כיום, מקובל שנשים רבות כן מזכירות את ברית המילה בברכת המזון ("ועל בריתך שחתמת בבשרנו"). לדברי האור זרוע, ייתכן שלאור זאת אישה תוכל להוציא גבר ידי חובת ברכת המזון. אך מאחר שהזכרה זו נותרת בגדר רשות ומשקפת יחס שונה לברית המילה מזה של גברים, עדיין ניתן לטעון שההיגיון של רש"י עומד בעינו, גם אם נשים מזכירות את הברית בפועל.

ב. חובה שונה – שיטה זו מקבילה לזו הקודמת. כאמור, באופן אידיאלי, הזימון מוביל לברכת מזון משותפת, שבה המזמן מוציא את הסועדים ידי חובה. לכן יש צורך שכל אחד מהיוצרים של הזימון יהיה מחויב בברכת המזון באותה רמה.

בהתאם לכך, המהר"ם כותב כי לו נשים היו חייבות בוודאות בברכת המזון מדאורייתא, אזי גברים ונשים היו יכולים להצטרף לזימון מעורב. אולם מאחר שישנה סברה שלפיה נשים חייבות בברכת המזון רק מדרבנן, לא ניתן להצטרף כך.

לפי שתי השיטות הללו, הסיבה שבגללה נשים וגברים בני חורין אינם יכולים להצטרף לזימון מעורב היא תוצאה של עניין הלכתי טכני בלבד.

ג. היעדר קביעוּת – בניגוד למהר"ם, הראב"ד סובר כי נשים בוודאי חייבות בברכת המזון מדאורייתא. עם זאת, גם הוא מפרש את המשנה כאוסרת על נשים וגברים בני חורין להצטרף לזימון. הוא מסביר זאת בכך שנשים וגברים אינם יכולים מבחינה הלכתית ליצור קביעוּת כחבורה לאכילה משותפת. (להעמקה נוספת במשמעות הדבר, ראו כאן.)

כתיבתו המתומצתת של הראב"ד מקשה על הירידה לסוף דעתו. נראה כי הוא טוען שקבוצה המורכבת מגברים ונשים אינה נחשבת לחבורה מבחינה הלכתית מאחר שההלכה לא מכירה באכילתם המשותפת כמעשה קהילתי באותה המידה כמו קבוצות המורכבות מבני אותו המין.² ייתכן שגישה זו קשורה למגוון הדעות בהלכה לגבי השאלה אם אכילה משותפת של גברים ונשים נחשבת ראויה, במיוחד באירועים מיוחדים. (כאן אנו מרחיבות בנושא זה.)

לפי שיטה זו, זימון מעורב פשוט אינו אפשרי מאחר שהקבוצה אינה נחשבת כחבורה מבחינה הלכתית.

ד. פריצות – לפי שיטה אחרונה זו, ניתן לערוך זימון מעורב מבחינה הלכתית־טכנית, אך יש חשש שאין זה ראוי ועל כן אוסרים זאת.

בברייתא מובא כי נשים ועבדים אינם יכולים להצטרף לזימון מעורב. הגמרא מסבירה שאיסור זה נובע מהחשש שאיחוד שכזה יוביל לפריצות.

רש"י מפרש שקבוצה מעורבת עלולה להוביל לפריצות. משום כך, אין זה מתאים, שקבוצה כזו תקבל מעמד הלכתי של קביעות כחבורה:

ניתן לטעון כי חוששים במיוחד לפריצות בקרב עבדים, ופחות בקרב גברים בני חורין. בעיני רש"י, עבדים חשודים עד כדי כך שסעודה בחברתם המלווה לרוב בשתיית יין, נחשבת לכר פורה לניצול מיני של מי שיצטרף אליהם. הזימון אינו מיועד לעודד או אפילו להכיר בחבורות כאלו. ברוח זו, ספר המאורות מסביר שההלכה מניחה הנחות שליליות לגבי עבדים:

רבנו יונה חולק על כך. לדידו, רש"י חושש לפריצות גם לגבי בעליהן של הנשים, שהם גברים בני חורין (למרות שהנחה זו אינה מופיעה בגרסאות המוכרות לנו של רש"י).

לפי היגיון זה, ייתכן כי זימון מעורב יהיה אסור ללא יוצא מן הכלל ובכל הקשר אפשרי מחשש לפריצות.

לחילופין, ייתכן שאם נקבל את עניין הצניעות כגורם מרכזי, ההלכה תתיר זימון מעורב כאשר יש סיבה שלא לחשוש לפריצות. בהתאם לכך, הפרי מגדים מציע שרבי יהודה הכהן היה מתיר לגברים ונשים להצטרף לשם יצירת זימון דווקא במסגרת במשפחתית. המשפחה אינה כלולה באיסור המשנה, משום שאנו חוששים פחות לפריצות ולחוסר צניעות במסגרת המשפחתית:

עם זאת, הפרי מגדים ממשיך ומצטט את דברי הלבוש, שמתנגד ליצירת זימון מעורב אפילו בתוך המשפחה (כפי שמשתמע מפשט דברי רבנו יונה) אף שהוא מתייחס לפריצות כשיקול העיקרי.³

יצירת זימון לעומת השתתפות בזימון

נשים יכולות להשתתף בזימון של שלושה גברים או יותר, אך (לפי השיטה המקובלת) אינן יכולות להצטרף לגבר אחד או שניים כדי ליצור זימון. מדוע יש הבדל הלכתי בין שני המצבים הללו?

לפי שתי השיטות הראשונות שראינו לעיל, התשובה די פשוטה. חשוב שיוצרי הזימון יהיו בעלי אותה רמת חובה ויקראו את אותו הנוסח יותר מאשר מי שרק משתתף בזימון.

אך אם נתייחס לשיטה החוששת לפריצות, קשה יותר להצביע על הבדל בין גברים ונשים המשתתפים באותו זימון לבין מצב שבו הם מצטרפים לקבוצה אחת לשם יצירתו.

יתרה מזו, כפי שראינו בחלק א, הקביעות מאפשרת לאדם יחיד לברך ברכת המוציא בשם כלל הסועדים, ללא קשר למינם. ועדיין (לפי השיטה המקובלת) קביעות לשם זימון דורשת קבוצה של שלושה סועדים מאותו המין. ושוב נשאלת השאלה – מה ההבדל?

הריטב"א נותן תשובה חלקית, תוך שהוא מסכים עם השיטה החוששת לפריצות:⁴

בעיניו, תלות בצירוף גברים ונשים כדי ליצור זימון היא מצב רגיש יותר מאשר ברכת המוציא משותפת, או אפילו מאשר זימון שבו הנשים משתתפות עם הגברים אך לא מצטרפות עימם כדי ליצור אותו. ראשית, במקרים אלו כבר יש חיוב לברך המוציא ולזמן, כך שהשתתפות נשים אינה מובילה לשינוי בחיוב ההלכתי של הסועדים האחרים. שנית, מבחינת ההשוואה לברכת המוציא, החזון איש מוסיף כי ברכת המוציא מהווה נתינת שבח משותפת לה', בעוד שה-נושא של הזימון הוא החבורה עצמה היוצרת אותו:

הרב בן ציון עוזיאל מרחיב רעיון זה אף יותר כדי להסביר למה צירוף נשים וגברים כדי ליצור זימון הוא עניין שונה מחבורות מעורבות בהקשרים אחרים:

הזימון מביע הכרת תודה ושמחה על ההזדמנות שניתנה לקבוצה מסוימת להתאסף יחד לשם אכילה משותפת. במצב שבו ישנם מספיק גברים היכולים ליצור את החבורה ולהביע שמחה זו, נשים יכולות להשתתף עם הגברים כחלק מהחבורה הרחבה יותר של הסועדים והמברכים, מבלי להתייחס באופן מיוחד לערבוב בין המינים.

עם זאת, במצב שבו ניתן יהיה לזמן רק אם גברים ונשים יצטרפו לשם יצירת זימון מעורב, הדבר ייחשב לטקס שבו גברים ונשים מתערבבים אלה עם אלה כדי ליצור קבוצה מעורבת בין המינים, ומטבע הדברים ייראה כאילו אנו חוגגים את עצם הסעודה המעורבת. טקס שכזה עלול להדגיש מעשה שהוא בעל פוטנציאל לקלות ראש, העלולה להוביל לפריצות, וכן עלול להפוך אותו לדבר שבשגרה, בעוד שלרוב אנו משתדלים להקפיד שטקסים דתיים יישארו נפרדים יותר. (לעיון נוסף בנושא ערבוב בין גברים ונשים, ראו כאן.)

המנהג הרווח הוא שנשים וגברים אינם מצטרפים לשם יצירת זימון. עם זאת, ישנן מספר עדויות לכך שתלמידי חכמים נהגו לפי שיטת רבי יהודה הכהן, לפחות בקרב משפחתם. כך למשל כותב רבי יום טוב ליפמן הלר:⁵

מצד אחד, יש הגיון בכך, שהרי הלכות קביעוּת כחבורה גמישות יותר בקרב בני משפחה, כפי ההלכה מקילה יותר בענייני צניעות בין בני אותה משפחה. מצד שני, אם הדבר שממנו חוששים הוא רמות שונות של חיוב בברכת המזון או נוסח שונה, הקשר המשפחתי אינו רלוונטי.

הרב שלמה זלמן אוירבך דוחה את האפשרות שגברים ונשים בני אותה משפחה יצטרפו לשם יצירת זימון:

הרב אליעזר מלמד, לעומת זאת, כותב כי ניתן לסמוך על הפוסקים המתירים זימון מעורב בקרב המשפחה, אף שלדעתו עדיף שלא לנהוג כך:⁶

ראש ישיבת הר עציון, הרב ברוך גיגי, מתיר לבני משפחה להצטרף לשם יצירת זימון. עם זאת, הוא מכיר באופיו הרגיש והטעון של דיון זה, ועל כן מתנה את יישום פסיקתו בהתאמתה לקהילה המקומית.

הרבה טקסים קהילתיים ביהדות דורשים מניין. ראינו לעיל כי בעבור זימון דרושים רק שלושה בני אדם, אך המשנה מזכירה זימון בשם "אלוקינו" כאחד מבין הטקסים הדורשים עשרה גברים או יותר.

בגמרא מובא כי הדברים המובאים במשנה כדורשים מניין נחשבים לדברים שבקדושה. (הרחבה נוספת בנושא ראו כאן.)

עם זאת, בגמרא מוצע כי זימון בשם דורש מניין של עשרה גברים רק משום שזהו המספר הדרוש בעבור טקסים בהם קוראים לאחרים בשם ה':

לפיכך, ייתכן שמבחינה טכנית זימון אינו נחשב כדבר שבקדושה.⁷ לאור זאת, ישנם ראשונים שהתייחסו לזימון כמעין דבר שבקדושה, גם אם אינו זימון במניין:

זימון בשם ה' מעלה שתי שאלות מעניינות בנוגע לנשים. הראשונה, מאחר ששלוש נשים או יותר יכולות לערוך זימון נשים, האם נשים יכולות לערוך זימון של עשר? והשנייה, האם אישה יכולה להיספר כעשירית לזימון בשם?

השאלות הללו קשורות לשאלה אם זימון בעשרה נחשב כדבר שבקדושה, או רק כמעין דבר שבקדושה. אם הוא דבר שבקדושה, אז הוא אינו שונה מהמקרה הרגיל של מניין, ונשים אינן יכולות להיספר.⁸

אך אם הזימון אינו נחשב לדבר שבקדושה אלא כ'מעין' דבר שבקדושה, ייתכן שיש אפשרות שנשים ייספרו למניין בעבור זימון בשם, אפילו שאינן נספרות למניין של דבר שבקדושה.

ראיות מן הגמרא

אין בגמרא התייחסות ישירה למצב שבו עשר נשים מזמנות בשם ה'. עם זאת, דיון בנושא אחר, בנוגע לשאלה האם שני גברים יכולים לערוך זימון, שופך מעט אור על שאלתנו זו, כשבמהלך הדיון הגמרא משווה בין קבוצה של מאה נשים לקבוצה של שני גברים:

אם נסכם: ניתן להשוות בין שני גברים לבין הרבה נשים; הרבה נשים (שזה בהכרח יותר משלוש) יכולות לזמן; מכאן עולה שיש לאפשר לשני גברים לזמן. אך טענה זו נדחית, בשל העובדה שקבוצה של נשים רבות (או אפילו רק שלוש) כוללת יותר דעות נפרדות, כלומר יותר בני אדם מאשר קבוצה של שני גברים, ובשל כך מגיעה לסף של שלושה הדרוש לזימון.

הראשונים נחלקו באשר למשמעות ההשוואה בין מאה נשים לשני גברים, ומציגים שלוש גישות מרכזיות לכך:

א. שתי הקבוצות אינן יכולות ליצור מניין – בעלי התוספות מפרשים את ההשוואה כמתייחסת לכך שמאה נשים לעולם לא יוכלו ליצור מניין, בדיוק כפי ששני גברים לעולם לא יוכלו להוות מניין:

התוספות פוסקים כי רק גברים נספרים לכל דבר שדורש עשרה אנשים. לפי שיטה זו, אם כן, קבוצה של עשר נשים או יותר לא יכולה לזמן בשם.

ב. שתי הקבוצות אינן חייבות בזימון – רש"י מפרש את ההשוואה כמתייחסת לכך שמאה נשים אינן חייבות בזימון, בדיוק כפי ששני גברים אינם חייבים בכך. במקרים הללו, הזימון אינו חובה.

שיטתו של רש"י אינה שוללת את האפשרות שעשר נשים או יותר יזמנו בשם מרצונן.

ג. עצם ההשוואה נדחית – רבנו אשר (הרא"ש) טוען שעצם ההשוואה של מאה נשים לשני גברים נדחית בסופו של דבר על ידי הגמרא.

שיטתו של רבנו אשר, בדומה לשיטת רש"י, אינה שוללת את האפשרות שנשים יוכלו להיספר לזימון בשם ה'. ואכן, הרא"ש מוכר כפוסק שהתיר לנשים להיספר כחלק מהעשרה הדרושים בעבור זימון בשם ה'.

הלכה למעשה

אולי משום שמעמדו ההלכתי של זימון כדבר שבקדושה אינו חד משמעי, ומאחר שדברי הגמרא שנויים במחלוקת ונתונים לפרשנויות שונות, מתייחסים בזהירות רבה להלכה למעשה בנוגע לזימון נשים בשם, או התאחדות של נשים וגברים לשם זימון בשם.

א. חבורה גדולה של נשים – הרמב"ם פוסק כי קבוצת נשים אינה יכולה לזמן בשם ה', גם כשמדובר בקבוצה גדולה:

רבי יוסף קארו מסביר את ההיגיון העומד מאחורי פסיקת הרמב"ם – הוא מתייחס לזימון כאל דבר שבקדושה:

ספר המאורות מציע שיטה שונה. הוא מתייחס למספר גורמים שעלו בדיון בנוגע לזימון מעורב – רמת החובה והקביעות – כסיבות לכך שלדעת הרמב"ם נשים אינן מזמנות בשם.

הוא מוסיף כי אין למחות בקבוצה של עשר נשים המזמנות בשם ה'. שיטה זו לא נפסקה להלכה, ובמקום זאת התקבלה פסיקה לפי קריאה פשוטה של הרמב"ם.

ב. קבוצה מעורבת – מספר ראשונים מביאים שיטה שלפיה נשים יכולות להימנות כחלק מהעשרה הדרושים לזימון בשם, בדומה לדברי הרא"ש לעיל. מובא במדרכי כי רבנו שמחה משפייר התיר לאישה להיספר כעשירית לזימון.⁹

כאן דנו בשיטת רבנו שמחה וראינו כי היא לא התקבלה להלכה, לא בהקשר של זימון ולא של תפילה בציבור.¹⁰

כמו כן, הסוגיות שעלו בנוגע לזימון מעורב של שלושה עשויות להיות רלוונטיות גם לזימון מעורב בשם.

בהתבוננות בנוסח הזימון, נוכל לזהות בקלות את המשמעות של הוספת שם ה' אליו. אף שהזימון נחשב כברכה, ולמרות שברכות לרוב מזכירות את שם ה', הזימון מנוסח באופן מעט שונה, והוא בנוי מקריאה ומתשובה:

זהו הנוסח הבסיסי של הזימון. המזמן קורא ומזמין את שאר הסועדים לברך את ה', והם אכן עושים זאת וממשיכים לברכת המזון.

שורותיו הראשונות של הזימון, בקשת הרשות המוכרת לנו, הן הקדמה בלבד לזימון עצמו, ואינן בגדר חובה. כבר בגמרא ניתן לראות את השימוש בבקשת הרשות, שם מובא כי תלמידיו של רב היו מוזגים כוס יין ומביעים את כוונתם לברך, כהקדמה לברכת המזון:

הזוהר מרחיב בנושא, ומתייחס לנוסח זה כאל הכנה רוחנית מיוחדת בעבור ברכת המזון על יין:

קריאה זו הקודמת לזימון התקבלה, והפכה לרווחת גם כאשר חבורה יושבת לברך את ברכת המזון ללא יין.

נוסח אשכנז לזימון אף כולל את שם ה', מה שמפחית לכאורה מהשפעה של הוספת שם ה' בזימון של עשרה. עם זאת, ייתכן שהזכרת שם ה' לפני הזימון הרשמי היא שונה, מאחר שהוא נאמר בציטוט של פסוק שלם מתהילים:¹¹

הזימון בנוסח אשכנז כולל את המילה "רבותי", כמחווה המכבדת את הסועדים הנוכחים.

נוסח עדות המזרח השאיר ברובו את הנוסח המקורי המופיע בגמרא, למעט הוספת אזכור של הקב"ה כמלך העולם. למעשה, בנוסח זה בקשת הרשות העיקרית מופנית לשמיים, ורק המשנית מופנית לסועדים:

בעבור נשים המזמנות בנוסח עדות המזרח, אין צורך בשינוי הנוסח, שכן הוא קצר ויכול להתייחס לשני המינים כאחד. זאת למעט אולי האפשרות של שינוי "ברשותכם" ל"ברשותכן" כאשר אין גברים הסועדים עמהן.

שינוי נוסח הזימון בנוסח אשכנז ללשון נקבה מורכב מעט יותר. בתשובה בנושא, מציג הרב יהודה הנקין מספר אפשרויות לכך:

השימוש במילה גבירותי שומרת על האווירה הפורמלית המנומסת בדומה ל"רבותי". בשימוש במילה "חברותי" מודגש הרעיון שנשים מתגבשות כ"חבורה" של סועדות. משום כך, ניתן לומר זאת גם כאשר קבוצת הנשים הסועדות איננה קבוצת חברות בפועל. הרב הנקין מתיר את השימוש בלשון זכר־רבים, או התייחסות לגברים הנוכחים במידת הצורך, אך לדידו עדיף שלא להשתמש במילה רבותי, לשם הדגשת העובדה שהגברים אינם מצטרפים לנשים ביצירת הזימון.

כמו כן, הרב הנקין מציין כי לדעתו בקשת הרשות איננה רשמית, ועל כן יכולה לכלול גם את בעלת הבית. תוספת זו עוררה מחלוקת בחוגי הציונות הדתית. כך למשל, הרב יעקב אריאל התנגד אליה, אפילו במקרה של בן המזכיר את אימו בזימון. בתשובתו הוא מתייחס לשינוי הנוסח כחורג מן המקובל ומתייחס אל רצון האם להיות מוזכרת בזימון כמאבק פמיניסטי, מאחר שהיא איננה חייבת בזימון (הרב אריאל אינו מתייחס לכך שהיא כן חייבת בזימון כאשר מתקיים זימון גברים):¹²

פוסקים אחרים מציעים את השימוש במילה "ובכבוד" כאשר מתייחסים בזימון למי שמעוניינים לכבד אך אינו יכול להוביל את הזימון (ולכן אין צורך לבקש את רשותו). אחרים, הרב שלמה אבינר ביניהם, פוסקים כי גברים המזמנים יכולים לבקש רשות מאימם או מבעלת הבית, לצד בקשת הרשות מהגברים:¹³

כפי שמציין הרב אבינר, אם ההיגיון העומד מאחורי בקשת הרשות היה להכיר באדם אחר שהיה יכול לזמן או לבחור אדם אחר שיזמן, קשה לראות כיצד השבת קשורה לכך.

קו המחשבה של הרב אבינר מזכיר את שיטת המגן אברהם. שניהם רואים את ההקדמה לזימון (החלק המופיע לפני "נברך שאכלנו") כגמישה למדי. משום כך, אף שנשים לרוב פותחות זימון נשים ב"גבירותי", או "חברותי", אפילו השימוש ב"רבותי" יכול להתקבל.

אנו במיזם 'דרכיה' שמחות להציע את כרטיס הזימון הזה, המציג מגוון אפשרויות לאמירת זימון נשים תוך היצמדות למנהג הרווח ככל הניתן, כדי שנשים ירגישו יותר בנוח להתאסף ולתת שבח לה' בזימון.

עיינו בכרטיס הזימון שלנו כאן!

• פרידמן, הרב מרדכי, "אופיו של זימון" שיעור בבית המדרש הוירטואלי. ניתן למצוא כאן.
• וולובלסקי, יואל ב., "אכילה בחבורה: חקירת הנושא", Tradition 16:3 (Spring, 1977), pp. 75-82.. ניתן למצוא כאן.
• וולובלסקי, יואל ב., "ברשות: זימון בהלכה מקוונת." Tradition 41:2 (קיץ, 2008), עמ' 275-287. ניתן למצוא כאן.
• זיבוטופסקי, ארי ז ונעמי, "מה נכון בנוגע לזימון נשים". Judaism, Sept. 22, 1993., ניתן למצוא כאן.
• טובול כהנא, מירב, "נשים בברכת הזימון", טללי אורות טו (תשס"ט). ניתן למצוא כאן.
• מלמד, הרב אליעזר, "דין הצטרפות נשים לזימון". אקדמות כ"ו (ניסן תשע"א), עמ 31. ניתן למצוא כאן.
• הרב אריה פריימר, "נשים ומניין", Tradition 24:4, (קיץ 1989), עמ' 54-77. בעברית: אריה פרימר, "מעמד האשה בהלכה נשים ומנין", אור המזרח ל"ד (תשמ"ו), עמ’69-86.